זה ארוך.. אבל זה שווה!
והיא כתבה את זה מדמיונה הפורה! בלי לתחקר מישהי וזה.. סתם שתבינו את הכישרון!
שלום קוראים לי רננה פרקש. אני גרה בישוב נווה בדרום הארץ. היום אני נשואה לאלישיב ואמא למוריה יהודה ותפארת. אבל הסיפור שלי מתחיל לפני 31 שנים.
נולדתי בגוש קטיף, בישוב נווה דקלים. יש לי 3 אחיות ו4 אחים. אני השלישית בבית. הייתה לנו ילדות מאושרת ביחד! מי שלא גר בגוש, לא יצליח להבין זאת אבל אנסה לסביר. כיוצאים מהבית רואים חול, פשוט חול. יש לנו הרבה דיונות ליד הבית וכמובן את הים! להיות ילד בגוש קטיף זה פשוט דבר מדהים! כל מיני דברים שילדים חולמים עליהם ואולי אפשר להגשים אותם בחופש הגדול לנו היה על בסיס יומי! אני רוצה לספר על החיים בישוב! הרבה אנשים חשבו שאנחנו נמצאים כל הזמן בהתקפי חרדות ושאנחנו נורא מסכנים בגלל הטילים שירו עלינו ללא הפסקה! אבל האמת שאנחנו לא הרגשנו ככה! הרגשנו ממש את יד ה' איך שהוא כל הזמן שומר עלינו ומלווה אותנו לכל מקום. המוני ניסים התרחשו בגוש! הנפגעים שהיו הם ממש אפסיים לעומת כמות הטילים ששוגרה לעברינו! אם היינו שומעים את שריקת הטיל הינו ממשיכים לעסוק במלאכתנו כי זה כבר היה שיגרה שקוראים לנו ניסים!
אנחנו המשפחות הרגשנו ממש משפחה אחת! תמיד כולם היו עם כולם, עזרו לכולם ותמכו כשהיה צורך! הינו ממש מחוברים אחד לשני!
כשעליתי לכיתה א' הלכתי לבית הספר הישובי ושם נשארתי עד כיתה ח'. לאחר מכן המשכתי לאולפנא בישוב שלנו. כשהגעתי לחמישית החיים שלנו השתנו! באותו זמן כיהן כראש הממשלה אריאל שרון שהיה אחד האנשים הימניים ביותר במדינת ישראל. מאימרותיו "דין נצרים כדין תל אביב"! כלומר התנגד לפינוי ישובים באופן נחרץ! יום אחד נכנס לראשו רעיון שהפתיע את כולנו! אני חושבת שאפילו אותו בעצמו! אריאל שרון האדם הימיני ביותר במדינת ישראל החליט לפנות את ישובי גוש קטיף וצפון השומרון! האמת שלא האמנו! מה זאת אומרת להוציא אותנו מביתנו?! ולכן חשבנו שהוא אומר את זה כדי להרגיע את אומות העולם. אך מסתבר שזה היה רציני מאוד! הוא התכוון ברצינות לפנות את ישובי גוש קטיף! ואז המאבק התחיל!
המגזר הדתי לאומי התגייס כולו ונלחם נגד תוכנית ההתנתקות! הסיסמא שלנו היתה "באהבה ננצח!" האמנו באמת ובתמים שבעזרת ה' ננצח רק אם תהיה אהבה ביננו ורק אם נפעל מתוך אהבה ואמונה! בגוש הוקם מטה מאבק נגד תוכנית ההתנתקות. כחלק מהתוכנית ראש הממשלה הודיע שיערך משאל. לפי הרב יהיה התוצאה! אם יהיה פינוי או שנשאר בביתנו! השגנו רב! העם אמר לא! לא לפינוי ישובי גוש קטיף! אבל ראש הממשלה איכזב! הוא לא עמד בדיבורו והמשיך עם התוכנית כרגיל! אך אנחנו לא התייאשנו!
יצאנו לצמתים, חילקנו סרטים כתומים(שזה היה הצבע של המאבק), ארגנו הפגנות בכל הארץ, הלכנו מבית לבית בניסיון לשכנע את העם נגד תוכנית ההתנתקות! אך לצערנו ראש הממשלה לא זז מהחלטתו הזדונית! להוציאנו מביתנו ולהחריב את הגוש! לאורך כל השנה המטורפת הזאת האמנו שזה לא יקרה! מה גם ששמענו הבטחות חזקות מרבנים והתחזקנו מאוד! ככל שהתקדם זמן הגרוש ההליכים התקדמו! נוצר רעיון לעשות שרשרת אנושית מהגוש ועד ירושלים! הרעיון עלה כדי להראות שהעם מתנגד! שמוחאים על ההתנתקות! התוכנית צלחה ברוך ה'! אלפים מהעם הגיעו כדי להשתתף במחאה! הגיעו ונתנו ידיים ושרו ביחד התקווה! אך לצערנו גם זה לא עזר לביטול הגזרה! כחודש לפני תאריך הגרוש הגיעו אלפיים מעם ישראל במטרה להיכנס לגוש ולהזדהות איתנו! חלק מכך היה שראש הממשלה אמר שאם יגיעו לכמות גבוה של אנשים שנמצאים בתוך הגוש, תכנית ההתנתקות לא תצא לפועל!
רבבות הגיעו עם אהלים ונכנסו לתוך הגוש! באיזה שהוא שלב הממשלה הבינה שאם לא יעצרו את זה- לא יהיה לזה סוף! לכן הם חסמו את הכניסה לגוש! רק מי שהיה תושב הגוש הורשה להיכנס!
בשלב זה נוצרו חדירות לתוך הגוש בדרכים לא חוקיות! לדוגמא היו אנשים שנכנסו דרך גדרות או היו אנשים שזייפו תעודות והציגו עצמם כאילו הם אנשים מתוך הגוש! אנשים אלו נקראו שבחים( שוהים בלתי חוקיים) ובלשוננו משובחים!
תאריך הגרוש קרב מיום ליום! במשך הזמן הזה חלק מבני הנוער היו עושים באלגן לשוטרים ולחיילים! לדוגמא היו מפנצ'רים את גלגלי הג'יפים! כמובן שהמבוגרים התנגדו לפעילויות מסוג אלו! כיוון שהסיסמא היתה " באהבה ננצח"!
יום הגירוש הגיע! אחד הדברים החזקים שאני זוכרת מאותו יום זה "תפילת הנערות"! נערות מכל קצוות הארץ וכמובן מהגוש התכנסו בית הכנסת המרכזי בישוב! שם בכינו והתחננו לפני הקדוש ברוך הוא שיבטל את רוע הגזרה! במשך אותו יום אני זוכרת ממש איך הוציאו אנשים בכוח ובאלימות מביתהם!
היום הזה היה יום של חורבן ולא רק בשבילנו, תושבי הגוש- לכל עם ישראל! העלו אותנו לאוטובוסים ולקחו אותנו לבתי מלון! היו אנשים שלא כל כך הבינו למה הפינוי כל כך קשה לנו. הם אמרו" בסך הכל לוקחים אותכם לבית מלון ועוד מעט יתנו לכם בית במקום אחר!"
אותם אנשים לא הבינו שבית מלון זה לא מה שיפייס אותנו, ושאנחנו רוצים את הבית הקודם לא בגלל המבנה, אלא כי זה ארץ ישראל שלנו! אנחנו לא מוכנים לוותר על אף סנטימטר ממנה! כי כל סנטימטר יש לו משמעות!
אפילו עכשו שעבר כבר כמה שנים מההתנתקות למרות הבטחותיו של ראש הממשלה יש אנשים שעדיין אין להם בית קבע! אנשים שעדיין עם פצעים פתוחים!
ברוך ה' אני התחתנתי, הקמתי משפחה, ילדתי ילדים. ועדיין כל פעם שאני פותחת את האלבומים יש לי דמעה בזווית העין, זיכרון חזק! אני עוד יחזור לשם, כי זה הבית שלי!