הייתי צריכה לעלות על אוטובוס לתחנה אחת כדי להספיק לאוטובוס אחר והאוטובוס הראשון איחר והיה ממש מאוחר (11וחצי ) .

חוץ ממני היה עוד בחור אחד בתחנה עם התנהלות בינישית לא יודעת להסביר פשות משהו ביחס שלו ומסתבר שהוא היה צריך את אותם אותובוסים כמוני 

אחרי כמה זמן של התלבטות (כי אז לא נסעתי בטרמפים)החלטתי שמאוחר מדי לחכות לאוטובוסים הבאים וכשהוא תפס טרמפ עליתי איתו 

הנהג היה צריך לנסוע לחנות והוריד אותנו ככה שהיינו צריכים ללכת איזו ירידה תלולה בחול מחליק עם שיחים פה ושם לעלות בעליה כזו בצד השני ולחצות כביש סואן בדרך לתחנה 

ואני הייתי עם תיק עמוס וכבד מאוד וסנדלים מחליקות

אז כשהתחלנו לרדת הוא ממש דאג לי והיה מתוסכל מזה שהוא לא יכול לתת לי יד ולעזור לי אבל הוא לקח את התיק ואחרי כמה פעמים שכמעט נפלתי והוא היה ממש מתוסכל כי דאג אבל אם אני אחליק ויהיה לא צנוע והוא לא יכל לעזור יותר ממה שכבר עשה התישבתי והתגלשתי את הדרך למטה 

ואחרי שהגענו לתחנה התחלנו לדבר והגענו לנושאים כמו חינוך ילדים בציבור הדתי ומסתבר שאחותו למדה באולפנה שלי כמה שנים לפניי ואז הגענו (באוטובוס ) לעיר ואני ירדתי תחנה לפני באמצע איזה דיון על אמונה אז רצינו להמשיך ואיכשהו יצא שהוא נתן לי כרטיס ביקור שלו 

וכשהגעתי לדירה חברה שלי אמרה שהיא אף פעם עוד לא ראתה אותי מגיעה מאוחר לדירה ואחרי דרך שהלחיצה אותי (אוטובוס לא בא וכזה) ורגועה ושמחה ככה אז החלטתי לברר עליו וגיליתי שהוא בדיוק הוריד את הכיפה (מסתבר שבגלל החושך לא ראיתי )

זה קרה לפני 3או 4 שנים ועדין מבאס אותי באיזה מקום כי היתה זרימה וכימיה טובה ומחשבות דומות על הרבה דברים שחשובים לי ואיכשהו עלו בשעה וחצי והוא היה מכבד ואכפתי ושם לב לדברים (יותר מכל בחור אחר שמכירה ) אבל זה משהו שאני לא אתפשר עליו 

פרסמתי פעם סטטוס בפייסבוק על כמה שאני אוהב לאכול קטשופ,

ובמקרה ידידה של חבר שלי ראתה אותו, עשתה לי לייק והתחלנו לדבר.

השיחות היו מצויינות, היא גם הייתה די יפה, ואחרי כמה זמן קבענו להיפגש.

כשנפגשנו איכשהו עלה שוב עניין הקטשופ, והיא סיפרה לי שלא רק שהיא אוהבת קטשופ,

אלא שהיא אוכלת הכל עם קטשופ. אמרתי לה שגם אני ככה

ושזה כיף לדעת שאני לא לבד. שנינו אכלנו המבורגר וצ'יפס עם, כמובן, קטשופ,

אבל השיא היה שהיא הזמינה סופלה וגם אותו היא הטביעה בקטשופ. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה.

ביום שאחרי היא שלחה לי סמס שהיא מצטערת שהיא הביכה אותי ושהיא לא

באמת אוהבת לאכול סופלה עם קטשופ, אלא היא סתם ניסתה להרשים אותי.

תכל'ס, הרשימה אותי עד כדי כך שמאז לא עניתי לה יותר.

<היה אפשר להמציא או להעתיק, כן?>  @Half a man

אגב, מה קרה לשרשור הקודם שלנו? רק עזבתי אתכם לכמה שעות והכל נחרב שם? מה יהיה? (:

ואת שרשור החלום כנראה פספסתי, אבל סומך עליך שהיה מרתק, שלא לומר- אש! 

אני לא מכיר את המשחק הזה 

מה חוקי המשחק? (:

עברתי על כל התגובות, People Are Awesome

כתבתי את זה כבר בעבר, אבל תמיד כיף (לי) לכתוב זאת שוב

כשהייתי בשירות לאומי עבדתי בערבים בתור שליח פיצה, ויצאתי עם משלוח לדירה ברחוב שבו גרתי.

מישהי פתחה לי את הדלת, וראיתי 5-6 בנות עם חולצת תנועה של בני עקיבא, הבנתי שהגעתי לדירת שירות.

ראשי היה עם קסדה והציציות היו בתוך המכנסיים כדי שלא יתפסו בגלגלים, אז הן לא היו יכולות לדעת שאני דתי.

אחרי שהיא שילמה לי ובאה לסגור את הדלת, קראתי לעברן ''ה' עמכן'', והן מיד הכריזו בצעקה ''יברכך ה'!''.

הן רצו לשאול אותי מי אני ומה אני, אבל מיד נעלמתי במדרגות בדרך למשלוח הבא.

אחרי כמה ימים היא הגיעה לפיצריה שעבדתי בה כדי לדבר אתי, ומפה לשם דברים התגלגלו והתחלנו לצאת.
 

והתחלנו לדבר.

אני בקושי מצליח לזכור את רוב סיפורי הדייטים שלי, מהכמות הלא נתפסת (היא לא באמת קיצונית, לי זה היה הרבה)🤦‍♂️

הסיפורים שאני זוכר הם כאלה שלא יצא מהם כלום, אז חבל על הזמן שלכם

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?