הינה מקצועית יותר מספרות חרדית זה הרי ברור שכושר ההטמעה של המסר תהיה יותר טובה בעוד בספרות החרדית יתנו פסקה המתחילה לדוגמא כך: "ומכאן אנו למדים"... שנראה מכך שאין מקצועיות רבה וניסיון ארוך טווח משום שהרי הספרות החרדית הנוכחית בת לא יותר מ40 שנה דבר המעיב על יכולת העיכול של המסר אני לדוגמא לא ירצה שיטיפו לי בפרצוף אך אם הטיפו לי בדרכים עקיפות יתכן שאלמד ואפנים יותר... בקיצור הספרות החרדית הנוכחית מאד דביקה ובעיני חסרת כל ביקורת ספרותית להוציא מיעוט של סופרים חדשים שהחלו לכתוב קצת יותר מקצועי ומקורי...

ראשית כל, לרוב סופר כללי שמביע מסר מורכב עושה זאת למסר שלא ידענו קודם, או גורם לך להסתכל על מסר קיים בזווית חדשה. ספרים חרדיים מעבירים את המסרים בצורה מאוד מאוד ישירה ולא אומנותית באופן יחסי, וזה תמיד לאותם מסרים שחוקים באותה דרך.

שנית, זה עניין של מינונים. נכון שיש ספרים עם מסר כמו של איין ראנד, אבל רוב הספרים לא כאלה, או לפחות לא כל כך במובהק. בספרות החרדית זה ממש הכל. 

רוב הספרות החרדית והכללית אכן יורדת רמה משנה לשנה, 

הספרות הכללית העכשוית כבר לא עוסקת בנושאים חשובים ובעלי מסר רוב הספרים בנאלים בעלי אותה עלילה שחוקה של רומנטיקת ערפדים ומשולשי אהבה, הכל בנאלי, אני אישית מעדיפה ספרות שנכתבה לפני עידן הטכנולוגיה משום שהרעיונות אותם מביע הספר הרבה יותר עמוקים ומענינים, כיום כל הספר סובב סביב הזוג הראשי בעוד פעם הרומנטיקה היתה עוד תוספת נחמדה ולא משתלטת שרק הוסיפה נפח לעלילה ולא העיקה 

כיום, מצטערת לומר הספרות ירדה מתחת לכל ביקורת לא סובלת ספרים חדשים מהסיבה הפשוטה: הם פשוט דביקים... 

לגבי המינונים זה נכון בתוך הספרים שהם מגזימים בדחיפת המסר, אבל לגבי כמות הספרים שעושים את זה אני חושב שבספרות הכללית יש הרבה ספרים שגם אם לא מעבירים מסר מסויים הם מעוררים מחשבות בכל מיני נושאים (דווקא מה שנקרא ספרות יפה אני חושב שזה בעיקר ספרים כאלו).

זה מגוחך להחריד, כשהמסר אינו מוטמע בתוך העלילה גופא, אלא מתנוסס לתפארה בכל חור אפשרי, בצורה שברורה מאוד שזה לא חלק מהעלילה, אלא כי היו חייבים לדחוף.

דהיינו - לא רק הבוטות שבישירות. אלא ההגחכה של העלילה.

ספרים יוצאי דופן בעניין - זה סדרת ממלכה במבחן, שכל כולם סדרת חינוך אחת גדולה, מראשיתם לסופם, אבל זה בנוי היטב בתוך העלילה, ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה, מה שדווקא מאוד מייפה אותה ונותן לה עומק.

עוד הבדל - זה רמת המסר, בספרות הכללית המסר יהיה רחב, יסודי, שורשי, ואילו בספרות החרדית לרוב, זה יהיה בדברים ממש קיטשיים, ולא בענייני עומק באמת. ושוב יוצאים מן הכלל ספרי הסדרה הנ"ל, שיש בהם בהחלט חוויות עומק במידה מסויימת.  

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!