והתובנה היא פשוטה, משפט אחד:
"נר לאחד, נר למאה".
נכון, לפעמים זה כואב. ממש ממש.
אבל אני שמח שהתנהגתי בצורה מכובדת,
אני שמח שפתחתי את הלב שלי,
שמח שהארתי לה מהאור שלי,
שמח שהייתי גם בצד הנותן.
והאור שלי לא כבה, הוא מספיק לרבים,
וטוב לנר שלי שעוד כמה נהנים ממנו בדרך,
בדרך שלפעמים מייאשת ומתסכלת ועצובה וכואבת.
בדרך לאשתי.
לכן אני לא מתחרט, שנתתי משלי.
ואני לא רוצה להרגיש שהן לקחו חלק מהלב שלי.
זה לא נכון, הן לא לקחו. אני נתתי להן,
משהו שבעצם גם כולו בסוף נשאר אצלי. הנתינה הזאת היא גם חלק מהייעוד של הלב שלי, והוא שמח שיש לו את הכח להשאיר אצלן את מה שהוא נתן, ולא לקחת בחזרה.
לא בעקבות משהו שקרה.
סתם חשבתי לשתף את המחשבה הזאת אתכם.
וסופסוף אני משתף.
אז שיהיה לילה טוב לכולכם!
באמת, אל תתייאשו.
אוהב אותכם חברים יקרים. ומעריך אתכם גם כשקשה.
ושיהיה צום קל ומועיל




