הגעתי למסקנה שאני שרוטה. רק שרוטים עושים דברים כמו שאני עשיתי אתמול:
הייתי בקניון מלחה בירושלים עם חברה שלי, ואחרי שמצאנו את מה שחיפשנו החלטנו להתחרפן. נכנסנו ל"סופר פארם", והתחלנו למדוד כובעים. כובע עם נוצה, וכובע סתם, כובע עם ענבים, כובע עם סרט, כובע מצחייה, רק מצחייה, כובע רחב שוליים וכובע מקש. בקיצור השתגענו שם והתגלגלנו על הרצפה מצחוק. אחר כך נכנסנו לחנות נעליים, ועשינו תחרות מי מוצאת את הנעליים הכי מכוערות ומצחיקות. אנשים הסתכלו עלינו כמו על פסיכיות (ואולי אפילו בצדק). נעלנו סנדלים ענקיות, עם עקב, בלי עקב, בצבע ירוק זורח וכאלה שהיו בהן את כל הצבעים האפשריים, נעליים עם משולשים, מגפי שפיץ ועוד מלאן. אחר כך נכנסנו לחנות שהיו בה המון משקפי שמש, והתחלנו למדוד. היינו נראות כמו זבובים. בסוף נכנסנו ל"הפנינג", והלכנו לראות את הבובות. ושם, על המדף, היה דובי ענק, חום, ומ-ה-מ-ם! וכל כך רציתי אותו (יש לי חולשה רצינית לדובונים), עד שפשוט חיבקתי אותו שעה בערך ולא הסכמתי לעזוב אותו. זהו. חזרנו הביתה בצער רב וביגון קודר שהשארנו את הדובון החמוד שם (שעל המקום קראתי לו "מר פילון"), ואם הוא לא היה עולה 220 ש"ח, בטח הייתי קונה אותו.
