בס"ד

אוקי, מקווה שזה לא יהיה ממש ארוך
לא מזמן ההורים שלי נפרדו. זה היה אחרי אחרי 2-3 שנים קשות בזוגיות של ההורים. הדבר הזה גם פגע בנו - הילדים. לא אפרט יותר מידי כי זה לא העיקר
אחותי ואני לקחנו די סבבה את הפרידה הזו. הבעיה היא המצב של אחי הקטן (בן 10)
בגלל היחסים המחרידים שהיו בין ההורים שלי אחותי ואני הרגשנו כאילו חיינו כבר כמה שנים טובות עם הורים פרודים פשוט באותו בית. לכן, הפרידה הקשמית לא פגעה בנו במיוחד.
אח שלי כל התקופה הנוראית ששהורים חיו באותו בית פיתח התמכרות הזויה למסכים ול- "להיות לבד".
אח שלי, ילד נבון, מבריק ועדין הפך לאטום. הוא היה מופנם מאז ומתמיד אבל עכשיו, בתקופה שהוא צריך לשתף ולפרוק, בורח למחדב כל הזמן ויש לו המון התפרצויות זעם על דברים קטנים כמו, שהמחשב נתקע לו קצת או שהמטען שלו לא עובד כמו שצריך.
הוא הולך לפעמים לבכות על דברים טיפשים. בחדר. לבד. אנחנו באים לעודד אותו. אבל זה קורה כל הזמן בגלל דברים קטנים כי זו הדרך שלו להוציא את התסכול מהמשבר שהוא חווה.
חשוב מאוד לציין שאח שלי לא יצא מהבית לפגוש חברים מאז שהתחילה הקורונה הארורה. ולא, הוא גם לא היה בבית ספר אפילו כשהיה מותר. בטוחה שזה לא הוסיף למצב שלו. בקורונה המתח בבית אפילו גבר...
אשמח גם אם תוכלו לייעת בעוד משהו - יש לנו בן דוד מצד אבא שקרוב בגיל לאח שלי (זה מסובך אבל נוצר מצב שהבן דוד הזה מגיע לבית של אבא שלי התדירות מאוד גבוהה ואי אפשר כל כך למנוע את זה). אח שלי, שהפך לאטום ואוהב בדידות הוא ההפך הגמור בן הדוד שלו - ילד שמושך המון תשומת לב ומתערב בכל דבר. לי בעצמי קשה להתמודד עם הבן דוד הזה (מחילה, אבל הוא באמת מעיק) ואח שלי מאוד סובל ממנו כי הוא כל הזמן רוצה להיות איתו. אשמח לעצה בעניין אח שלי ובן דוד שלי
אני דואגת מאוד לאח שלי ואשמח לפתרונות!

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען