זה ממש כואב לי. באמת.

וחיבוק גדול גדול.

בסוף תצליחי. אני בטוחה כ"כ. אני יודעת. 

הרצון שלך כ"כ גדול ויכבוש הכל. כי את רוצה. 

גם אם ייקח לך זמן. לא אכפת לי, בטוח זה יקרה!!

את באמת יכולה הכל כשאת רוצה. באמת. 

אךךך כמה שאני מאמינה בזה. וכמה שאני מאמינה בך שתצליחי.

זה קשה. קשה כ"כ. תאמיני שאת חזקה. שאת גדולה כ"כ. 

תתפסי חיבוק חזק חזק חזקק!!! ונשיקה גם.

טויב? הלוואי שנראה בקרוב ממש את האור.

"אל תפחדי ליפול, זה חלק מלגדול.

תמיד יש אדמה"

אךךך מתפללת. עוד נראה את האור. עוד נראה.

אוהבת ממש ממש.

ותעני לי לפלאפון במוצ"ש..צריך כבר לעשות את זה. 

גיט שעבאס גיט שעבאס ושוב חיבוקקק חזקקק

אוף חלאס.נשבר לי מזה.די אין לי כבר כוח כמעט לנסות.

אפשר הצלחה אחת קטנה?!

אחת?!

איכס אני שונאת את הקטע הזה.שונאת בוקר

ונמאס לי באמת

הילד ואני,

לא מחכים לנס

עד שהוא יבוא

עד עומק החמלה

עד האהבה

אם לא בא לך,אז תמשיכי לרוץ.

ותרוצי מהר כי באמת רודפים אחרייך.

חיב איפושהו לרצות.מתישהו.יום אחד בצורה כלשהי.

איזה דפק איזה דפק איזה דפק.

מה י'הי'ה מתי יבוא לי הרצון הנורמלי והטבעי ויעוף ללוידעת איפה הקטע המפגר הזה.

מתי אני יתנרמל.

מתי אני ינסה להפסיק לשקוע בכוח.מתי אני יחיך באמת

❤❤

וכמה שהוא פשוט צוחק עלי.ההוא הזה.מתפוצץ מצחוק.איזה ילד את.ככ טיפש טיפש.

אנלא רוצה להיות מי שהיתי

רוצה לזוז לצאת

להשתנות

תקוע בטעות של מישהו אחר

רוצה חבר

 אבל למה למה זה ככ קשה להשתנות למה.

בודד לי קצת ואני מרגישה הבנאדם הכי טיפש שקים בעולם כאן.

כל מה שאני עושה לא שוה,אני מנסה להשקיע ובסוף יוצאת פרירית וסתומה.

ובודדה.הוי כלכך בודדה.כמה אנשים שי'היו לא יספיקו בשביל להפיג את הבדידות הזאת.

בשעות האלה של הלילה,אז הוא הכי צוחק עליך.

אתה הכי מרגיש את הבדידות ואת כמה טיפש אתה יכול עוד להיות.

ופסדר יכולים להגיד לי שזה סתם,סתם הרגשות ושאני אחלה ובלבלה אבל מה תעשו זה ההרגשה שלי אה?!

ואוף אוף.אני רוצה להפסיק אבלאבל יש לי יותר מידי דברים לעבוד עליהם עכשו אז אי אפשר ככ להוסיף לי עוד משו אבל

מתי כל זה יגמר

מתי נרגע נשב ונצחק באושר ונחלום

ונתחיל לחלום 

ונרגיש שלמות

(נשב על ההרים,ונטבול במעין שנבנה על הבוקר שקפוא,ונקום מוקדם ונתפלל ותיקין מתוק כזה עם שירים,ותהי'ה רוח חזקה כזאת ונקפא מקור.וי'הי'ה לנו חיוך מסטול כזה על הפנים,שיכור מאושר..ונאהב.נאהב ככ את האנשים.ונהי'ה מבודדים לנו שם,ונהי'ה טהורים,קצת פחות נתלכלך כל היום.ונלמד רבינו..מלא מלא רבינו.וננגן מלא מלא ליד המעין,ואז נכין לנו בית קטן על ההרים,ונכין גם את המעין ואז נשתול גינה של ירקות ונקטוף אותם וי'הי'ה לנו ריח של אדמה בידים.ונכין אוכל כמו פעם כזה,ויצאו לנו מהפה רק דיבורים שאנחנו רוצים,רק דיבורים של אמת.וי'הי'ה לנו טוב.ככ טוב.ונאהב את ה' באמת.בכל הלב.ונהי'ה ככ חברים שלו.

וכולם י'היו דבשים כאלה,עם פאות דבש כמו שאני דמינתי את דביר עם עינים דבש עם אש בתוכו שם,ונצחק ואז נעשה מדורה כזאת גדולה גדולה עם אש ליד המעין ונספר קצת סיפורי צדיקים ונספר על כמה שה' אוהב אותנו וננגן עוד המון המון וגם בחליל וגם בגיטרה ונשיר ונצעק לה' שאנחנו אוהבים אותו ושאף פעם לא יעזוב אותנו לבד.אף פעם.

ונלחש לאש שאנחנו ככ ילדים קטנים כולנו,לא משנה באיזה גיל ושאנחנו פוחדים מהגודל הזה של החים.

וזה י'הי'ה מתוק מתוק הכל כזה..והאוכל י'הי'ה נקי אבל עם ריח של טבע..

ונציר שם מלא בצבעי מים ונכתוב משפטים יפים ונקשט תמעין והוא י'הי'ה ממש יפה ונכתוב חלומות ועוד דברים נכתוב ואז נלך לישון בבית שבנינו מבוץ או משו אני לא ממש יודעת עדין וי'הי'ה פשוט טוב כזה.ונרגיש אהבה.שכבר נרגיש אהבה נמאס לי לא להרגיש ונמאס לי לא להרגיש כלום.

יחי ההבדל

ובאלי שאפחד לא יקרא את הדבר הזה.אפחד אפחד.רק שאבא יקרא למעלה ויענה לי ישלח לי איזה סימן משו כי אני כבר נטרפת אני לא יכולה יותר.נמאס לי כלכך.

ובחזרה למציאות

כבר 6 ויש עוד המון דברים לעשות עד הלישון ודי למה אבל זה כל יום קורה לי.למה.

אני באמת מנסה אז..מה אני יכולה לעשות עוד

אח הלואי היתי חושבת יותר מחשבות מתוקות כאלה..זה טוב צריך לעשות אתזה יותר.למרות שזה פשוט כאפה אבל כאפה כואבת.מהחזקות.

ושורפות לי הענים מעיפות ואני הורגת את עצמי ומתערבבת והנפש שלי טיפה הרוגה כבר צריך לעשות לה החיאה

(אוף אבא אתה יודע שאני לא רציתי,אתה יודע באמת,אני ניסיתי פחות אבל אני לא מצליחה.סליחה היתי חייבת)

אני לא מבינה באמת נראלי ישלי לי בעיה בעינים או בלב.

איך לא יוצא לי דמעות מכלום איך כמה קר לב של בנאדם יכול להיות כמה.

אני ככ צריכה לבכות.לא רוצה.צריכה.דחוףדחוף צריכה.

עוד רגע זה כבר י'הי'ה מאוחר לי מידי.

אני רוצה לבכות ולבכות ולמרר בבכי ולצעוק מבכי ולהתפרק.

וכלום לא יוצא לי אוף כלום ממש כלום.

וזה הכי כואב

נראלי אני צריכה קצת סבא דחוף.שיפתח לי תלב הדפוק הזה.

ירושלים רחוקה 

ירושלים החמודה נראלי שאני טיפה מתגעגעת אליך 

טיפה אבל

עבד ה' חופשי לבדו

הלואי נזכה להיות עבד ה'.

(ונעשה קפה על המעין,ופשוט משו י'הי'ה רגוע.

הכל י'הי'ה רגוע.

ביום נשמח ונגיד תודה אבא תודה שאנחנו לא יודעים כלום מהעולם הזה

ובלילה נפחד,ונבכה,ונהי'ה מבולבלים מהחושך

נפחד כלכך

אבל נדע שאחרי החושך הזה של הלילה

בא האור

ושתיהם,גם החושך של הלילה וגם האור של היום,שתיהם זה אמת.אפחד מהם זה לא שקר.

וצריך את שתיהם בחים.באמת שצריך את שתיהם.אי אפשר לותר על אף אחד מהם.)

(ואני ככ טיפשה.ואנלי כח לעשות כלום וגם לא בא לי לישון.

ואני צריכה לסתום תפה הדפוק שלי שיפסיק כבר לדבר,[

למה הוא מדבר המון,

יותר מידי.)

(אני מפחדת.אני מפחדת להיות.)

(לפעמים ישלי ככ רצון להפוך לגרגיר חול,או להיות אילמת או משו.

להפסיק לדבר ולהיות קטנה קטנה קטנה פיצית.שידרכו עלי ואפחד לא ישים לב בכלל.)

(אממ כן אני מוזרה.מאוד מאוד מאוד מוזרה.אני יודעת אתה לא צריך גם לספר לי.)

(אח כמה שהוא צוחק עלי עכשיו.אני ממש שומעת אותו צוחק לי באוזן.צחוק מרושע כזה.

תראי איזה קטנה את,הצלחתי להפיל אותך שוב.

ומיום ליום את רק נופלת יותר יותר,במכות יותר גדולות וכואבות וארוכות,ואת מחליקה יותר עמוק

ואני ערמומי.הבורות שאני מכין לך הם עמוקים שאינלך מושג מה עוד מחכה לך.

אנלך סיכוי מולי ומותק,אני ממליץ לך להתיאש מעכשיו

כי את באמת לא הולכת לנצח במשחק הזה.

אוף הוא כזה חצוף שהוא אומר לי את זה.כי אני תמימה כאן.ואני מאמינה לו.)

~יש לי סיכוי להינצל אני יודע~

אביתר זה הצלת נפשות

די אוף שאני יסתום כבר ויפסיק לדבר כי תמיד אני אחרי זה מתחרטת עלזה.

איכ כמה דיברתי איכ

אין דבר יותר כואב,יותר בועט בלב,יותר עושה מצפון

מלראות את אמא שלך בוכה בגללך.

ולדעת שהיא בוכה בגללך.

ולדעת שהיא נפגעה

ולדעת שכל מה שלא תעשה,לא יהיה טוב.

או לך,או להם.

זה.פשוט.מפחיד.

(ה צ י ל ו.הצילו מהבית הזה.אין לי כח להיות נחמדה אליהם.

וזה פשוט כפוי טובה.כפוית טובה שאני.הכי כפוית טובה שיכולה להיות

גועל נפש מרוכז.מה אני יכולה לעשות מה)

(פףף כמה דורש זה להיות נחמדה. כמה שמבינה אותך כמה. כי זה קשה נשומי. זה לא פשוט. זאת עבודה. ואת עובדת. את עובדת. תביני שגם כשלפעמים את לא מצליחה, לפחות עשית השתדלות. וקורה שטועים. קורה. זה באמת מובן. איי כמה שמובן. את לא מלאך, תזכרי את זה. את בנאדם ובנאדם לפעמים נופל. אבל אחכ קם. ואת תקומי ואת תצליחי. ככ מאמינה בך. ככ. תחזיקי חזק. אני איתך. הכי איתך בעוילם. פה אם את רוצה❤ הרבה יותר ממוזמנת.) 

איי איי פף נשומי אני ככ רוצה לחבק אותך חזק חזק חזק.

רוצה שתרגישי טוב. רוצה שתרגישי טוב.

הלוואי שהכל יתרפא כבר בקרוב ממש.

וואי ככ מבינה אותך. באמת ככ.

רק ❤

ותהני היום

תני לעצמך להשתחרר קצת.

אוהבת מאוד, אהבת נפש ומתגעגעת.

הבטן מתהפכת

כואבת נורא

הלב על 250 או 300

מרגישה כל חלק בגוף

הכל כואב

הכל צורח הצילו

איך אפשר להשתכנע שזה המעשה הנכון

בבקשה אל תוותרי לעצמך

אל תוותרי על עצמך

הכי חשוב:

אל תפסיקי להאמין

עולה לאוטו

שם מוזיקה ונוהג

הכל מואר לפחות עד שמונה וחצי שקיעה מאוחרת

חברה פוסט דתית אבל כאן זה כבר משחרר

עומד בפקק עם כולם

פילוסופיה גבוהה זה נחמד בסוף כולנו אותו דבר

עומדים בסופר בתור מתדלקים אוכלים ישנים קמים עובדים נלחמים

יש כאלה עם קצת יותר חינניות אבל גם זה חולף

אז חיוך נשימה ושהפקק יעסיק את עצמו

קצת אהבה לא תזיק מתנגן ואני מתחבר לקיצ' שהחיים נותנים

איך כל יום מביא איתו אנרגיה אחרת

אור אחר

אם זה ימשיך ככה בסוף אפרוש מראציונליות ואעבור לקרוא מדורי אסטרולוגיה ולהאמין שאם מרקורי בנסיגה זה באמת אומר משהו

אדליק נרות ריחניים

אעלה קטורת

אהיה שאמאן

חתול שחור יהיה סימן

אולי אלמד לקרוא בקפה

צריך עוד רעיונות אני לא מהתחום

חשוב מאוד לבחור נכון

לא להיות כזה שיוצא למילואים וחוזר לצעקות וטנטרומים מסכן

מה כבר עשה? נלחם בכל החזיתות

מעניין איך הוא לא ראה לפני לאן הוא נכנס כמה אנחנו משתנים?

אולי זה החום שמביא איתו חוסר סבלנות לטמטום?

בכללי פגישות היו לוקחות חצי מהזמן אם היו חושבים 5 דקות לפני

אם הן היו נעשות בעמידה זה בכלל היה מקצר

העולם מלא סבל עם קצת טוב או הפוך?

אז כנראה שתלוי במזל גנטיקה ויגידו גם באלוהים וכל מיני כוחות

אבל בעיקרון נראה לי יותר סבל שמחפש סיפוקים קטנים

היום צום אז אין קפה וזה כנראה משפיע על המחשבות

יושב מול אחת שקוראת אלתרמן ואני מתלבט אם היא קוראת או סתם מסתירה פיהוק

יש משהו מושך במי שמתעניין בדברים שלא מניבים כסף

אני לא איזה מרטיר אני מנסה להישאר במקום הנכון והראש לא מפסיק לנדוד

דעות ואנשים שחושבים כל מיני דברים

ערימות של מחשבות של אחרים

גיבוב של מלל אינסופי

העידן הזה הביא את הצורך בסינון אגרסיבי כמעט אלים אחרת נהפך למדמנה של פסולת

כשהאחות אמרה משהו אז נפלו עליה כמו מטומטמת אבל כשזה אתה אז הכל הכלה והבנה שזה יפה הצביעות הזאת סך הכל

כולנו בתוכה מחפשים את ההצדקה להיות קרובים לעצמנו

איזה מושג

אני לא מוכר ניו אייג' וקלישאות גם לא קונה בדרך כלל

לפעמים החיים הם מה שהם

מזרון זול וקרוע במלון פשוט

זה לא דיכאון זה פיכחון מול המציאות

המציאות יכולה להיות ריח של גשם ראשון

טהור נקי

עם צחוק של ילדים שקופצים בשלולית

יודעים שעוד מעט יחזרו לבית חם

אמא תחמם שוקו אמיתי מושקע

והם יקרסו לספה מול סרט שהם ראו כבר מלא פעמים ותמיד עובד מחדש

כי התמימות לא מופתעת

ואבא יחזור מהעבודה וכולם יקפצו עליו

אחר כך יתארגנו ויכנסו למיטה חמה

וישמעו סיפור על מקום רחוק ויירדמו

חיוך פשוט וחום נעים אחרי השורות האלה

אבל החיים הם גם לגימה של וויסקי זול ששורף את הגרון

אבל מעלים מהראש את הרעשים

את המחשבות

את האנשים

לא נלחמים בחושך מצטרפים אליו

או שפשוט מוצאים משהו קטן להיאחז בו

ספר או סרט

מועדון קרב

מה שלא יהיה בסוף זה עובר

וזה מנחם שגם הטוב וגם הרע יעבור

שעות

בדרך כלל בלילה

שהמילים הופכות לפיזיות

מורגשות על הגוף

קורא ספר ומרגיש את החוויה

הניגוד או הקשר בין אינטילגנציה גבוהה לחשקים ראשוניים פרימיטיביים מעניין

וזה תמיד חוזר

המוח צריך מחשבות

העור צריך מגע

כל אחד והאוכל שלו

הדלק שלו

צורך ורצון

כולנו מונאדות בודדות

אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

שנתחמם

בצום צריך משהו עוצמתי שירגיש כל כך חזק כאילו טעמת את מה שהוא כותב

מריח את הריח

טועם את הקפה

מריח את הגשם

נרטב מהגלים

מרגיש את החרטה של התלין