|בוכה בלי דמעות|
|בוכה בלי דמעות ועדיין מנגב אותן|
|עיניים אדומות כאילו אחרי בכי|
פורום אולפנת מירון
בהנהלת:
מכתב פתיחה
..אנונימי (פותח)אחרונה
"עוד נתראה בהר ה' במועד הקרוב!
ומה ירהב לבבנו..."
*
אני כלכך כלכך רוצה שהעם הקדוש והמתוק הזה יהיה מאוחד. זהו, באמת שזהו. אני נזכרת ברגעים שכאלה, ולא, לא צריך שזה יקרה בגלל שנער שניים או שלושה נחטפו, או כי יש מלחמה, או כי יש דברים רעים בעולם. לא.
מה הבעיות לאהוב כל יהודי?
למה זה קשה כלכך?
כן. גם לי.
אבל למה??
יאבאלה, אנחנו עם אחד, כן. ואני אוהבת אותו, איזה זכות זאת(: גאווה, חד משמעית גאווה, גאווה ענקית!
מה שאני רק רוצה עכשיו, זה צעדה כזאת עם מלא דגלי ישראל, ומלא אהבה ותחושת שייכות, ומלא אהבה לכל. כמו, כמו ריקודגלים, אבל לא רק של הציונות הדתית, לא רק של אולפנות וישיבות, של כולם! שכולםם יבואוו כולם! הלוואי, בעז"ה.
נראה שבנות אולפנת מירוןמקפיצים נטושים
לא מספיק פעילות פה. ואז בנים כמוני נכנסים. חוצפה שכזו.
|יד פרצוף|הוד444
עוד כאפהטהורה~
אלוהים. כמה שקשה לי אלוהים.טהורה~
בפנים הפחד רוקד, הפחד בודדטהורה~
נמאס להתלונן.טהורה~
אי אפשר להפסיק.
..טהורה~
(אוף,ככ הרבה טעויות עשיתי,ולא ידעתי. למה לא אמרו לי שאסור לומר ככה? ומה אני אמורה לעשות עכשיו? איך מתמודדים עם הידיעה הזאת שאולי בכל רגע יכול לקרות לה משו? ואסור לספר לאף אחד. אסור. אסור. אסור. אמרו לי שחייב לספר, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. זה יהיה ככ דוחה ומגעיל. אבל אם יקרה משו? זה יהיה על המצפון שלי. רק שלי. כי לא היה לי אומץ לעשות עם זה משו. די די אני לא יודעת. אני קטנה מידיי, החיים האלה גדולים מידיי, אין עם מי לדבר. אין למי לספר. אין איפה לפרוק.)