ממש מבואסת מטיפת חלבנעם85

הקטנה בת קצת יותר מחודש, נראית מעולה, אוכלת ישנה ועושה המון בטיטול.

הלכנו לפני יומיים לטיפת חלב, 

האחות שם נזפה בי כהוגן שלא הגענו קודם (היינו אצל רופא ילדים אבל לא בטיפת חלב),

אמרה שהיא לא עולה מספיק במשקל וזה בעייתי, (שוקלת יותר מארבע קילו, רק לא פער גדול מספיק מהלידה)

שצריך לעקוב אחרי היקף ראש כי הוא עלה באחוזונים,

איך אנחנו לא שמים אותה על הבטן יותר 

ועוד שלל נזיפות

קבעה לי תור לשבוע הבא לראות אם היא עולה במשקל.. ובאופן כללי הצליחה להלחיץ אותי מאוד.

 

מה שזה גרם לי חוץ מהלחץ זה לנסות להאכיל אותה כל היום והיום כולו הפך לארוחה אחת ארוכה. מרגישה שזה לא נכון ושהיא היתה לא פחות מרוצה לפני.

אינטואיטיבית אני מרגישה שהיא בסדר גמור (עבדתי קשה כדי להפסיק עם החרדות, היא היתה כמה ימים בטיפול נמרץ אבל ללא השלכות)

בא לי פשוט לא להקשיב לה ולא לבוא יותר מעבר לחיסונים, ומצד שני היא בכורה ואני חסרת נסיון ולא רוצה להיות חסרת אחריות..

מה אתן אומרות?

 

מ

 

אחרי שהתאפסתי קצת ודיברתי עם אמא שלי שגידלה תשעה ילדים שמאז ועד היום נמוכים באחוזונים ביטלתי את התור.

מ

כמה היא עלתה מאז הלידה?אם_שמחה_הללויה
בעקרון מצפים שתעלה קילו ממשקל הלידה.. אצלי עלתה 800, לא עשתה מזה ביג דיל..
...נעם85

נולדה 3700 עכשיו ארבע מאה, אבל ירדה המון אחרי הלידה, היתה מורדמת והתחילה לינוק רק בגיל שבוע...

כמה היא שקלה בגיל שבוע אחרי שיחרור?עמקאביב
אחות מודעת למה שכתבת כי אולי צריך לחשב ממשקל שחרור?
ממשקל לידה המצב רגיל באמת לא מספיק
נשמע ממש בסדר להנקהחולת שוקולד
אז זה ממש מקרה מיוחדאורוש3
והייתי מתייעצת עם רופא פשוט. לפי הנתונים של האשפוז והכל הכי הגיוני בעולם שלא תעלה כמו שמצופה מתינוק עם התחלה חלקה. את מתארת תינוקת נינוחה עם יציאות תקינות. נשמע לי טוב. ליתר ביטחון אולי כדאי לשקול שוב לוודא שעולה. אבל אצל אחות אחרת יותר נעימה. או אצל הרופא.
יקרהברכת ה
מקוה שלא עושה לעצמי אאוטינג אבל כן חשוב לי לענות קצת שונה מכולן פה, ולכן חשוב לי להגיד שעונה כאשת מקצוע- לא אחות טיפת חלב
א. חובה לקחת בחשבון את הירידה ההתחלתית במשקל ולבחון עליה מהמשקל הנמוך ביותר אליו הגיעה, כמה עלתה בכמה זמן (האם האחות ידעה על האשפוז והירידה במשקל??)
ב. יהיה מצויין דווקא להגיע בעוד שבוע לשקילה בלי לעשות בנתיים שום שינוי בהתנהלות, כדי שיהיו שתי נקודות ציון על אותו מכשיר ובמצב בריא ולבחון את העליה. עליה תקינה ליונק זה מינימום 120-130 ג' בשבוע. וזה ממש המינימום של המינימום.
ג. גם אם יתברר שאינה עולה מספיק במשקל, יש מה לעשות ולנסות לפני הוספת תמל. כדאי להיות מלווה עי יועצת הנקה.
בהצלחה רבה!!
מה שרציתי להגידבוקר אור
כתבת מעולה!
קילו זה המון. אצלי עולים ככה עם תמ'לrivki
אבל עם הנקה עולים פחות וזה בסדר גמור. לדעתי אפילו יש עקומה אחרת עם הנקה.
את יכולה לבקש להחליף אחות?מוריה
אני הגעתי בילד האחרון בגיל חודשיים פעם ראשונה.
ואז הסבירה לי האחות שתינוקות יונקים לפעמים יורדים באחוזונים ומתייצבים על אחוזון נמוך יותר. וזה בסדר.
האחוזונים זה בכלל לתינוקות שניזונים מתמ"ל.

את יכולה להמשיך לעשות מעקב גדילה אצל הרופא שלכם אם הוא עושה את זה. ולהגיע רק לחיסונים לט. חלב.
אני לא זוכרת איפה ראיתי את זהסורבה
אבל כמה כתבו שהאחוזונים כן מותאמים לתינוקות יונקים ולא ניזונים מתמ"ל. משום מה הרבה חושבים אחרת
טוב. אולי בעיניין הזה אני טועה.מוריה
אבל את מה שהאחות אמרה לי אני זוכרת בוודאות.
^^גם לנו נאמר בטיפת חלב שהאחוזונים מותאמים לתמ"לכי לעולם חסדו
נכון.את צודקת. האחוזונים כיום מותאמים ליונקיםאמא גם

בעבר לפני עשר שנים ויותר הם לא היו מותאמים

אבל כבר כל טיפות החלב עברו לעקומות של היונקים (אגב,גם את אוכלי התמל מודדים על עקומות היונקים, כי לכאורה זו אמורה להיות הנורמה. זו הביולוגיה שלנו)

את אמא מהממת ונהדרתחיכיתי חיכיתי
לטיפת חלב משום מה יש נטיה להלחיץ, והרבה פעמים לקחתי דברים שאמרו לי בערבון מוגבל.
לי אמרו שהילד לא מגיב ולא מצליח לעקוב אחרי חפצים ושנראכ שיש לו בעיות תקשורת. כשבבית הוא היה פעלתן והשמיע צלילים פשוט לא הכיר את האחות ולא היה בא לו לשתף פעולה....
אם את רואה שהיא אוכלת וממלא חיתולים לא הייתי נלחצת יוצר מידי...
וזה גם די תלוי במבנה שלך ושל בעלך, אם אתם פיזית קטנים יחסית אז הגיוני שגם הילדה...
שנינו קטנים אבל היא אמרה שמשנה הפער ולא המשקל..נעם85


מתסכל, כי ככ בקלות זה יכול לפגוע בהנקהנעם85

מעבר ללחץ, להתחיל עם שילובי תמ"ל וכו. 

גם שליoo
בגיל חודשיים ( לא הגעתי בגיל חודש) ירד באחוזון המשקל, היה באחוזון גבוה בראש, האחות רצתה שאגיע בגיל שלושה חודשים למעקב משקל, אמרתי לה שאני באה רק לחיסונים, רצתה ביקור אצל רופא בגלל הראש ובאופן כללי, אמרתי לה שאין צורך.
אל תתרגשי מהן
תודה. הרגשתי ככ נזופה נעם85


אוף.בת 30
זה כ''כ לא בסדר בעיני
מין גישה פטרונית מזמן קום המדינה.
כאילו הילדים באחריות האחות ולא באחריות ההורים שלהם.
צריך לפתח בטיפת חלב תודעת שירות. זה שירות לציבור, לא מכון לבדיקת ההורות של הציבור.
בכל אופן, את יכולה למצוא מידע מצוין בכל מה שנוגע להתפתחות התינוק- יש ספרים, יש אינטרנט.
את ממש לא חייבת לקבל מידע רק מהאחות.

אישית, אני באה רק לחסן, ועל הדרך לפני החיסון מאפשרת לאחות לבדוק מה שהיא רוצה.
תעשי חישובבאפל
ביום צריכה לעלות בין 25 גרם ל30 נראה לי.
תספרי כמה ימים עברו מהשחרור מבי"ח ×25= זה כמה שהיא הייתה צריכה לעלות. וזו עליה תקינה.
מהמשקל השיחרור
והמשקל ששקלו אותה בטיפת חלב.

האחוזון פחות משנה, השאלה היא על רמת העליה, אם היא עולה מספיק, לא צריך לדאוג בכלל.

לגבי היקף ראש, אני לא יודעת. וחשוב לדייק במדידה.

ובאמת כמו שאמרו, יש לחלק מאחיות בטיפות חלב נטייה להלחיץ
ולהוריד ביטחון, ולרוב זה עובד בילד ראשון.

אז מעקב,
וביטחון בעצמך!


מזל טוב!!
אל תלכי אליה יותר, גם לא לחיסונים!!!!מלאת אושר
אם יש אחות אחרת בטיפת חלב שלכם תקבעי רק אליה/תבקשי אותה. ואם לא אפילו שווה ליסוע בשביל טיפת חלב יותר רחוקה!

מעבר לזה שזה פשוט לא נעים היחס שלה, ההאשמות והנזיפות- שגם אם הילדה באמת הייתה לא מספיק אוכלת- הם ממש לא במקום, יש צורה להגיד דברים. ואפשר לדבר בנועם ולהכווין אם היא חושבת שהאמא מתנהלת לא נכון..
וגם אני מאוד חושבת, שבעיקר במקצועות טיפולים וספצפית בטיפול ילדים בפרט- אחות/רופאה מקצועית=נחמדה. כי אם היא לא מקשיבה למה שאת אומרת איך היא תדע לאבחן דברים נכון? ואין מה לעשות, אמא יודעת מה טוב לתינוק שלה. גם בילד ראשון!
אוי. קלאסי לטיפת חלב...בת 30
גם אם התינוק מאה אחוז בסדר מכל הבחינות, תמיד תבוא איזו הערה.
''תקפידי יותר ל....''
''שימי לב שהוא עושה כך וכך''.
אל תתרגשי מזה בכלל. יש הרבה אחיות בטיפת חלב, חלקן קלאפטע, חלקן מקסימות,
תמצאי אחות שנוח לך איתה, וגם איתה- תנשמי עמוק לפני ואל תקחי את הכל ברצינות...
שלי נולדה 3.160מצטרפת למועדון
וחודש אחרי לידה שקלה 3.750. כמובן שהיתה ירידה מיד אחרי הלידה של איזה 200 גרם. בכל מקרה נראה לי שגם אם זה קצת נמוך היחס שלה די מוגזם...
אני בעד להחליף אחותאמא וגם
יכול להיות שהיא צודקת בחלק מהדברים ויכול להיות שבכלל לא, אבל מי היא שתנזוף בך??


יש אחיות נורמליות ושווה וחשוב ללכת לכאלה כי הגעה לטיפת חלב לא אמורה להיות מלווה בחרדות,
והאחות תפקידה לעזור ולהדריך ולא לנזוף, לדעתי.
תודה יקרות. מחזקנעם85


במצב שלך פשוט החלפתי אחות...אמ פי 5


מבאס ומוזרrivki
הייתי אתמול ונאמר לי שעכשיו רק מחסנים. לא שוקלים ולא בודקים התפתחות בגלל קורונה.
אולי רק בגיל חודש... בכל מקרה, כמו שהמליצו לך תבקשי להחליף אחות. אם את לחוצה- תתיעצי עם רופא הילדים שכבר מכיר אתכם.
באמת?בת 30
דווקא הייתי לפני חודש והאחות בדקה בדיקה מלאה
גם אצליoo
עשו כבר פעמיים בדיקה מלאה, נראלי מדיניות מקומית של כל טיפת חלב
בגיל חודש זה נראלי ממש קריטיאמא חדשהה
אולי בגלל זה
הייתי מתייעצת עם רופא ילדם באמתאמא גם

כי 400 זו באמת לא עליה גדולה מספיק לגיל חודש,אבל זה מקרה מיוחד. וצריך לראות כמה עלתה מרגע שהתחילה לעלות בשבועיים האחרונים למשל. 
ועוד אחת שיש לה גנטיקה כזו של אחוזונים נמוכים. רופאים לדעתי יותר רגועים בקטע הזה (לפעמים רגועים מדי בעיניי)
כי כן מאוד חשוב להיות במעקב של שקילה גובה והקף ראש שלא תפספסי משהו,אבל די קשה עם אחות מלחיצה. 
אני לא הייתי מוותרת, אולי מבקשת לעבור אחות. 

תקשיבי (וסליחה מכל האחיות טיםת חלב בקהל)חגהבגה
זה עם מעצבן, ואני עדינה.
הן אוהבות לנזוף על הכל- לא עולה מספיק- למה לא עולה? שמנצנה- לכו לדיאטת ילדים, היא בעודף משקל.
על כל דבר יש להן מה להעיר- לרובן.
אל תקחי ללב.
היא לא רופאה.
את באמת האינדיקציה הכי טובה.
אם היא רגועה, אוכלת, ישנה, עושה בטיטול- מה הבעיה?
סיפרתי פה כבר
נלחמו מהיקף הראש של הבכורה שלי.
נסענו דחוף ובהולנד למומחית שלקחה 1400₪ לייעוץ
ומה שהיא עשתה ה
מדדה את היקפי הראש שלי ושל בעלי ואמרה- אה, אתם באחוזונים הגבוהים אז גם היא.
זהו.
חחחח . וואי סיפור הזוי ממשמיואשת******
מנצלשת ברשותך.. גם פריקה על טיפת חלבתוהה לי
שלחתי את בעלי לבד עם התינוקי לחיסונים של גיל חודשיים, גם כי אני ממש מתקשה לראות אותו צורח מכאב וגם כי הייתי עייפה ושמחתי לקצת זמן איכות עם עצמי.. וגם כי בעלי אבא תותח.
והם היו בשוק שהאמא לא הגיעה ושיגעו אותו שזה לא יקרה יותר ושחשוב להם לראות מה מצבי הרגשי בלה בלה.
עכשיו זה ממש ממש הפתיע אותי. מה ההבדל בין גבר לאשה בקטע של אחריות לקחת את הילד לטיפולים? בעיניי זה שוויוני לחלוטין ואם הגבר הלך או האשה זה היינו הך. ולגבי מצבי הרגשי.. טיפת חלב לא נועדה בשבילי אלא בשביל התינוק, לא? הייתי שם בגיל חודש וכבר מילאתי את השאלון של הדיכאון ושלום. אני הולכת אם אני צריכה לרופא משפחה או נשים. זה היה לי ממש מוזר, קצת פרימיטיבי.
טוב אני לא מצליחה להתאפקחגהבגה
יש שם הרבה, פשוט סתומות. ממש ככה.
בלי טיפת רגישות וטאקט
מצויין ששלחת אותו. אלופה, מדהימה.
תודה יקרה עם תגובה כמו שלך, למה להתאפק?תוהה לי
אסביר לך..בתי 123
דבר ראשון אני לגמרי מסכימה שאחיות טיפת חלב חלק מהן לפחות ממש על הפנים ביחסי אנוש תמיד יש להן הערות אני בעצמי קיבלתי נזיפות מאחות מסויימת וממש שמחתי לשמוע שהיא כבר לא עובדת שם
גם אני שולחת את בעלי לחיסונים לפעמים בדיוק מאותה סיבה שלך
אבל... אחד התפקידים שלהן זה לאתר אמהות בסיכון לדיכאון אחרי לידה לכן מבחינתה היית צריכה להיות שם פשוט במקום לומר בצורה יפה לבעלך היא עשתה את זה בצורה מאוד עקומה
אני מבינה שזה אחד התפקידים שלהןתוהה לי
אבל זכותי המלאה כאדם בוגר ועצמאי להחליט לשלוח את בעלי במקום, לא? ויותר מזה, בעלי אמר ובצדק שאף אחד אף פעם לא שואל אתהבעל אם הוא בסדר, כן, יש תופעה של גברים מוכים, יש תופעה של גברים בדיכאון אחרי לידה, אבל אף אחד אף פעם לא שואל אותם את זה, אז אולי זה לא באחוזים כמו אצל נשים, אבל עדיין תופעות קיימות.
שינויים באים לאט לאט...כי לעולם חסדו
והגיוני לדעתי ששואלים יותר על אישה שעברה עכשיו לידה.
מצד אחד יפה מאד שזה במודעות שלהן האמאמיואשת******
ומצד שני דחילק יש דרך לעשות את זה!!!
אומרים לאבא- איזה יופי שבאת כיף לראות פה אבות. מה שלום אשתך? רוצה לעבור על השאלון הזה ולראות שהיא לא חס ושלום בסיכון? נכון שאתה ערני למצב רוח שלה? אם יש לך חשש תתקשר אלינו נעזור לך. ואיזה תינוק מתוק, שיהיה לך יום דבש.

לא מבינה למה לנותני שירות יש אפס ביחסי אנוש!!!!
וואי, אני כל כך מזדהה עם הציפיה לשיחה אנושית וחביבהתוהה לי
וזה לא רק אחיות, כל נותן שירות רפואי. אצל כל רופא ורופאה שהלכתי, חוץ מאחד יחיד ומיוחד, מעולם לא יצרו איתי קשר עין, חיוך ואמרו לי: שלום, מה שלומך? תמיד זה: מה שמך? תקתוק במחשב, למה באת? תקתוק במחשב, אוקי, שכבי על המיטה. לפעמים אני מרגישה כמו פוחלץ בתצוגה.
פוחלץ! . 💕💕💕מיואשת******
לחמותי לפני הרבה שנים הזמינו רווחה הביתהrivki
חמותי אז עבדה וחמי היה פנוי. הוא הלך עם בתו (גיסתי) בת השנתיים לטיפת חלב . הם רצו לבדוק את הדיבור שלה, ולה דווקא לא התחשק לדבר. מפה לשם, הם החליטו שהיא ילדה מוכה ולמחורת עובדת סוציאלית ביקרה אותם בבית. אני מעריכה את העירנות של האחיות, אבל ההורים היו בהלם
אמאלה, סיפור הזוי כל כךתוהה לי
מצד שני, הלוואי שהיום הרווחה היתה מטפלת ככה בילדים שבאמת מוכים..
וואו סליחה אבל איזה הכללות יש כאן..הריוניתת123

כמו בכל מקום יש עובדים גרועים ויש פחות לא צריך להפוך את כל האחיות למפלצות.

בסוף זאת הבחירה של כל אחת אם לבוא או לא, ואם היא באה אז היא צריכה לדעת שמתפקידה וחובתה של האחות להתריע על מצבים בעייתיים וגם לה מותר לטעות.

לא מדברת על פותחת השירשור כנראה נפלת על מישהי לא משהו, אלא בכלל על כל הקטע הזה והשרשורים שיש פה מידי פעם על האחיות המלחיצות, מה אתן רוצות זה תפקידה היא אמורה לבדוק את הכל ולהצביע על כל דבר שנראה לה חשוד (גם אם ברוב המקרים הכל בסדר, בסוף לצערנו יש גם את אלו שלא בסדר ושבהם צריך לטפל והתעלמות לא תפתור את הבעיה)אח"כ שכל אחת תעשה חושבים ותקבל את ההחלטות שלה אבל אני באמת לא מצליחה להבין את ההתקפות האלה וחושבת שהן עלולות לגרום לנזק רב למי שצריכה לטפל ולא תטפל כי האחיות של טיפת חלב רק מלחיצות..

 

יש אחיות טיפת חלב מקסימות מאוד ואני לא חושבת שזו בכללהבתי 123
אבל כן תופעה נרחבת שדורשת שינוי
כמו שפעם מילדות היו מתנהגות ליולדות בצורה מסויימת ובזכות המודעות והלחץ יש שינוי מאוד גדול
גם בטיפות החלב יש המון מקום של חוסר מודעות ומקום לשיפור וכן זה די גורף המון אמהות נתקלות במקרים כאלו זה לא משהו נקודתי
לא רואה שום הבדל בין מיילדות לאחיות טיפת חלבהריוניתת123

גם מיילדות יש נוראיות וכן להפך. 

 

את מדברת על אחיות באופן אישי ופה מדובר על תופעהבתי 123
נרחבת
יש להרבה מהן חשיבה מאוד מיושנת שהן משטר התינוקות
וזה ממש לא מתאים לימינו שהורים חשופים להמון מידע ומצפים לקבל יחס ראוי ולא מתנשא ובטח לא הערות מעליבות
לצערנו ההבדל גדולמלאת אושר
רעיונית ברור שאין הבדל, אבל לצערנו מילדות הן לרוב נחמדות, ואילו אחיות טיפת חלב כמעט אף פעם לא (התפקיד דורש הרבה יותר הבחנה וביקורתיות- ואולי זה משפיע).

ובכל מקרה אין פה אמירה רעה על כלל אחיות הטיפת חלב, שלנו למשל מדהימה מדהימה, רק מרגיעה ומחמיאה (וכשהיתה איזה בעיה התפתחותית היא הסבירה ונתנה תרגילים הכל תוך כדי הרגעה ובנחת..)

אבל כן יש פה אמירה חשובה, שלרוב אחיות טיפת חלב לפעמים מגזימות, וחבל שאמהות טריות ילחצו מהן וירגישו שהן אמהות גרועות...
כוחה של תחרותrivki
בתי החולים היום יוצאים מגדרם כדי למשוך יולדות ומדריכים מיילדות לתת שירות בהתאם. לטיפת חלב אין אלטרנטיבה. אם היו מעבירים את כל השירות הזה לקופות החולים, אני מאמינה שהיינו רואות שינוי.

לי אישית יש חויה חיובית סה'כ עם טיפת חלב והייתי בכמה סניפים.
שלנו מהממת ממש. אבל יש פה בפורום מלא סיפוריםאורוש3
יקרהאביולאחרונה
הרבה פעמים בטיפת חלב אוהבים להלחיץ. אבל זה גם תלוי באחות. תנסי אולי לברר על אחות נחמדה יותר. בהצלחה
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

מבינה אותך מאודמולהבולה

ומסכימה עם זה שלא הלכת

אני הלכתי ונדבקו

😱😱השקט הזהאחרונה
וואוו
ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

האמת לא זוכרת כמעט סיטואציהטרכיאדה

שהענשתי ילדים. ענישה היא דרך מאד מאד בעייתית לחנך, בטח אם זה כדרך חיים.

ברור שיוצא שאני כועסת/גוערת/מעירה/מסבירה

אבל להעניש? לא יודעת, לא זכור לי שיצא לי.

גם לי לא יוצא הרבהכורסא ירוקה

אבל כשצריך לדעתי אני עושה את זה. אולי זה גם תלוי מה את מגדירה עונש, אבל גם אם לא,  אם זה עובד אצלכם ואף פעם אין צורך בענישה - נהדר..

מניחה שגם ההודעה השניה שלך מכוונת אליי - זה בסדר גמור שזו הגישה שלך, הגישה שלי שונה, ואני רואה שזה מה שנכון לעשות אצלנו.

גם לא יודעת מה את מדמיינת, זה לא שאני לוקחת יום ויושבת עם הילד בחדר עד שיסכים לומר סליחה, אבל כן מדברת, מוודאת הבנה גם אם הוא לא מסכים להודות בזה, ואם הוא מבקש משהו אקסטרה, אז כן אסרב עד שיאמר סליחה.

בעיניי זה גם לפעמים עוזר להם לרדת מהעץ 

חינוך זה תהליךטרכיאדה

גם אם חשוב לך מאד בקשת סליחה והכרה בטעות, התעקשות על כך לא תוביל למקום הזה!

הוא בן 6 בסך הכל, יש לו מספיק שנים ללמוד להכיר בטעות ולבקש סליחה, להתעקש

ולהתווכח ולעמוד על כך במשך שעות, בודאי לא יוביל לתוצאה המבוקשת.

לאט לאט, בנועם, בדיבורים ולא בוויכוחים ובטח לא בעונשים- זה יגיע

עריכה, הגבתי לפותחת.קודם כל יפה מאוד שלא כעסתנעומית

 ואת מפעילה שיקול דעת עכשיו.

אני חושבת שיש הרבה דרכים לבקש סליחה, אפשר לבקש סליחה ואפשר להגיד לו: ''לאחותך היה לא נעים לפני כן, תעשה משהו שנעים לה, לדוג' תביא לב את הספר/ אוכל/ משחק שהיא אוהבת, תשיר לה שיר מצחיק, תעזור לי לגרוב לה גרביים/ להחליף טיטול''

הוא בעצם עושה מעשה כהכרה על זה שעשה משהו לא נעים, אבל לא מבקש סליחה באופן חיצוני ומעושה.

ולומד שהוא יכול בפועל לתקן טעויות ואיך.


 

ואת גם נותנת לו דוגמאות, אז הוא יכול לבחור. ו

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

יש סיפור מקסים של אמונה אלון - "איך מבקשים סליחה"תהילה 4
בעיני משקף מאד יםה את הקושי של בקשת הסליחה מצד הילד הפוגע ואת הרווחה כאשר מצליחים.


יכול להיות שאולי אן תספרי לו את זה ותעשו דיון סביב הסיפור על הילד ולא עליו זה יוכל לתת כלים לפעמים הבאות 

מה זה סליחה?אפונה

אם סליחה היא תשלום שצריך לתת לצד הנפגע תמורת הפגיעה שפגענו בו -

אז את צודקת.

פגעת - תשלם.


בעיני זה פספוס מהות של הסליחה.

(ולפעמים הילדים בעצמם מציפים את זה - "לא סולח!")

סליחה זה רגש

כמו הודיה

וככל שאנחנו מחנכים את הילדים לנפק "סליחה" ו"תודה" לפי דרישה - ככה החיבור שלהם לתחושות האלה ילך ויתרופף.


נכון שאנחנו צריכים גם לחברת את הילדים, ולהשתמש במילים כאלה בין השאר כקוד נימוסין, אבל לשים לב על מה אנחנו שמים את הדגש.


ילד בריא וטוב רוצה להיטיב, רוצה לפייס אם פגע. ואם זה לא המצב כנראה שחסר לו חלק בפאזל (לא מבין את האירוע, מרגיש פגיעות ואשמה שגדולים עליו, מגננות מכל מיני סוגים) ואם נטפל במה שצריך הסליחה תעלה מבפנים.


ואיך כן לעודד את הילד לתקשר את הסליחה? מצא חן בעיני - כמעט בטוחה ששמעתי מרותי דריאל - "אם אתה מרגיש שיש לך סליחה על קצה הלשון - אתה יכול לגלגל אותה החוצה".

לא עברתי על הכל אז אולי חוזרת על מה שנאמרקופצת רגעאחרונה

לדעתי אין שום טעם לנסות לחנך ילד שנסער כי הוא רעב. מבינה אותך שאת רצית לראות שהוא מצטער ורוצה לתקן,

אבל מנסיוני ארועים כאלה, שנכנסים לאיזה 'מלחמה ראש בראש' עם הילד כשהוא ממילא נסער בגלל משהו פיזי רעב/עייף/צריך שרותים, עלולים להביא להחרפה לא רצויה במצב. לדעתי תפקיד המבוגר האחראי הוא למצוא את הדרך לרדת מהעץ, לטפל בצרכים הפיזיים, ולהמשיך את החינוך אחרי שהילד נרגע.


בהקשר הזה אזכיר גם את 'להכות בברזל בעודו קר', שהרבה פעמים יהיה עדיף לנהל שיחה, ואפילו להעניש אם נראה שיש צורך, אחרי שכולם כבר נרגעו, אין חובה להגיב להתנהגות השלילית דווקא באותו הרגע( כמובן אם זו התנהגות מסוכנת או מפריעה מאוד צריך להפסיק אותה. אבל לא חובה לעבור ישר לשלב ההשלכות, להפך, הרבה פעמים עדיף דווקא לתת לכולם להרגע ואז לחזור לנושא ). 

תעזרו לי להגיע להחלטהשושנושי

הציעו לי בעבודה תפקיד אחר,

מדובר בקידום גם בסוג התפקיד וגם בשכר (עלייה של כ 3 אלף שח שעבורי זה משמעותי, יותר ימי חופשה, רק 8 שעות תקן ועוד).

תפקיד במחלקה אחרת לגמרי, אני לא צריכה את האישור של המנהלת הישירה אבל בגלל ששתי המחלקות עובדות ביחד היה לי חשוב לעדכן אותה בתהליך.

מה גם שהמנהלת במשרה החדשה אמרה שאחת מאיתנו הרי תהיה חייבת לדבר איתה אז העדפתי שאני זאת שתעשה את השיחה.

מדובר במשרה שהם מנסים לגייס אליו כבר מספר חודשים ללא הצלחה.

שיתפתי את המנהלת בקטע הכי טוב שיש שחשוב לי לשמור על שקיפות ולעדכן אותה בזה שאני מועמדת, זה ממש לא סופי למרות שיש לי יותר פלוסים מהמועמדים האחרים.

 

בקיצור, המנהלת ממש התהפכה עליי שזה תפקיד מזעזע ואיך אני בכלל חושבת על זה, אחרי שציינתי שדיברתי גם עם מי שהייתה בתפקיד - שהיא חברה טובה שבחרה להתקדם אחרי שאיישה אותו למספר שנים

אחר כך ציינה שזו מחלקה איומה, עם שעות עבודה מטורפות

אני ממש מתלבטת.

לא יודעת אם אומרת את זה בגלל שהתפקיד באמת גרוע או כי היא רוצה להשאיר אותי אצלה

ציינה בסיום השיחה שאם כלכך קריטי לי לשנות ולגוון קצת היא יכולה להציע לי אצלה תפקיד אחר, שאני לא ממש מעוניינת בו.

 

איך מגיעים להחלטה? אוף מעצבן.

ממש התלהבתי מהמשרה הזאת ועכשיו ממש חוששת לטעות.

הייתי אוספת עוד מידע:ירושלמית במקור

גם לגבי התפקיד החדש שהיא יכולה להציע לך אצלה (תבקשי שהיא תציע),

אבל גם לגבי המשרה הכביכול לא טובה: למצוא עוד אנשים, בארגון ומחוץ לארגון, שיכולים לספר עליו ואיך הוא באמת...

אם היא ככה יצאה עלייךבאתי מפעם
זה נשמע שהיא במצוקה שתברחי לה ולא באמת כ''כ חוששת לחייך שאת הולכת לתפקיד קשוח. בנאדם לא יצא עלייך כשהוא דואג לך שיהיה לך קשה...
תצאי מנקודת הנחה שלמנהלת שלך יש אינטרסיםדיאן ד.

ולכן אל תסמכי על מה שהיא אומרת

 

הייתי מבררת עוד קצת

אפשר גם לעשות יתרונות וחסרונות לכל תפקיד כדי לנסות לקבל החלטה מושכלת.

ציינת שלפני כן היתה בתפקיד, מס. שנים, חברה טובהנייקייאחרונה

היא עשויה להיות מקור המידע הכי אמין שתוכלי לשמוע על המשרה.  תדברי איתה. תשתפי אותה ותתייעצי איתה.


מצטרפת לתחושה החזקה שהמנהלת הנוכחית פשוט לא רוצה לתת לך ללכת.  עכשיו היא תהיה בבעיה, אחרי שהמשרה ההיא, שלא הצליחו לאייש תקופה ממושכת, תתמלא בעובדת מעולה, והמקום שלך יישאר ללא איוש והמנהלת תצטרך להתאמץ מאוד כדי לאייש אותו.  

לגייס עובד טוב למשרה, זה ממש תיק לא פשוט למנהלים.  

לפרסם, לראיין מועמדים , לבחון, לברור, לבדוק, להתפלל ולקוות שמי שייבחר/תיבחר, אכן יהיה עובד מוצלח ומסור ואחראי.  וגם אז יש תקופת הסתגלות והכרות עם סביבת העבודה, ובתחילה העובד עוד לא כל-כך עצמאי וחלק לא מבוטל מהאחריות ממשיך ליפול על המנהל, עד שהעובד החדש הופך למיומן ועצמאי.


בהצלחה!!!

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שליאחרונה
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

כנל, אחלה סהכמאמינה-בטוב
לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעם
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
אני מקפלת ל2 ואז מגלגלת צפוףאמונה :)אחרונה

שנהיה גליל ארוך כזה

מרובעות מקפלת ל4 (שזה נהיה בצורה של צעיף) ואז מגלגלת

וכל המטפחות אחת על השניה במדף אחד- אבל ממש קל לשלוף גליל גם מלמטה וזה לא מבלגן את כל הערימה...

צריך קצת להתרגל לקפל ככה תמיד אבל מאז שהתרגלתי זה גם לא דורש ממני כ"כ

קיצר ממליצה!

ירידה מפרוזק אחרי חצי שנהאמאל7עה

חברות יקרות. חוויתי דיכאון וחרדה ולקחתי פרוזק. 40 מג למשך חצי שנה. ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב. וחושבת לרדת מזה.. כמובן שאתייעץ עם הפסיכיאטרית שלי. אבל תוהה מי מכן עברה את המסע וירדה בהצלחה מפרוזק.

3 שאלות...

1. איך ירדת... מה משך התקופה שירדת..?

2. איך הרגשת בתקופת הירידה מהכדור?

3. האם חזר לך החרדה והדיכאון לאחר תקופת ההסתגלות ללא הכדורים

מחכה לתגובות!!אמאל7עה
אני רק חיבוק גדול מאד! אלופה שאת!!! שיהיה בהצלחהאמהלה

על הדרך מקפיצה

לא מכירה, אבל מאחלת לך הצלחה רבהדיאט ספרייט
וסייעתא דשמיא בתהליך 
אניoo

לקחתי משהו אחר לחרדה במשך כמה חודשים והפסקתי

עם הזמן החרדה הפכה להיסטוריה ולא חזרה שוב

בעבר גם חוויתי דיכאון קל בלי טיפול תרופתי

גם הוא שייך להיסטוריה ולא מופיע יותר


בעיניי הדברים שצריך לטפל בהם לפני שמפסיקים לקחת תרופה:


1. בטריגר לחרדה/ דיכאון

אם הטריגר נשאר זה כנראה יחזור


2. מעבר לטריגר יש את סביבת החיים שאיפשרה לחרדה/ דיכאון להתפרץ

דברים/ הרגלים/ סביבה/ אנשים שגרמו לחיים להיות לחוצים/ מלחיצים/ מדכאים

אם לא משנים את הדברים הללו

הסיכוי שהדיכאון/ חרדה יחזרו גבוה


3. לחרדה ולדיכאון יש תסמינים

חלקם נפשיים וחלקם פיזיים

צריך ללמוד לתת מענה להם

כי הם כנראה יגיעו בהמשך

בלי קשר לטריגרים/ שינוי בסביבת החיים

לתסמינים יש חיים בפני עצמם

והופעה שלהם בחיים יכולה להיות טריגר בפני עצמו להתפרצות מחודשת של דיכאון/ חרדה


4. הבנה שכנראה יגיעו עליות ומורדות

לא לפחד מהם

ללמוד לזרום איתם


5. להאמין שאפשר לנצח את הדיכאון והחרדה

שאפשר לחיות בלעדיהם אם פועלים נכון

חשוב לעשות את זה בליווי של איש מקצועאולי בקרובאחרונה
אין לי ניסיון עם הכדור הזה ספציפית, אבל בגדול אני יודעת שלא אוהב להפסיק בבת אחת אז כדאי לעשות את זה בליווי פסיכיאטר, לפעמים הוא יגיד שבוע להוריד מינון ואז עוד שבוע להוריד מינון ככה עד שמפסיקים, לפעמים יום כן יום לא או כל מיני דברים כאלה. וחשוב גם לעקוב שלא חוזרת הסיבה שבגללה התחלת את הטיפול
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

מסכימה בהחלטאפונהאחרונה

ומוסיפה שבעיני זה בסדר שכולם שוכחים..

(גם אנחנו לא זכינו לגדל את אחד מילדינו)

אין להם שום חיבור וקשר עם הילד הזה

הזיכרון שלו הוא רק בלבבות שלנו.

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

חיסון גיל חודשיים וסדר יום לתינוקתחולמת להצליח

הבת שלי בת חודשיים ב"ה מתפתחת יפה,

הבעיה שלא תמיד אני מזהה מתי היא רעבה ומתי זה כאב בטן או עייפות ויוצא שלפעמים היא ערה 3 שעות ברצף,

זה הגיוני?

יש דרך לסדר לה את היום?


דבר שני, החיסון של גיל חודשיים,

יש לנו תור השבוע,

האחות עשתה לה כבר חלק מהחיסון שזה המחומש

ונשאר רוטב ועוד משהו.

יודעות אם כדאי לפצל גם אותם?

יש לה קצת ריפלוקס זוכרת שהרוטה יכול להחמיר את הריפחוקס..

ממליצה להתייעץ עם רופא האם מומלץ להביא רוטה כשישאמהלה

ריפלוקס. לי באופן אישי הרופא המליץ לא לעשות כשהיה חשד.

ואני מחסנת בד"כ את כל החיסונים.

יש לך את הפרבנר שזה נגד דלקת קרום המוח אין מה לפצל יותר ממש שפיצלת.

הרוטה זה טיפות שמקבלים בפה, אם החלטת להביא זה לא סותר את הפרבנר...

הבנתי, תודה!חולמת להצליח

אני אשאל את הרופא.

פשוט יש לי נסיון עם ריפלוקס עם ילדה אחרת שלי והיה ריפלוקס ברמה לא קלה, אז אין לי כח להגיע לשם שוב..

מקפיצה בקשר לסדר יום, אשמח לשמוע מנסיונכןחולמת להצליחאחרונה

אולי יעניין אותך