מעוניינת לדעת אם זה קרה גם לכן. (בנים מוזמנים לענות בשמחה מהזווית שלכם)
בנות יוצאות מוקדם יותר לחיים. שנתיים שירות לאומי, שנה מדרשה (כהנחה כוללת) והופס ללימודים. בעוד שבנים עדיין בישיבה בתוך מסגרת הסדר, צבא ואולי מאריכים לעוד כמה חודשים (שוב מכלילה) וחוזרים לישיבה לעוד קצת.
בעוד שבנות נפגשות בזמן שהן כבר עמוק בתואר, אם את לומדת באקדמיה אזי את נמצאת בסביבה שונה לגמרי ממה שהורגלת אליה. (מדברת בתור דוסית שגדלה בחברה נפרדת והגיעה למקצועות הרוח/החברה מקום קטן אינטימי מעורב וחם מידי...)
והרי השאלה: כאשר נפגשתן, אתן באקדמיה והוא בדמדומי צבא/ישיבה, הרגשתן פער בראיית העולם? בעולם הדתי? בדיבור בדייטים? בתחומי העניין? (ברור שתחומי העניין שונים אבל את מתעניינת בתערוכה על ציירים מהעולם ומבחינתו זה בזבוז זמן של תורה).
אני רואה אנשים שלומדים/עובדים ועוסקים במטלות היומיום יחד עם חיים דתיים. אני פוגשת דעות שונות בעולם הדתי, מתמודדת עם ניסיונות של כשרות, בנים, צניעות, דיבור, ריצה אחרי מטלות ומבחנים, לימוד של חומר שלא ממש עוזר ליראת שמיים ועוד. אני בעצמי מנסה לשמור על עולמי הדתי והתחזק אבל ברור לי שכמות הזמן שלי קטנה ביותר ואני מתמודדת עם ניסיונות בעוד שהוא נמצא בעולם של תורה ממעל.
לא מחפשת אשמים אלא לשמוע עצות וחוויות של: איך לצאת לדייט עם דוס בצורה מכבדת ומכילה.
הקשבה, הכלה, עומק, חוש הומור, יולת לשאת שוני. ופחות את התכנים שלו כי סביר מאד להניח שעולם התוכן שלכם בשלב הזה שונה. כן חשוב להביא תכנים מעולמך ולבחון את התגובות שלו לכך.