תצמצמי את המפגשים שלך איתה. תנתקי ממנה קשר כמה שרק אפשר.

אל תגרמי לעצמך סבל.

עצוב שהיא חיה ככה, אבל זה שלה ורק שלה. את לא צריכה לסבול בגללה.

היא צריכה לעשות עבודה עם עצמה על ההסתכלות שלה על המציאות. לא יעזור שמישהו מבחוץ "יוכיח" לה כמה טוב לה. עד שהיא לא תחווה את זה בעצמה, או תחליט לראות את זה בעצמה....

כל החיים מלאים נסיונות.

ואי אפשר לחכות לרגעים של הארה כדי לחיות באור.

צריך לבחור להדליק אותו.

נראה לי שזו הנקודה של 'השמח בחלקו' 

חייבת להגיד שקראתי והרגשתי קצת כאפה.

לא. ב"ה, אני לא ממש בנעליים של החברה הזאת.

אבל כן, אני מרגישה שבזמן האחרון קצת קשה לי יותר לשמוח בשביל חברות שמתארסות/מתחתנות/יולדות/יולדות שוב.

כן, לאחרונה אני מרגישה את הלבד ואת החוסר בצורה משמעותית יותר (גם כן הקורונה הזאת..).

אז אולי לא ברמה שתיארת, ובכ"ז..

וזה ממש מוזר וקשה והזוי, כי אני באמת אוהבת אותן כ"כ, ובעומק אני באמת ממש שמחה בשבילן.

ואני באמת מאמינה שמה ששלי יגיע, ושאין פה שמחה כלשהי על חשבוני. הרי הקב"ה לא עובד ככה (נראה לי לפחות).

וב"ה יש לי כבר עכשיו כ"כ הרבה.

ואני אמנם קצת לא אובייקטיבית, אבל נראה לי שבסה"כ אני בנאדם דיי חביב. אפילו דיי אכפתית וקשובה לחברות שלי. נראה לי אפילו שגם בנקודות של קושי אני מצליחה לא להיות לגמרי מרוכזת בעצמי. ופתאום זה נעשה קצת שונה.

אז. הסיבה היחידה שבגללה אני משתפת במשהו דיי אישי (ואולי גם קצת מסיבה את השיחה אליי;), היא רק כדי להגיד כמה דברים..-

א. נשמע מהדברים שלך שאת לא נמצאת באותו קושי כמו שלה, וזה בסדר גמור (אפילו נהדר, וב"ה).

ואני גם יכולה לתאר לעצמי למה זה מעצבן ומוגזם בעינייך (וגם בעיניי שאר המגיבים כאן). אבל התחושה הזאת היא באמת תחושה קשה. מאוד. ויש בה משהו מאוד שואב (גם כי במידה מסוימת מפגשים חברתיים/משפחתיים לא מצליחים תמיד למלא את החוסר הזה, גם כי כשזה נכנס לתודעה פתאום יש תחושה שזה 'מקיף' אותך ומשום מה כולם מסתובבים בזוגות ומתחתנים וכו'..).

כילו. בא לי להגיד לך שהיא צריכה חיבוק. אבל יש קורונה.. אז לפחות הכלה, עד כמה שאפשר בבריאות נפשית וכו'.

ב. מעלה מחשבה..- יש מצב שאת מבחינתה מהווה איזשהו מקום לפורקן ושברגיל היא לא ככה..?

לא יודעת אם זה באמת ככה או לא, וגם אם כן- לא יודעת אם זה משנה או מקל במשהו. אבל אולי זאת נקודה שכדאי לשים עליה את הדעת.

ג. ועם זה, כמו שאמרו כאן לפניי, ובטח יגידו אחריי- זה לא מקום שבריא להיות בו. לא בהקשר הזה, ולא באף הקשר.

צריך לנסות למצוא דרכים לצאת ממנו. 

אז, לא ברור לי כ"כ מה הקשר ביניכן מאפשר לך לעשות ומה לא, אבל אם יש לזה מקום, אפשר לנסות לקבוע איזה יום בילוי משותף שבו באופן מוצהר לא מדברים על הנושא, או להגדיר מראש כשמדברים שלכל אחת יש X זמן לדבר על עצמה בהקשר הזה, ואז עוברים האלה.

זה נשמע קצת מאולץ, אבל יצא לי לראות כמה מקרים שדווקא עזר לתחום את הקושי לתוך איזושהי מסגרת מסוימת של זמן ומקום שמחוץ לה- לא מתעסקים בו (לא מתוך הדחקה, אלא מתוך חיפוש אחרי טוב ובריאות נפשית).

אולי גם יכול לעזור ללמוד קצת על הנושא של הכרת הטוב/שמחה בחלקי וכו'..

וגם. אמנם זה צריך לבוא ממנה, אבל העקרון הוא שנראה לי שכדאי לחפש דרכים שהן 'סור מרע' ודרכים שהן 'עשה טוב':

סור מרע- לנסות במה שאפשר להימנע מדיבורים וממחשבות כמו אלו שתיארת. נראה לי שאפשר לעזות את זה ע"י זיהוי של 'עיוותי חשיבה' שמניעים אותה אליהן (לצורך העניין- אין קשר אמיתי בין זה שחברה שלה נשואה לזה שהיא לא. וזה שחברה אחרת מפילה/יולדת לא בא על חשבון אף אחד אחר, מחשבות של הכל או כלום, פרופורציות וכו'..).

עשה טוב- למצוא דרכים למלא את עצמה ולהרגיש ערך עצמי ושמחה גם כשהמיועד שלה עדיין לא מגיע (להקדיש זמן לאחרים תמיד יכול לעזור לקצת ניתוק מעצמי, קורסי העשרה כאלו ואחרים, טיולים, מה שעושה לה טוב..).

ואו, סליחה על החפירה.

אבל ממש עוררת אותי לחשיבה. תודה גדולה

אלו רגשות שאולי יכולים להיות מופנים כלפיה.

היא קצת מסכנה שהיא ממסכנת את עצמה ככה.

כנראה יש איזהו צורך שקיים אצלה שהוא מעבר לצורך הזוגי הבסיסי שיא מתנהגת ככה.

עובדה - רווקים/ות אחרים לא מתייחסים לעצמם ככה.

אולי זה מעבר למה שהיא מספרת. אולי עובר אליה משהו שגורם לכך שמביאה אותה לכך שהיא בוחרת להתמסכן.

יש לה דפוס חשיבה מסויים שאין אותו לאנשים אחרים?

אולי היא תופסת את העסק בצורה בכלל לא פרופורציונאלית בגלל איזו סטיגמה? 

משהו כזה,לאו דווקא ש'עובר עליה משהו'...

יש אנשים שהחיים שלהם דבש אבל בגלל סיבות כאלו ואחרות הם לא מודעים לזה.

כל עוד את לא אומרת את זה למשהו שמכירה אותה נראה לי שמותר לחשוב ככה.

להיפך - ברגע שזיהית אצלה חולשה שגורמת לה לדבר ככה את יכולה לגלות יותר אמפתיה כלפיה ביחס לחולשה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?