אבל לא "הוא נראה כזה חתיך" סתם סיפרנו כל מיני פדיחות שהיו לנו עם בנים.

אנחנו מאוד דוסיות.

מה שאני ספרתי זה שפעם בן בערך בגיל שלנו נכנס לסניף אריאל בנות (המרומם והקדוש) שלנו וישר נכנס לחדר צוות ולקח את הקומקום.

שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא ענה שהוא מהסניף של הבנים והם צריכים קומקום.

הוא נכנס בכזה ביטחון וידע בדיוק איפה החדר צוות עד שזה נראה לי אמין, אז נתתי לו ללכת.

אבל אז חשבתי שאם הוא באמת מהסניף של הבנים הוא לא אמור לדעת איפה נמצא כל דבר בסניף של הבנות, אולי זה היה גנב.

כשהוא כבר היה ביציאה אמרתי לו: "חכה, אתה בטוח?"

והוא הראה לי שהוא לובש חולצה של אריאל, לא חולצת תנועה, חולצת טישרט שמקבלים במחנה.

התפדחתי ונכנסתי חזרה לסניף.

ואז חשבתי שגם אם הוא מהסניף של הבנים אין לו זכות לקחת לנו את הקומקום,

אבל התפדחתי לפנות אליו שוב.

אני לא אהיה שומרת טובה, אני פשוט אתן לכל הגנבים לגנוב את הסחורה כי אני אתפדח לפנות אליהם.

מיותר לציין שאין לי מושג אם הקומקום הזה חזר או לא, כמעט ולא משתמשים בו.

כנראה שהוא טעון טבילה (כי הוא מסריח וחצי מקולקל) וגם שמירת נגיעה (כי אולי הוא היה בסניף של הבנים,וגם הוא מלוכלך בשמן, לא רוצה לגעת בו)

שצריך לשמור נגיעה מהקומקום שנלקח לסניף של הבנים (לא ברור לי אם היה מותר לקחת אותו בכלל)

לא רק בגלל שהוא ספג גבריות (או בניות? זה לא מלשון של גבר גבר,יותר שצריך לשמור ממנו נגיעה) בסניף הבנים, בעיקר בגלל שהוא מטונף בשמן, אז אני לא רוצה לגעת בו. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....