רוצה לדבר איתה. לשבת ולדבר ולדבר. ולשתוק.
נעים לשתוק איתה. טוב לנו לשתוק. זה לא מעיק עלינו כשאנחנו ביחד.
ואני מתגעגעת אליה.
ופף נראלי בילבלתי אותה אתמול כשדיברנו ואוף זה כואב לי. שתקתי מידי נראלי.
איזה מפחיד ומורכב זה להיות אנשים.
רוצה לשבת לידה להצביע למעלה ולהבטיח לה שהוא כן איתה ולצעוק עליו שזה לא הזמן להתכסות ולהסתתר. זה. לא. הזמן.
והחלישות הדעת הזאת שמגיעה ככ הרבה לאחרונה.
היא טובה. היא מרימה אותי. אבל לכתחילה אסור שהיא תהיה.
וזה קצת קשה לשפוך את עצמי לכמה מקומות. אני רוצה כבר לשפוך למקום אחד.
רוצה שכן ניסע ולקבל מהם את המכתבים לכבוד היום הולדת. מפחיד אותי שאולי היא תכתוב שבאמת העיק עליה השיחה הזאת קצת. מפחיד אותי שאני אפגע בה. לא רוצה להרחיק את האנשים שאני אוהבת אבל דווקא להם אני לפעמים נותנת את התחושה הזאת. וזה לא נכון. זה רק הרגשה שאני לא יודעת לבטא אז היא יוצאת ככה, כאילו מרחיקה, בזמן שזה ככ ההפך.
לעולם אף אחד לא יבין את מה שקורה לי בפנים. לעולם.
את כל האיזונים שיש שם, את כל המורכבות. אבל גם אף אחד לא צריך להבין. אני יודעת את זה וזה מספיק בהחלט. זה טוב ככה. ביני לבין ה' יתברך.
די גאווה. תלכי מכאן רחוק. רחוק רחוק.
נשבר מהעולם הזה.
וכולם מתוקים. הלוואי כולם ידעו כמה אני אוהבת אותם. אבל ממ אולי הם לא צריכים לדעת.. די עם הצורך הזה שידעו כל הזמן. די די.
וכמה טוב שרגוע.
ושאבעס עוד מעט. אור האורות. "י'ה אכסוף נועם שבת".. אךך הגעגוע.
(רוצה שהיא תגיב על מה ששלחתי לה)
נעים לשתוק איתה. טוב לנו לשתוק. זה לא מעיק עלינו כשאנחנו ביחד.
ואני מתגעגעת אליה.
ופף נראלי בילבלתי אותה אתמול כשדיברנו ואוף זה כואב לי. שתקתי מידי נראלי.
איזה מפחיד ומורכב זה להיות אנשים.
רוצה לשבת לידה להצביע למעלה ולהבטיח לה שהוא כן איתה ולצעוק עליו שזה לא הזמן להתכסות ולהסתתר. זה. לא. הזמן.
והחלישות הדעת הזאת שמגיעה ככ הרבה לאחרונה.
היא טובה. היא מרימה אותי. אבל לכתחילה אסור שהיא תהיה.
וזה קצת קשה לשפוך את עצמי לכמה מקומות. אני רוצה כבר לשפוך למקום אחד.
רוצה שכן ניסע ולקבל מהם את המכתבים לכבוד היום הולדת. מפחיד אותי שאולי היא תכתוב שבאמת העיק עליה השיחה הזאת קצת. מפחיד אותי שאני אפגע בה. לא רוצה להרחיק את האנשים שאני אוהבת אבל דווקא להם אני לפעמים נותנת את התחושה הזאת. וזה לא נכון. זה רק הרגשה שאני לא יודעת לבטא אז היא יוצאת ככה, כאילו מרחיקה, בזמן שזה ככ ההפך.
לעולם אף אחד לא יבין את מה שקורה לי בפנים. לעולם.
את כל האיזונים שיש שם, את כל המורכבות. אבל גם אף אחד לא צריך להבין. אני יודעת את זה וזה מספיק בהחלט. זה טוב ככה. ביני לבין ה' יתברך.
די גאווה. תלכי מכאן רחוק. רחוק רחוק.
נשבר מהעולם הזה.
וכולם מתוקים. הלוואי כולם ידעו כמה אני אוהבת אותם. אבל ממ אולי הם לא צריכים לדעת.. די עם הצורך הזה שידעו כל הזמן. די די.
וכמה טוב שרגוע.
ושאבעס עוד מעט. אור האורות. "י'ה אכסוף נועם שבת".. אךך הגעגוע.
(רוצה שהיא תגיב על מה ששלחתי לה)