ואת לא יכולה פשוט להגיד לו? או שהוא לא נמצא בבית?

@אנא עבדא דקב"ה

אני מקווה שלא יצא ארוך...

אני אקדים ואומר שהמשפחה שלנו במקור היא מחסידות בעלזא (סבא רבא שלי) וכמובן עוד חסידויות (ספינקא, ויז'ניץ, צאנז ועוד) וכמעט כל המנהגים של המשפחה שלי הם מנהגי בעלזא. בנוסף בבית שלי נושמים חסידות - על זה גדלתי מגיל אפס... זה רק תורת בעלזא - זה חסידות בכלל - אח שלי הגדול הוא מאוד מחובר לווארקי, אמשינוו, גור, קאצק וכו', אח שלי התאום קאליבער (הוא היה הרבה פעמים אצל האדמו"ר מקאליב זצ"ל והוא ממש מחובר לנוכחי - אפילו יש לנו בבית כיפות של הרב'ה זצ"ל), אני מחובר לסלונים ולרצ"מ (וכמובן לרבי ר' מיילך מליזענסק), אח שלי הקטן ברסלבער ואבא שלי מחובר מאוד לכלל החסידות ובפרט לראשוני החסידות - הבעש"ט כמובן, הדגל, הרבי ר' לוי יצחק, התפארת שלמה וכו' וכן הוא מאוד קשור לפיעסצנער... - בקיצור - בית חסידי!

עקב כך אנו נוהגים מנהגי חסידים - שמאוד משפיעים על כל השבת - אני אנסה לפרט קצת איך נראה ליל שבת - תיאור של מה קורה בפנימיות קצת קשה אבל אני אנסה...

נגמר ערבית, הולכים הביתה (בקורונה המניין בחצר שלנו אז נכנסים הביתה), ורוקדים "שבת שלום ומבורך" (במנגינה של קרעטשניף), אחרי זה ברכת הבנים ותוך כדי אנו גומרים לסדר את הדברים האחרונים בשולחן - האיזור שבו אבא שלי יושב מוצף בכלי כסף - גביע, תחתית גדולה (בגודל של צלחת - כי נשפך), קרש לחלות, גביע קטן מאוד לשפוך ג' טיפות מים לתוך היין, כלי מלח, כלי להעביר את הפרוסת חלה של אמא שלי מאבא שלי לאמא שלי, ועוד. אחרי שסיימנו לסדר והדחנו את הגביע מתחילים בטקס - כמובן שלום עליכם. אחרי זה אומרים במנגינה שעוברת אצלנו במשפחה כבר כמה דורות את "ריבון כל העולמים", ואז אשת חיל (במנגינה רגילה), אחרי זה "אתקינו סעודתא" ו"אזמר בשבחין" באותה מנגינה ממקודם, במילה החמרא אחד הבנים (בד"כ הכי גדול שנמצא - ככה שזה לא אני) מוזג את היין מהבקבוק זכוכית המיוחד שלו לגביע בג' מזיגות ואבא שלי מוסיף ליין ג' טיפות מים, כשבטקסט נגמר יש כמה קטעים קצרים של הכנה לקידוש (שהוא המצווה הכי חשובה כמעט בשבת ע"פ החסידות) ואז הקידוש - לפעמים הוא רגיל ולפעמים הוא ארוך ובנחת מילה במילה וכו' אחר כך כולם שותים יין וכו'...

לפני הבציעה מורדים מהשולחן את כל האינסטרמטים של הקידוש (הגביע, התחתית הכוסיות הכסופות, היין וכו'), נוטלים ידיים ואז אבא שלי מברך על שתי החלות כשהן מכוסות - לוקח את השמאלית ושם אותה בצד עטופה ובוצע את הימנית - הוא חותך בצורה של יו"ד (סוג של משושים - ע"פ האריז"ל), לוקח את הפרוסה שלו - טובל במלח שלוש פעמים, אוכל, לוקח את הפרוסה שלי אימי טובל וכו' ושם אותה בכלי מכסף שאנחנו מעבירים עד אליה (כי זה לא נעים לאכול חלה אחרי שכולם נגעו בה...) אחרי זה הוא טובל לכולם ומחלק...

נגמר החלק הזה - מפנים את הכלים של הבציעה (אחרי שאבא שלי מסיים לחתוך את החלה ושם את כל הפרוסות בסלסלה הגדולה מכסף) ויש מנה ראשונה\ דגים... באופן כללי - חוץ מאח שלי הקטן (כיתה ג') כולם נשארים בשולחן תמיד - מביחנת המשפחה שלי שולחן שבת זה העיקר של השבוע כמעט... (כשהייתי קטן - מי שהחליט שהוא הולך לקרוא משהו או שהביא עיתון לשלוחן ההורים שלי כעסו עליו ובצדק) אחרי מנה אחת שרים את הזמירות כמובן - עכשיו אנחנו שבעה אחים - מתוכם ארבע שרים ואבא שלי... שרים ע"פ הסדר שנמצא בזמירות - כל מקדש, מנוחה ושמחה ומה ידידות במנגינה רגילה, אחר כך בד"כ מנה הבאה שלאחריה שרים ק-ה אכסוף ואז י-ה ריבון בשלוש מנגינות שונות (מנגינה אחת מההתחלה עד "רברבין", מנגינה אחת לרברבין ומנגינה שלישית (נדבורנא) לשני הביתים האחרונים)...

לפעמים עושים עוד זמירות אבל בד"כ במנה אחרונה כבר נהיה מאוחר... עושים זימון וכו'...

זה בגדול... קצת קשה לי לתאר איך זה מרגיש כי אני רגיל לזה ואני רוצה קצת יותר אבל בעקרון זה מיוחד...

אם אתם רוצים אתם יכולים לשאול אנשים שהיו אצלינו בשבת איך השולחן שבת שלנו - @שחר אורן ו @יוני קדוש

מקווה שלא חפרתי...

כפי שכתבתי - שזה רגיל לי...

לאנשים בחוץ זה חוויה אולי...

באופן כללי בשביל להבין צריך להיות אצלנו בשבת - העניין הוא שאני משתדל לא לשבת בשולחן שבת עם נשים שאין אליהן קשר משפחתי וכו'... (חברות של אחותי רוצות מאוד לבוא אליה לשבת אבל הסברתי לה שאין לי בעיה - כשאני בישיבה - היא לא התחברה לזה כי כשאנחנו בישיבה השבת היא פחות חזקה וכו'...)

האחים של מתאדים מהשולחן שבת ואין ממש שירים הבעיה שההורים שלי חוזרים בתשובה ולא ממש מכירים שירים וזה ממש באסה וככה יוצא שאוכלים מברכים והולכים ואני ממש מתבאסת מזה 

כל הכבוד!

וד"א.... הניק שלך קצת מפחיד....

קראתי לי חוטף עזה כי אני גרה בעוטף עזה ויש כל הזמן בלאגן גם ששקט {שכתבתי את הניק היה ממש בלארגן אבל כל הזמן יש דברים} הכוונה שהעוטף חוטף מלא

אז אתה רואה שזה מפחיד?

מעורר תהיות נו טוב... לא פלא הרי הוא נכתב בנסיבות ממש מבעיתות...

ואי בא לי לפתוח שרשור על אלה שגרים במקומות כאלה... זה ממש מפחיד!!!

כל המתנחלים ומי שגר במקומות קצת... מפחידים.

תדעו לכם שאני מכאן...(מרכז) מעריכה אתכם מאדדדד על האומץ ושולחת ברכות

פשוט יש כל הזמן בלונים עפיפפונים ופעם בכמה זמן צבע אדום אז אנחנו לכאורה "חוטפים" אבל זה באמת המקום המושלם לגור בו

אין לכם סיוטים?

אני זוכרת שהייתי קטנה רק ראיתי איך "מחבל" נראה ולא הייתי נרמת בלילות...

לא אצלנו אבל בישובים אחרים

אפילו לא לברך...

ינשלו אותו מהירושה.

ההפך!!

המנגינה של האשכנזים הרבה יותר יפה!!!

וברכת המזון של ספרדים יותר יפה... (אבל יותר ארוכה)

וברכת המזון של תימנים יותר שווה 

ממש שולחן יפה

ואז להתעורר שמסיימים לשיר ולדבר.... לשחזר את השירים והשיחות לביש מזל שאיתרע מזלו\ה לשבת ליידי אחרי שאני מקבלת אישור שאכן חלמתי על כל התוכן שהועבר בשולחן אני חוזרת לישון\ מתחננת לאי מי שיתנדב לצאת איתי לסיבוב. (עתירה שלא תמיד נענית...)

חלות סלטים וזה- כולם בשולחן פטפוטים..

אח"כ זמירות- חלק נושרים... אם הגיסים כאן אז הבנות נושרות מהר אם לא אנחנו גם שרות...

אוכל- כולם חוזרים............

ודברי תורה כולם מקשיבים מי מהספה ומי מהשולחן- אסור לקרוא כשמישהו מדבר...

ואחר כך זה כזה התמרחות פטפוטים, פיצוחים, כל אחד מתמקם בסלון....

וזהו.

ברכת המזון.

זימון. (אם יש)

ולישון......

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....