מעניין מתי אפסיק לספור
מנהגי אבל כאלו של בנות הורמונליות
ואני יודעת שהשבוע זה הצליח בפעם הראשונה אז במקום מסוים פחות כואב ובמקום אחר זו פשוט ריקנות שמתפשטת בי
כאילו נלקח לי חלק מהלב, אבל נשאר תלוי כזה
כמו שן שמתנדנדת אבל נשארת תלויה מחוברת כמעט נופלת, וכמו חיטוט בפצע כואב אנחנו משחקים בה עד שהיא נופלת
ועכשיו נפלה סופית החתיכה מהלב ואני מרגישה את החור הזה גדל בי וזה כואב
אבל כאב רחוק של משהו שנגמר
לא הכאב המוחשי שתלוי באוויר ומתנדנד בי בחוסר יציבות
אז חוסר יציבות רגשית וכו
עבר
עכשיו סתם בודד לי קצת בתוך כל המלחמה על הטוב
אולי יום אחד אני אפסיק להילחם וזה כבר יהיה חלק ממני
מגעיל אותי שאני מבינה את המניעים שלי לפעולות בתת מודע
כי זה תמיד ככ עצוב
די
די נו
תנשמי עמוק וזהו
..