לא יודעת. קשה לי עם זה שהופכים את תשעה באב ליום זיכרון על גוש קטיף,.
כלומר, אני בעד לראות סרטים משם, כל השנה. אבל.. לא ביום הזה, מרגיש לי כאילו אנשים פשוט רוצים לברוח מהאבל על חורבן הבית, על גלות השכינה, כי זה רחוק מהם 2000 שנה, וזה ממש מובן, אזל זה קצת מכעיס אותי.
נכון, אנחנו אבלים לא רק על חורבן הבית, אלא גם על חורבן עם ישראל הקדוש.
וגם הרב דרוקמן אמר שבהחלט לא אבלים רק על שריפת בית המקדש והגלות, אלא על כל החורבן שקורה בימים אלה, בימים עברו. פשוט- על כל החורבן.
בסדר, אם כשרואים את הסרטים האלה זה נותן תחושת עצב, תחושת צער על חורבן עם ישראל, אז בסדר.
אבל נדמה לי שאנשים פשוט בורחים מפה לשם.
עוד לא שמעתי אדם שאמר לי שזה גורן לו לצער על עם ישראל ועל מה שהוא עבר.
אז מה המסקנה?
הם באמת בורחים.
וקשה לי עם זה.