הינה מקצועית יותר מספרות חרדית זה הרי ברור שכושר ההטמעה של המסר תהיה יותר טובה בעוד בספרות החרדית יתנו פסקה המתחילה לדוגמא כך: "ומכאן אנו למדים"... שנראה מכך שאין מקצועיות רבה וניסיון ארוך טווח משום שהרי הספרות החרדית הנוכחית בת לא יותר מ40 שנה דבר המעיב על יכולת העיכול של המסר אני לדוגמא לא ירצה שיטיפו לי בפרצוף אך אם הטיפו לי בדרכים עקיפות יתכן שאלמד ואפנים יותר... בקיצור הספרות החרדית הנוכחית מאד דביקה ובעיני חסרת כל ביקורת ספרותית להוציא מיעוט של סופרים חדשים שהחלו לכתוב קצת יותר מקצועי ומקורי...

ראשית כל, לרוב סופר כללי שמביע מסר מורכב עושה זאת למסר שלא ידענו קודם, או גורם לך להסתכל על מסר קיים בזווית חדשה. ספרים חרדיים מעבירים את המסרים בצורה מאוד מאוד ישירה ולא אומנותית באופן יחסי, וזה תמיד לאותם מסרים שחוקים באותה דרך.

שנית, זה עניין של מינונים. נכון שיש ספרים עם מסר כמו של איין ראנד, אבל רוב הספרים לא כאלה, או לפחות לא כל כך במובהק. בספרות החרדית זה ממש הכל. 

רוב הספרות החרדית והכללית אכן יורדת רמה משנה לשנה, 

הספרות הכללית העכשוית כבר לא עוסקת בנושאים חשובים ובעלי מסר רוב הספרים בנאלים בעלי אותה עלילה שחוקה של רומנטיקת ערפדים ומשולשי אהבה, הכל בנאלי, אני אישית מעדיפה ספרות שנכתבה לפני עידן הטכנולוגיה משום שהרעיונות אותם מביע הספר הרבה יותר עמוקים ומענינים, כיום כל הספר סובב סביב הזוג הראשי בעוד פעם הרומנטיקה היתה עוד תוספת נחמדה ולא משתלטת שרק הוסיפה נפח לעלילה ולא העיקה 

כיום, מצטערת לומר הספרות ירדה מתחת לכל ביקורת לא סובלת ספרים חדשים מהסיבה הפשוטה: הם פשוט דביקים... 

לגבי המינונים זה נכון בתוך הספרים שהם מגזימים בדחיפת המסר, אבל לגבי כמות הספרים שעושים את זה אני חושב שבספרות הכללית יש הרבה ספרים שגם אם לא מעבירים מסר מסויים הם מעוררים מחשבות בכל מיני נושאים (דווקא מה שנקרא ספרות יפה אני חושב שזה בעיקר ספרים כאלו).

זה מגוחך להחריד, כשהמסר אינו מוטמע בתוך העלילה גופא, אלא מתנוסס לתפארה בכל חור אפשרי, בצורה שברורה מאוד שזה לא חלק מהעלילה, אלא כי היו חייבים לדחוף.

דהיינו - לא רק הבוטות שבישירות. אלא ההגחכה של העלילה.

ספרים יוצאי דופן בעניין - זה סדרת ממלכה במבחן, שכל כולם סדרת חינוך אחת גדולה, מראשיתם לסופם, אבל זה בנוי היטב בתוך העלילה, ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה, מה שדווקא מאוד מייפה אותה ונותן לה עומק.

עוד הבדל - זה רמת המסר, בספרות הכללית המסר יהיה רחב, יסודי, שורשי, ואילו בספרות החרדית לרוב, זה יהיה בדברים ממש קיטשיים, ולא בענייני עומק באמת. ושוב יוצאים מן הכלל ספרי הסדרה הנ"ל, שיש בהם בהחלט חוויות עומק במידה מסויימת.  

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....