הבת שלי השניה ,
בת 3 ,
ילדה מהממת, הורסת, מצחיקה , מתוקה , ילדה חמה , כיפית, כובשת... אבל
מ ש ג ע ת א ו ת י.
כואב לי הלב עליה... היא מאז שהיא נולדה הייתה ריגשית כזאת, אבל עכשיו זה עולה דרגות. וממש קשה לי.
אני מרגישה שהיא במצוקה ואני מנסה לעזור, לא מבינה מה היא צריכה.
כל דבר זה דרמה, כל דבר זה בכיות, כל דבר זה עקשנות בלתי פוסקת, כל דבר מסורבל. מה הבעיה לקום בבוקר, להתלבש ולצאת? היא רוצה את הבגד הזה, בסדר
ועכשיו היא רוצה את העוגיה הזאת, ואת התחתונים הפוכות כי הציור מאחורה והוא צריך להיות מקדימה, בסדר , אבל למה הכל בבכי היסטרי?? אני איתך, שומעת אותך יקרה. אבל היא רוצה גם את זה וגם את זה וגם את זה..
ואם המטפלת הקבועה במעון לא נמצאת זה בכיות של החיים.
וההשכבות לוקח שעוווות עד שהיא נרדמת.
אוף. מליון פעם היא צריכה פיפי ולשתות, וקקי (קבוע בשינה!! עעע) ואני אכסה אותה, ואני אקח משם את הדובי כי הוא מפריע,
אני כ''כ משתדלת להיות בסבלנות איתה, אבל מלא פעמים בסוף אני מתעצבנת , וקצת מרימה את הכל והיא ישר עושה הפגנות שהיא נפגעת, נכנסת לשבלול ולא מוכנה לדבר איתי.
עכשיו, נקודה חשובה- היא לא שומעת טוב, אנחנו בהליך רפואי של בדיקות וכו', אבל אני ממש מרגישה שזה יושב על זה. וכל התקשורת שלנו זה המון -מה? מה? מה?
וזה משגע, כי יש עוד ילדים בבית ואני משתיקה אותם כדי שהיא תשמע. וגם היא מדברת נורא בשקט ואני - מה? מה?? מה??? מרוקאית שכמוני, אני לא בנויה לזה 🥴
בקיצור, אני ממש עם דמעות. כי הבוקר אמרתי לעצמי אני אעשה הכל שהבוקר יעבור בכיף ובשמחה. הייתי סופר סבלנית. אבל בכל זאת היה המון בכי. אווווווףףףף
בת 3 ,
ילדה מהממת, הורסת, מצחיקה , מתוקה , ילדה חמה , כיפית, כובשת... אבל
מ ש ג ע ת א ו ת י.
כואב לי הלב עליה... היא מאז שהיא נולדה הייתה ריגשית כזאת, אבל עכשיו זה עולה דרגות. וממש קשה לי.
אני מרגישה שהיא במצוקה ואני מנסה לעזור, לא מבינה מה היא צריכה.
כל דבר זה דרמה, כל דבר זה בכיות, כל דבר זה עקשנות בלתי פוסקת, כל דבר מסורבל. מה הבעיה לקום בבוקר, להתלבש ולצאת? היא רוצה את הבגד הזה, בסדר
ועכשיו היא רוצה את העוגיה הזאת, ואת התחתונים הפוכות כי הציור מאחורה והוא צריך להיות מקדימה, בסדר , אבל למה הכל בבכי היסטרי?? אני איתך, שומעת אותך יקרה. אבל היא רוצה גם את זה וגם את זה וגם את זה..
ואם המטפלת הקבועה במעון לא נמצאת זה בכיות של החיים.
וההשכבות לוקח שעוווות עד שהיא נרדמת.
אוף. מליון פעם היא צריכה פיפי ולשתות, וקקי (קבוע בשינה!! עעע) ואני אכסה אותה, ואני אקח משם את הדובי כי הוא מפריע,
אני כ''כ משתדלת להיות בסבלנות איתה, אבל מלא פעמים בסוף אני מתעצבנת , וקצת מרימה את הכל והיא ישר עושה הפגנות שהיא נפגעת, נכנסת לשבלול ולא מוכנה לדבר איתי.
עכשיו, נקודה חשובה- היא לא שומעת טוב, אנחנו בהליך רפואי של בדיקות וכו', אבל אני ממש מרגישה שזה יושב על זה. וכל התקשורת שלנו זה המון -מה? מה? מה?
וזה משגע, כי יש עוד ילדים בבית ואני משתיקה אותם כדי שהיא תשמע. וגם היא מדברת נורא בשקט ואני - מה? מה?? מה??? מרוקאית שכמוני, אני לא בנויה לזה 🥴
בקיצור, אני ממש עם דמעות. כי הבוקר אמרתי לעצמי אני אעשה הכל שהבוקר יעבור בכיף ובשמחה. הייתי סופר סבלנית. אבל בכל זאת היה המון בכי. אווווווףףףף
)
אלא שזו הייתה כבר סעודת הבוקר...)