אני די הרבה זמן בפורום ולרב אני שואלת יותר ענינית. קשה לי עם חשיפה של דברים אישיים בבמה כזו רחבה. אתמול שתפתי במשהו כל כך אישי שכשאני מנסה עכשיו לשחזר לא ברור לי איך עשיתי את זה...
יכול להיות שלא מספיק ראיתי את הדברים בחומרה וציפיתי לקבל ממכן עצות של איך להתגבר על פערים בנושא של גידול ילדים, וגם זה מפליא אותי. כי יש בינינו פערים בעוד תחומים ואיכשהו תמיד הסתדרנו לבד ולא פניתי לשאול פה.
רצתה ההשגחה וגלגלה שאחשף בדבר כל כך אישי, בדבר שמי ששומע אותו מהצד חושב שזה סוף העולם. היתי חשופה בצורה לא נעימה ועכשיו אני מרגישה שיש לי כתר "האשה שבעלה מכה". על כל דבר שאכתוב וכל דבר שאגיב יבצבץ הכתר ואין לי איפה לקבור את עצמי מבושה..
אולי זה היה בשביל לעבוד על עצמי. שארגיש גם אני איך זה להיות בחברה של ה"חסרים", אולי בעצם מה שאני מנסה לעשות עכשיו מתנגד לקבלה שלי בעצמי את המקום הזה, אולי זה מיותר והכל בראש שלי.
ובכל זאת. אני הולכת עם הלב שלי שאומר שאם כבר חשפתי אז בואי תסגרי את המעגל. אני מספרת לכם שאתמול שלחתי
לבעלי הודעה כמו תמיד שאני עושה שיש בינינו משהו טעון. התנסחתי הכי זהיר שיש ושקפתי לו שמה שהוא עשה זה קו אדום. רפדתי את זה בהרבה מילים טובות של הכרה במעלותיו ובעוצמות האהבה שהוא חש כלפי וכלפיה. ועדיין זה היה קשה. קשה עד מאד לאבא להרגיש שהוא מועמד לביקורת בדבר כזה רגיש. קשה לאבא שנותן את כל כולו לביתו להרגיש שהוא מואשם באלימות כלפיה. אבל הוא גבר שלי עם כל הקושי אסף את עצמו וקיבל את הביקורת. הוא החזיר לי הודעה מאד מאד כואבת עבורי שמביעה את מה שהוא מרגיש כתוצאה מכך.הכאב שלי נבע מכך שקשה לי לראות אותו במצב כזה ועם כל זה שזה היה חיוני אני זאת שגרמתי לו להרגיש ככה. בתוכן ההודעה עלה בין השאר גורם שקשור לחלוקת התפקידים ביננו שלדעתו דרוש תיקון בשביל שהוא לא יגיע שוב למצבים של חוסר אונים. הוא עדיין כאוב מאד ויש בינינו מתח סמוי. אני נותנת לו את הזמן שלו לעכל לפני שנדבר הלאה וברור לי שנגבש דרך פעולה שתהיה מבוססת על הרבה אמון בינינו וכבוד הדדי.
תודה לכל מי שחזקה אותי אתמול! ואני ממש מבקשת ממי שיש לה ביקורת על איך שפעלתי שלא תגיב. אני היחידה שמכירה אותו באמת ויודעת מה יוביל להרס ומה יוביל לבניה..
יכול להיות שלא מספיק ראיתי את הדברים בחומרה וציפיתי לקבל ממכן עצות של איך להתגבר על פערים בנושא של גידול ילדים, וגם זה מפליא אותי. כי יש בינינו פערים בעוד תחומים ואיכשהו תמיד הסתדרנו לבד ולא פניתי לשאול פה.
רצתה ההשגחה וגלגלה שאחשף בדבר כל כך אישי, בדבר שמי ששומע אותו מהצד חושב שזה סוף העולם. היתי חשופה בצורה לא נעימה ועכשיו אני מרגישה שיש לי כתר "האשה שבעלה מכה". על כל דבר שאכתוב וכל דבר שאגיב יבצבץ הכתר ואין לי איפה לקבור את עצמי מבושה..
אולי זה היה בשביל לעבוד על עצמי. שארגיש גם אני איך זה להיות בחברה של ה"חסרים", אולי בעצם מה שאני מנסה לעשות עכשיו מתנגד לקבלה שלי בעצמי את המקום הזה, אולי זה מיותר והכל בראש שלי.
ובכל זאת. אני הולכת עם הלב שלי שאומר שאם כבר חשפתי אז בואי תסגרי את המעגל. אני מספרת לכם שאתמול שלחתי
לבעלי הודעה כמו תמיד שאני עושה שיש בינינו משהו טעון. התנסחתי הכי זהיר שיש ושקפתי לו שמה שהוא עשה זה קו אדום. רפדתי את זה בהרבה מילים טובות של הכרה במעלותיו ובעוצמות האהבה שהוא חש כלפי וכלפיה. ועדיין זה היה קשה. קשה עד מאד לאבא להרגיש שהוא מועמד לביקורת בדבר כזה רגיש. קשה לאבא שנותן את כל כולו לביתו להרגיש שהוא מואשם באלימות כלפיה. אבל הוא גבר שלי עם כל הקושי אסף את עצמו וקיבל את הביקורת. הוא החזיר לי הודעה מאד מאד כואבת עבורי שמביעה את מה שהוא מרגיש כתוצאה מכך.הכאב שלי נבע מכך שקשה לי לראות אותו במצב כזה ועם כל זה שזה היה חיוני אני זאת שגרמתי לו להרגיש ככה. בתוכן ההודעה עלה בין השאר גורם שקשור לחלוקת התפקידים ביננו שלדעתו דרוש תיקון בשביל שהוא לא יגיע שוב למצבים של חוסר אונים. הוא עדיין כאוב מאד ויש בינינו מתח סמוי. אני נותנת לו את הזמן שלו לעכל לפני שנדבר הלאה וברור לי שנגבש דרך פעולה שתהיה מבוססת על הרבה אמון בינינו וכבוד הדדי.
תודה לכל מי שחזקה אותי אתמול! ואני ממש מבקשת ממי שיש לה ביקורת על איך שפעלתי שלא תגיב. אני היחידה שמכירה אותו באמת ויודעת מה יוביל להרס ומה יוביל לבניה..
