לאלכוג'ל ומסיכות היתה עליה פתאומית בביקוש - והפלא ופלא, היום הם עולים גרושים. (תוך זמן מאוד קצר המחסור נסגר).
ועובדה שבארה"ב היה מחסור בביצים והוא נסגר שם בתוך פחות משבוע - אז כנראה שכן אפשר להגדיל את הייצור או לייבא ממדינות שכנות, ולא בהיסטריה לארגן מטוסי ביצים - אלא באופן קבוע. כמו בכל מקום אחר.
אפשר גם לייבא ביצים מעוד מדינות חוץ מפורטוגל, אוקראינה ואיטליה. אפילו את הביצים בירדן אפשר להעביר תחת פיקוח וטרינרי - אלא שמועצת הלול לא רוצה שנייבא משם כי זה קל מדי.
זו הדרך בה מסיקים מסקנות.
בודקים מהו הדבר האחד המשותף באופן עקבי לכל מוצר שנוצר בו מחסור, מתייחסים למנגון ולנזק שהוא יוצר ומכירים בעובדה שפיקוח על מחירים והגבלת ייבוא גורמים למחסור.
המחסור בביצים לא נפתר במהירות. המחסור בחמאה לא נפתר במהירות. המחסור באבוקדו לא נפתר במהירות.
ומדובר על מחסורים שיש רק בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם.
המחסור בנייר טואלט - נפתר בתוך יומיים בישראל.
מצד שני - המחסור הכלל עולמי באלכוג'ל ובמסיכות נפתר מאוד מאוד מהר למרות שאפילו לא היה מאיפה לייבא בגלל שהדרישה היתה כלל עולמית.
אין דרך אחרת להסביר את זה.
ברגע שיש פיקוח על המחיר, למעשה המדינה תיאמה מחירים וזה יהיה המחיר הקבוע.
אתה יכול לראות את זה למשל בחמאה - אף אחד לא מחר חמאה במחיר נמוך ממחיר הפיקוח למרות שחמאה מיובאת נמכרת במחיר זול יותר היום.
וזה לא רק ענין פסיכולוגי - אלא גם תפעולי. אם יש פיקוח על מחירים אז החברה המייצרת לא תתייעל כיוון שההתייעלות לא שווה את הרווח אותו היא תקבל.
חברות בשוק חופשי משקיעות רווחים בהתייעלות - אם יש מחיר מפוקח, אז עד שהחברה תחזיר לעצמה את מה שהיא השקיעה בהתייעלות, יעבור יותר מדי זמן וזה לא משתלם.
לכן המחלבות בארץ נחותות לעומת המחלבות בשאר העולם - כך שיותר זול לייבא חמאה מחו"ל מאשר לייצר אותה בארץ למרות ההובלה בקירור.
לכן הלולים בארץ הם לולי זבל שנגועים בסלמונלה - כי ללולנים אין שום אינטרס או אפילו יכולת, לשדרג את הלולים לסטנדרט מערבי.
בשוק חופשי אין מחסורים אלא אם יש קטסטרופה כלל עולמית - וגם אז, השוק מסתגל מאוד מהר והמחסור נפתר.
ברגע שהמדינה מתחילה להתערב - אז אין ביצים, אין חמאה, אין אבוקדו, אין שמנת, אין לחם אחיד לא פרוס וכו'.
הסיבה לכך היא גם די פשוטה:
למה שפקיד כלשהו יידע טוב יותר איך השוק צריך לעבוד מאשר הכוחות שמייצרים את אותו השוק?