אשמח לעצות מאמהות למשפחות רב גילאיות, או לשיתוף ממי שגדולו במשפחות כאלה וזוכרות איך היה אצלן..
יש אצלנו מגוון של גילאים - החל מבנים מתבגרים שיצאו ל'בין הזמנים' ועד תינוק בן 10 חודשים. כל הגילאים..
במשך היום אנחנו מסתדרים בכיף ונהנים..
אבל הלילה..
זה הולך (בערך) ככה:
בתקווה שאף אחד מהקטנים לא נרדם בצהריים על הספה או בפינה כלשהיא בבית בזמן שהייתי עסוקה ולא שמתי לב..
בערך ב 18:30 אני אוספת את כולם מהמשחקים/גינה/חצר/חברים לארוחת ערב משותפת.
גם הגדולים יודעים שחובה להגיע לאכול לפני שהולכים למנחה וערבית..
מכיוון שיש חברים שבאים והולכים (גרים בישוב..) והבית תוסס לא שייך להתחיל לקלח לפני כן.. (אני לא מרשה חברים או חצר לפני ארבע. אז בין ארבע לשש וחצי לגמרי משחררת..)
אז בסביבות שבע מתחילים מקלחות של הקטנים ובינתיים מי שלא הולך למנחה וערבית עוזר בסידור הבית ובמימות היומיות.
לקראת שמונה הקטנים די מקולחים אבל הרבה ימים עוד תוססים.
בין שמונה לתשע אני בקרבות על לשכנע את כולם להיכנס למיטות. בימים שאני לא בבית ומבקשת ממישהו אחר להשכיב זה בכלל אבוד.. גם כשנכנסים למיטה לוקח המון זמן להעביר אותם למצב שינה..
אם אנ מחלטה לנצל את השעה הזאת למשהו אחר זה לא גורם למישהו ללכת לישון מעצמו..
כשבעלי חוזר מבית הכנסת לקראת תשע וחצי - לפעמים בדיוק סיימתי להשכיב ולפעמים אני עדין באמצע ואז הוא עוזר לי לסיים.
בדרך כלל בסביבות עשר סיימתי להשכיב ואני נשארת עם:
- תינוק שהפך ל"יונק לילי" ולא יורד ממני בערך עד 2:00..
- בת שנתיים וחצי תוססת שעסוקה בלפרק את הבית, לטפס על ארונות, לשפוך חפצים ועוד.. כיד הדמיון הטובה..
- ילדים גדולים בשלבים שונים של מקלחות/פיזמות -בימים הטובים בקטע של לקרוא במיטה, בימים אחרים בקטע של צחוקים , משחקים, בדיחות וכל הסיפורין שהם בדיוק "נזכרו" בהם וכו ובימים ממש גרועים רבים, משתוללים, נהיים שוב רעבים, ולא מגלים שום סימן הבנה שכבר לילה.
- בנים מתבגרים שחוגגים ורגילים ללו''ז של פנימיה שאחרי ערבית הערב רק מתחיל. ברור להם שזה הזמן לארוחת ערב שניה (בדיוק כשהתורנים סיימו לשטוף כלים ולנקות את המטבח) יש להם צחוקים, בדיחות, מוזיקה, סיפורים והם מהוויים מוקד משיכה גם לצעירים יותר.
יש לי שתי ציפורי לילה שמבחינתם יכולים להיות ערים כל לילה עד 3-4, ולא תמיד בעיסוקים שקטים. כולל שירה, ריקודים ונגינה סוערת בכל שעה פוטנציאלית..
הבית שלנו קטן. ככה שאין מקום שאפשר להרעיש בו כששאר הבית שקט. כשהקטנים ישנים נשאר רק חדר אחד להיות בו חוץ מהסלון והמטבח.
הם לא תמיד זוכרים לסדר אחריהם ויש בקרים שהמטבח נראה כמו פוגרום אחרי כל החגיגות לילה. (חביתות, פיצות, טוסטים, מילקשייקים ושלל רעיונות קולינריים של גיל ההתבגרות..). כל הבקשות שלי להקפיד לנקות ולהחזיר למקום נענות בהמון רצון טוב, אבל בפועל הם שוכחים לבצע..
בעלי רגיל לקום ממש מוקדם בבוקר (הרבה לפני ותיקין) כך שכשהוא חוזר מערבית הוא אוכל משהו ונרדם. (בהמשך לשרשור של @מיואשת****** השאלה רק האם במיטה או בספה.. ) הוא נמצא בבית בשעות הצהריים ועוזר אז, וגם אחראי על ההשכמה והפיזור בבוקר, אז אין תלונות מצד העזרה.
מה הבעיה?
אני מתה לשוחח עם בעלי שיחה שקטה בערב או לצאת איתו לסיבוב אבל הוא נרדם הרבה לפני שאני בכלל מתפנה מההשכבה. כשהוא חוזר אני עדין באמצע ההשכבה או שהוא מחליץ אותי בהשכבה ואני עוברת לנסות לכבות את הגדולים יותר..
הגדולים גורמים לכך שהקטנים לא נכנסים לישון בשעות סבירות.
הבית נשאר מבולגן אפילו שמסדרים אותו כל יום.
יש רעש עד לשעות הקטנות של הלילה.
ובעיקר - אני מרגישה שליום שלי אין סוף. אני ממש זקוקה לשעה של שקט לפני שאני הולכת לישון וזה לא קיים.
מצד אחד יש ממש אווירה של גיבוש משפחתי ותחושה שכיף לילדים להיות בבית, ולא בא לי להיות 'השוטר הרע', אני גם לא מצלילה לאכוף כללים כשרוב שעות הערב אני דבוקה לכורסא בהנקות.
מצד שני, אני ממש זקוקה לסוף והפסקה ביום העמוס.
ממש מתגעגעת לשנים שכולם היו קטנים ובשבע כבר ישנו והיה לי ערב שקט לבד או עם בעלי וגם כשהייתי מאפסת את הבית אמנם בלי עזרה מהילדים אבל היה נשאר נקי עד למחרת.
עצות? רעיונות? איך אצלכן?
לדוגמא היום:
כרגע אני כבר מרוחה על הספה חסרת אנרגיה עם תינוק דבוק אלי אבל חוץ מבן השש אף אחד לא ישן (יש כמה שכבר השכבתי ויצאו מהמיטה..).
המטבח כבר נוקה ונשטף היום אבל היו כאן שניים שעשו אחר כך מלחמת פתיתים ולא מוצאת כוחות להכריח אותם לנקות..
בעלי רק הרגע נכנס מערבית ומנסה להחזיר את הקטנים למיטות.. אולי יעזור לי להשכיב אבל אבוד עם הרעיון לדבר איתו היום..
שניים רבים בקולי קולות בסלון האם אנחנו הולכים לקנות להם תוכים או ארנבות (כאילו זה מה שחסר לי בבית..), שניים מעלים זכרונות נוסטלגיים בקולי קולות וכל שניה שואלים אותי מה באמת היה..
בן 9.5 תוסס ומקפיץ את כולם מסרב להיכנס למקלחת..
לגדולים יש שיעור ופעילות ערב בבית הכנסת אז הם עוד לא בבית והחגיגה האמיתית עוד לא התחילה..
אין אפשרות לאמא שניה שתתחיל את היום שלה בתשע?
יוצא שכל ערב אני לא הולכת לישון לפני 2:30 כי אני מנסה להשכיב את כולם ולסיים את חגיגות הלילה.
בלילות שהלכתי לישון לפניהם החגיגות נמשכו עד הבוקר, כולל ימים שהם החליטו פתאום לעשות מחנה קיץ בחצר מול החלון של השכנים, אוכל מפוזר בחדרים, יום יצירה לילי עם צבעי אקריליק, ומוסיקה רועשת שהעירה את כולם..
עצות בבקשה..
יש אצלנו מגוון של גילאים - החל מבנים מתבגרים שיצאו ל'בין הזמנים' ועד תינוק בן 10 חודשים. כל הגילאים..
במשך היום אנחנו מסתדרים בכיף ונהנים..
אבל הלילה..
זה הולך (בערך) ככה:
בתקווה שאף אחד מהקטנים לא נרדם בצהריים על הספה או בפינה כלשהיא בבית בזמן שהייתי עסוקה ולא שמתי לב..
בערך ב 18:30 אני אוספת את כולם מהמשחקים/גינה/חצר/חברים לארוחת ערב משותפת.
גם הגדולים יודעים שחובה להגיע לאכול לפני שהולכים למנחה וערבית..
מכיוון שיש חברים שבאים והולכים (גרים בישוב..) והבית תוסס לא שייך להתחיל לקלח לפני כן.. (אני לא מרשה חברים או חצר לפני ארבע. אז בין ארבע לשש וחצי לגמרי משחררת..)
אז בסביבות שבע מתחילים מקלחות של הקטנים ובינתיים מי שלא הולך למנחה וערבית עוזר בסידור הבית ובמימות היומיות.
לקראת שמונה הקטנים די מקולחים אבל הרבה ימים עוד תוססים.
בין שמונה לתשע אני בקרבות על לשכנע את כולם להיכנס למיטות. בימים שאני לא בבית ומבקשת ממישהו אחר להשכיב זה בכלל אבוד.. גם כשנכנסים למיטה לוקח המון זמן להעביר אותם למצב שינה..
אם אנ מחלטה לנצל את השעה הזאת למשהו אחר זה לא גורם למישהו ללכת לישון מעצמו..
כשבעלי חוזר מבית הכנסת לקראת תשע וחצי - לפעמים בדיוק סיימתי להשכיב ולפעמים אני עדין באמצע ואז הוא עוזר לי לסיים.
בדרך כלל בסביבות עשר סיימתי להשכיב ואני נשארת עם:
- תינוק שהפך ל"יונק לילי" ולא יורד ממני בערך עד 2:00..
- בת שנתיים וחצי תוססת שעסוקה בלפרק את הבית, לטפס על ארונות, לשפוך חפצים ועוד.. כיד הדמיון הטובה..
- ילדים גדולים בשלבים שונים של מקלחות/פיזמות -בימים הטובים בקטע של לקרוא במיטה, בימים אחרים בקטע של צחוקים , משחקים, בדיחות וכל הסיפורין שהם בדיוק "נזכרו" בהם וכו ובימים ממש גרועים רבים, משתוללים, נהיים שוב רעבים, ולא מגלים שום סימן הבנה שכבר לילה.
- בנים מתבגרים שחוגגים ורגילים ללו''ז של פנימיה שאחרי ערבית הערב רק מתחיל. ברור להם שזה הזמן לארוחת ערב שניה (בדיוק כשהתורנים סיימו לשטוף כלים ולנקות את המטבח) יש להם צחוקים, בדיחות, מוזיקה, סיפורים והם מהוויים מוקד משיכה גם לצעירים יותר.
יש לי שתי ציפורי לילה שמבחינתם יכולים להיות ערים כל לילה עד 3-4, ולא תמיד בעיסוקים שקטים. כולל שירה, ריקודים ונגינה סוערת בכל שעה פוטנציאלית..
הבית שלנו קטן. ככה שאין מקום שאפשר להרעיש בו כששאר הבית שקט. כשהקטנים ישנים נשאר רק חדר אחד להיות בו חוץ מהסלון והמטבח.
הם לא תמיד זוכרים לסדר אחריהם ויש בקרים שהמטבח נראה כמו פוגרום אחרי כל החגיגות לילה. (חביתות, פיצות, טוסטים, מילקשייקים ושלל רעיונות קולינריים של גיל ההתבגרות..). כל הבקשות שלי להקפיד לנקות ולהחזיר למקום נענות בהמון רצון טוב, אבל בפועל הם שוכחים לבצע..
בעלי רגיל לקום ממש מוקדם בבוקר (הרבה לפני ותיקין) כך שכשהוא חוזר מערבית הוא אוכל משהו ונרדם. (בהמשך לשרשור של @מיואשת****** השאלה רק האם במיטה או בספה.. ) הוא נמצא בבית בשעות הצהריים ועוזר אז, וגם אחראי על ההשכמה והפיזור בבוקר, אז אין תלונות מצד העזרה.
מה הבעיה?
אני מתה לשוחח עם בעלי שיחה שקטה בערב או לצאת איתו לסיבוב אבל הוא נרדם הרבה לפני שאני בכלל מתפנה מההשכבה. כשהוא חוזר אני עדין באמצע ההשכבה או שהוא מחליץ אותי בהשכבה ואני עוברת לנסות לכבות את הגדולים יותר..
הגדולים גורמים לכך שהקטנים לא נכנסים לישון בשעות סבירות.
הבית נשאר מבולגן אפילו שמסדרים אותו כל יום.
יש רעש עד לשעות הקטנות של הלילה.
ובעיקר - אני מרגישה שליום שלי אין סוף. אני ממש זקוקה לשעה של שקט לפני שאני הולכת לישון וזה לא קיים.
מצד אחד יש ממש אווירה של גיבוש משפחתי ותחושה שכיף לילדים להיות בבית, ולא בא לי להיות 'השוטר הרע', אני גם לא מצלילה לאכוף כללים כשרוב שעות הערב אני דבוקה לכורסא בהנקות.
מצד שני, אני ממש זקוקה לסוף והפסקה ביום העמוס.
ממש מתגעגעת לשנים שכולם היו קטנים ובשבע כבר ישנו והיה לי ערב שקט לבד או עם בעלי וגם כשהייתי מאפסת את הבית אמנם בלי עזרה מהילדים אבל היה נשאר נקי עד למחרת.
עצות? רעיונות? איך אצלכן?
לדוגמא היום:
כרגע אני כבר מרוחה על הספה חסרת אנרגיה עם תינוק דבוק אלי אבל חוץ מבן השש אף אחד לא ישן (יש כמה שכבר השכבתי ויצאו מהמיטה..).
המטבח כבר נוקה ונשטף היום אבל היו כאן שניים שעשו אחר כך מלחמת פתיתים ולא מוצאת כוחות להכריח אותם לנקות..
בעלי רק הרגע נכנס מערבית ומנסה להחזיר את הקטנים למיטות.. אולי יעזור לי להשכיב אבל אבוד עם הרעיון לדבר איתו היום..
שניים רבים בקולי קולות בסלון האם אנחנו הולכים לקנות להם תוכים או ארנבות (כאילו זה מה שחסר לי בבית..), שניים מעלים זכרונות נוסטלגיים בקולי קולות וכל שניה שואלים אותי מה באמת היה..
בן 9.5 תוסס ומקפיץ את כולם מסרב להיכנס למקלחת..
לגדולים יש שיעור ופעילות ערב בבית הכנסת אז הם עוד לא בבית והחגיגה האמיתית עוד לא התחילה..
אין אפשרות לאמא שניה שתתחיל את היום שלה בתשע?
יוצא שכל ערב אני לא הולכת לישון לפני 2:30 כי אני מנסה להשכיב את כולם ולסיים את חגיגות הלילה.
בלילות שהלכתי לישון לפניהם החגיגות נמשכו עד הבוקר, כולל ימים שהם החליטו פתאום לעשות מחנה קיץ בחצר מול החלון של השכנים, אוכל מפוזר בחדרים, יום יצירה לילי עם צבעי אקריליק, ומוסיקה רועשת שהעירה את כולם..
עצות בבקשה..
)
כי את כן! את אמא מפנקת! שווה! מהממת! מאפשרת מכילה חברה אוהבת מפנקת בלי סוף!!! וזה שתעמדי על זה שיתנהגו בבית כמו בני אדם ולא כמו חבורת חופשים במלון אילת , לא משנה לרגע את העובדה שאת אמא מפנקת.
