שבוע טוב.
השבת יצא לי להרהר קצת בנושא של בית מקדש. למה אנחנו מתגעגעים בדיוק?
אחי, בערב שישבנו העלה את הנושא ושאל: "איך אנחנו יכולים להתגעגע לדבר שאנחנו לא יודעים מה הוא?איך? אנחנו לא באמת מכירים את הקדושה שהיתה שם את ההשתוקקות לה' שהיתה שם ומה שאנחנו מדמיינים זה פי אלף כפול מזה אנחנו לא יכולים לדמיין את זה!" הוא נתן גם משל שמספר על משפחה עם 2 ילדים והם גרו בבית מפואר ממש! יום אחד פרצה שריפה בבית ולא נשאר זכר הכל נשרף כליל הם אהבו את הבית והיו מחוברים אליו, ולדור שאחריהם הם מספרים על הבית הנ"ל כמה יפה וכמה מפואר הוא היה וכמה הם מתגעגעים אליו אבל הם לא באמת יכולים לגרום להם באמת להבין את הגעגוע..
בעצם..למה אנחנו משתוקקים שיבנה!? אחרי שיבוא המשיח? אנחנו לא יודעים מה זה אומר..
אולי אנחנו מתגעגעים סתאם? אולי לא צריך בכלל להתאבל כי מדובר לפני 2000 שנה?
לא! הנפש שלנו יודעת מה זה! היא משתוקקת כל שניה מחדש! הנשמה שלנו שעמדה שם לפני יותר מ3000 שנה במעמד וקיבלה את התורה הייתה גם שם האותה תקופה וינקה מהקדושה ההיא שה' הפיץ בעולם דרך ביתו בעצום!! הבית שאליו הגיעו מכל העולם כדי לחזות בפלא הגדול אנחנו לא באמת מרגישים את הקדושה שהיתה שם אבל הנשמה שלנו, הנפש האלוקית שלנו לא מפסיקה להשתוקק כל שניה ממש! אנחנו מחכים לזה מאוד! לא מרגישים? צריך לפתוח! לפתוח את הלב!! לפתוח כדי להאמין וממש ממש להאמין ולומר כל יום אני מאמינה באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אני מאמינה!!
שיהיה שבוע שבו באמת נצליח להביא את המשיח!! שבוע שממנו נצמיח את הגאולה השלימה ולא נצתרך בכלל לצום!!








