בעיקרון אין ערך לחיים!

אני חי כדי לעבוד את ה'... הכהנים בחורבן הבית התאבדו כי הם ידעו שזאת העבודת ה' שלהם ואם אין בית מקדש אז "טוב מותי מחיי"...

אין ערך לחיים! המשפט הזה נשמע נורא אבל לדעתי הוא נכון... (הכל ע"פ הראש ישיבה שלי שעשה איתי חברותא על זה)

אני לא חי בשביל לחיות - אני חי בשביל לעבוד את ה'...

אני לא פוחד למות... אני פוחד ממה שיהיה אחרי - כשישפטו אותי על מעשי...

ללא תורה ומצוות אין ערך לחיים שלי...

אני נגד המושג "תהיה אדם טוב", אל תהיה "אדם טוב" - תהיה עבד ה' - זו המטרה...

תורה ומצוות זה לא בונוס, זה לא בנוסף...

זה לא שהיה עולם והקב"ה אמר "כדי שהוא יהיה יותר טוב אני אוסיף לו תורה" - העולם נברא בשביל התורה...

הזהות שלי היא שאני יהודי, שאני עבד ה' ללא זה אין לי מה לעשות פה...

ולכן כשאני חוטא אז אני לא רק מרגיש רחוק מה', אני מרגיש חצי מת... כי איבדתי חלק מה"אני" שלי...

אני חוזר על המשפט - אין ערך לא חיים! לא חיים בשביל לחיות ולא חיים בשביל למות...

המשפט הזה הוא המציאות - אם אני ארצה או לא ארצה...

הייתי יכול הרבה פעמים לברוח, לא להיות דוס, לא להדבק לחסידות, לא להילחם מול היצר הרע מלחמה תמידית מאוד מאוד מאוד מאוד קשה על כל דבר קטן... אבל לברוח לא נותן לי כלום... ככה אני לא חי...

יהודי שלא עובד ה' הוא לא באמת חי... יכול להיות שכיף, שטוב לו - אבל הוא לא חי...

אם החיים נועדו לקרבת השם וכל מה שרשמת, אז למה לא שואפים להגיע למצב הזה בגיל 10 ולמות? למה 'למשוך' בעולם הזה 120 שנה? הרי אם מתאמצים אפשר להכניס בימים בודדים את מה שעושים במשך שנים, וככה "להשתלם" מוקדם יותר ולהגיע לעולם הנצח.

א. זה חשבונות שמיים - ע" הידוע לי אני לא קב"ה ב"ה...

ב. בגלל שאין לי ערך בחיים ממילא לא משנה לי כמה זמן אני אחיה...

ג. ירדתי לעולם בשביל משימה - לעשות רצון ה'... אני עושה כמה שאני יכול - אני צריך "למלא מיכל במצוות" עד נקודמה מסוימת. משם אני עובר לעולם שכולו טוב... אדם הראשון היה צריך 730 שנה בשביל לעשות את התפקיד שלו, אברהם אבינו היה צריך 175 שנים, משה רבנו היה צריך מאה עשרים שנים וכו' - אני לא יודע מתי אני אפטר וזה גם לא אמור לעניין אותי...

אם אני עדיין חי זה אומר שעדיין יש לי תפקיד... הקב"ה מנהל את העולם ב"דרך הטבע" (- הדרך שבה הקב"ה מנהל את עולם הד"כ [באופן כללי ע"פ הרבה צדיקים אין באמת משהו קבוע - יש הנהגה שבה ה' בוחר להשתמש תמיד - כגון שיהיה שמש וירח וכו' אבל גם זה בריאה והנהגה מיוחדת]), ע"פ דרך הטבע אדם צריך הרבה שנים בשביל לעשות את התפקיד שלו...

ד. אני חוזר - אין לי עניין בעולם הבא - אני לא עובד בשביל עולם הבא (ע"פ חסידות - כמו שקרה עם הרבי ר' בער (המגיד) שהבטיח לעקרה שיהיה לה בן, ושמע בת קול שאומרת שנגזר על אותה עקרה שהיא תהיה עקרה ובגלל שהוא הבטיח לה הוא הפסיד את העולם הבא שלו - והוא פשוט התחיל לשמוח ואמר שעכשיו הוא יוכל לעבוד את הקב"ה לשמה! ור' אברהם מסלונים (בב"א) אמר לאחד לא חסיד "אל תהיה חסיד - חסידים אין להם לא עולם הזה ולא עולם הבא אבל הכל כדי בשביל להיות חסיד"), אני לא עובד בשביל לנוח בעולם הבא (בשנה בקצת ממה שאמר המסילת ישרים), אני עובד כי ה' אמר לי... אני לא מתעסק בעולם הבא.. אני עכשיו פה - אז אני עובד פה!

ה. כל העניין שלי הוא לעשות רצון ה', לא לגמור את התפקיד שלי - אם רצון ה' שאני אחיה הרבה שנים בעז"ה אז זה מה שאני יעשה - ואני ינצל אותם לעבודתו ית'...

ו. בכל מקרה - הגוף הוא כלי לנשמה (שמגיעה רק בגיל 18-20 ע"פ קבלה) ולרוח (שמגיעה בבר מצווה), ככל שאני עובד את ה' יותר הנשמה שלי יותר גבוהה וככה היא תהיה יותר קרובה אליו ית'...

ז. אני מנסה להשיג אותו ית', ולהתענג עליו  ית' פה - בעלמא הדין...

ח. אני חוזר - אני לא יכול לדעת כי - אני לא הקב"ה ואני לא יודע חשבונות שמים...

ב. לכן רציתי תשובה של מי שרוצה לחיות. אבל תודה.

ג. למרות הכל- למה שאני לא אתעקש לרצות לגמור את המשימה שלי עוד היום?

ד. ואני כן מאוד מאוד רוצה עולם הבא. בלי זה לגמרי אין לי צורך בעולם הזה.

ה. כמובן.. זה עניין החיים. אבל רק החיים הרוחניים! 

ג. כי המשימה שלי זה רק מה לעשות ובאיזה דרך אלא גם במשך כמה זמן - יש מושג שנקרא "עולם שנה נפש" תלמדי אותו (כי אין לי זמן להסביר), הוא יסביר ך קצת...

ד. זה לפי דעתך, אני הולך לפי החסידות - שאין לי עניין גפ בעולם הבא - אם רצונו ית' שיהיה לי עולם הבא אז יהיה לי... ואם לא אז לא - זו לא המטרה שלי - אני לא מסתכל על זה בכלל...

ה. החיים הגשמיים הם חלק מהחיים הרוחניים - בלי החיים הרוחניים החיים הגשמיים לא שווים כלום! ובלי החיים הגשמיים מה אני יכול לעשות עם החיים הרוחניים! אל תנתקי בניהם! הקאצקער אמר "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם - לעשות ממנה שמים"...

שנים וגם שיש אדם שאומנם חי מעט יחסית לאחרים אבל חי טוב כלומר מצד עבודת ה'. מצד שני הוא אומר שכול רגע שה' יתברך נותן לנו זה הזדמנות פז להתחבר לחי החיים.

וְכֵן הָיָה נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת ה', וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה בְּהֶצְנֵעַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא יָדַע שׁוּם אָדָם מִמֶּנּוּ כְּלָל, כִּי הָיָה סָתוּם וְגָנוּז מְאֹד. וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה בְּסֵתֶר וּבְהֶצְנֵעַ גָּדוֹל.
וְעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ בַּתְּחִלָּה הָיָה בִּפְשִׁיטוּת גָּדוֹל בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, רַק בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר.
וְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעָשָׂה הַכֹּל הָיָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבְכֹחַ גָּדוֹל וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה שֶׁבָּא לוֹ בְּנָקֵל, רַק כָּל דָּבָר וְדָבָר בָּא לוֹ בִּיגִיעָה גְדוֹלָה מְאֹד, שֶׁהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ כַּמָּה זְמַנִּים בִּשְׁבִיל כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
וְהָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ.
וְהָיָה קָשָׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאֹד מְאֹד לְהַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה' לְקַבֵּל עָלָיו עֹל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל אֵיזֶה יָמִים לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה' וְאַחַר־כָּךְ נָפַל מִזֶּה וְחָזַר לְהַתְחִיל וְחָזַר וְנָפַל. וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.
עַד שֶׁפַּעַם אֶחָד נִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ שֶׁיִּהְיֶה חָזָק מְאֹד שֶׁיֹּאחֵז בַּעֲבוֹדַת ה' לְעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְחַזֵּק לִבּוֹ בַּה'.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם אַחַר־כָּךְ הָיָה לוֹ תָּמִיד עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד, רַק שֶׁאַחַר־כָּךְ הָיָה חָזָק שֶׁלֹּא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְרִידָה לִפְעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל.

rabenubook.com

הנה כמה סיבות למה אני רוצה לחיות:

כדי לאסוף עוד יהלומים לעולם הבא.

כדי לעשות טוב לאנשים אחרים.

כדי לקדש את שם ה' בעולם.

כדי לחיות בארץ היפה שלנו, לשתול עצים ולבנות בתים.

כדי לגדל את הדור הבא של עם ישראל.

כדי להראות לגרמנים וליוונים ולרומאים ולבבלים.. שעם ישראל חי!

כדי להבין יותר לעומק למה ה' ברא אותי..

"אני רוצה למות רק בשביל לחיות את מה שבאמת לא אנטי להיות,
לא רוצה למות בשביל לחיות ואז לגלות שחייתי בטעות"

התפקיד שלי הוא להיות עבד ה'... לעשות מה שהוא רוצה...

אני לא מחפש עולם הבא כדי שיהיה לי כיף - זה נקרא לחיות בשביל עצמי - ממילא יש לי עניין בחיים...

אבל לי אין - אני חי בשבילו ית', ולכן אני אשתדל לעשות רצונו חי או מת - כל העניין של מסירות נפש זה זה - להפסיק לחיות בשבילי ולהתחיל לחיות בשבילו...

אני לא אמרתי שזה רע - זה נראה לי בזבוז - את צריכה לעשות את רצונו - לא את רצונך...

מה שאמרת הוא השאיפה של כל כל יהודי, הוא המטרה- שנעבוד את ה' לבדו ונתבטל אליו.

לדעתי יש בזה דרגות.

כשתינוק נולד הוא רוצה רק לאכול ולישון..

במשך השנים הרצונות שלנו גדלים ואנחנו לומדים להסתכל מעבר לעצמי- לאחר- ולקב"ה.

עד שאגיע לרצון נקי ואמיתי לעבוד את ה' בלבד יש לי רצונות בדרך שעוזרים להגיע לשם.

ולגבי המסירות נפש- זו גם מדרגה והלוואי שנזכה לכך.

דיברתי על מה אני עושה פה...

אני לא באתי לעשות מה שאני רוצה!

הרצון מאוד חשוב - הוא לא המטרה...

אין לך רצון של עצמך לחיות?

אני לא באתי בגלל רצון - בעניין הזה הרצון הוא חסר חשיבות...

אז ה' היה יכול לברוא רובוט שפשוט ממלא פקודות..

אנחנו בני אדם, וה' רוצה את הלב. את הרצון שלנו להתקרב אליו.

קודם כל צריך להבין שבאנו לעבוד אותו אם רוצים ואם לא...

מוח שליט על לב...

מאוד קשה לעבוד בלי רצון.

כמובן שצריך לכוון את הרצון למקומות הנכונים.

היה איזה רב אחד ששאלו אותו במה הוא עוסק,

אמר שהוא בונה גשרים- מהמוח ללב.

נכון שצריך להבין את התפקיד אבל גם רובוט יכול למלא פקודות. 

באמת מעניין למה יש לנו רצון אם הוא לא חשוב לדעתך.

אמרתי שהוא שלב ב', בהתחלה אי אפשר לעבוד עם רצון...

עיקר העבודה זה כשאין רצון!

הרצון הוא חשוב אבל הוא לא העיקר...

לא באתי לעולם בשביל הרצון - הרצון הוא חלק...

עבד של מלך הוא לא עבד מרצון... כמובן שעם רצון הוא יהיה הרבה יותר טוב, וזה האידיאל אבל גם בלי רצון הוא עבד והוא בא בשביל העבדות - לא בשביל הרצון.

יש בחירה חופשית.

גם עבד יכול לבחור אם לבוא לעבודה או לא.

אתה אומר שאין לנו בחירה? שאנחנו חייבים לעבוד את ה'?

הרצון מפעיל את העשיה. לרע ולטוב.

לדעתי העבודה בחיים היא לכוון את הרצון לטוב. למטרה. לעבוד עליו שלא יתפתה להסחות דעת למינהם..

המטרה היא עבודת ה'- על זה אני מסכימה.

אי אפשר להגיע אליה בלי רצון.

עבד לא יכול לבחור אם לבוא, משרת יכול לבחור אם לבוא...

הוא פשוט ייענש על זה.

ולא, זה לא נכתב לשם הדמגוגיה, יש כאן משהו מהותי, כל עוד אדם יכול לשלוט בגוף שלו הוא בוחר מה לעשות איתו, גם עבד.

וזה העיקר. 

רק תיקון קטן:

"אני רוצה למות רק בשביל לחיות את מה שבאמת נועדתי להיות"...

כמובן שיש ת'עניין של הייעוד והתכלית וכל זה.. אבל לפחות אצלי- מה שבאמת נותן לי ת'סיבה כרגע ביומיומי, לרצות להמשיך לחיות, זה כל הרגעים הקטנים והמשמחים שיש בחיים.. ההנאות הקטנות, הפשוטות..

א. אני בת
ב. התכוונתי שברגעים שקשה לי, אני משתדלת להזכר בדברים הטובים, שאני מחכה להם.. או אפילו סתם דברים קטנים כמו- שיחה כיפית ומשמחת עם חברה וכו.. ואז אני אומרת לעצמי- וואלה, זה רגעים ששווה לחיות בשבילם..

בביאור כלל חובת האדם בעולמו "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה."

לא חשבתי מספיק רק מציע כיוון למחשבה...

יש לכל אחד מאיתנו תפקיד/ים בעולם.

לרצות לחיות כדי להצליח למלא את התפקידים שלנו זו לא תשובה מספקת?

(שואל גם את עצמי.. ממש לא בא לתת מוסר..)

בהצלחה בבירור!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....