בעולם של היום מוכרח שנעשה ויתורים. וויתורים זה אומר שחוץ מלקרוא לה- 'הוד מעלתה' אנחנו עושים הכל.

גם פנלים.

אלא אם כן אין לה וואצאפ, פייסבוק, טיקטוק, אינסטה והיא משבט האמיש.

והעניין הוקצן בכוונה כדי לומר לך עד כמה יש לוותר. וזה באמת כך. 

וככל שנפנים את זה יותר, יהיה לנו קל יותר. 

צפה לגרוע מכל אך קווה לטוב ביותר.  או כמו שמישהו אמר לי פעם- תתכונן למלחמה יומית, ואם קרה ואין הערה וויכוח באותו יום, תאמר ב"ה. 

ועוד הוסיף ואמר- אתה יודע מה ההבדל בין אשה לרכב? 

ברכב אתה יודע איך לטפל. 

 המורכבות העדינה הזו יוצרת לעתים חוסר אונים וכדאי שנתרגל לכך. אם נגיע כך, נהיה מוכנים והשלום ישרור בביתינו. 

וכולי האי ואולי.

ואגב, להן קשה אתנו באותה מידה ומאותן סיבות. צריך להתפשר. עולמות שונים.

מוכרחים לנפץ את בועת ה'לאבי דאבי' הזו שאנשים חושבים שהם הולכים ללקק דבש. זה טיפ'לה שונה מהדמיון. 

אם ננמיך כולנו את הציפיות לאפס, אזי מכל מחמאה קטנה נתלהב, ולא נקח את הצד השני כמובן מאליו. אבל אם נחשוב- מי היא/הוא שיעיר לי.. זה קצת מוריד ועלול לגרום למחלוקות. 

קיצר, הבנת את הרעיון הכללי.

נתחיל עם כך שלדעתי זה דבר קסום ויפה, מרגש, מחזק ובונה.

התשובה שכתבתי אינה רק בעניין הזה של נישואין אלא אתה יכול להשליך אותה על עבודה, חברים ובכלל גישה לחיים.

והיא- הנמכת ציפיות. 

יש את הגישה של הרמחל שאומרת שבאנו הנה כדי ליהנות. שזה תמיד כיף.

ויש עוד גישה מאד פרקטית שכדאי להתנסות בה והיא

אין רגע ללא פגע. שזה אומר בגדול שנולדנו לסבול ולתקן. והרעיון מאחורי הגישה הזו <של השל"ה והבעשט> היא הנמכת ציפיות, 

חשבת פעם למה אנחנו מבואסים ובדרכ תמיד לא מרוצים ומתלוננים- לולי שתו לי?

כי אנחנו חושבים שמגיע לנו משהו, 

ואפילו אם נאמר שלא, אנחנו כן. בהרגשה הפנימית אנחנו עושים טובה למישהו שלא משלם לנו מספיק. בין אם זה ה' ית', האשה, הילדים, החברים, העבודה וכו'

הגישה הזו אומרת- די, תבין את המצב שלך לרגע, והמצב הוא כזה:

כל שניה אמור להיות פגע לפי מעשינו, זה המצב בגדול. 

ואם תכין את עצמך לכך, 

ותתעורר בבוקר ותראה שסהכ היה יום טוב, לא עף עליך כפכף. אתה תעריך. אתה תשמח. כי הבנת שזה כן הגיע לך. אבל עשו אתך חסד. זה נס, אם הבוס לא צעק עליך בעבודה? זה נס, כי זה מה שהיה אמור לקרות.  

נראה לי שהבנת את הרעיון

זה לא בא לייאש אלא לתת לנו פרספקטיבה נכונה ומדויקת יותר על החיים שלנו.

אז פעם נשתמש בגישת הרמחל ופעם כאן, והכל לפי העת, הסביבה ומצב הרוח.

אני יודע בהסתכלות ראשונית זה נראה מייאש אבל זה משנה חיים לטובה ולחיוב.

אני אצרף לכאן שיעור משנה חיים על העניין הזה, הוא קצת ארוך אך אם תקרא אותו תרויח

זה משהו שילווה אותך לכל החיים. וזו בעצם הגישה הזו בדיוק.

תוכן הדברים הוא על זה. 

על השמח בחלקו ועל הנמכת ציפיות כי זה הדיבור והמתכון לחיים מאושרים.

הוא עדיין בגדר סקיצה אז קצת מבולגן

התחלת המאמר קצת 'כבדה' העניין מתחיל בחצי הדף השני בערך. אבל זה נחוץ

ניתן לשמוע ולמצוא את זה ביוטיוב - עולם התלאות - הרב עוזיהו

20200727123301.docx

לא ירדת לסוף דעתי הסופנית.

אולי לא הסברתי את עצמי נכון. שוין.

להתפתח בעקבות קשר - לקראת נישואין וזוגיות

היו שם כמה תשובות יפות

אם זה יהיה לה נוח יותר וגם לך אולי - למה לא?

אם הקשר מותנה בזה - צריך לחשוב פעמיים.

אם זה דבר שיהפוך את הקשר להרבה יותר טוב גם הצידך, זה משהו שגם אתה רוצה - נשמע טוב.

אם זאת 'דרישה' מהצד השני שלא כ"כ קשורה לרגשות שלך - נשמע פחות טוב.

בנאדם מרגיש מתי הוא נחמק ומתי הוא מתגמש. כדאי לסמוך על האינטואיציה האישית ולא להסתמך על הגדרות כאלה או אחרות.

תקשורת נכונה היא עבודה של שתי הצדדים.

צד אחד שלא מבין, להיות רגיש לזה ולחשוב על איך להבין.

צד שני שלא מבינים אותו, לדעת להכווין. ללמד את השני כיצד מבינים אותו.

אם עבודה על התקשורת הדדית פוגעת באחד הצדדים, זה יוצר סימן שאלה או על עצם הקשר או על ההתנהלות שלו.

בכל קשר שלא יהיה - תמיד יהיו פערים כאלה ואחרים (קשר שלא יהיו בו פערים הוא בין מלאכים, לא בין בנ"א).

ותמיד שמנסים להכווין את השני לצורך האישי - אם זה נעשה בעין טובה ובחיוך - אין סיבה שבעולם שהשני יתנגד.

להיפך "חשוב לי הקשר איתה, אני הכי אנסה לענות על הצורך שהיא מעלה".

אגב, התכוונתי לכך שהצד הנשי יכווין את הצד הגברי ;) אבל זה גם נכון להיפך.

אם נתבונן במקרה שהבאת - האישה טוענת שהגבר "מדבר טכני מדי". היא צודקת לחלוטין. אבל זה הצורך שלה. כדאי לה מאוד להכנס לראש שלו לכמה רגעים ולהבין שלו אין צורך בזה, ולו, זה לא טכני מידי. אם זה מפריע באופן מהותי - כנראה שהם לא מתאימים. שתנסה להתחבר למשהו שמדבר באופן יותר מהותי ולא טכני. אם היא חושבת שזה מתאים לה אבל היא צריכה שימשוך לכיוון מסויים אז שהבקשה שלו תבוא ממקום שמבין אותו. אם הבקשה תבוא ממקום שלא מבין אותו אז - זה עצמו גורם לנתק בתקשורת. אם היא לא יכולה להבין אותו - "למה לעזאזאל הוא מתנהג ככה?!" - אז הקצר בקשר אולי מתחיל ממנה (לא בקטע של אשמה, היא פשוט לא מבינה אותו).תתחיל להבין אותו ואז גם הבקשות יהיו כמו זהב.

אם הבחורה לא מבינה את הגבר ומבקשת ממנו שיבוא לקראת - זה רק מעמיק את הקצר בתקשורת.

יש את התוכן של מה שמבקשים ויש את איך מבקשים ולא משנה איזה דבר מבקשים (גם הדבר הכי 'לגיטימי' שקיים) אם מבקשים אותו בצורה מסויימת (נעימה, יפה, לא שופטת וכולי) אז אין סיבה שיתקע משהו.

ואם מבקשים משהו לפני שמבינים את המשמעות של הדבר אצל הצד השני זה רק תוקע יותר את הקצר בתקשורת הקיימת.

לגבי התוכן - לא יודע למה בדיוק @הפי התכוונה שכתבה 'טכני', זה יכול להיות משהו מהותי פחות ומשהו מהותי יותר.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?