אבל אתה יכול לשאול איך זה להיות בן שני של מישהו. או הורה שני של מישהו. הרי הוא נורא אוהב את השני, ואיך יש לו מקום לאהוב גם אותי

ולכל גבר/אישה יש בן זוג אחד

זה לא קשר דומה בכלל

כמו להשוות בין למידה פרטנית לפרונטלית

מצד שני, אפשר להבין שאפשר לאהוב שני אנשים שונים.

יש לי הרבה חברים טובים וקרובים מאד, שרובם אם לא כל אחד מהם מתחבר איתי בנקודה אחרת.

והרבה בנות שיצאתי איתן התחברו לצדדים שונים באישיות שלי ואני לצדדים באישיות שלהן שאצל האחת היתה ולאחרת היתה נקודה אחרת.

אז ההבנה שכל אדם הוא מיוחד גם אם הוא לא היחיד, והוא יכול להיות יחיד כרגע - מספיקה בעיני

אולי בתוך הלב שלו הוא כל הזמן מתגעגע לקודמת ורוצה שהיא תחזור?

יש מצב שהוא כל הזמן יזכור שאני ברירת מחדל

מה גם שיש נטיה לזכור את אלו שהלכו מאד לטובה....

אני מדברת בלשון אישית, ב'ה אני לא במצב הזה בכלל, עוד רווקה

ובעז'ה לא אגיע

אבל ככה קל לי להסביר....

אבל לרוב יש להן פחות הצעות (הן יוצאות הרבה אחרי האובדן לעומת גברים שלפעמים מתחתנים בתוך השנה) 

לרוב זה נובע ממשתנים אחרים 

מאשר נשים שצריכות את הגבר שלהן

ככה פעם הוסבר לי בקצרה....

זה הוסבר לי יותר בהרחבה

הרי אלמנים יכולים להתחתן עוד בשלושים או מיד אח'כ, הם זקוקים נואשות לאישה (בלי קשר לכמות הילדים בבית)

ואלמנות רובן ממשיכות בלי להתחתן שוב, לפחות עד סיום נישואי הילדים

אז הסבירו לי שזה נובע מהצורכים השונים בין המינים

אדרבה

תחכימו אותי אם אני טועה

עם כל הכבוד לרווקים, ואני אומר כמובן גם על עצמי-

רווק לא חווה נישואין

אז הוא לא יודע איזה חוסר זה..

תחושת חוסר מגיעה ממשהו שהיה לך או שייך לך או שהיית קשור אליו.

ובמיוחד אחרי שנים של נתינה ואהבה ועבודת מידות מטורפת כדי לבנות את הנישואין האלה. והחיבור שבא בעקבות זה.

אנחנו לא מרגישים את זה, כי אף פעם לא היינו במצב כזה,

ומי שכן מרגיש- הוא מאלה שלא יכולים להסתדר הרבה שנים בלי אשה (כמו שאשה לא יכולה 'להסתדר' בלי גבר.. ואני לא מתכוון רק לרמה הגשמית)

אבל נשמע לי הזוי להגיד שגברים בנישואים שניים באים להתחתן עם אשה רק כי היא אשה,

ולא בודקים התאמה לפני כן..

זה לא פחות צורך נפשי ממה שזה צורך פיזי

אולי בהתחלה.. ייתכן שהגבר רק רוצה להתחתן ולמלאות את החוסר,

אבל זה כמו כל אדם שיש לו כאב הוא לא חושב בהתחלה בצורה הכי רציונלית. אבל זה לא שלא חשוב לו מישהי מתאימה,

וגם- הענין הזה שלא רוצים להתחתן עם מישהי שמזכירה את האשה הראשונה (זה גם רצון שמשתנה בין אנשים ובמשך הזמן)- מי שלא מכיר יחשוב שהוא רק רוצה להתחתן עם מישהי ולא אכפת לו עם מי. אבל דוקא מאוד אכפת לו עם מי- שלא תזכיר את האשה הראשונה...

אז לא הכל פה זה לוטו, נראה שהרוב פה זה לא ככה

כל הדיון הזה של "כן אידאלי לא אידאלי" הוא חסר משמעות.

זה סוג הדיון שכל צד מדגיש את הרגשות שלו, והדיון הוא לא בעובדות אלא בין שתי תמונות עולם - בעיקר רגשיות - מוקצנות.

ברור שכשאומרים שיש משהו באופי הגברי שגורם להם לאהוב שווארמה לא הכוונה שגבר בלי שווארמה ימות מרעב. בקיצור, הדיון מנסה להגיע לבירור ולא להקצנה של שתי התפיסות האפשריות בקצה

והשאלה לא מה אני רוצה אלא מה אני מאמין שתקין (לא אידאלי, תקין)

ניסיתי, לא הצלחתי

ונשמח להסבר

זוג ששניהם לא יודעים לבשל ואוכלים בחוץ. יכול לכתוב פה מישהו שזה לא אידאלי ולא יודע מה עוד.

וזה באמת לא אידאלי. הם מפסידים חלק מחוויית הזוגיות. אבל זה לא בעיה. הם בסדר גמור.

אותו דבר גבר שנשוי לשתי נשים בזמן שהדבר מותר מצד ההלכה. האם היה יות טוב שיהיה נשוי לאשה אחת? יכול להיות. אבל במציאות הוא צריך לבחור בין הרבה שיקולים, ובפועל הוא בוחר באפשרות היותר טובה או הפחות גרועה. זה לא אידאלי אבל זה בסדר. אנחנו לכל היותר יכולים להתעניין מה השיקולים לכאן ולכאן ואיך לתת להם משקל.

בין דבר שהאדם שולט עליו לדבר שהוא לא בידי האדם.

דבר שהוא לא בידי האדם- למשל הזוג כרגע- במצב הנתון הזה- לא יודע לבשל, סבבה אז אנחנו אומרים שהדבר הכי אידיאלי למצב הלא אידיאלי שלהם זה שיאכלו בחוץ, במקום לגווע מרעב או לאכול אוכל לא טעים וקר בבית.

אבל כשיש לך בחירה בין אשה אחת לשתי נשים- פה אני אישית לא יכול לתרץ את עצמי ולהגיד- כן אין לי ברירה, וזה לא מעיד על כלום ואין הבדל בין שני הדברים מבחינת האישיות שלי. כי זה מעיד! מעיד שבחרתי משהו, מתוך המקום הנפשי שלי, והשאלה היא מה זה מעיד. לי נראה שהיכולת הזאת להיות עם כולם מעיד שיש פגם בהרגשה הייחודית, כלומר- השכל אומר שטכנית אפשר להתחתן עם הרבה נשים אז נקשיב לו, והרגש שמצד טבעו לא מתחבר לכל אחת באותה הצורה ולא מעריך ולא רואה בכל אחת את אותם הדברים- אלא בכל אחד הוא רואה דברים שונים (נגיד עין טובה אומר שאני מתמקד בטוב שאצל כל אחד, בודאי שהטוב שלי הוא אחר משלך וכן הלאה).

אז זה אומר שיש פה רובד של תקינות מצד השכל, ואי ביטוי רגשי- לכאורה מצב לא תקין מבחינה רגשית.

בדיוק כמו "גבר שרוצה להתחתן עם אשה נוספת הוא לא נורמלי". נראה לי לא יפה

למה כולם פה מניחים שאם אדם עושה משהו הוא עושה את זה ברשעות מקסימלית?

אני לא התחתנתי אפילו עם אשה אחת. אבל אני מאמין שאם הייתי מתחתן עם שתי נשים, הייתי עושה את זה בהתחשבות. איך? לא יודע. לא עשיתי. אבל אם הייתי עושה, ברור לי שלא הייתי מתעלם מהכאב הזה. 

באמת הכאבת לי בתגובה הזאת

כאילו יש לנו גבר. באישון לילה הוא קם למקרר. פותח את המקרר, מוצא משהו, אוכל קצת, מתיישב על הספה, ופתאום מחליט שהוא רוצה עוד אשה. הוא חוזר לחדר השינה, בודק שאשתו ישנה, והולך לחפש מישהי אחרת.

אז ממש לא.

מישהו שמתחתן עם אשה שניה, בהבנה שלי, זה אדם שלדוגמה - הוא זקן או נכה ומישהי מתנדבת לטפל בו, ובשלב מסוים הם מחליטים לצרף אותה כחלק מהמשפחה. אפשר לאמץ אותה כבת, אבל בחברות מסוימות אפשר להתחתן איתה.

או יכול להיות מישהו שאשתו כבר מבוגרת והוא רוצה עוד ילד. יש הרבה חברות שבהן דבר כזה הוא הגיוני.

או מישהי שהיא מסכנה והוא מוכן לאסוף אותה הביתה ואשתו מבינה שהוא אוהב את אשתו הראשונה אבל רוצה לדאוג לשניה (שוב, פחות נפוץ בחברה שלנו, שנשים הן יחסית עצמאיות)

ועכשיו תן לי להציע רעיון מהפכני - בוא ניקח גבר, שאשתו יודעת איך עובד ראש של גבר, והיא מבינה שאם הוא יתחתן עם מישהי אחרת זה לא אומר שהוא אוהב אותה פחות. אז פשוט אין כאב כי היא מבינה. היא מבינה שהוא אוהב אותה כמו שהוא לא אוהב אף אחת אחרת (וגם את השניה הוא אוהב כמו שהוא לא אוהב אף אחת אחרת, ככה זה גבר).

הוא לא מדבר על להתחתן עכשיו, בשעה 00:39 בלילה.

ולכן אני מבין שהכוונה היא כשזה בהקשר המתאים

ואכן היה נפוץ מאד שהן לא הסתדרו ביניהן. אבל זה לא אומר שזה תמיד כך. ולא אומר שאנחנו מדברים על מקרה כזה. בדיוק כמו שנדבר על נשואין באופן כללי ותגיד "אבל יש כאלה שסובלים"

ורק בשביל להבהיר, הרקע הכללי של הדיון בשרשור הזה הוא להתחתן עם אשה נוספת אחרי שהראשונה מתה

מה שכתבת הוא "הרבה גברים הם ממש לא בסדר"

(איך הגעתי לזה? כי את מודה לה' על זה שחלום של הרבה גברים לא מתממש)

אני מאמין באמת שהאוכלוסיה של גברים שאנחנו מתייחסים אליה, בין אם היו שמחים להתחתן עם יותר מאשה אחת ובין אם לא, רוצים כך משיקולים חיוביים וטובים. כן, אני מאמין שאדם יכול מתוך רצון טוב וחיובי לרצות להתחתן עם יותר מאשה אחת (לא אומר שזה מתאים לי, אומר שיכול להיות אדם שמתאים לו)

(אל תגידי "התכוונתי לגברים רשעים". כי גם החלום של הרבה גברים רשעים הוא לרצוח יהודים או לגנוב)

ננסח זאת כך: אילו את היית גבר, מה את היית חושבת?

אם את טוענת שאנחנו חושבים מחשבות כאלה כי אנחנו גברים, את בעצם טוענת שהגישה הזאת מוסרית באותה מידה.

טיעון מוסרי אומר: אני חושב אחרת ממך, וחושב שגם אתה צריך לחשוב אחרת. אם את רק אומרת "ככה אני חושבת כי אני אשה" את אומרת בעצם "ככה אני מרגישה" ואז זה בסדר גמור אבל מי שלא מרגיש כמוך הוא לא פחות מוסרי

ממה שאני למדתי,

האיש והאשה משלימים זה את זו, כלומר באותה המידה שכל אחד/ אחת משלים את השני הוא גם מקבל מהאחר במקום שהוא חסר..

נכון בהחלט ככה יש שמסבירים,

אבל הנקודה הזאת לא קשורה למה שאמרת לגבי שתי נשים,

זה אומר שמבחינה גשמית- האשה יותר מתוקנת ושייכת לקדש את החומר, ואין לה התמודדות עם יצרים.

והגבר בגלל שהוא שלם יותר רוחנית- הוא יותר מועד לכישלון בתחום הגשמי.

אבל זה לא אומר שגברים הם רעים בטבעם..

אבל יוצא להם מעשים רעים בטבע שלהם. מעניין

בתור תיאוריה אבולוציונית זה באמת נשמע טוב

אבל הטענה שלך היא שאנחנו רובנו כאלה בטבע.

גם המון אנשים שלא עשו שום רע ולא חוטאים בהרהורי עבירה.

אז המון בהצלחה עם התיאוריה..

אהמ סליחה. עם האמת הצרופה

(וסליחה על האמוציות..)

הכל נכון, אבל רק לא להכליל.

אני רואה בעצמי דברים אחרים לגמרי בחלק מהתיאורים כאן..

תמיד לזכור שהאישיו זה לא גברים מול נשים, אלא מי האשה שהכי מתאימה לי או הגבר (לבנות). ויש הכל מהכל, למרות הקו הכללי.

בשאלה המקורית שלי שאלתי את האמון והביטחון ואולי האכזבה

לא חשבתי להגיע לויכוח כמה נשים כל גבר היה רוצה.....

תמיד כשמדברים על עניינים מוזרים כאלה ועם שמות של אנשים מוזרים והשיחה נשמעת לא קשורה וקצת הזויה-

זה ככל הנראה הארי פוטר.

לא קראתי מעולם, אבל זה ככה,

ופה במצב במקרה יצא לי לשמוע על הענין

הכי נחמד לעשות את זה למי שלא מכיר את הארי פוטר

איזה ניתוח מדוייק! 

ברור שקיימת הנטיה הזאת בעיקר אצל נשים, בדיוק כמו שקיימת הסתכלות אחרת אצל גברים.

זה שבכל מיני דרשות ומדרשות רבנים מלמדים שהגישה הנשית היא נכונה והגישה הגברית פסולה, זה סתם רגשי נחיתות. סליחה

כאילו, אני גבר, אז אני יכול להעלות השערות לגבי נשים או לשאול אותן ולשמוע מהן על עצמן.

את אשה, את יכולה להעלות השערות לגבי גברים או לשאול אותן וכו' וכו'. לקבוע- לא, את לא מכירה מספיק.

אבל מאיפה לך שזה האמת לאמיתה? 'יש מציאות'- טובב.. אם יש מציאות אז אין דיון, יש רק מסקנה: נשים in גברים out. גם אני בתור גבר לא מכיר את כל הגברים, כמו שאת כנראה לא את כל הנשים, ולמען האמת- יותר מעניין אותי התפקיד האישי שלי בעולם מאשר איזו מלחמת הגנה על הגברים או מלחמה נגד נשים.. לא ראיתי אף פעם יד ימין שנלחמת ביד שמאל

העיקר שזה עוזר להרגשה

אלא יותר מתוך הדברים שלך.

את הפסקאות האחרונות בודאי שלא הפניתי כלפיך ה'אל תביאו לי' זה כנגד תגובות שהיו צפויות של דוגמאות מהאבות שכביכול אני הקטן 'יוצא' נגדם..

תמיד כשאני קוראת על אלמנות ל'ע (סיפורים, לא כתבות) מתארים שם כמה קשה להם להשתחרר והן לעולם לא שוכחות פחות מספרים על גברים, אבל גם כשכן זה אותו תיאור

וקשה לי לדמין את האישה השבורה והמתגעגעת יוצרת קשר אמיתי וחזק עם גבר נוסף

גם אחרי תקופה.....

אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיהו נד, ה) כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו תנא אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א, ג) וימת אלימלך איש נעמי ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח, ז) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל:

אבל השאלה המקורית שלי מתיחסת לרגש ולרמת הקשר והאמון

לא נכנסת להלכה וגם לא מבינה בזה.....

שיש כאלה שזה הצליח להם מצוין.

אמנם, חז"ל אמרו, אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה,

לאידך - גזירה על המת שישתכח מהלב.

תלוי באנשים, בתעצומות הנפש, במציאות הספציפית שלהם. 

אדם זה דבר מורכב, אי אפשר  לעשות הכללות כאלה ("הלב שלהם עדיין שייך אליו".. מי אמר).

אחות בבית אבות שעובדת עם ערבים מטפלים ספרה לי על אחד בן 30 בערך אדם די אינטליגנטי

(יודע לקרוא ולכתוב, אצל ערבים בעבודות שחורות זה הישג)

שהתחתן עם בת 16 שבאה ממשפחה מאוד מה שנקרה בימינו "פטריארכלית"

האחות שאלה אותו למה הוא התחתן איתה, ברור שהיא לא לרמה שלו.

הוא ענה שהוא רוצה דווקא אחת כזאת שכל מה שיש לה בחיים זה בישול וניקיון, אם האישה עובדת זה באמת לא יפה לא לעזור בבית אז עדיף לו כזאת מישהי כזאת,

כדי שהוא יגיע הביתה ויתיישב על הספה, ולא יצטרך לקום אפילו כדי להביא כוס מים.

והוא אמר שהוא חוסך כסף לאישה שנייה שתעבוד, ואולי גם בעתיד אחת שלישית שתגדל את הילדים של כולן.

ברור שיש הבדל החברה היהודית פעם לבין הערבים היום,

אבל נראה לי שפעם "אישה" היה יותר תפקיד מאשר "חצי שני של הנפש" וזו לא הייתה כזו בגידה להכניס עוד למשרה הזו.

הערבי הזה לא נראה שהוא שונא את אישתו, או לא מעריך אותה, הוא פשוט רואה אותה בתור ממלאת תפקיד, ומבחינתו זה יהיה מאוד נחמד להביא לה עזרה עם הילדים, בשביל מי שגודלה ככה זה כנראה בסדר מבחינתה.

(אני באמת לא מצליחה לחשוב איך עובד הרעיון "אחת שתגדל את הילדים".

חלק מהילדים יהיו של העובדת,

והיא נגיד תחזור בשעה שש בערב ותראה את הצרה שלה משכיבה את הילדים שלה לישון, והיא לא רואה אותם בכלל,

ולמי בכלל הם יקראו אמא? 

והזאת עם הילדים צריכה להיות בייביסיטר כל היום לילדים לא שלה בלי הפסקה?)

כשלמדתי על רחל ולאה והדודאים זה היה לי ממש מוזר כל הקטע הזה של "תור של מי להיות איתו הלילה".

זה בטח גורם לעוינות, כנראה יהיו השוואות, או שפתאום בא לו את זאת ולא את זאת אחרי שהראשונה התכוננה, ועוד כל מיני,

אני לא מדברת על יעקב אבינו, רק על הרעיון של תורות, זה ממש לא נראה לי יכול לעבור בלי פגיעה ברגשות.

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.