את מדברת על המשפחה המפורסמת ( מש' א. בבעלזא)?

אני מכיר מקרוב, נראה לי שסוף כל סוף האופי נשאר האופי.

זה אמור להיות אותו "בדייטים - נאדה".

אמנם לא עם בעלזית קלאסית, אבל עדיין....

ואמנם את אומרת שלא התכוונת לשדך, אבל ראוי להעמיד דברים על דיוקם. כי אולי ושמא. בפרט שסיימת ב"אם את מעוניינת..." 

מלבד התרשמות ראשונית זה כמעט ולא משקף מבחינת מה שאת מחפשת.

כדאי לך לחשוב להפתח לעוד עניינים חיצוניות או לנסות פחות לשים דגש עליהם (לטוב או לרע, לא להתלהב ולא להתבאס).

בכללי זה נראה לי קשור לשאלה עד כמה הרושם הראשוני מהבחור מסמל, שיחת טלפון, פגישה ראשונה ומראה. דברים מאוד ראשונים. אם מצפים להגיע לעומק כבר בהתחלה מתי שזה לא קורה (לא משנה מאיזו סיבה) אז זה פחות מאפשר להגיע בהמשך לפעמים.

אגב, אולי את מכירה - התניה קלאסית – ויקיפדיה

פתחת פתח לדיבור על רושם ראשוני אז ניסיתי להמשיך את הנושא.

עד כמה רושם ראשוני משפיע על המניע לקדם קשר. זאת שאלה של כולנו.

והאם ואיך אפשר להשפיע על זה.

אכן, זה לבוש מאוד אצילי, והגיוני שיעורר רצון.

אבל תכל'ס - זה אכן דבר ראשוני בלבד, תנסי להתעלם ממחשבות בנושא..

והאמת שאם יורשה לי, אני לא בטוח שהדעות ההלכתיות של גדולי הדור במרכז יה"ל הם תמיד הקונצנזוס. כשמדובר במידות חסידות וכאלה - נו מילא. אבל לפסוק כמו השו"ע או"ח ר"מ "הידוע לשמצה" זו לא הזיה מוחלטת, גם אם יש דעות אחרות.

חסידי ודווקא ממה שרואים אותו אומר זה לא היה נראה קיצוני. לא רוצה לפרט פה אבל היה נשמע די סביר. לא יודע. משתנה בין חסידויות כנראה

מכל מקום גם לדעה הזו (שאני לא אומר שאני תומך בה) יש בסיס איתן במקורות, עם כל הכבוד. 

שוע כ"ה סעיף ב' מפורש, ורמב"ם כ"א. אני בטוח שאת מכירה את המקורות האלה. אמנם אם הוא מבטל עונה זה ודאי אסור, אבל באופן כללי הרמב"ם מתייחס לזה די בשלילה (כל הממעט הרי זה משובח אם לא מבטל רצון אשתו), והשוע מצטטו.

שוב לא אומר שזו ההלכה הפסוקה בימינו. אבל להגיד שאין לזה בסיס זה לא נכון.

לכאורה בפשט הרמב"ם והשו"ע האידאל הוא 0 כי זה הכי מעט (חוץ מאולי 1 לכל ילד).

ושוב- אדרבא, אני לא אומר שזו הגישה שלי בכלל, ממש לא. אבל בסיס יש לזה. זה אולי מנותק מהמציאות להנחות ככה (גם הרמבם אומר שצריך כדי להברות גופו) ויוצר נזקים. אולי זו לא דעת רוב הפוסקים. אבל לדעתי זה פשט השוע והרמב"ם, בכל זאת.

אינני נשוי עדיין (התכוונתי להתחתן לי אך התברר שצריך גם כלה...), אז את ההפניה אשמור לכשיהיה רלוונטי. תודה לך בכא

האמת היא שהכלה זה פחות העניין בנתיים אלא יותר אני, אבל אצטרך את האיחול בכל מקרה לכשאהיה מוכן לזה... 

בשבוע לפני החתונה אקרא בע"ה

מכל מקום סתירה אני לא רואה פה, אני רואה רק מחלוקת הפוסקים. מבחינתי אני רואה גישה שיש לה בסיס במקורות ואיפה שאני חי לא פוסקים כמותה, לעומת גישה אחרת שיש לה בסיס במקורות ואיפה שאני חי כן פוסקים אותה. מכל מקום לפסוק כמו כל אחת מהדעות (כל עוד מודעים למציאות, כן?) זה לא מופרך לגמרי לדעתי, גם אם אולי טעות.

אם כי אני לא מתחבר באופן כללי לכל הגישה הזאת (שנוגעת להמון נושאים בהלכה, ממש לא רק לכאן) של פתירת מחלוקות ע"י "הם לא חולקים אלא בעצם מדברים על דברים אחרים". יש לי עניין לעשות אוקימתא כדי ליישב בין מקורות סותתרים של מי שאמורים להחזיק בדעה שווה, אבל ראשונים שחולקים פעמים רבות - איזו סיבה יש לי לחשוב שהם לא חלקו כאן מחלוקת פשוטה?

באופ כללי בנושא האישות ראיתי שיש נטיה כזו, כחלק מהקדושה של הנושא יש מי שכנראה רואה את זה כמן נושא "רוחני" כזה ומתייחס לזה כך גם בהלכות של זה, במקום לראות זאת כהלכות רגילות.

אפילו הרב מלמד אגב מבין את הרמב"ם די כמוני, פשוט לא נוטה לשיטתו כל כך (והוא לא חשוד על חומרות יתירות בנושא). יש לו בשמחת הבית וברכתו סעיף על דעת הרמב"ם.

ומכל מקום - גם אם לדעתך ולדעת הספר (ואולי גם לדעתי העתידית, מי יודע) אין פה מחלוקת, שוב, זה לא מופרך לומר שמדובר במחלוקת ולפסוק כאחד הצדדים.

אני ידעתי עד היום ש"בת גילו" היינו "בת מזלו" - דהיינו - המיועדת לו.

מנין הפירוש של "שמחה"?

(כלומר, אני יודע שמבחינה לשונית "גיל" הוא גם שמחה, אבל מנין לפרש ככה כאן?)

השאלה מה הכוונה כאן. ספציפית, את זה הכרתי ואת זה לא, לכן אני שואל.

מופיע בגמרא במגילה שאחשוורוש הוא "בן גילו" של נבוכדנאצר. ורשי מפרש - "בן גילו - בן מזלו שניהן דעת אחת היה להן:" זו נראה משמעות קרובה לביטוי דומה שמופיע בספר דניאל "הילדים אשר כגילכם", ואפשר לראות את דברי המפרשים שם - תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - דניאל פרק א פסוק י

אבל רק רציית להודות לך על ההמלצה לספר של הרב שוחטוביץ' לכשתגיע העת ולהגיד שאת עושה עבודת קודש של ממש.

קצת כבוד. ההשקופע פה (לפחות מצד השו"ע, כן? מילא הרמב"ם עם אריסטו וזה, אבל לא כך ר' יוסף קארו) יכולה ומסתבר מאוד שהיא מבוססת על המקורות והבנתו של השו"ע בהם. אפשר והגיוני מאוד להגיע למסקנה מתוך המקורות שכל הממעט הרי זה משובח. מי אמר לך שזו סתם "השפעה חיצונית"? והגע עצמך, שהרי דווקא בגלל שיש ראשונים שלא סוברים כמוהו זה אומר שהוא העלה זאת על דעתו ובחר שלא להסכים איתם.

בכל מקרה מה שאני מנסה להוכיח הוא לא שאני הולך להלכה כמו הרמב"ם, אלא שזה לא מופרך לפסוק כמוהו. אפילו אם (אם!) זה נפסק שם ובשו"ע בגלל "גישה חיצונית" זה לא אומר שאתה יכול לזוז מזה, שהרי לספרים שנתקבלו בכל ישראל יש מעמד עצמי. מה גם שחרדים זה עם שמרן באופן כללי.

ואני לא דיברתי על התקנות (במיוחד של גור. חלקן סותרות גמרות מפורשות לדעתי) אלא על היחס הכללי לעניין הגופני כדבר שלילי. 

זה נכון שזה לא רק בגור,

והתופעה שציינת לעיל אכן קיימת,

אבל יש גם מציאויות אחרות.

(אלא אם כן את לא רוצה להסביר אותה פה, גם הגיוני)

כאילו גם בשאר הבחינות

מנטלית זה לא שייך

אבל סתם זה פשוט מבאס שחיצונית זה ממש מדבר אליי...

גם אני נולדתי למגזר הלא נכון.

בית חסידי.

אחים ואבא עם כל הלבוש,

ואותי זה ממש מרתיע.

אבל לעניינינו,

יש מגזר שלם של דת"ל חסידי, שחלק גדול מהם משנים אח"כ את הלבוש לחסידי אותנטי, כך שאת מרוויחה את שני הצדדים.

אפילו יש לי כמה רעיונות קונקרטיים.

מזמנת לפנות בפרטי.

למי שלא הולך בלבוש 'אצילי'.

דווקא הכי מגניבים אותי אנשים עם לבוש פשוט שהם מראים יכולות לא פשוטות בכלל..

וכן היה מישהו מאוד גס רוח, שהתנהג זוועה, אבל זה לא באמת עוזר... 

לא חושבת שזה קשור להתניה, זה משהו הרבה מעבר לזה... 

ולא מפריע לי שככה אני רואה אותם

כמו טלויזיה שחור לבן 

שהכרת במציאות, או אפילו מתמונות וספרים.

אני לא רואה את עצמי חי בחברה חרדית 

אבל כל פעם שאני רואה בשבע ברכות "בעלת השקפה חרדית" משהו בי נמשך לזה. 

אבל תכלס זה לא מוזר לי,

כי אני כן נמשך יותר להשקפה החרדית מבחינת ההקפדה וכו' 

אבל פחות לתופעות לואי, ההקצנה ומוסכמות חברתיות וכו'.  אבל כיום זה בא בעסקת חבילה אז חבל...

בשבע ברכות לרב מי שמכונה בעל השקפה חרדית הוא פשוט חרדי מודרני. (להבדיל מ"חרדי בן תורה", כהגדרת האתר שהוא מצהיר שהאתר אינו מיועד לכאלה)  ומסופקני אם לזה אתה נמשך...

ואני נמשך יותר לחוזרות בתשובה - שהן מן הסתם לקחו את זה ברצינות.

אבל כמו שאמרתי, גם בזה יש תופעות לואי. 

כואב לי לראות 

זוגות שאין בינהם שום קשר! זוגות שרואים שהאישה סולדת מהגבר או הפוך

זוגות שרואים שהגבר מחפש תשומת לב מבנות אחרות, ואשתו אוויר

זוגות שאתה רואה את החוסר מודעות זועק בעיניים

זוגות שמתחתנים כי ככה מקובל בלי בכלל להיות מודע לרצונות ולדרישות זוגיות אינדווידואליות

זוגות שמקימים משפחה והכל טוב ויפה, ואז מתגלים הרצונות הרגשיים/מיניים ואז היצר עובד שעות נוספות

וכו' וכו'

באמת שכואב.

אבל כמובן שאני בטוחה שיש כאלה שטוב להם ביחד, או שהם עדיין בחוסר מודעות וטוב להם שם.

ויש לי רבי חי

יש בלבוש החסידי משהו כ"כ טהור עדין ואצילי..

למרות שמבחינתי זה ממש לא פוטנציאל לחתונה..

בכל אופן, הייתי מציעה לך

להעמיק מה בדיוק מושך אותך בזה.

מה זה גורם לך להרגיש על הבן אדם מולך-

אצילות/עדינות או כל דבר אחר.

להבין למה את זקוקה,

מה בזה עושה לך טוב.

ואז... לנסות להשליך את זה

אולי למעשים/התנהגות/השקפה/אופי.

כלומר, בסוף זה יכול להיות בחור

עם התנהגות/אופי אצילי ועדין..

ולאו דווקא מישהו חסידי עם שמונה בגדים..

ותרגישי כלפיו בדיוק אותו דבר.

וצודקת

מבחינת המראה- זה נטו עניין חיצוני .. לא התעמקתי בפנימיות של זה

אבל כן ברור שהתנהגות אצילית ועדינה זה משהו כל כך יפה

השטריימילים החדשים 30 ס"מ גובה 

עם השפיצים למעלה...

אני אוהבת 

את הווסט ממש

חליפה ארוכה (גם יותר צנוע בעיניי)

ואת הגלח שעושים בראש ומשאירים רק פאות

זה כזה יפהההה

אני גם מתחברת לעוד סגנונות

יש לי מלא מה להגיב אבל כבר מפחדת מאאוטינג אמיתי.

חשפתי יותר מדי קלפים פה

להגיד חח

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?