אני היחידה שמרגישה שונה בכל מקום שאני נמצאת בו?
כאילו אני גרה במקום לא דוסי כמעט בכלל, אבל עדיין מקום קטן, והמשפחה שלי לא נמצאת בשום גרעין או משו כזה.. אנחנו לא מכירים שם כמעט אף אחד.. אני דתייה, אבל בגלל שהמקום לא דוסי בכלל לא היו בו בתי ספר נורמליים אז למדתי בחרדי וזה היה די קשה.. יצאתי אנטי בהרבה דברים בגלל זה.. ואז עברתי לאולפנה באזור כי ההורים שלי לא רוצים שאני אלך לפנימייה כי אני ואחותי התאומה היחידות שבבית, וגם המקום שהייתי רוצה ללכת אליו עולה יותר מידי יקר, וכפי שאמרתי המקום שאנחנו גרים לא דוסי בעליל אז זה היה לי כל כך קשה להסתגל לשם ,ברוך השם יש שם כמה בנות נורמליות שהצלחתי להתחבר אליהם.. אבל הבעיה העיקרית היא שההורים שלי חוזרים מתשובה, הם גרו בחול ועלו לארץ ואני ממש מעריכה אותם על זה אבל אני תמיד מרגישה שונה בגלל זה.. אבא שלי לא מוכן לספר לנו כלום על עצמו, והדבר היחיד שאני יודעת זה שיש לו שני אחים ואבא ואמא ז"ל וילד אחר, אבל הוא מאישה גויה ובחיים לא פגשנו אף אחד מהצד של אבא שלי.. והוא שינה את השם משפחה שלו ככה שהאמת? אני לא יודעת אם אנחנו אשכנזיים או ספרדים בכלל.. אנחנו הולכים לפי מה שאמא שלי אבל אני לא באמת יודעת את המוצא שלנו בכלל.. ההורים שלי בגלל שהם חוזרים בתשובה יש הרבה דברים שהם לא יודעים ואני לפעמים מרגישה ממש מוזר עם חברות שלי כי הדרך שבה מתנהגים אצלנו שונה מכל מקום אחר, בוא נגיד שרק התשעה באב הזה גיליתי שנוהגים מנהגי אבלות כמו לשבת על הרצפה.. אני תמיד מפחדת לדבר על נושאים הלכתיים כי אני מפחדת לגלות לסביבה שלי כמה שאני שונה.. יש הרבה נושאים שברגע שמדברים עליהם אני תמיד משתתקת, ואם לפעמים אני משתפת במה שהולך אצלנו בבית ( רק בדברים מסוימים מאוד) אני מרגישה שחלק מהחברות שלי מסתכלות עליי שונה אחר כך וזה כל כך מתסכל לא להיות יכולה לדבר באמת על מה שעובר שאצלי כי אחרת יפסיקו לראות אותי ויראו את כל הסיפור מסביב!
וזהו אני פשוט מתוסכלת ברמות ואני מרגישה שאני לא באמת יכולה לדבר על זה עם בנות
אז פרקתי כאן כי האמת האנשים היחידים שאני יכולה לשתף זה אנשים שלא מכירים אותי..😕
