התייעצותהתייעצות קטנה
אני בערך חצי שנה אחרי לידה, ואזני מרגישה שבזמן האחרון אני יותר נוטה להתעצבן.
מגיבה ברוגע ב"ה כלפי חוץ כמעט תמיד, אבל בפנים לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת לפעמים. על גבול להתפוצץ.
אני לא יודעת אם זה כי אני יותר רגישה עכשיו/כי יש לי יותר עומס (עבודה במשרה מלאה+ הנקות/שאיבות ונסיכה קטנה..) או כי באמת אנשים סביבי התנהגו בצורה פחות נעימה.

גם יותר נוטה לרצות לבכות מהר, גם מדברים קטנים. אפילו כשאני יודעת שהצד השני לא התכוון לפגוע, מרגישה ישר על סף בכי.

לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מהפורום, אבל הרגשתי צורך ממש חזק לפרוק את התיסכול הזה..

אולי אם עוד מישהי חוותה את זה ויש לה המלצית מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה.

בסופו של דבר זה כן מצטבר ולפעמים מתפרץ, בדיוק רבתי עם בעלי על קישקוש, וממש הרגשתי שהמריבה היא בגלל דברים שהצטברו אצלי מולו עד עכשיו. ואני ממש מיואשת מזה.

סליחה על החפירה
פשוט הרגשתי צורך לשתף
לוקחת סרזט??אמאשוני
אם כן אמרת הכל.
לא מונעת..התייעצות קטנה
לקראת מחזור? בהריון חדש?אמאשוני
גם עומס בהחלט יכול להשפיע אבל נשמע כמו הצפה הורמונלית...
יש משהו שמשתנה במוח לקראת הלידה. שהאמא תוכל לטפל בתינוק,
כאילו אי אפשר לשים פוקוס על דברים אחרים אז אנשים נהיים מעצבנים...
תנסי לנוח ולאכול טוב, ולקבל את עצמך שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.

וכדאי גם לשלול דיכאון אחרי לידה.
איך שוללים דיכאון?התייעצות קטנה
באופן כללי אני מתפקדת סבבה, עובדת וגם מטפלת בתינוקת.

לא יודעת על הריון.. אבל אם כן, זו לפחות תיהיה סיבה שמחה
תשאלי במרפאה את האחות או רופא משפחהאמאשוני
*לא קראתי את המשך השרשור

תשאלי מה יש להם להציע לנשים אחרי לידה,
לפעמים יש מפגשים של אמהות ותינוקות, חוגי ספורט, זה יאוורר אותך
תספרי על התחושות שלך ואם כדאי לדעתם טיפול תומך של כמה שיחות.
כמו שכתבת פה וזה שחרר אותך.. מאוד חשוב לדבר ולתת פורקן לתחושות.
נשמע שאין כ"כ מי שיקשיב ויכיל את השינוי הקיצוני הזה שעברת וזה מאוד מאוד נצרך וחשוב!
את יכולה גם לפנות לארגון ניצה ולשאול מה יש להם להציע.
אם תהיה לך מלווה תוכלי לשאול אותה לגבי ההנקות, לגבי הלבד הזה שאת חשה, איך לדבר עם הבעל שיבין מה אשתו עוברת... ומה זה השינוי סטטוס מזוג לבעל משפחה.
תחשבי מהצד שלו, אף אחד לא הכין אותו למה שהולך להיות הוא לא כ"כ יודע איך להתנהג עם זה.
הכי הכי חשוב אל תשארי עם זה לבד ⁦❤️⁩
ולגבי מה שכתבת על השינוי לקראת הלידההתייעצות קטנה
זה עובר?
נשמע קצת מלחיץ להמשיך ככה שכל דבר מעצבן/גורם לבכי
אז אולי חוסר שינה? מאד גורם לי לעצביםמיואשת******
יכול להיות,התייעצות קטנה
למרות זלאחרונה דווקא חל שיפור בשעות שינה שלי
איזה מניעה את לוקחת? 💐מיואשת******
נשמע לי עומס...תיתי2
לידה ראשונה
משרה מלאה
הנקה ושאיבות (!!!)
קורונה

תשישות פיזית ונפשית.

אז עצבניים ומוטרדים ומתוסכלים...

רוצה לפרק כאן מה בדיוק מתסכל אותך?
איפה את מרגישה צורך בשינוי?
מה יכול לעזור לך להתמודד עם העומס, עד שהזמן יעבור והעומס ירד מעצמו?

(לא רצה לכיוון הדכאון. מציאות מאתגרת אכן יכולה לעורר דכאון. גם אם את מתפקדת.
אבל מה המשמעות?
נניח שיש דכאון אחרי לידה.
עדיין צריך למצוא דרך להתמודד.
לבחון את המציאות ולהחליט אם יוצרים שינוי.
תמיכה רגשית מהסביבה.
ובמידה והנ"ל לא עוזר, אז אפשר עזרה רפואית ונפשית...
ספציפית מהתיאור שלך לא נשמע לי דכאון שדורש טיפול מקצועי מיידי.)
מלא דברים.. :/התייעצות קטנה
וזה מה שמתסכל..
מנסה לפרוק פה אבל בלי שיזהו אותי..
בעבודה עברתי תפקיד ואני פחות אוהבת את התפקיד החדש.
וגם לעבוד מהבית זה מקשה על הריכוז, אז לפעמים אני עובדת מלא שעות כדי להספיק ובימים שאני עובדת מהמשרד השאיבות מתישות וגם הלחץ מהקורונה לא מוסיף..

והמריבות עם בעלי, אני מרגישה שלפעמים אנחנו רבים על שטיות. ממש שטויות אפילו. והתדירות של זה עלתה בזמן האחרון. ואני מרגישה שלא מספיק אכפת לו ממני. ושהוא לא מספיק קשוב.

והימים האחרונים באמת היו מטורפים. היה לי גודש שגרם לסתימה כנראה וזה לא השתחרר וכאב במשך כמעט שלושה ימים שבהם היא ינקה מלאאאאאא זמן והיתה עצבנית ומסכנה כי לא יצא לה מספיק חלב עד שהצלחתי לפתוח את הסתימה. אז להניק שעות ובסוף לתת מטרנה זה מסתכל כשלעצמו.

וקשה לי לשבת מלא זמן לבד בחדר בהנקות, בזמן האחרון אני יותר עם מחשב/פלאפון אבל עושה לי מצפון בגלל הקרינה על התינוקת. ומשום מה לקרוא ספר לא מצליח לי, הוא תמיד נסגר לי וגורם לי לזוז קצת יותר מידי ואז היא כבר מפסיקה לינוק.

ובאמת שב"ה החיים שלי נפלאים, ואז אני עוד יותר כועסת על עצמי כשאני מתעצבנת/בוכה. כי אין לי סיבה ב"ה לקטר בכלל.

סליחה שיצא ארוך.. פרקתי..
תודה שאתן מקשיבות זה עוזר ממש להירגע ולהרגיש כבר יותר טוב
רגע רגע רגע.... חצי שנה אחרי לידה... ילדת בקורונה???מיואשת******
כלומר , בתחילת הקורונה?
היתה לך חופשת לידה בכלל? או שישר פורים פסח קורונה??
כי אם אני מבינה נכון אז נפלת מהלידה למציאות הזאת או אולי היו לך שבועיים חסד כזה
וזה אומר שאת עוברת תקופה שיא הרגישה בחיים, במציאות של מגיפה
אני לא אחרי לידה ובתחילת הקורונה עברתי ממש משברים בזוגיות כל היום ביחד בבית... וואי.
והילדים
ועבודה מהבית
ו
תקשיבי, המצב טראומטי ואנשים סובלים . באמת.
להוסיף על זה לידה בלי חופשת לידה, בתוספת ילדים בבית והורמונים רגילים של לידה זה . אוו. וואו. אוווווו
קשה!!!!
בהתחשב בכל זה את נשמעת לי. מאד מאד נורמלית
אני רושמת לך תרופה - שלושה ימים חופש עם התינוק לבד איפשהו.
💕💕💕💕💕💕
תודה על התשובה! אכן בתחילת הקורונה..התייעצות קטנה

וכן, בהתחלה השתגעתי מלהיות כל היום בבית, עד שהתאוששתי מהלידה ורציתי קצת לצאת ואי אפשר. היה מאתגר.. חשבתי שעברתי את זה. אבל יש מצב שעדיין המתח נשאר, כי בסופו של דבר עדיין לא נגמר כל הבלאגן של הקורונה

זה ממש עוזר לשמוע שאני נורמלית! אולי אני אצליח לקבל את עצמי ולא לכעוס על כל פעם שאני נפגעת מהר/מתעצבנת

תודה ממש
ברור שנשאר המתחמיואשת******
והרי לא היתה לך חופשת לידה נורמלית
לדעתי המדינה צריכה לשלם פיצויים לנשים שילדי בקורונה. ממש טראומה רצינית
שולחת לך חיבוק גדול! ❤️❤️
תודה יקרה!התייעצות קטנה
אני בלידה ראשונה ולקחתי קשה רק את זה שאי אפשר לצאת נורמלי..

שולחת חיבוק ועידוד לכל מי שהיתה צריכה לשמור על כל הגדולים ולא יכלה לנח נורמלי כי לא היו מסגרות
זה באמת מדכא שאי אפשר לצאתמיואשת******
קראתי מה שכתבת על הנקות, כשאתם לבד בבית אני מקווה שאת תא הולכת
לחדר אחר.... ואפשר בזמן הזה לפטפט תוך כדי שהיא יונקת
לגבי זה שבעלך יארח לך חברה אני לא אכנס לשאלה אם זה נכון או לא כי אין תשובה. כל זוג צריך למצוא את מה שנוח לו. אני זוכרת שהתייעצת פה על זה וזכור לי שזה היה בגלל איזה חבר שאמר לו משהו....
אז עצתי בשתי מישורים, קודם כל למצוא לעצמך מספיק דברים נחמדים לעשות בזמן הנקה. אפשר לשים סרט במחשב קצת רחוק כך שהקרינה לא כזו קרובה.
דבר שני לחזק את הקשר עם הבעל בלי קשר להנקות. סתם להשקיע בקשר שלכם ובזמן לשבת להיות ביחד ובע״ה ככל שיותר נחמד ביחד פחות מבלים עם חברים מטומטמים (סליחה)
💕💕💕
הולכת לחדר תמיד:/התייעצות קטנה
זה באמת מוזר כי אם רק בעלי בבית לא ברור למה בחדר אין לי בעיה שהוא יהיה אבל בסלון זה מביך אותי.
האמתי שקצת קשה לי בהרגשה לשבת לדבר בזמן אחר אחרי שדווקא כשהייתי צריכה אותו כדי לדבר איתו בהנקה זה לא התאים לו.
כלומר, אנחנו מדברים כמובן, אבל יש אצלי תיסכול על למה לא לסנכרן את הזמן שיושבים ומדברים לזמן של ההנקות. לפחות בשבת. וזה כנראה מוסיף לתיסכול שלי ואז כל דבר קטן מפריע לי. מתוסכלת מעצמי, הלוואי שאמצא פיתרון נורמלי להנקות בשבת בע"ה. זה ישפר ממש את ההרגשה.

נראה לי שאת צריכה להתחיל מלא ללכת לחדרמיואשת******
כשאתם לבד
שזה יקבל הרגשה של משהו רגיל ונורמלי, חלק מהסעודה, מההווי , ואז זה גם לא מרגיש ש״צריכים״ לדבר , אלא סתם, אכלתם סעודה, דיברתם ליד השולחן, עברת לספה להניק, ממשיכים לדבר משם.
נראה לי לא בריא במיוחד ללכת לחדר לבד ככה כשאתם לבד
מסכימהאנונימיות
כשאני עם בעלי בבית ההנקה היא לגמרי תוך כדי ולא מפסיקה והולכת לחדר.
פסיקה ומתבודדת רק אצל ההורים או כשמתארחים וגם זה לאחרונה ביקשתי ממנו שכשאנחנו אצל ההורים שלו שיבוא איתי לחדר.
תודה לכולן על התשובותהתייעצות קטנה
מנסה באמת לחשוב על האופציה של לא ללכת באמצע ארוחה לחדר אלא להמשיך תוך כדי, כנראה שזה יוריד תיסכול שסתם מצטבר
וגם לא להניק שעה שלימהתוהה לי
בטוחה שזה תורם לך לתסכול. גם שעה או 45 דקות הנקה זה משעמםםםם ואז מובן שאת רוצה תעסוקה כיפית
אבל אני לא רוצה לקחת לה כשהיא עוד לא סיימה וקשה לזהותהתייעצות קטנה
איך אתן מזהות מתי זה כבר לא ממש איכל אלא מותר במקום מוצץ?
את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקהתוהה לי
ממחיצהלך בחום כי בטוח ששעה זו מוגזם מוגזם ואז זה הופך את ההנקה לעול מעצבן
וריגשת שזכרת אותיהתייעצות קטנה
לא חשבתי שהגיע שוב ללכתוב בפורום בכלל.
אחרי השירשור הקודם, יצאנו באמת כמו שהמליצו ודיברנו על זה במקום לריב על זה.
והוא ממש התנצל שדיבר אלי ככה, ואמר שהוא לא מבין מה קרה לו כי זה לא מתאים לו והוא תמיד אוהב לעזור, אפילו לא לי (וזה נכון הוא באמת בן אדם טוב)
הוא אפילו היה נראה ממש עצוב מזה שזה קרה בכלל.
(אז ממש הופתעתי שבשבת פעם אחת ביקשתי והוא סירב, אבל שוב, לא קישרתי את ההרגשה שלי לזה. למרות שיש מצב שזה באמת משפיע)

בזמן האחרון הרגשתי פשוט שאני פחות נחמדה/רגועה ולא קישרתי את זה דווקא להנקות, זה פשוט עלה תוך כדי השיח פה על התחושה שלי.
מנסה לחשוב לימיואשת******
הוא אוהב לעזור
והוא בעל טוב
אבל גבר
אולי הוא פשוט לא מבין שזו עזרה. בשביל גבר להחליף טיטול זה עזרה וקניות זה עזרה וכו. לדבר? מה הקשר בין לדבר איתך לעזרה? אולי את צריכה לשקף לו את זה קצת יותר. אני צריכה שתעזור לי עכשיו. כשאני מבקשת ממך לדבר איתי זה עוזר לי לא להרגיש לבד ומסכנה.

ובכל מקרה את צריכה לסדר לעצמך את ענין ההנקות באופן אישי. הנקה לא אמורה לגרום לך להרגיש בודדה, מתוסכלת בזוגיות ומבודדת.
ואם זה המצב אז (לא מאמינה שאני אומרת את שה) יש מקום לחשוב על שילוב מסוים. בכל מקרה הייתי מתחילה מלא להתבודד ההנקות שלא לתורך. רב ההנקות של ילדים ראשונים שאני מכירה הסתיימו בדיוק בגלל זה- בידוד שאשה כופה על עצמה מהרגשת חוסר נוחות וצניעות וכו. תשקיעי בה ובעצמך. תלמדי איך להפוך את ההנקה לחלק אינטגרלי ונורמלי בחיים שלך כמה שיותר❤️
תודה יקרה!התייעצות קטנה
הלוואי ואצליח בע"ה!
אני גם חושבת לא ללכת לחדררעותוש10
את יודעת כמה סעודות אני ישבתי על הכורסא ובעלי בשולחן כשהיינו רק אם אחת ?
דווקא זה הכי רומנטי הבעל מגיש לך כוס מיץ כי את לא יכולה לקום
הכי הכי נורמלית שבעולם!סיה
לי לקח להתאושש מכל לידה כמה שנים. חחחח
עד היום אני לא מאוששת
יכולה להתעצבן על מלא דברים ולהיות חסרת מנוחה
למה את צריכה לשבת לבד בחדר בהנקות?תוהה לי
נשמע באמת מדכא..
יש רעיוו אחר?התייעצות קטנה
לא נעים לי לשבת בסלון, ובעלי ממש לא זורם על לארח לי לחברה בזמן הזה.. בהתחלה ביקשתי והוא הסכים(ילדה ראשונה אז זה רלוונטי) ואז נמאס לו :/
למה לא נעים לך לשבת בסלון?תוהה לי
זה הבית שלך ואת יכולה לשבת איפה שאת רוצה!
במיוחד שזה ילדה ראשונה ואין עוד ילדים בוגרים בבית שאז אולי יש כאלו שירגישו שזה פחות מתאים.
אני אישית מרגישה שגם ככה הנקה זה דבר כזה מאתגר וסוחט אז צריך להפוך את זה להכי נוח ונגיש וזורם שאפשר, ובין היתר זה כולל להניק בכל מקום בלי להתבייש לרגע!! מאף אחד!
אז בבית זה קל ובחוץ עם סינר הנקה.
יכול להיות שאם אצליח זה יהיה יותר קלהתייעצות קטנה
כי כרגע זה באמת מדכא.
ובסעודות שבת זה גם מבאס וגם מאריך אותן ממש כשאנחנו לבד בבית.
כשמתארחים אז פשוט לא מחכים לי, בהתחלה לקחתי את זה קשה, לחזור ולגלות שסיימו כבר את הארוחה ואז לשבת לסיים לבד. אח"כ התרגלתי והבנתי שקשה לחכות וכבר לא נפגעתי מזה. ויש פעמים שאני מספיקה לחזור לפני שמסיימים ממש ואז זה הרבה פחות מפריע לי.
כמה זמן את מניקה כל פעם?תוהה לי
אני מרגישה בין השורות שאולי לא קל לך השילוב הזה של הנקה והיחס של בעלך אחייך בתור אשה מניקה יש מצב?
מבחינתי בבית כשאת מניקה, זה אמנם תפקיד שלך, אבל זו מחויבות של שניכם. אז בשבת כשהיא רוצה לינוק, עוצרים הכל, ובעלך מתמלא אורך רוח כי זה פשוט המצב כרגע, מניקים בשלווה ובנחת והעולם עוצר מלכת.
ואצל אחרים, אפשר לחלוטין, אם מתאים לך, להניק עם סינר הנקה בסלון ואז את עדיין חלק מהשיח.. וזה יהיה מאד יפה שאחרי הסעודה אם כולם סיימו ואת לא, בעלך יארח לך חברה 5 דקות כשאת מסיימת לאכול. זה באמת לא נעים לאכול לבד אצל אחרים. בעיניי דרישה לגיטימית, כי שוב, הנקה זה של שניכם .
בבית באמת עוצרים את הארוחההתייעצות קטנה
ואז היא מרגישה לי ממש ארוכה ומרוחה.
הוא כן מארח לחברה אצל אורחים אחרי, אבל זה עדיין מרגישה קצת מוזר.

הזמן משתנה ממש לפעמים היא יונקת 5 דקות ולפעמים כמעט שעה, (יש מצב שבפעמים האלו היא הופכת אותי למוצץ, רק שבדר"כ אני מפחדת לקחת לה באמצע האוכל. לפעמים אני נשברת ומחליפה למוצץ.

ובאמת רבתי עם בעלי המון על התמיכה שלו בהנקות. בהתחלה חשבתי שאם זה גורם לי לדיכאון לשבת לבד אז זו דרישה לגיטימית שהוא יקום איתי להנקות בלילה כדי שלא אהיה לבד בדיכאון, והוא בהתחלה קם ואחכ החליט שזו דרישה לא לגיטימית. ואי כמה רבנו על זה אח"כ ביקשתי שרק בשבתות כשהוא גם ככה ער בבית ויותר פנוי ללהשקיע בקשר אז שיארח לי לחברה והוא אמר שדווקא בהנקות זה זמן שלו לעצמו (טען שזה צורך גברי) כי בגלל הקורונה אנחנו כל הזמן ביחד. ואני כעסתי שלמה הוא לא יכול לקחת זמן אחר לעצמו ולא דווקא את הזמן הזה. בקיצור, מריבות אין סופיות על זה :/
יקרה שאתתוהה לי
בעלך הוא לא שר התרבות שלך.. שיקום בלילה רק לארח לך לחברה זה ממש קשה! ובכלל כדאי שתדעי לספק לעצמך צרכים כמו תעסןקה, בלי תלות בבעלך. לקחת ספר מהספריה, לראות סרטים, לדבק עם חברה בטלפון במהלך היום.. לא שאי אפשר לדבר לפעמים כשאת מניקה, כשזה מסתדק לשניכם, רק שתדעי שזו לא אחריות שלו..
אם הנקות לילה גורמות לך לדיכאון אולי כדאי לשקול לעשות משהו בנידון. שתצפי תוך כדי באיזו סדרה עם אוזניות, או לדלג על הנקה אחת ושבעלך יביא לה.
לגבי משך זמן ההנקה שעה זה המון! בת כמה היא? יועצת הנקה שהיתה אצלי אמרה לי שבגיל חודשיים להרבה תינוקות מספיקב רבע שעה, היא שקלה אותו אחרי ארוחה שנמשכה רבע שעה עשרים דקות והוא אכל 130. מאז אני יודעת פחות או יותר שזה מספיק לו. הוא גם מתחיל לשחק עם הפטמה כמו מוצץ אחרי זה, מכניס מוציא מכניס מוציא. אז אני מנתקת, ואם הוא בוכה טיפה, מסיחה את דעתו שניה ואז הוא נרגע.
לאחרונה זה השתפרהתייעצות קטנה
לא מצליחה לקרוא תוך כדי כי הספר נסגר לי כל הזמן
כן במחשב או בפלאפון, אבל זה גורם לי מצפון בגלל הקרינה על הראש שלה..
לפעמים אני פשוט עובדת תוך כדי על המחשב.
אז זה מעסיק, וזה יותר טוב מפעם ב"ה. וגם יעיל מבחינת זמן..
רק בשבתות זו בעיה כי אי אפשר מחשב או פלאפון. רק ספר שאני לא מצליחה לקרוא..

אם היא מתנתקת וחוזרת כמה פעמים אני גם לוקחת אבל לפעמים היא ממשיכה רצוף תוך כדי שינה. אז פחות ברור
צודקתסיה
בעל לא אמור להיות המבדר בשעת ההנקה.
אולי בגלל שאני זורמת עם ההנקה בכל מקןם
הדבר היחיד שפעם היתי מוכנה בילד הראשון זה להניק תוך כדי נסיעה. בעלי היה נוהג לא היה מסכים לעצןר להנקה
אחכ בילדים הבאים אמרתי שאין סיכוי . אני לא מסכנת את התינוק ולכן הנקה פרושה עצירה בצד
לא מסכימה. אמירה קשה...תיתי2
מה זה "הוא לא שר התרבות"?
הם שותפים לגידול הילדה
ושותפים להנקה.
ואם יש לה צורך מסויים ממנו כדי לסייע לה בהנקה - אז הכי לגיטימי לדבר על זה ביחד ולחשוב ביחד איך הוא משתלב.

ליולדת אין תמיד פניות לדאוג לעצמה, וזה בהחלט יכול להיות התפקיד שלו.
אם בלהביא לה ספר, או סרט, או לדבר איתה, או להכין לה ארוחת בוקר טובה או פינוק בכל הנקה או לקום בלילה ולהיות איתה כמה דקות כדי שלא תרגיש בודדה.
התכוונתיתוהה לי
שהציפיה שהוא זה שאחראי להעסיק אותה בזמן ההנקות בלילה,במהלך היום ובשבתות, כשלפעמים ההנקה לוקחת שעה, זו ציפיה מאד גדולה. הפותחת בעצמה כבר צמצמה את הציפיה הזו. את בעצמך צמצמת אותה "להביא ספר או סרט.. לקום בלילה ולהיות איתה כמה דקות". ולא כל הזמן.
בכלל בזוגיות כדאי שהבן זוג לא יהיה אחראי בלעדי על סיפוק צרכים. הוא יכול לעזור ולסייע בוודאי, כל זוג מה שמתאים לו, אבל מאד חשוב שכל אינדווידואל בקשר ידע גם איך לספק את הצרכים שלו בעוד דרכים.
לא התכוונתי לפתוח על זה דיון אבל חשוב לי להגיבהתייעצות קטנה
דבר ראשון הציפיה כללה רק את ההנקות שיותר קשות לי - לילה ושבת. לא היתה ציפיה שביום רגיל באמצע שבוע הוא יעזוב את העבודה/הלימודים בשביל זה.
דבר שני, מסכימה שחשוב באופן כללי שכל אחד בזוגיות ידע לדאוג לעצמו.
אבל, אני חולקת ממש על הקביעה שזו בקשה לא לגיטימית.
זה קושי שנגרם כתוצאה ממשהו זוגי- הריון, לידה והנקה של הבת שלנו. (משמח ואהוב כמובן, ומודים על כך לד')
אז אם אני סובלת מדיכדוך אחרי לידה, או מתמסרת להנקות בלילה וזה גורם לי לשקוע בדיכי, אני חושבת שמוסרית יש כאן בקשה לגיטימית. הנסיכה הקטנה היא שלו בדיוק כמו שהיא שלי, ואין סיבה שאני אסבול ושהוא לא יעזור בשביל להקל עלי.
בכללי אני חושבת שגם כשיש קושי שלא קשור למשהו זוגי חשוב שבן הזוג יתמוך איפה שהוא יכול, אבל כשהקושי הוא כתוצאה ממשהו זוגי זו נראה לי אפילו מחויבות יותר בסיסית.
אמרת שאם קשה לי, אז לשקול שיתן מטרנה, אבל מה התועלת בזה? במקרה כזה הוא יצטרך לקום בכל מקרה, השאלה היא אם אני קמה והתינוקת מקבלת הנקה או שלא ואז היא מקבלת מטרנה.
אז שווה לי לקום בשביל שזו תיהיה הנקה ולא מטרנה, לא בטוח ששווה שאקום בשביל זה אם זה מכניס אותי לדיכאון. אם יש אפשרות שהוא יקום והיא תקבל הנקה ובלי דיכאון, אז למה לא? לא מבינה מה היתרון בלקום להביא מטרנה.

בכל מקרה, תודה לכולן על התגובות,
גם אם אני מאמינה במשהו אחר אני עדיין ממש מעריכה את הזמן שהשקעתן בלהגיב לשירשור שלי!
זו רק ההשקפה שלי והכי חשוב שכל זוג ישקול מה שטוב לו..
יקרהתוהה לי
סליחה אם פגעתי או לא הבנתי אותך מספיק לעומק.
לא זכור לי שכתבתי שהציפיה שלך לא לגיטימית, אלא שזו ציפיה גדולה. יש הבדל בין לקום בלילה לספק תעסוקה לבין לקום להאכיל תינוק, כי אז אתה קם בשביל מטרה יותר נצרכת. אבל כשאת מסבירה את זה באופן שזה חשוב לך מאד לא רק בשביל התעסוקה אלא כדי למנוע דכדוך, זה באמת צורך מאד משמעותי ומאיר את הדברים באור אחר.
השאלה היא מדוע הנקות ליליות כשאת ערה לבד גורמות לך לדכדוך, שווה חבדוק את זה, לנתח את התחושות של סביב ההנקות כשאת לבד בלילה.
אישית, אני מעדיפה שבעלי יישן בלילה כדי שיהיה לו כוח לעזור לי במהלך היום, אבל כמובן כל זוג מה שמתאים לו!
בהצלחה רבה
התגובה שלך בסדר גמור, רק עניתי מה אני חושבתהתייעצות קטנה
ממש מסכימה עם כל מה שכתבת מיואשת******

את מנסחת את זה מאד יפה פה. ניסית לנסח את זה ככה לבעלך? אולי אפילו מכתב על זסמך איך שהתנסחת פה?

תודה!התייעצות קטנהאחרונה
אחשוב על האופציה הזו.
בזמן האחרון היא די הפסיקה לקום באמצע הלילה, אוכלת מאוחר וקמה מוקדם אבל עדיין לא בשעות שהיו לי קשות (בין 12 בלילה לשש בבוקר) אז ב"ה מהבחינה הזו זה יותר טוב. נשאר רק שבתות אז חשבתי לנסות לאמץ את מה שהמלצתן פה על להניק בסלון באופן טבעי יותר. שיתפתי את בעלי והוא גם חושב שזה יהיה יותר טוב. השבת התארחנו אז זו לא היתה אופציה אבל בע"ה אולי ננסה בשבת הבאה.
שוב תודה
אני שולחן שבת מניקה תוך כדי אוכלסיה
תנסי ללמוד איך לזרום עם ההנקה שתהיה כזה בליתי מורגשת אפילו
לי זה אוטומטי תוך כדי סעודה להאכיל לא רואים כלום ולא צריכה שום סינר הנקה וכו
את עובדת ממש קשהמצטרפת למועדון
והרגשות שלך כל כך כל כך נורמליים. אני למשל עדיין לא חזרתי לעבודה מהלידה הראשונה ומרגישה שהטיפול בתינוקת והסרבול הזה של ההנקה תופס את כל כולי. אז תוסיפי לזה עבודה ובתנאים מאתגרים כמו שלך זה ממש שוחק. ואני גם ממש מזדהה עם הקטע הזה שרבים יותר עם הבעל, כי אין מה לעשות שתיכם יותר עסוקים וטרודים ואין לכם את כל הזמן שבעולם לעצמכם אז הרבה פעמים פורקים ככה מתח עם המריבות הסתומות האלו. תנסי ממש ממש למצוא דברים שימלאו אותך ויפנקו אותך אפילו שזה ממש קשה.
זמן איכות עם הבעל כמו הליכה באוויר הצח(אפשר לצרף את העגלה), משהו טעים שאת אוהבת, קרמים עם ריח טוב. חשוב ממש שתשימי פוקוס על עצמך ותעשי דברים שעושים לך טוב. הסביבה ושאר הדברים רק ירוויחו מזה.
תודה על התגובה,התייעצות קטנה
אולי באמת אנסה לפנק את עצמי במשהו ונראה אם יעזור
זה ממש מובן...תיתי2
תראי,
יש כאלה שבוחרות להמשיך במירוץ ולשלם את המחירים
של העייפות, התסכול, החמיצות, המריבות הקטנוניות מול הבעל.
ויש שמורידות מעצמן ומקלות כדי לחיות יותר בטוב ובנחת - פחות הנקה ושאיבות, פחות עבודה, פחות מטלות בית...
אני חושבת ומניסיוני, זו התלבטות מתמדת ושיקולים שונים כל הזמן בחייה של האמא המודרנית...
ואת ממש, ממש, בתחילת הדרך.
עדיין בהלם ובהסתגלות ראשונית.
וטבעי שיש לך תסכול וטענות כלפי בעלך
וטבעי שיקח לך זמן למצוא איזונים - או שהתינוק יגדל וזה יקרה מעצמו

ממליצה-
לדבר כל הזמן עם בעלך.
הוא לא יבין אותך ברגע - נראה לי שבעלי התחיל להבין אותי באמת רק בילד השלישי
אבל לאט לאט הוא ואת תבינו שהחיים שלך השתנו דרסטית, והצורך הזוגי שלך כעת הוא אחר.
את אמא ועובדת
ואת צריכה תמיכה, הכלה, הקשבה, שותפות מצידו כדי לצלוח את האתגרים.
כדי שתהיי שמחה, כדי שיהיה לך חשק, כדי להיות רעיה.
וגם, להרפות.
לשקול מה את לא מוותרת בשום אופן
ומה כן. מה את בוחרת להרפות ולהניח בצד כדי לקבל יותר שלווה, יותר פניות, יותר שמחה בחייך.


אם את חושבת שכולן חוץ ממך הן מושלמות
את טועה
כולן באותו מקום שלך, עם בחירות שלא תמיד הכי מושלמות... ועם תפקוד לא הכי... ועם זוגיות שיש מה לעבוד עליה...
אבל בשלב מסויים בחיים מבינים שהחיים טובים ויפים איך שהם, גם אם הם לא מושלמים
תודה על התגובה!התייעצות קטנה
ניסיתי לחשוב מה אני יכולה להוריד וקשה למצוא..
אני עובדת בתחום תובעני, אבל שאני ממש אוהבת ולא רוצה לעזוב אותו.
בסדר/נקיון בבית אנחנו ממש לא משקיעים (אולי כבר מוגזם אפילו..)

אבל כן התחלתי לדבר עם בעלי יותר, לשתף אותו בקשיים שלי, בינתיים זה עושה לי טוב, מקווה בע"ה שימשיך ככה.
תודה יקרה!
תנסי לשמוע אם היא בולעתירושלמית טרייה

רואים גם תנועה בין הסנטר לצוואר כשיש בליעה.

ומציצות של "מוצץ" הן יותר מהירות, רק תנועה של השפתיים. ואז אני יודעת שאני יכולה להחליף את עצמי במוצץ גומי..

הנקה של שעה היא בטוח מוצץ בחלק נכבד ממנה.

 

ממש קשה לשבת כל כך הרבה, לא יודעת איך את מחזיקה מעמד, ועוד בלי פלאפון!! מה הייתי עושה בלי הגלקסי החדש שלי, שהשתדרגתי בו ממש לפני הלידה. את יכולה לשים אותו בצד, מעבר לרגל שרחוקה מהראש שלה. הקרינה לרגליים לא משמעותית.. זה רק עלול להשפיע על הראש ורק אם זה מאד קרוב.

שיעמום נורא בלי זה. בשבת באמת קשה לי יותר, מנסה עם עיתון אפילו שאני שונאת לשים לידה עיתון כי הם מלכלכים.

 

לגבי הבעל, באמת קשה. כנראה להרבה גברים לוקח זמן לנחות למציאות הנישואין וההורות. יש להם את הפריווילגיה להישאר עם ראש של רווקים כי האישה עושה את רוב העבודה. אבל תמשיכי להסביר ולבקש. גם אצלי יש דברים שלקחו כמה שנים עד שהוא הבין למה אני מצפה ושאני נפגעת מהם.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️