במקביל לבירור התחושה שאני מסכימה איתך שהיא חשובה, הפותחת מתארת פה בעיה קיימת. גם בצורת האכילה וגם במשקל.

ללכת לדיאטנית זה לא לטאטא את הבעיה. זה לפתור את הבעיה הקיימת, במקביל לבירור הרגש ועבודה רגשית גם של האמא ואולי גם של הבת @רעותוש10 עכשיו לפי התיאור שלך שמפורט יותר אני נוטה להסכים שיש פה הרבה רגשי. ועדיין דיאטנית זה חובה בעיני כצעד ראשון או מקביל לבירור הרגשי.

שומן הוא בעיה בריאותית וכשהוא יותר מזה הוא הופך לבעיה ריגשית וחברתית בפני עצמו. ממש מפריע לי שאת חושבת שללכת לדיאטנית ולנסות לפתור את הבעיה הנקודתית שנוצרה זה "להעלים" בעיה. ממש. 

ילדה שבגיל 10 יש לה עודף משקל של 10+ קילו שלא תדעי לאיפה היא יכולה להגיע. צריך לעצור את זה, ואפשר להשתמש בהרבה כלים בשביל זה. אבל אין פה טאטוא של שום בעיה, יש כמה כיווני טיפול והם מקבילים, לא מחליפים.

(65 קילו על 163?? את צוחקת עלי? זה רזה. יקירה, לא יודעת מה אמא שלך עשתה לך לראש אבל זה רזה! שלא תזכי לדעת מה זה שמן באמת, וילדה שמנה. שמנה. שלובשת בגדים של נשים בגיל 13 כי אין, פשוט אין בגדים. סבל אמיתי לילדה ולאמא)

נסיון רב שנים ועגום.

בת כמה הגברת? ממתי היא שמנה, וכמה?

חשוב להבין שזה תהליך משפחתי. מאד קשה לומר רק לאחת לא לאכול דברים מסוימים.

אנחנו כמשפחה, כתבתי על זה לא מזמן כמה צעדים שעשינו:

שתיה מתוקה- רק בשבת, ורק מים בטעם, לא קולה. שאר השבוע מים.

ממתקים - אחד ליום, וקונים את האריזות הקטנטנות, אלו שבתוך מארזים 20 גרם במבה או ביסלי למשל. במצבים קשים הורדנו ממתקים לגמרי ואמרנו ממתק רק בשבת.

ארוחות צהרים וערב חייבות להכיל ירקות מבושלים או חיים. לא אוהבת? תאכלי כף. לאט לאט מורידים את כמות הפחמימות. מלמדים את כל הילדים איך צלחת בריאה אמורה להיראות - חלבון, מעט פחמימה, הרבה ירקות. מראים לה כמה כפות אורז נחשבים "נורמלי" - למשל שלוש כפות לא גדושות. אני אומרת מראים לה אבל למעשה זה לכל הבית והילדים.

אנחנו דיברנו המון על תזונה בריאה בריאה בריאה. גם לילדה דיברנו יותר על בריאות פחות על יופי. אבל תדעי לך שילדים זה עם אכזר והם מציקים בכיתה במוקדם או במאוחר. 

אפשר לדבר על כמה חשוב לאכול אוכל בריא כדי שנגבה לגובה ולא לרוחב. 

 3 פירות ליום זה מאד חשוב אבל לא יותר

לדאוג שיהיו בבית פירות וירקות שטופים ושיהיה סלט חתוך או ירק מבושל בארוחה.

ולצאת איתה להליכות, זמן איכות נהדר עם אבא ואמא. אנחנו יוצאים איתה לסירוגין ומקפידים מאד.

לא מזמינים פיצות, בחופש הגדול מגדירים שארטיק שווה זה אחת לשבוע ובשאר הזמן מסתפקי בקרטיב (גם מטעמי חיסכון וגם על זה דיברנו. שלא ישמע רק קלוריות)

והמון המון דוגמא אישית, אני מספרת הרבה על כמה קשה לי, איך אני מתמודדת, וכו.

עם כל זה, ועם ליוי של דיאטנית ילדים במשך שנים, היא הלכ הותפחה. עכשיו היא כבר נערה והיא הולכת למישהי מעולה מרצונה האישי והיא התחילה לרדת. אז אנחנו לא דוגמא מושלמת ובכל זאת, התחלנו מאוחר מדי ולאט מדי לדעתי , כל מה שאני מתארת לך לקח שנים שנים בעיקר בריבים מול בעלי שפשוט לא הצליח לראות שהיא שמנה ושזה בעיה והיה לו מאד קשה לוותר על לפנק אותה בקולה ובשוקולד, מרב אהבה הוא התפיח אותה כמו בצק. זה היה תהליך ארוך בו גם הוא למד שאפשר לצ'פר ילדה שדברים אחרים חוץ מאוכל. ממש היה לו קושי איום ונורא עם זה. ממש קושי נפשי שלו.

הרעיו ןבגיל שלה הוא בשום אופן לא לרדת, אלא רק לשמור על המשקל הקיים ואז כשהיא תגבה זה יתאזן

מרגע שהיא מקבלת מחזור היא אמורה לאכול די הרבה קלוריות כדי לגדול בצורה מיטבית,גיל התבגרות הוא משהו אחר לגמרי. רק תזכרי שיהיה לך בראש כשתגיעו לשם.

מקווה שעזרתי משהו, מוזמנת לשאול שאלות

אי אפשר לדרוש מילדה בת עשר לרואת משהו טעים ולהתאפק. את צריכה להוציא נשנושים וממתקים מהבית, שתיה מתוקה וכו. זה התמודדות וויתורים שלנו כהורים.

חוץ מזה חייבת לומר ששמעתי על כאלו שמשמינות לפני ההתבגרות קצת ואז נותנות קפיצה לגובה והכל נעלם

אבל בכל אופן מכיון שהשמנה דורינו זה מגיפה ממש גם בילדים לא הייתי סומכת על זה אלא מנסה לאזן את התזונה בבית ולהוסיף לה חוגי ספורט , כדורסל, ריקוד , מה שהיא אוהבת. ואם לא מתאפשר בגלל קורונ הוכו אז הליכות עם אמא (מאד בריא בשבילי ללכת ומשעמם לי לבד, את מוכנה לבוא איתי חמודה ונפטפט קצת שלא ישעמם לי? ככה..)

עשו לי את זה גם בתור ילדה וגם בתור מבוגרת וזה.. סליחה ב**יט

אנשים אוהבים לאכול.

זהו

יש אנשים כאלו

ואנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם דחיית סיפוקים. אין לנו שום בעיה רגשית , לאהוב אוכל זה לא בעיה רגשית כמו שלאהוב נעליים זה לא בעיה רגשית

לקנות מלא נעליים עולה מלא כסף, לומדים לדחות סיפוקים

לאכול משמיםן, לומדים לאכול פחות

אכן שוקולד מריר זה טעים. גם אצלי נגמר. אז הפסקתי לקנות. 

רוצה לאפות עוגה עם דוקולד? יורדת למכולת קונה שוקולד אופה. אין שוקולד לנשנוש

אופה עוגה לשבת - מקפיאה מוציאה רק כמה שצריך לשבת, יש פרוסה שתיים לכל אחד ואז זה נגמר. אין פיתוי

מכינים חצילים או ווטאבר- את אומרת לה, מתוקה זה לשבת. שימי בקופסא אני לא מרשה לאכול ממה שהכנו לשבת. 

גבולות מה את מרשה ולא מרשה לעשות בבית , היא רק בת עשר. 

דבר ראשון תלכי לדיאטנית ילדים. תקבלי הנחיות, תשמעי ממנה מה כן בסדר ולא בסדר. מי אמר שהיא כזה לא בסדר? אולי הדיאטנית מסדרת לך את הראש ואת רואה שהבת שלך די נורמלית? את לא יכולה לקבוע על דעת עצמך לפני בדיקה של איש מקצוע בתחום שיש לה בעיה רגשית . חבל להכניס לה כאלו רעיונות לראש. סליחה שאני קצת נחרצת אבל זה ממש מפריע לי.

יש אכן אנשים שזו בעיה אצלם ברמה שמצריכה טיפול רגשי. נכון.

הגישה שלי היא לנושא בכללותו. אכן, אוכל מנחם. האם זה מצריך טיפול רגשי שהתרגלנו שאוכל מנחם? לדעתי לא. זה מצריך עבודה אישית שלנו, עבודה על דחיית סיפוקים, על מציאת מקורות נחמה אחרים, על שליטה עצמית. כל מיני דברים. שלדעתי -  וזו דעתי בלבד בתור מי שהיתה ילדה שמנה ועכשיו היא אשה שמנה שניסתה חלק מהדברים הללו- לא כל דבר מצריך "טיפול" 

זה שאני אומרת שמשהו לא דורש טיפול פסיכולוגי \פסיכודרמה \ ווטאבר, לא הכוונה שלא צריך לטפל בו. פשוט הכוונה שלי שקצת מוגזם היום הגישה שכל דבר רצים לאיזה מטפל \יועץ\ וכו. 

אני הכי בעד לתת סביבה תומכת כמו שכתבתי בשרשור הזה, לדבר על בריאות, על יופי, על מושגי אכילה נכונים, על מתי אנחנו רוצים לאכול ומתי משעמם לנו ובואי נחשוב ביחד איך עובדים על זה, ללכת לתזונאית. 

אני אישית לא חושבת שצריך טיפול רגשי לילדה, לשם הדוגמא, שכל פעם שעוברת ליד מגש מושיטה יד. היא צריכה ללמוד לעבוד על שליטה עצמית, היא צריכה להבין למה זה חשוב. 

כמו שאם הילד שלי לצורך הדוגמא לא מצליח להפסיק להרים ידיים בשעת מריבה אנחנו נעבוד על זה בכל מיני צורות אבל אלא אם כן זה יהיה מצב אקוטי לא אחשוב שהוא צריך "טיפול"

ללקיחה של ילדים לטיפול יש גם צדדים שליליים, יש את הסטיגמא שהם יחשבו על עצמם כמה שהם בעייתיים, יש את זה שהם יכולים לקשר אוכל למקום עצוב ומפחיד שדרש איש מקצוע, לפעמים זה יכול להחמיר את הבעיה במקום לפתור אותה. 

אז שוב, אני לא אומרת שאין מצבים שצריכים מטפל מקצועי, ואני לא אומרת שלא צריך לטפל באופן כללי. אני פשוט לא אוהבת את הריצה הזו עם כל בעיה ל"טיפול" . כאילו שכחנו להשתמש קצת בהגיון שלנו בחיים. 

אמא יכולה להכיר את הילדה שלה ולדעת האם באמת יש בעיה רגשית רצינית בחיים שלה בחברה או חס ושלום בתחומים אחרים. ואז זה אכילה רגשית שמצריכה טיפול רגשי, או פשוט היא גדלה- כמו שאת אומרת, עם הגישה שאוכל הוא מנחם. ואז צריך לשנות את הגישה בבית, צריך לעזור לילדה למצוא דרכים אחרות להתנחם, אבל "טיפול ריגשי" לדעתי לא נצרך. לא כל פעם שצריך לשנות הרגלים בחיים זה דורש טיפול מקצועי.

זו דעתי האישית

וכן, הן מסבירות להם ולך מה נכון. מבחינת מה שיהיה בבית, מבחינת הרגלים, מבחינת גביהה, ואכילה. קודם כל צריך לדעת מה לעשות, ואת זה, למרות שאת יכולה לקרוא וללמוד באינטרנט, זה לא אותו דבר בכלל. זה צריך להיות מותאים לבת שלך, בגיל שלה, עם הנתונים הפיזיים שלה. ועם בדיקות דם שלה. וזה ממש ממש ממש חשוב. ממש.

זה לא כמו מבוגרים שהולכים לקבוצות וone size fits all כאילו, כל הקבוצות אותו תפריט והעיקר זה הקבוצה לחזק אותך.

לא, לילדים זה חייב להיות תפריט מותאים אישית מאד אצל מישהי מומחית שתתאים לכם.

את לא יכולה לדעת כמהבאמת הילדה שלך צריכה לאכול ומה על סמך מה שאת קוראת באינטרנט ומה ש"כולם עושים"

אחרי שתתיעצי עם תזונאית ותדעי בדיוק מה כן ומה לא, ומה הצורך האמיתי, אז תראי מה הדבר הנכון לילדה שלך. האם היא צריכה קבוצת תמיכה לנערות, האם היא צריכה פרסים, איפה נקודות החולשה שלה ואיך את יכולה לעזור לה ללמוד דחיית סיפוקים

אגב אמרת שהיא אוהבת לבשל, יתכן שלקנות ספר בישול בריא ולנסות להכין ביחד אוכל בריא דל קלוריות יכול מאד לעזור.

אבל קודם כל צריך לדעת "מה" ואחר כך "איך"

גם לאנשים מבוגרים שנדרשים לדיאטה תמיד יאמרו - תוציאו פיתוים מהבית. בכל שיטה שתלכי ולכל מי שתלכי.

לבקש שליטה עצמית כזו מילד קטן שיראה ממתקים בבית ולא יאכל אותם בזמן שהוריו ואחיו אוכלים זה אכזרי ממש. כן, לא אחזור בי. אכזרי ממש. ולא ריאלי בשום צורה.

כל איש חינוך \ דיאטן \ רופא\ מטפל מי שלא תשאלי יאמר לך שלא עושים כזה דבר.

השאלה אם היא השיטה הנכונה

שימי לב שלא התכוונתי לא להעביר אחריות. בהחלט צריך להעביר אחריות, מסכימה עם זה מאד. בסופו של דבר זה אחריות של הילד. אבל קודם כל זה צריך להיות מותאם לילד ולגיל שלו.

דבר שני זה שהעברתי אחריות לילדה זה לא אומר שלא צריך לספק סביבה תומכת.

למשל, אחריות של הילדה לעשות פעילות גופנית. מי מצא את החוג ומסיע ומחזיר מהחוג? אני נכון? כי אני מספקת סביבה תומכת 

אחריות של הילדה לא לאכול ממתקים, אחריות שלי לדאוג שהסביבה הביתית שלה תהיה כמה שיותר נקיה מנסיונות, מתוך הבנה שיש נסיונות בלימודים, אצל חברות ומשפחה, ובבית אני אעזור לה שיהיה לה יותר קל. שיהיה לה ירקות ופירות שטופים וזמינים, שיהיה סלט חתוך, שלא יהיו שוקולדים בארון.

השיטה של - זה אחריות שלך וזהו אני לא עושה כלום בנידון וכל שאר המשפחה תמשיך לאכול בכיף מול הפרצוף שלך דברים שאסור לך- היא בעיני לא נכונה ואכזרית.

כנראה לא הבנתי נכון מה שכתבת קודם, השתמע לי שכאילו את אומרת - זה אחריות של הילד וזהו. מתנצלת.

צליאק, רגישות למוצרי חלב, רב המשפחות משתדלות להמעיט את החשיפה של הילד לדברים האלו ככל הניתן על מנת להקל עליו. אם יש לך ילד בן 10 עם צליאק אז לחפם אין ברירה, אבל ממתקים קונים לכולם בלי גלוטן למשל, לא רק לילד. כמה אפשר לבקש מילד להסתכל על כולם נהנים ולהיות יוצא דופן. זה קשה. כהורים אנחנו מנסים להמעיט את הקושי כי גם הקושי שכן יש הוא מספיק גדול.

גם ילדים שמנים יש להם כל כך הרבה קשיים. בחברה, מול אוכל רגיל, אז לפחות את הממתקים המגרים ביותר להוציא להם מהבית. שלא יראו הורים ואחים זוללים שוקולד והם אוכלים מלפפון, זה פשוט לא פייר לעשות כזה דבר לילד.

ילד צריך מרווח נשימה בבית. אחרי שהוא הלך לבית ספר וחילקו ממתק שאסור לו והתאפק, והלך לחבר והיה אסור לו להתכבד שם והתאפק, הוא צריך לבוא הביתה ולהתאפק שוב? לא מגיעה לו מנוחה?

(אומרת את זה בתור מי שמכירה שתי משפחות שמתמודדות אחת עם צליאק לאחד הילדים ואחת עם אלרגיה חמורה לביצים. אכן לילדים יש אחריות מחוץ לבית אבל בתוך הבית ההורים עושים הכל לתת להם הרגשה שהם לא שונים, ולא צריכים כל הזמן לקנא, ולהתאפק. כי אם לא בבית אז איפה?)

ועניתי לה גם לגבי השוקולד לאפיה, הוא באמת טעים. אני לא מחזיקה בבית כי אחרת כולם אצלי אוכלים. אני ובעלי והרזים והשמנים.

מה שמפתה מדי, מוציאים. או שמים בקופסא וסוגרים שלא יהיה "לעבור ליד המגש ולחטוף" 

מסגלים הרגלים שעוזרים.

יש עבודה של דחית סיפוקים, ומנסים להקל במה שאפשר, ובמה שאי אפשר עובדים.

ורק שתדעי אני חוזרת על השיחה הזו לפני כל נסיעה לשבת להורים שלי.

אמא, אני מבקשת ממך אל תתני יותר משוקולד אחד. אמא, אנחנו צריכים ירקות מבושלים בארוחה אני אבשל ואביא (ואז היא אומרת לא לא אני שמחה להכין לכם. אבל אני תמיד מציעה להביא כי זה עבודה מרובה)

אמא בבקשה אל תסתכלי על מה שהילדה אוכלת ואל תעירי לה גם אם לדעתך היא אכלה יותר מדי

בבקשה אל תקנו קולה

כן. זה עבודה שלי כאמא לעזור לבת שלי. וההורים שלי שמחים לעזור רק לא זוכרי, שוכחים, קשה להם. אז אני מזכירה ומבקשת

אני עושה מה שאני יכולה, והבת שלי עושה מה שהיא יכולה

אני לא יכולה לא לאכול במקומה, אני כן יכולה לדאוג שיהיה בבית את האוכל הנכון. וזהו. מעבר לזה זה כבר אחריות שלה באמת.

אבל באמת לא לגמרי מבינה. אולי בגלל שהשיניים כאבו לו ממש עכשיו, אבל אחרי חודש, אם הוא כבר לא זוכר שכואב, וזה לא שאוכל = טיפול שיניים מיד, זה לוקח זמן . מאמינה שכל ילד יחזור לאכול ממתקים חודש אחרי העקירה... 

כנל השמנה לא רואים מיד, לא מבינים את התוצאות, אבל תכלס כן בסוף החברה צוחקת עליך ו- וואלה, זה בדרך כלל לא מספיק בכלל בשביל להפסיק לאכול.\

אני יודעת שזה אופנתי לומר את זה. ואני חושבת שיש הרבה מבוגרים שזה נכון להם

ילדים, פחות.

זה שבעיני חצילים זה גועל נפש לא אומר שזה לא אוכל ממש מגרה בעיני מישהו אחר. גם ילדה. ואני תמיד אהבתי שוקולד מריר יותר מחלבי. כך שזה לא סימן בעיני

ושוב, לדעתי חור בשן שיקרה עוד הרבה זמן לא מספק מטרה ברורה יותר מלעלות מידה בחולצה שגם ככה מתפוצצת עלייך. שתיהם דברים שיקרו בעתיד ולא תוך יום.

דחיית סיפוקים זה עבודה קשה לכולם. ולא על כל ילד שאוהב אוכל ועגלגל צריך להדביק אכילה רגשית. אני באתמ חושבת שמשתמשים במושג הזה בחופשיות רבה מדי. לרב הילדים בני 10 אין בעיות רגשיות שגורמות לאכילה רגשית. ואני הייתי אחת מהילדים האלו ועכשיו יש לי אחת כזו אז אני מרשה לעצמי לכתוב

לאהוב לאכול זו לא בעיה רגשית באופן אוטומטי. לפעמים זה פשוט מה שזה. לאהוב אוכל טעים. והרבה. 

מגיפת ההשמנה כשמה כן היא . מגיפה. וילדים עם חורים בשיניים יש לרוב והם לא הפסיקו לאכול ממתקים אף על פי שרוב ההורים אומרים לילדים שלהם בדיוק מה שאמרת

יש ילדים עם יכולת שליטה עצמית גבוהה, זה יוצא דופן. זה אגב יוצא דופן גם אצל מבוגרים. אחרת לא היו כל כך הרבה בעיות סכרת וכולסטרול וניתוחי קיצור קיבה - כי הרי אפשר פשוט להפסיק לאכול מה שמזיק לי כמו הבן שלך. אבל זה לא קורה. כי אנחנו בני אדם ומתקשים בשליטה עצמית ודחיית סיפוקים גם כשהאחריות היא רק שלנו. ומה שקשה למבוגרים עוד יותר קשה לילדים. 

בקיצור, יש פה הרבה מעבר ללהעביר אחריות

כיף שיש לך כזה ילד בעל שליטה עצמית גבוהה.

אבל אין כזו משוואה של : נעביר לילד אחריות ובחירה = הוא יבחר את הבחירות הנכונות.

כמו שהקב"ה נותן בחירה לנו ולא תמיד אנחנו בוחרים נכון.

יש ילדים שיש להם מעטפת ואחריות ובחירה והם בוחרים לא לעשות שיעורים, ללכת לישון מאוחר, ולאכול לא בריא.

ואז ההתמודדות של ההורים קשה מאד. 

שמחה בשבילך שלא נתקלת בזה. אל תניחי הנחות שכל מה שילדים עושים נכון ולא נכון זה בזכות או בגלל ההורים שנתנו או לא נתנו אחריות או עשו טעויות וכו.

את נתת לילד שלך אחריות. הוא בחר לא לאכול ממתקים. בכל שלב בחיים יתכן שהוא ישנה את הבחירה שלו. הרי האחריות שלו מותר לו לבחור. אם מותר לו לבחור רק את הבחירה שנכונה בעינייך זה לא באמת בחירה ואחריות, ואם את מניחה שזה שהעברת לו בחירה, ותחושת אמון ואחריות וכו זה יגרום לזה שהוא יבחר נכון.. .אז לא. זה לא עובד ככה בחיים האמיתיים.

בדחיפות. מכיו ןשמצד אחד אמורים לאכול מליון קלוריות בשנים האלו, הגדילה מואצת

מצד שני את אומרת שהיא כבר עלתה המון המון וזה בעיה. 

רופא אמר לי פעם ששומן מכביד על העצמות ויכול להשפיע על הגדילה לרעה (רופא מומחה בתחום)

ממליצה לך על אולגה רז. אני חושבת שהיא מקבלת גם לגיל הזה. האשה אלופה, עם גישה לעניין של להיות שבעים ולשמוח ומאד מאד מאד מקצועית.

אנחנ וכל הזמן מחמיאים לה כמה שהיא יפה ומהממת, אני משקיעה המון כסף בלקנות לה בגדים שיחמיאו לה. כסף לא שיקול מבחינתי בבגדים רק אצלה, העיקר שתיראה מהמם. ואני גם מדגישה לה המון את הכשרונות שלה (שיחה שלא מתאימה אולי לגיל ממש צעיר אבל כן, אמרתי לה כמה פעמים כמו שיש אנשים שקשה להם בלימודים והם רזים מטבעם, אז לך בלימודים קל טפו טפו את גאון, ובקטע של רזון את צריכה לעבוד. לכל אחד יש מה לעבוד בחיים. אחת יכולה לאכול ארטיקים חופשי והשניה לא צריכה ללמוד למבחנים ומוציאה מאיות. אלו החיים..)

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.