אין לי חשק לכלום.
עם מצב רוח בקנטים ורגשות אשם נוראיים!!
חזרתי מהעבודה ב4 וחצי. מתה להיות עם הילדים שלי! אבל גמורה מתה!
נשכבת על הספה כמו סמרטוט רצפה רטוב וכבד. בלי כוחות בכלל.
לקראת א. ערב ומקלחות מזעיקה את בעלי מתלמודו שיקלח יאכיל וישכיב והולכת לישון ל4 שעות.
קמה אחרי הכל. הילדים ישנים אכולים ומקולחים.
ואני אכולת רגשות אשם. איזה אמא אני בשבילם?
טוב. אל תגידו לי שאני מביאה להם אח וזה המתנה הכי בעולם. וכל זה..
אני יודעת.
שמחים מאד על ההריון הזה.
ואז מה? לא תהיה להם אמא כמה חודשים?
אני רוצה להיות איתם. ולהיות סבלנית אליהם. ולחבק אותם... ואני כל כך עייפה!!!
עייפה. עייפה. עייפה.
ואיך אני בכלל יכולה לסדר את היום אחרת? איך אצליח למשוך עם כוח וסבלנות עד 8 שהם הולכים לישון ורק אז לישון?
לא יודעת.
אולי להקדים ארוחת ערב ומקלחות? ואז משחק חופשי כשהמאבקים איתם מאחורי?
מתוסכלת.

תודה על התגובה!