פעם אדם היה קם בבוקר לעבוד עם הזריחה וחוזר לביתו כשהשמש כבר צבעה את השמיים בגוונים אדומים. הוא לא צעק על עצמו על כך שפיספס את היום, היתה בו ההבנה שאת היום הזה הוא ניצל הכי טוב שהיה יכול.
פעם אנשים היו פשוטים, הם היו מצפים מעצמם דברים נורמטיביים, לקום בבוקר,ללכת לעבודה, לחזור וחלילה לא למות באמצע. היום כל בן אדם חולם להפוך להיות סינדרלה או ביל גייטס. לקחו לנו את הפשטות, והמורכבות מביאה איתה ביקורת, ביקורת שמצופה מאיתנו להכיל, אבל אף אחד לא לימד אותנו שאפשר לשנוא את עצמנו, או כל-כך לכאוב עד שאין כוחות, לימדו אותנו לשים מסיכות ולהיראות יפים ברגעים שנשארים בתמונות.
מותר לך לדבר על עצמך, את לא מעיקה על אף אחד. מותר לך לאהוב את עצמך, כי את כזאת יפה מבפנים ובחוץ אפילו כשהכל מדמם וכאוב. ויש יופי גם בביקורת הזאת,כי היא חלק מהחיים.
ולפעמים צריך אותה,
פשוט צריך איזון.
בין הדיבור לשתיקה
בין האהבה לשנאה
בין הביקורת לקבלה
כמה יופי יש בך, ואני יודעת שאת שונאת שאני אומרת את זה.
בכל אדם יש יופי וכיעור, אצלך היופי מנצח.
פעם אנשים היו פשוטים, הם היו מצפים מעצמם דברים נורמטיביים, לקום בבוקר,ללכת לעבודה, לחזור וחלילה לא למות באמצע. היום כל בן אדם חולם להפוך להיות סינדרלה או ביל גייטס. לקחו לנו את הפשטות, והמורכבות מביאה איתה ביקורת, ביקורת שמצופה מאיתנו להכיל, אבל אף אחד לא לימד אותנו שאפשר לשנוא את עצמנו, או כל-כך לכאוב עד שאין כוחות, לימדו אותנו לשים מסיכות ולהיראות יפים ברגעים שנשארים בתמונות.
מותר לך לדבר על עצמך, את לא מעיקה על אף אחד. מותר לך לאהוב את עצמך, כי את כזאת יפה מבפנים ובחוץ אפילו כשהכל מדמם וכאוב. ויש יופי גם בביקורת הזאת,כי היא חלק מהחיים.
ולפעמים צריך אותה,
פשוט צריך איזון.
בין הדיבור לשתיקה
בין האהבה לשנאה
בין הביקורת לקבלה
כמה יופי יש בך, ואני יודעת שאת שונאת שאני אומרת את זה.
בכל אדם יש יופי וכיעור, אצלך היופי מנצח.