למה שמדוייט יאמר על עצמו דברים לא טובים?

אולי הוא פשוט רוצה להיות כנה, הוא רוצה שתקבלי אותו כמו שהוא על אף החסרונות שיש לו.

מה גורם לפער בין הדברים שסיפרו לך עליו לבין מה שהוא עצמו סיפר?

יכול להיות שביחס לחברה הוא נחשב בחור טוב, אבל בינו לבין עצמו הוא דורש מעצמו יותר, ולכן הוא מרגיש לא מספיק טוב. כלומר הוא שופט את עצמו על פי קריטריונים מחמירים יותר ממה שאנשים מסביב שופטים. 

או שאולי יש דברים שהחברה לא רואה, אבל האדם יודע על עצמו, ובגלל זה הפער בין מה שהחברה מספרת למה שהוא מרגיש. אבל זה יכול לעבוד גם הפוך, לפעמים החברה רואה בנו דברים שאנחנו לא שמים לב על עצמנו, למרות שהם נכונים.

הדרך היחידה לברר באמת זה רק על ידי פגישה.

אני מאוד מסכים עם מה שאמר @ענווה1 שיתכן שרף הציפיות שונה, בין מה שנמצא בין האדם לבין עצמו ובין מה שנמצא בינו לבין החברה. דבר מוכר מאוד (גם אני אישית - יש שישבחו אותי בהרבה דברים, כי באמת אני נראה להם מיוחד בהם, אבל "לב יודע מרת נפשו" ואני יודע כמה אני רחוק ממה שאני אמור להיות)

לכן לכאורה הפיתרון הוא לחפש ולבקש דוגמאות, והרי ינתנו דוגמאות שיבהירו לך מהו בעצם הרף של החברה ומהו הרף שלו מעצמו. ואז תהיה לך תמונה ברורה - מה יש בו ומה אין בו, ועשית כבר את רוב הדרך!

אז אני לא רואה סיבה להניח שזה שקר.

גם אם אדם אומר על עצמו בכללי "אני עצלן" "אני כעסן" וכדומה, ויש מקום לפרש שזה בגלל רף מסויים מצידו, או ענווה כמו שטען הרב ההוא, אני לא חושב שיש סיכוי שבגלל זה אדם ימציא "היה פעם שהלכתי.. ופגשתי את.. והוא אמר.. ואמרתי לו...ואז אני..."  וכו' וכו' ובעצם הכל בלוף.... 

וגם אם כן, זו כבר בעיה בפני עצמה.....

בקיצור, תתייחסי לדוגמאות כאל אמיתיות, ותשקלי את צעדייך מכאן.

הרף שלו פשוט גבוה.

תבקשי אירועים מסויימים - שיספר על מקרה (כן, זה מביך... נכון.) מה היה, איך, וכו', אתו דבר תעשי עם חברים, וככה תוכלי לטוות קו שיגדיר לך אותו.

בנתיים זה כן נשמע כמו שאמר ענווה1.

"או ענווה כמו שטען הרב ההוא"

לא קשור למה שהיא ציינה,

אני אומר רק שאם התכוונת לרב יוסף שאמר 'לא תיתני ענוה דאיכא אנא'- לא כדאי להגיד 'הרב ההוא'. זה מזכיר קצת את הגמ' (סנהדרין ק'.) לגבי האומר 'הני רבנן'.. לכן כדאי להיזהר מזה לענ"ד

לא, התכוונתי למה שהיא כתבה פה: מידות. - לקראת נישואין וזוגיות

לא נראה לי שאת צריכה לשאוף להגיע לאמת אובייקטיבית. מה שחשוב זה איך הוא יראה בעינייך, האם זה יתאים לך. הדרך שאת תחווי את האישיות שלו, מושפע גם ממי שאת, לכן זה גם לא אובייקטיבי, אבל זה מה שצריך לבחון.

ועל ידי פגישות את תצליחי לבחון את זה. בטח שנראה שמדובר בבחור כנה, שלא יעשה הצגות מולך. ובטח שהנושא הזה פתוח, וכבר דיברתם עליו. 

החברים מכירים יותר טוב

תגידי להם מה שהבחור אומר על עצמו ותבקשי מהם להיות לגמרי כנים

ואז תראי אם הם מגמגים או שהם עדיין אומרים חד משמעית שיש לו מידות נפלאות

גם לי זה נשמע ככה.

ולגבי המידות, יש לי שתי הערות.

לפעמים יש משהו שמאד מאד חשוב לך, ולכן מצד אחד זה יהיה הדבר שהכי תשתפר בו, ומצד שני זה יהיה הדבר שהכי תרגיש שיש לך המון מה לשפר... ואז זה באמת אומר שהמצב הוא טוב יותר ממה שהוא הציג.

ולאידך גיסא, גם אם זה דברים שבהם הוא הציג את האמת יותר מהחברים שלו, הוא עדין מראה בזה מודעות עם נכונות ורצון להשתפר, שזה דבר חשוב מאד. ואני הולך להוסיף עוד נקודה שאני חושב שנכונה לגבי במקרים כאלה, ויתכן שגם לאחרים.

ישנם דברים שבהם אני רוצה להיות שונה ממה שאני, אבל אני יודע שאני רחוק משם. אז מצד אחד הייתי רוצה שיתמכו בי בעבודה על זה, מצד שני- לא הייתי רוצה שילחצו עלי יותר מדי, ולא הייתי רוצה מישהי שלא יכולה להכיל את זה שיש לי את ההתמודדויות הללו. ונראה לי, שלפעמים כשהרצון של מישהו הוא חזק מאד להיות במקום מסוים מבחינה רוחנית ומבחינת עבודת המידות, אז כשהוא יהיה בחברת תומכת (תומכת מכל מיני סוגים)- זה יהיה לו יחסית מאד קל, וכשהוא יהיה בלי זה- אז זה יהיה לו מאד קשה. (וכמו הרבה בחורים שבישיבה הם מתמידים ובבין הזמנים מבזבזים את הזמן. תופעה מצערת שבהחלט קיימת.) ואז מובן למה החברים שלו מספרים משהו שונה ממה שהוא מספר, ולמה גם הרושם שהוא עושה שונה מאד.

ואם זה ככה, אז יתכן שיש לו פגמים בתחומים הנ"ל, אבל על ידי תמיכה יהיה לו קל יחסית להיות טוב יותר. מעולם לא הרהרתי בפסיכולוגיה הזו יותר מדי, אבל אני חושב שיש בזה אמת.

הוא כנראה מחמיר עם עצמו.

במידות אין אמת אובייקטיבית.

אחד יקרא לעצמו קמצן כי הוא נותן רק 300 שקל לחבר בחתונה (אמיתי, שמעתי ממישהו), ואחר יגיד שהוא נדיב כי הוא השתתף במתנה הקבוצתית שכל אחד נתן 20 שקל.

מבזבז כסף "רק כשצריך" - קונה מים לשתות אחרי יום בשמש, או מתיישב במסעדה כשפספס ארוחת צהריים?

וכנ"ל כעס, חברות, ועוד.

אם הוא מאשים את עצמו בדברים שאחרים אומרים שהוא טוב - כנראה שהוא משקיע בתחומים האלה ובודק את עצמו כל הזמן

לדעתי סיכוי טוב שהוא דווקא אחלה, אבל את צריכה לבדוק קודם כל שהרף הגבוה שלו לא גורם לו לשנאה ואכזבה מעצמו, ושהוא אדם שמח ואוהב חיים.

אני דווקא הייתי בודקת איך הוא מתייחס לעצמו מאשר מה הוא אומר על עצמו. 

את רואה את עצמך אישה שמחזקת את בעלה כל הזמן?

צריך כוחות להיות אישה שבעלה מקטין את עצמו.

ואם זו ענווה כמו שהרב שלו אומר אז שהרב שלו ילמד אותו מהי ענווה אמתית...

שהרבה פעמים מדוייטים אומרים על עצמם דברים לא טובים כדי להיות מגניבים כביכול

מנסים להרשים ובוחרים בדרך פחות מרשימה....

כדאי לך לבדוק האם זה באמת נכון, ותכלס, אין אחד שלא מושלם

אבל תבדקי אם גם מתאים לך אחד שעושה "רושם"....

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.