"והיה עקב תשמעון..." (דברים ז, יב): הפרשה פותחת בברכות שיזכו עם ישראל בשמירת המצות: "ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך...ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה.....והסיר ה' ממך כל חולי....ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך..." (דברים ז, יג-טז).
בהמשך הפרשה משה מחזק את העם, ואומר להם שלא יפחדו מכיבוש הארץ ומהאומות הנמצאות בה: "לא תירא מהם..." (דברים ז, יח), כי ה' הוא זה שנלחם בשבילם, כמו שעשה למצרים, שהרי בכוח גבורתו של הקב"ה לא יכלו המצרים להשמידם: "המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלקיך כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם" (דברים ז, יט).
בנוסף, משה מזהיר את העם כי יש להרוס ולהשמיד את העבודה זרה הנמצאת בארץ, ואומר להם כי על ידי שמירת המצות תישאר הארץ בידם, שהרי כל הכונה בכניסתם לארץ כדי שיקיימו שם את המצות התלויות בארץ, ומרוב כל טוב שיהיה להם בארץ, הם עלולים לשכוח את ה', וכי יש לזכור: "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל..." (דברים ח, יח), אך אם ישכחו, צפויים הם להיענש: "כי אבד תאבדון" (דברים ח, יט).
יתר על כן, משה אומר לעם כי הם זכו לרשת את הארץ בגלל השבועה שנשבע ה' לאבות, ולא בגלל צדקתם: "כי עם קשה עורף אתה" (דברים ט, ו). וכן הוא מפרט להם את המקומות בהם הקציפו את ה': חטא העגל בחורב, וכן "בתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' " (דברים ט, כב) ועוד.
לאחר מכן בפרשה מסופר על בקשת ה' מישראל: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך.." (דברים י, יב), ליראה ולאהבה אותו, ללכת בדרכיו ולעבדו בלבב שלם, לשמור מצוותיו "לטוב לך" (דברים י, יג).
הפרשה מסיימת בתוכחות לעם, לזכור את מעשי ה' עמהם, ועליהם לדעת כי על ידי שמירת המצות הם יזכו לרשת את הארץ המובטחת, מפני הגויים היושבים בה, ארץ זבת חלב ודבש, וכן יזכו לברכות נוספות, אך אם ילכו אחר עבודה זרה, דבר זה יביא להם את הפך הברכה.
ליקוטי רש"י על הפרשה:
על שם מי נקראת המצוה?
פרק ח', פסוק א': "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם"
רש"י: כל המצוה . כפשוטו. ומדרש אגדה (תנחומא עקב ו.) ,אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה, שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהושע כד, לב.), והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל, נקראת על שמם.
הניסים במדבר
פרק ח', פסוק ד': "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה"
רש"י: שמלתך לא בלתה . ענני כבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם, כלבוש הזה של חומט שגדל עמו. לא בצקה. לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות.
מדוע התאנף ה' באהרון?
פרק ט', פסוק כ': "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא"
רש"י: ובאהרן התאנף ה' . לפי ששמע* לכם.
*'שפתי חכמים' מסביר: פירוש אבל לא לפי שחטא.
תפקידו של שבט לוי
פרק י', פסוק ח': " עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ"
רש"י: על כן לא היה ללוי חלק. לפי שהובדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע.
הכל בידי שמים?
פרק י', פסוק יב': "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
רש"י: כי אם ליראה וגו'. רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג(.
לעבוד את ה' מאהבה
פרק יא', פסוק יג': "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"
רש"י: לאהבה את ה'. שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה, וסוף הכבוד לבא.
מהי ה'עבודה שבלב'?
פרק יא', פסוק יג': "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"
רש"י: ולעבדו בכל לבבכם. עבודה שהיא בלב, וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא) דניאל ו, יז.(, וכי יש פולחן בבבל, אלא על שהיה מתפלל, שנאמר וכוין פתיחן ליה וגו' )שם יא.), וכן בדוד הוא אומר, תכון תפלתי קטורת לפניך) תהלים קמא, ב.(
משמעותן של המילים 'יורה' ו-'מלקוש'
פרק יא' פסוק יד': "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"
רש"י: יורה. היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה, שמרוה את הארץ ואת הזרעים (תענית ו.). ומלקוש. רביעה היורדת סמוך לקציר, למלאות התבואה בקשיה (שם), ולשון מלקוש דבר המאוחר, כדמתרגמינן והיה העטופים ללבן (בראשית ל, מב.) ,לקשיא. דבר אחר, לכך נקראת מלקוש, שיורדת על המלילות ועל הקשין.
כיצד אפשר לקיים 'ולדבקה בו'?
פרק יא' פסוק כב': " כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ"
רש"י: ולדבקה בו . אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו.
שבת שלום!! (מאתר הידברות)