לא מסכימה אחד לאחד עם הסרטון, אבל כן מאמינה שאישה שמרגישה פגועה, שמרגישה נבגדת, שמרגישה דחיה ממעשה כזה, (מה שעולה אצל רוב הנשים שזה קורה אצלן, אבל למרבה הצער הדעה הרווחת מכוונת אותן להדחיק ולבלוע את זה כי "זה שלו", כי "99% מהגברים" כי "זה לא קשור אלייך").
לא רק שכדאי, חובה, שתשתף את בעלה בתחושות שהיא חווה. וזאת מכמה סיבות:
נתחיל מהסיבה שהצעת, שלא אכפת לו מהתורה ומאשתו- בדרך כלל אכפת לו, רק שיש לו יצר, או חסך רגשי מוביל לחפש מענה כזה, או גם וגם. ברגע שהדבר ידוע, וברגע שהדבר גם פוגע באשתו ובקשר שלהם, יהיה לו יותר כח להתגבר, או לקבל עזרה בנושא הזה במקרה שהמצב קשה. גם במקרה שזה לא לגמרי בחירי, כלומר שוב, הוא מכור או שזה בגלל שנופל ביצרו, רלוונטי מה שכתבתי.
אישה שחווה חוויה כזאת, לא מדברת עליה, ושומרת בבטן, מה שיקרה זה 1 מ2:
או שיום אחד זה יתפרץ או בהקשר הזה, או בהקשר אחר, אבל רגש שלא טופל ולא הוכר אינו נעלם. או שיווצר ביניהם ריחוק, בסוף אישה שמרגישה דחיה, שמרגישה נבגדת, שמרגישה חוסר בטחון לצד האיש שלה, שאולי נרתעת מלהיות איתו, היא לא אישה שתוכל ליצור איתו זוגיות קרובה בלב נקי. למשקעים האלה יהיה מקום, והם יצרו מרחק. רגשי בוודאי, מניחה שגם פיזי במידה כזו או אחרת, כך שגם לזוגיות לא הועלנו.
(זה אגב נכון לדברים נוספים שמפריעים בזוגיות, כמובן לא כולם משפיעים על האישה והזוגיות באותה המידה אבל כלל האצבע נכון לכל מקרה שמציף קושי רגשי מול בן הזוג).
ממה שראיתי בעבודתי עם נשים, גם הגברים לרוב מעדיפים שיהיה שיח על זה אם הדבר התגלה. גם כי זה נותן להם כח להתגבר ולהשמר. וגם כי שוב, כשדברים לא מדוברים ומטואטאים מתחת לשטיח, הם בסוף מתפרצים בצורה לא סימפטית. לעומת זאת שיח קרוב וכנה, יוצר דווקא קרבה.
את זאת אסייג, שכדאי לדבר על זה בצורה נכונה כמו על כל דבר בזוגיות. לאחר עיבוד רגשי, ומתוך מוכוונות. לא יודעת אם זה נקרא דרמה ובלאגן, אבל זה נקרא בעיני לתת לגמרי תוקף לתחושות ולקושי ולצער של האישה מול זה, ולהביא אותם לשולחן מבלי להקטין ולבלוע אותם, ומבלי להשלים עם הפגיעה.
במקרה שלאישה עצמה זה לא משנה (לא יודעת עד כמה זה באמת קיים, באמת ובכנות, לפחות אצל שומרי תורה ומצוות) נקודת המוצא היא אחרת.
אז ממש מבינה אותך!!!
