א.

דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו (ירושלמי יומא, פ"א ה"א)



וּבַדּוֹר הַזֶּה הוּא חָרֵב אֶלֶף פַּעַם

בְּיוֹם

בְּמִבְזַק חֲדָשׁוֹת אוֹ בְּכוֹתְרוֹת עִתּוֹנִים:

"הַר הַבַּיִת סָגוּר הַיּוֹם לִיהוּדִים,

עֵקֶב זְרִיקַת אֲבָנִים",

בְּשַׂחְנַ"שׁ לֵילִי עַל גַּג הַיְּשִׁיבָה:

"אַתָּה יוֹדֵעַ אָחִי, לֹא מִתְחַבֵּר לְכֹל הַקֶּטַע הַזֶּה

שֶׁל הַדָּם וְהַמִּקְדָשׁ וְהַהַקְרָבָה",

בְּסִיפּוּר חֲוָיוֹת: "תִּשְׁמַע, לֵיל הַסֶּדֶר אֶצְלֵנוּ

זוֹ פָּשׁוּט הִתְעַלּוּת",

בְּשִׂיחַת בִּרְזִיָּה, בְּפוֹסְט בַּפֵייסְבּוּק, בִּדְבַר תּוֹרָה,

בַּחֲצִי הִתְנַצְּלוּת:

לֹא מְזַלְזֵל, בָּרוּר שֶׁזֶּה חָשׁוּב,

אֲבָל מַה דַּעְתְּךָ עַל מִתְוֵה הַגַּז, וְשָׁמַעְתָּ, רוֹצִים

לַהֲרוֹס בָּתִים בְּאֵיזֶה יִשּׁוּב, וְאֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה

הָיָה עוֹד פִּגּוּעַ,

שׁוּב.

וּמַה לְגַּבֵּי הַשְּׁכִינָה?

שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִישׁוֹן, אוּלַי

עוֹד אַלְפַּיִים שָׁנָה.



ב.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי לֹא חָרֵב מֵאֲבָנִים

הוּא חָרֵב מִדְּמָעוֹת.



מַצְחִיק, כִּי דַּוְקָא הֵן נִשְׁפָּכוֹת כָּאן כְּמוֹ מַיִם:

הַצִּילֵנוּ מֵחֶרֶב וָדֶבֶר, סוּפָה וּמִלְחָמָה

וּמִגְּזֵרוֹת הַפָּרִיץ שֶׁכְּבָר מֵת מִזְּמַן

עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִדּוֹרוֹת קְדוּמִים

עַל קְהִלּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁנִּמְחוּ בְּפוֹגְרוֹמִים

עַל קֶרַע בָּעָם, עַל יַתְמוּת וְעַל שְׁכוֹל

עַל כְּפִירָה וְעַל עֲקִירָה –

עַל הַכֹּל

חוּץ מֵהַקֹּדֶשׁ, הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת

וְהַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם

זֶה יָשָׁן וְזֶה לֹא רֶלֶוַנְטִי הַיּוֹם

וְגַם קְצָת מְשַׁעֲמֵם.


וּמַצָּבֵנוּ הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה טוֹב יוֹתֵר

יֵשׁ עוֹד לְאָן לִשְׁאֹף, אֲבָל אָסוּר לְקַטֵּר

וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת כֹּל הַיּוֹם עַל מָה שֶׁיֵּשׁ

וּמָה אַתָּה צוֹעֵק לִי "מִקְדָּשׁ", תִּתְבַּיֵּשׁ

הַדּוֹר לֹא מוּכָן, זֶה לֹא מַתְאִים, וְלָמָּה

אַתָּה לֹא יָכוֹל

כְּמוֹ כֻּלָּם, לִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ

בַּחוֹל.



ד.

אוֹמְרִים

שֶׁבַּכְּנִיסָה לִנְיוּ יוֹרְק, זָרוּק קַבְּצָן מִתַּחַת לְגֶשֶׁר

עִם כּוֹבַע מָהוּהַ בַּמָּקוֹם בּוֹ הָיָה פַּעַם כֶּתֶר

חָבוּל וּפָצוּעַ מִכַּף רֶגֶל עַד לָרֹאשׁ,

שֶׁכְּבָר יָבַשׁ הַשֶּׁמֶן שֶׁעָלַיו הָיָה מָשׁוּחַ:

עַל אֶצְבְּעוֹתָיו כְּוִיּוֹת קוֹר,

מַזְכֶּרֶת מִצְּעִידָה בְּשַׁלְגֵי יַעֲרוֹת אַשּׁוּחַ

עַל רַגְלָיו נְשִׁיכוֹת כַּלְבֵי בָּר, מַרְפְּקָיו שְׂרוּטִים מֵאַטְדֵי מִדְבָּר

וְגַבּוֹ יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת כְּבָר נִשְׁבַּר.

וְאִם תִּתְקָרֵב

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַחֲלִיף תַּחְבֹּשֶׁת אַחַר תַּחְבֹּשֶׁת

תִּשְׁמַע אוֹתוֹ מְמַלְמֵל:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

בְּבִיאַת יִשְׂרָאֵל.

מכירה את זה,
בדידות פתאומית שצפה
מסתם -
מתיק על הגב,
ארוחת צהריים בקופיקס
רדיו ערבי שמסתנן לטרמפ
בפיתולים של ציר שישים, ומזכיר:
זה לא
שלך.
מאיש מבוגר ליד מחנה יהודה
ששואל אם יש לך
מקום
להיות בשבת. והעיניים הטובות.
מקור שלא ציפית לו, בלילה של קיץ
במקומות הכי בודדים -
טרמפיאדה, רחוב
ספסל.

לפעמים אני מרחמת עליך.
זה לא שאין מקום
לגור,
אבל זה לא זה.
מכירה את התחושה ש
אלוהים,
אין לך
בית.

לכבוד העיר האהובה שלנו.

[א]
אָדָם נוֹתַר עָזוּב בְּסוֹף יוֹם.
פִּיו מוֹצִיא מִלִּים: גְּאֻלָּה, הוֹד, מַלְכוּת
אֲבָל הַלֵּב יוֹדֵעַ -
זֶה נִגְמָר.
זְמַן לָרַכָּבוֹת. לְהַסָּחוֹת דַּעַת.
הַחוֹמוֹת קוֹרְסוֹת, הַשְּׁעוֹנִים מִתְפּוֹרְרִים.
אָדָם כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן יְרוּשָׁלַיִם.

[ב]
אָדָם נִפְצָע, נַפְשׁוֹ בַּל עִמּוֹ. הָאֵבֶל עוֹד
מַמְשִׁיךְ אֲבָל הוּא
כְּבָר לֹא אִתּוֹ.
הוּא הוֹלֵךְ בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם הָיָה כְּבָר פַּעַם
הִנֵּה, פֹּה רָגַשְׁתִּי
כָּאן דְּמָעוֹת שֶׁלִּי פִּלְּסוּ נָתִיב
כָּאן כֶּתֶר שֶׁלִּי הָפַךְ קוֹצִים. לְעֵת עֶרֶב פְּצָעָיו
בּוֹהֲקִים בָּאוֹר הָרַך, מְקַבְּלִים חֵן אַחֵר.
אָדָם כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן יְרוּשָׁלַיִם.

[ג]
אָדָם שֶׁל מַעֲלָה וְאָדָם שֶׁל מָטָה מִתְוַכְּחִים.
חוֹמוֹתָיו כְּבָר אֵינָם יוֹתֵר מִסֵּמֶל. אֲבָנָיו אֹסֶף שֶׁל וְרִידִים.
הוּא שֶׁל עֶרֶב וְהוּא שֶׁל בֹּקֶר אֵינָם אוֹתוֹ אֶחָד. מֻתָּר עַכְשָׁו
לוֹמַר אֶת שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ, אֶת מָה שֶׁכְּבָר אָמַר.
אָדָם שֶׁל מַעֲלָה עַכְשָׁו יוֹדֵעַ: הָעִנְיָן אֵינוֹ נִגְמַר.

[ד]
אָדָם שָׂמֵחַ בְּחַיָּיו (מֻתָּר לוֹמַר?). אִשָּׁה, בַּיִת, אוֹר.
פְּעָמִים שֶׁהוּא נִזְכָּר: לֹא כָּךְ הָיָה תָּמִיד. בַּחוּץ עֲדַיִן קֹר.
אֲבָל עַכְשָׁיו הוּא פֹּה. הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן מֵעָלָיו. קַרְנֵי הָאוֹר מוֹלִיכוֹת אֵלָיו
צִפּוֹרֵי זָהָב.

אָדָם כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן יְרוּשָׁלַיִם.

(מוצש"ק יתרו תשע"ח, ירושלים)

רֶגַע אַחֲרֵי
כְּבָר אֵין לְזֶה זֵכֶר.
לֹא שָׂרִיד תָּקוּעַ בַּשִּׁנַּיִם,
לֹא קֶצֶף שֶׁל גַּלִּים.

מִישֶׁהוּ יַגִּיד מַשֶּׁהוּ
וְהַשָּׁמַיִם יַבִּיטוּ בִּפְלִיאָה
כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה כָּאן קֹדֶם,
אֲדָמָה.

אוּלַי בִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים
זֶה יָצוּף,
כְּמוֹ נֵעוֹר מֵחֲלוֹם וְנָמוֹג
כְּמוֹ מַבָּט בֵּין שְׁנַיִם שֶׁחוֹלְפִים
אֶחָד עַל פְּנֵי הַשֵּׁנִי
וְיוֹדְעִים.

קָשֶׁה לִזְכֹּר בְּאוֹגוּסְט
קָשֶׁה לִזְכֹּר. נְקֻדָּה.

חוֹקֶקֶת אַגָּדוֹת חֻרְבָּן
טְלָאִים עַל לִבִּי
גַּעְגּוּעַ לִשְׁהוֹת בּוֹ.
מְפַנָּה בְּתוֹכִי מָקוֹם
מַרְחִיבָה צַרוּתוֹ
שֶׁל יוֹם.

על אלה אני בוכיה
עיני עיני יורדה מים
כי רחק ממני מנחם
משיב נפשי
אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב; תִּשְׁתַּפֵּכְנָה, אַבְנֵי-קֹדֶשׁ, בְּרֹאשׁ, כָּל-חוּצוֹת:
זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הביט (הַבִּיטָה) וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ.

נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים.
זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם.

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ.

נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי-נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ.

עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ--עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.

עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ.
אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר.

לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים.

הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד.

מָה-אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה-לָּךְ, הַבַּת יְרוּשָׁלִַם--מָה אַשְׁוֶה-לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן: כִּי-גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא-לָךְ.

מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים,
בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים.
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים,
וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד" וְגוֹ' (תהלים יב, ב).
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה,
וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה,
וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אַף נִטַּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת:

בִּצַּע אֶמְרָתוֹ (איכה ב) – בִּזַּע פּוֹרְפִירָא דִּילֵהּ, (מדרש שם). כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ יָכוֹל לִסְבֹּל כְּבוֹדוֹ וְגַאֲוָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ח): הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה וְכוּ'. רַק מֵחֲמַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל צִמְצֵם וְהִלְבִּישׁ אֶת גַּאֲוָתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית־ הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים צג): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ – שֶׁכִּבְיָכוֹל בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, הִלְבִּישׁ וְצִמְצֵם אֶת גֵּאוּת שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִסְבֹּל קַבָּלַת עֹל מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ, אֲבָל כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ לְפָנָיו, אֲזַי כִּבְיָכוֹל הֶרְאָה וְגִלָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ, וְלֹא רָצָה לְהַלְבִּישׁוֹ וּלְצַמְצְמוֹ עוֹד, וּמִמֵּילָא נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְסָבְלוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה: בִּצַּע אֶמְרָתוֹ – בִּזַּע פּוֹרְפִירָא דִּילֵהּ, שֶׁקָּרַע אֶת הַלְּבוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁקָּרַע אֶת הַלְּבוּשׁ וְהַצִּמְצוּם הַנַּ"ל בְּחִינַת גֵּאוּת לָבֵשׁ הַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁקָּרַע וּבִטֵּל אֶת הַצִּמְצוּם וְהַלְּבוּשׁ, שׁוּב אֵין הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ יָכוֹל לִסְבֹּל גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ, כִּי הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ כַּנַּ"ל: עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לָעִנְיָן הַנַּ"ל, שֶׁהִלְבִּישׁ וְצִמְצֵם אֶת גַּאֲוָתוֹ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, שֶׁהִזְכִּיר אָז מַה שֶּׁאָמַר בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו. וְהָעִנְיָן, שֶׁיִּרְאָה בְּחִינַת מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת הַכְנָעָה, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים י): מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה – שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְשׁוֹאֵל מֵהֶם יִרְאָה, כִּי "שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ" הוּא בְּחִינַת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ הַשּׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ. כִּי יִרְאָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת (כַּמּוּבָא כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים). וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת עֹנִי וְהַכְנָעָה, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֲנִיּוּת דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם (כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר), הַיְנוּ שֶׁמִּדַּת הַמַּלְכוּת אֵין לָהּ מִצַּד עַצְמָהּ כְּלוּם, כִּי אִם עַל־יְדֵי הָעוֹלָם נִתְגַּלֶּה מִדַּת הַמַּלְכוּת, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם, נִמְצָא שֶׁמִּדַּת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, הִיא בְּחִינַת עֹנִי וְהַכְנָעָה. וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִרְאָתוֹ, הִכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל, וּבִקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיְּקַבְּלוּ מַלְכוּתוֹ, וְהִבְטִיחַ לָהֶם כַּמָּה הַבְטָחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ וְכוּ', שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהַבְטָחוֹת הֵם בְּחִינַת הַכְנָעָה, וְכָל זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִרְאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כ): וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם וְכוּ', כִּי כָּל זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. ה' מָלָךְ, הַיְנוּ כְּשֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, אֲזַי: גֵּאוּת לָבֵשׁ, שֶׁהִלְבִּישׁ וְצִמְצֵם אֶת גַּאֲוָתוֹ וְהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל כַּנַּ"ל:

גַּם שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמַר אָז דִּבְרֵי צַחוּת לְדַרְשָׁן אֶחָד שֶׁיָּשַׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ אָז: בִּצַּע אֶמְרָתוֹ – שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה בִּשְׁבִיל בֶּצַע וּמָמוֹן:
עוֹד מֵעֵין הַנַּ"ל, שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁאָמַר עַל פָּסוּק (ירמיה כג): אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם מִתְגָּאֶה וּמִתְגַּדֵּל, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן מַרְאֶה גַּאֲוָתוֹ וְגָדְלוֹ, וְזֶהוּ: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים – שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מַקְטִין וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּמִסְתָּרִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּסְתִּיר וּמַעֲלִים וּמַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, אֲזַי: וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ – שֶׁאֲנִי גַּם־כֵּן מַרְאֶה עַצְמִי אֵלָיו בִּבְחִינַת לֹא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן וָאֶפֶס, בְּחִינַת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וְכַנַּ"ל:

"אתה יכול לקרוא לי יבוס" היא אמרה והסמיקה, "אבל החברים קוראים לי ירושלים". את המספר היא נתנה לו קצת בהיסוס, ביקשה שישלח אליהו לפני שהוא מתקשר, שתדע.

ובהתחלה, בהתחלה באמת הכל היה ברקים ורעמים ולבבות ואש שיורדת מהשמיים ובית לשניים וכרובים מחובקים. לא סתם אומרים שמקדש ראשון לא שוכחים. והוא אהב אותה, היא הייתה שמורה אצלו בפלאפון בתור 'ירושלים שלי✨', עם אימוג׳י כזה של אורו של עולם.

בהמשך, כשהעניינים קצת התחילו להתדרדר, והוא כבר עבר לישון מחוץ לבית, הוא שינה אותה באנשי קשר ל'ירושלים ע. בירה'. ככה יותר טוב, הוא חשב, זה כואב מידי להיזכר במה שהיה פעם.

הוא עוד חשב שהם יחזרו, שהיא תחזור אליו, שהיא סתם הייתה צריכה קצת זמן לחשוב. הוא ניסה לגשש דרך כל מיני חברים משותפים. ישעיה, ירמיה, יחזקאל, את מי הוא לא שלח אליה, ונאדה. כלום.

בסוף היא התחרטה, זה היה ברור שתתחרט, אבל זה כבר היה מאוחר מידי, מעט מידי, היא כבר הלכה רחוק מידי. הוא כבר כמעט חסם אותה וזהו, אבל בסוף החליט להסתפק בלשנות את השם ל'ירושלים - לא לענות❗❗❗' עם שלושה סימני קריאה. אדומים. בולטים. ורק למקרה שגם זה לא מספיק, הוא שינה את הסטטוס בוואטספ ל"גם אם תרבו תפילה איני שומע, כי ידיכם דמים מלאו". סתם ככה, שידעו להם.

ואז הם חזרו. ונפרדו. אבל הכל היה הרבה יותר מהוסס, החזרה לא הייתה עם אותם הלהבות בעיניים, וגם הפרידה לא שחזרה את אותה כמות דמעות (אם כי להבות דווקא היו לא מעט). כי ככה זה פרק ב. הכל יותר בוגר, יותר מהוסס, יותר פחות.

אבל מאז כל כך הרבה שמות התחלפו, עד שהוא החליט שכבר חלאס, נמאס לו מהשינויים, שהוא כבר לא זוכר איך באמת קוראים לה. שצריך לשנות למשהו סופי וקליט, שגם אם מאוס מאסתיה, קצפתי עליה עד מאוד.

אז הוא הריץ חיפוש על "קריה נאמנה שהייתה לזונה", אפס תוצאות. "ענייה סוערה", גם, זה לא זה. "העיר החריבה", "טבור הארץ במיל' ", "איליה קפיטולינה" הכל הוא ניסה, ועדיין, אפס תוצאות.

כל כך הרבה שמות הוא קרא לה במהלך השנים, שהוא כבר לא מוצא את השם הנכון, הוא כבר לא מוצא את המספר. ובלי המספר, הוא לא יכול להתקשר או לשלוח את אליהו הנביא. ובלי שזה יקרה, הוא לא יכול לבא. והוא כל כך רוצה לבא.

אז בינתיים הוא ממשיך לחפש את המספר, ובלי קשר, הוא גם שינה את הסטטוס בוואטספ ל"שובו אליי, ואשובה אליכה". סתם ככה, שידעו להם.


אריאל פייגלין

"מגרפה היתה במקדש… ועשרה נקבים היו בה.

כל אחד מוציא מאה מיני זמר: נמצאת כולה מוציאה

אלף מיני זמר".


וּבִימֵי הַטּוֹבָה, כְּשֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ

הִתְנוֹסֵס בְּתִפְאֶרֶת וָהוֹד עַל תִּלּוֹ,

וְקָרְנוּ הַנֵּרוֹת בְּשִׁבְעַת הַקָּנִים

וְהִפְצִיעַ סָבִיב אוֹר עֶלְיוֹן בְּהִלּוֹ;

כֹּהֲנִים עַל דּוּכָן נָשְׂאוּ כַּפֵּיהֶם

לְבָרֵךְ אֶת הָעָם בְּבִרְכַּת אַהֲרֹן,

וּלְוִיִּם נַעֲנוּ כְּנֶגְדָּם וְנָתְנוּ

אֶת קוֹלָם בִּנְעִימָה אַדִּירָה מִגָּרוֹן –

נִתְלַוּוּ אֲלֵיהֶם הַכִּנּוֹר וְהַנֵּבֶל,

הַתֹּף, הַשּׁוֹפָר, הָעוּגָב, הֶחָלִיל,

צִלְצְלוּ צִלְצְלֵי הַתְּרוּעָה וְהַשֶּׁמַע

וְהַחֲצוֹצְרָה הֵרִיעָה בְּגִיל.


וְהָיָה שָׁם כְּלִי־זֶמֶר אֶחָד שֶׁנִּקְרָא

מַגְרֵפָה, עַל שׁוּם שֶׁגָּרַף אֶת הַכֹּל:

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל כִּנּוֹר וְקוֹלוֹ שֶׁל אַבּוּב

וְקוֹלוֹ שֶׁל עוּגָב וְצִלְצֵל וְכָל קוֹל;

וּכְשֶׁהָיָה הַמְשׁוֹרֵר מְשׁוֹרֵר בַּגָּרוֹן

וְנִגֵּן הַמְנַגֵּן עַל נִימִים בְּכֵלָיו,

הָיְתָה הַמַּגְרֵפָה מְשִׁיבָה כְּנֶגְדָּם

בְּקוֹל הֵד הָעוֹלֶה וְעוֹנֶה מֵאֵלָיו;

וְכֵיוָן שֶׁנֵּעוֹר בָּהּ הַהֵד וְהִתְחִילָה

עוֹנָה וּמַשְׁמַעַת קוֹלָהּ הֶעָשִׁיר,

לֹא הָיוּ מַבְחִינִים עוֹד בֵּין שִׁיר וְהֵדוֹ,

לֹא הָיוּ עוֹד יוֹדְעִים מִי מַשְׁמִיעַ הַשִּׁיר;

וְהָיוּ הַקּוֹלוֹת מִשְׁתַּפְּכִים בְּשִׂמְחָה

וְהָיוּ נִשָּׂאִים וְעוֹלִים בְּרָמָה,

וְהָיָה בָּם נִשְׁמָע מִדָּכְיוֹ שֶׁל הַיָּם

וּמִקּוֹל נִסּוּרוֹ שֶׁל גַּלְגַּל הַחַמָּה,

וּמִשִּׂיחַ שִׂיחִים בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן

וּמֵרַעַשׁ אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן בְּסוּפָה,

וּמִשַּׁאַג אַרְיֵה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה

וּמַשַּׁק הַכָּנָף שֶׁל יוֹנָה בְּעוּפָהּ.


וְהָעָם הָעוֹמְדִים צְפוּפִים בָּעֲזָרָה –

לְבָבָם מִתְרַחֵב כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם

וְקוֹלֵט אֶת הַשִּׁיר וְהֵדוֹ וְאֶת הֵד

הַנִּגּוּן וְאֶת אֶלֶף הַזֶּמֶר כֻּלָּם.

וְכֻלָּם מַאֲזִינִים, מַקְשִׁיבִים – וְסָפֵק

שׁוֹמְעִים וְסָפֵק מַשְׁמִיעִים אֶת הַקּוֹל.

וְהַקּוֹל מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה וְחָזָק,

וְהַקּוֹל מְאַחֵד וּמְיַחֵד אֶת הַכֹּל:

כָּל אֶחָד בּוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁיר הַקָּהָל,

כָּל אֶחָד מַאֲזִין בּוֹ אֶת שִׁיר הָאֻמָּה

הָאוֹזֵר אֶת הַכֹּל בְּאַבְנֵט שֶׁל זִמְרָה

וְחוֹפֵף עַל הַכֹּל כְּחֻפָּה רְקוּמָה;

כָּל אֶחָד בּוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁיר הַיָּחִיד,

כָּל אֶחָד מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב בּוֹ שִׁירוֹ

הַיּוֹצֵא מִלְּבָבוֹ, מִנַּפְשׁוֹ, מִמְּאֹדוֹ,

מִתְנַגֵּן בְּקִרְבּוֹ, בְּעַצְמוֹ, בִּבְשָׂרוֹ.


וּבְיוֹם הַצָּרָה, כְּשֶׁבָּא הָאוֹיֵב

וְהַבַּיִת חָרַב וְנִשְׂרַף עַל תִּלּוֹ,

וְכָבוּ הַנֵּרוֹת בְּשִׁבְעַת הַקָּנִים

וְהוּעַם אוֹר עֶלְיוֹן וְעָשָׁן הֶאֱפִילוֹ;

וְכֹהֵן הַגָּדוֹל עִם פִּרְחֵי כְהֻנָּה

זָרְקוּ לַמָּרוֹם מַפְתְּחוֹת הַהֵיכָל,

וְיָרְדוּ לְוִיִּים מִדּוּכַן הַשִּׁירָה

וְקָפְצוּ אֶל הָאֵשׁ וְהָיוּ לְמַאֲכָל –

נִשְׂרְפוּ עִמָּהֶם כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים,

שׁוֹפָרוֹת וְתֻפִּים, עוּגָבִים, חֲלִילִים,

נִשְׁתַּתְּקוּ צִלְצְלֵי הַתְּרוּעָה וְהַשֶּׁמַע

וּבַחֲצוֹצְרוֹת נֶחְנְקוּ הַצְּלִילִים.


וְאוּלָם כְּלִי־הַזֶּמֶר הַהוּא שֶׁנִּקְרָא

מַגְרֵפָה – הוּא בִּלְבַד לֹא נִגְרַף עִם הַכֹּל.

וּבְשָׁעָה שֶׁנָּדַם קוֹל כִּנּוֹר וְאַבּוּב,

חֲצוֹצְרָה וְעוּגָב וְצִלְצֵל וְכָל קוֹל,

וְאֶצְבְּעוֹת הַמְנַגֵּן דָּלְקוּ כְּנֵרוֹת

תְּקוּעִים בֵּין מֵיתָר וּמֵיתָר עַל כֵּלָיו –

הָיָה הֵד הַמַּגְרֵפָה מִתְנַגֵּן מֵעַצְמוֹ

וְעוֹלֶה וְעוֹנֶה וּמְקוֹנֵן מֵאֵלָיו.

וְהָיוּ הַקּוֹלוֹת מִשְׁתַּפְּכִים בִּבְכִיָּה

וְהָיוּ נִשָּׂאִים וְעוֹלִים בְּרָמָה,

וְהָיוּ מְשַׁתְּקִים אֶת דָּכְיוֹ שֶׁל הַיָּם

וְאֶת קוֹל נִסּוּרוֹ שֶׁל גַּלְגַּל הַחַמָּה,

וְהָיוּ מְפַכִּים כְּגַלֵּי הַיַּרְדֵּן,

רוֹעֲשִׁים כְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן בְּסוּפָה,

שׁוֹאֲגִים כְּאַרְיֵה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה

וְהוֹמִים כְּיוֹנָה שַׁכּוּלָה וּרְדוּפָה.


וְעַכְשָׁו כְּשֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת עֵינֵינוּ

וְרוֹאִים אֵיךְ כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה

וְעִירֵנוּ מָשְׁפֶּלֶת, כְּפָרֵינוּ בְּפַחַד

וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָהּ דְּווּיָה;

הָעָם בְּגָלוּת, מְפֻזָּר וּמְפֹרָד

וְשָׁסוּי וּבָזוּי וְיוֹשֵׁב בֵּין אוֹיְבָיו,

וְאַחֵינוּ בְּצָרָה, מֵהֶם הֲרוּגִים

וּמֵהֶם אֲסוּרִים וּנְתוּנִים לְרָעָב,

וּמֵהֶם נִרְדָּפִים עַל צַוָּאר וּבָאִים

וְדוֹפְקִים – וְהַשַּׁעַר סָגוּר וּמְסֻגָּר,

הַמַּפְתֵּחַ מָסוּר בְּיַד עַם לוֹעֵז,

וְהָאֲדָמָה שְׁבוּיָה בְּיַד בֶּן־הָגָר,

וַאֲנַחְנוּ בּוֹכִים – מִתְעוֹרֵר שׁוּב הַהֵד

בַּמַּגְרֵפָה וְנוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בְּקִינָה,

וְשׁוֹאֵג הָאַרְיֵה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה

וְסוֹפֶקֶת כָּנָף אֶל כָּנָף הַיּוֹנָה

וּבוֹכִים כְּנֶגְדָּם הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ,

חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים, מַזָּלוֹת.


וְאוּלָם כְּשֶׁאָנוּ קָמִים מֵעָפָר

וְנוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּינוּ רַכּוֹת־מִתְיַבְּלוֹת

וְעוֹשִׂים עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה וּבַכֶּרֶם,

בַּבַּיִת, בָּרֶפֶת, בַּלּוּל, בַּגָּדֵר,

וְשָׁרִים הַמַּסּוֹר, הַטְּרַקְטוֹר הַקּוֹמְבַּיְן,

וּמַכִּים הַמַּכּוֹשׁ, הַפַּטִּישׁ, הַמַּעְדֵּר –

מִתְעוֹרֵר לִקְרָאתָם הַהֵד בַּמַּגְרֵפָה

וְעוֹנֶה כְּנֶגְדָּם בְּקוֹלוֹ הֶעָשִׁיר,

כִּבְיוֹם שֶׁעָנָה לַכֹּהֵן עַל דּוּכָן,

לַלְּוִיִּם הַשָּׁרִים וְנוֹגְנִים בִּכְלֵי שִׁיר;

וְקוֹלוֹת שֶׁעָלוּ בּוֹדְדִים וְדַלִּים –

מִתְגַּבְּרִים, מִתְחַבְּרִים וְעוֹלִים בְּרָמָה,

וְעוֹנֶה כְּנֶגְדָּם גַּם הַיָּם בְּדָכְיוֹ

וְנִשְׁכָּח נִסּוּרוֹ שֶׁל גַּלְגַּל הַחַמָּה,

וְעוֹבְרָה הַשִּׁירָה אֶת גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן

וְגוֹבְרָה עַל רוּחוֹת הַלְּבָנוֹן בְּסוּפָה,

וְשׁוֹאֵג הָאַרְיֵה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה

וּפוֹרְשָׂה הַיּוֹנָה הַכָּנָף לִמְעוּפָהּ,

וְעוֹנִים לִקְרָאתָם הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ,

וְרַנִּים כְּנֶגְדָּם כּוֹכָבִים, מַזָּלוֹת.


וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְעוֹרֵר אֶת הַהֵד

וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְעוֹרֵר הַקּוֹלוֹת,

וְאַשְׁרֵי הַבּוֹכֶה בְּתָמִים וּמוּכָן

גַּם לִקְרֹעַ הַלֵּב כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם.

הוּא יִזְכֶּה וְיִשְׁמַע אֶת הַהֵד וְקוֹלוֹ

וְיִשְׁמַע גַּם אֶת אֶלֶף הַזֶּמֶר כֻּלָּם.


תרצ"ח

אשכרה.