מבחינה עקרונית ההלכה והמוסר אלו שתי קטגוריות שונות שכל אחת מהן מחייבת אותנו בפני עצמה, לעיתים (כמו בדוגמאות שהבאת) יש התנגשות ביניהן, בכל מקרה כזה אנחנו צריכים לבדוק את המקרה ולתת החלטה, ההחלטה הזו תהיה פרטנית וככל הנראה תתאים רק למקרה הזה.

אפשר לשאול מה הקשר לספר? (קראתי את חלקו לפני הרבה זמן).

במקרה הראשון של העמלקי ההלכה אומרת להרוג אז כך צריך למרות שהמוסר הטבעי מורה אחרת אבל במקרה השני אי סבור שזה נכון שיהיה עונש מוות על דבר כזה (כמובן לאחר שיש איסור ידוע כי המטרה לא להרוג אנשים אלא למנוע מהם לעשות דברים כאלה)

אא"כ אתה רוצה לומר שהמעשה השני הוא לא רק הלכתי אלא גם מוסרי.

אני לא בעד פיגוע במצעד הגאווה אלא בעד שכל מי שנמצא שם יודע שיש על זה עונש מוות ואז אף אחד לא יהיה שם

כתבתי, היייתי שמח שכל מי שנמצא שם לא יהיה שם כי הוא יודע שיש על זה עונש מוות (עדיף שיחזור בתשובה ולא יהיה שם מרצון) 

באופן כללי עונש מות בתורה הוא לא ממש פרקטי (תמצא לי אדם שיחלל שבת כשהוא יודע שיהרגו אותו) אלא נועד להגדיר חומרת מעשים 

לכן שאלתי בחול דבר שיכול לקרות הילכתית גם הרגע

למה עונש מוות לגוי יותר פרקטי?

להרוג גוי בלי שידע שיש איסור ואכיפה

מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד(בבא קמא צב א)

אבל לדעתי זה לא בדיוק שלא למד, במציאות כיום באמת אף אחד לא יהרוג אותו על דבר כזה

שאכן יש מי שיכול להרוג על דבר כזה ורק אז -אם עדיין יש מקרה כזה -להרוג

אלא עקרוני, ואני מבין בעצם שמבחינתך להרוג אנשים כאלו זה אמצעי ולא מטרה?

כנ"ל לכלוא גנבים קנסות על מהירות ולשבת בפינה אם הפרעת לגננת

אני מאמין שהתורה זה מוסר אלוקי מוחלט בניגוד למוסר האנושי שמשתנה (הלהט"בים זה דוגמא טובה למשהו שהיה לא מקובל בעליל לפני חמישים שנה וכיום מי שלא תומך בזה נחשב "חשוך"

(גם תשובה לשחר אורן)

זה קשור לזה שהוא לא מצליח להרוג את הרובוטית?

באופן כללי תליין זה לא תפקיד כיפי

בשביל לקיים אותה גם ברמה הרגשית (הריגת מחבלים בצה"ל)

מאמין בה.

אם אתה הורג מישהו בצדק

לא תשמח בזה?

זה שאתה מקיים מצוה לא אומר שאתה צריך לשמוח כתוב ייתמו חטאים מן הארץ לא חוטאים (עיין שם שם)

א ייתמו חטאים מדבר על להתפלל על חוטאים שימותו ולא על הריגתם הילכתית עיין שם ודוק

ב על עשיית טוב אין לשמוח מצד עצמה?

ב. אתה לא שמח שצריך להרוג אדם

רוצה להיות שלם עם ה' עד הסוף

לצורך העניין דיין שעוזר לזוג להתגרש צריך לשמוח כי זו חובה הלכתית?

השאלה גם על 1 וגם על 2 היא כן. ב"ה.

אבל שים לב, ערבבת שתי שאלות, האחת על המוסר - כלומר - האידיאל.

והשניה על המעשה - כלומר - הרגש.

והרבה דרך יש ביניהם, אני מאמין שרבים שהמוסר שלהם מונחה לע פי התורה - עדיים לא יהרגו בידיהם כי יקשה עליהם רגשית, וזה הגיוני לחלוטין.

כמובן שהמצב הרצוי זה שמפנימים כ"כ את התורה, והרגש מונחה גם הוא על פיה.

ואני רוצה להאמין שאני כזה, אך מעולם לא בא הנסיון לידי. עכ"פ נדמה לי שכן.

ומה שכתב פיקאר פה: ובאופן עקרוני אני מאמין - נוער וגיל ההתבגרות כל כך נכון... 

ואני תמה תמיהה גדולה על ידידי ומכובדי רבי שחר אורן שכתב כדברים הללו:אני אענה תשובה עקרונית, לא לגבי השאלות האלו ספציפית - נוער וגיל ההתבגרות שחר, אתה באמת מאמין שהמוסר (האמיתי, האידיאלי,) יכול לסתור את התורה? האם ישנם מקרים שהתורה אינה מוסרית? 

כלומר, ברור שהתורה אינה "מוסרית" בקני מידה של היום, או של כל תקופה אחרת, בקני מידה של בני אדם, בכלל.  היא מעולם לא תאמה באופן מוחלט את ציפיית המוסר האנושי. אבל זו בעצם שאלת פותח השרשור - האם המוסר בו אנו מאמינים הוא המוסר הזה, האנושי, הוא המוסר התורני - דהיינו שאנו מאמינים שהכי מוסרי אלו הם דברי התורה.

אז אתה עונה על זה שאתה בוחר להגדיר כמוסר את המוסר האנושי, ולכן (אכן-) התורה והמוסר אינם שלובי זרוע.

והלאה - אתה אומר שצריך לשקול כל מקרה לגופו - כלומר - יהיהו מקרים שתדחה את דברי התורה מפני דברי המוסר האנושי?

הוא סיפר שפעם אחת ר' אהרון ליכטנשטיין כתב מאמר על הנושא הזה ובו הוא אמר שמצוות מחיית עמלק אינה מוסרית, ראש ישיבה אחד דיבר כנגד זה אז הרב ליכטנשטיין התקשר אליו ושאל אותו על כך, שאל אותו הרב- איך אתה יכול להגיד על דבר ה' שהוא לא מוסרי, שאל אותו הרב ליכטנשטיין- זה נראה לך מוסרי?

"והלאה - אתה אומר שצריך לשקול כל מקרה לגופו - כלומר - יהיהו מקרים שתדחה את דברי התורה מפני דברי המוסר האנושי?"

אינני יודע, ייתכן שכן.

אין באמת הבדל בין עמדתי לעמדת ר' אהרן זצ"ל, ואם אתה אכן הבנת את הטרימינולוגיה שלו וגם אתה משתמש בה, אז גם בין  דעתי לדעתך.

אין לי סבלנות להאריך בהסבר, כמדומני שאתה יכול להבין את כוונתי, אם לא - תגיד ואכתוב.

לגבי הסיום, צער רב ציערתני.

כמדומני שאם כך עמדתך, הוטל חשש ביינך. 

(ואתה יודע שאני מכבד אותך, ואני לא מחפש לפגוע או להתלהם, אלא אומר בכנות)

ואני אכן יודע שדיברת בכנות.

כפי שציינתי בקצרה בדברי, יש היום מה שנקרא "מוסר" והוא אכן לא מתאים עם התורה.

זה "שם עצם" של משהו שקיים היום.

מתוך הכרותי המסויימת עם משנת הגוש בכלל ור' אהרן בפרט, מאוד יתכן שזה היה ההקשר של הדברים,

הוא כנראה דיבר באיזה שיעור על הנושא - ואמר - הרי התורה היא "לא מוסרית", 

כלומר - אינה מתאימה למה שמכונה היום "מוסר".

ואותו אחד ששאל אותו - ככה"נ היה מאלו שמתעקשים לדחוף את התורה לכל מסגרת אנושית אחרת,

ומעמידים תילי תילים של הררים התלויים בשערה, הנעקרים בפלפולם ונדחקים בקוף מחטם,

כדי להסביר למה התורה והמוסר המקובל ממש עולים הפלא ופלא....

ולכן ר' אהרן ענה לו כראוי לו... 

כלומר "אל תבלבל במח, זה נראה לך תואם?"......

מה שנשאל כאן, הייתה שאלה של עיקרון, באידיאל. האם אכן מוצדק בעינינו שכמוסר (בהגדרה המופשטת, המוסר האידילי) ישמש המוסר העכשווי (מה שמכונה כיום בשם העצם "מוסר")

כלומר, יש כאן שני דברים שונים שמשתמשים באותה מילה, המוסר העליון, הנכון, השלם. ומאידך וה"חפץ" המכונה כיום בשם "מוסר" כמו שאוטובוס מכונה אוטובוס.

בזה אני בטוח שר' אהרן יסכים שהמוסר הרצוי, כלומר האמת. הוא מה שהתורה מצווה.

והוא לא העלה בדעתו שה' הוא לא מוסרי, ומצווה ציווי לא מוסרי.

זה נוגד את האמונה בשלמותו המוחלטת והבלתי בעלת חסרון, של הא-ל ברוך הוא.

אלא שהטרימינולוגיה של ר' אהרן, השתמשה באמות המידה המקובלות בשעה שהיה שיח שאינו השאלה הזו ישירות,

כלומר, כמו שלאוטובוס קרא ר' אהרן אוטובוס, כך למכונה מוסר קרא מוסר.

כמו שאני ואתה קוראים להרבה דברים בשמותיהם המקובלים אף על פי שהם אינם נכונים.

וכל עוד לא ישאלו אותנו ברחל ביתך הקטנה "האם דבר המכונה איקס הוא באמת איקס" לא נשנה את לשונינו. 

(במילה אחת: אל תהפוך את ר' אהרן זצ"ל, לישעיהו ליבוביץ שחיק טמיא)

לסיכום, יש מה שמכונה היום מוסר, זו עובדה.

ויש המוסר השלם העליון והאמיתי.

האחרון תואם את התורה.

והראשון לא.

ר' אהרן השתמש בראשון, טרימינולוגית.

ועליו אמר שאינו מתאים.

יש אנשים שדוחפים בכח, ואת זה הוא לא סבל.

אך ברור שהוא יסכים, שהאמת היא כהמוסר התורני,

ולא מה שמכונה היום מוסר.

ולגבי הסוף, חזור בך, בן אדם, חזור בך, ואני ואתה ובן ישי.... 

אני אמנם מכיר מעט, אבל ממה שאני מכיר, המוסר לא היה בעיניו רק מציאות עובדתית ותו לא.

אני חושב שהנקודה היא שיש מוסר של רגשות, ויש מוסר שכלי. המוסר של הרגש אכן מתקשה להכיל אכזריות, אבל זה לא אומר שהוא כולל את הכל.

כמו שהמדרש אומר על שאול, שכאשר חמל על עמלק יצאה רוח הקודש ואמרה- "אל תהי צדיק הרבה".

ברור שיש רגש, ואותו הרבה יותר קל להזיז.

וזה לא נוגע.

אני בטוח שר' אהרן האמין בכל לב שהמוסר הכי עליון הוא דברי התורה.

ואין לי ספק מה הוא היה עושה אם היה מגיע לפני ילד עמלקי מתוק, בן שנתיים כזה, תלתלי זהב משתפלים בחינניות על כתפיו, עיניים תכולות זוהרות וחיוך שובבני על לחייו..

הוא היה הורג אותו! אני בטוח.

והוא לא היה מרגיש בלתי מוסרי.

ואגב מה שאתה מכנה איקס הוא לא באמת איקס, ברגע שאתה אומר שיש מוסר אלוקי שהוא לא המוסר האנושי הוצאת אותו מהגדרת מוסר גם אם תמשיך לקרוא לו ככה (ולא, אין בכוונתי לטעון שכל מה שהיום/פעם חושבים שהוא מוסרי הוא אכן מוסרי).

לא הבנתי מדוע הוצאתי אותו, מנין לך שהמשוואה היא מוסר = תבונת אנוש.

ואם כן - מדוע לא ישתנה לפי התקופה? ומה יקבע את המוסר בן זמנינו?

מה שאנשים מכנים 'מוסר' ורואים בעצמם מחוייבים אליו הוא מה שכינית 'מוסר אנושי' (לא הבנתי מה הקשר של תבונת אנוש?) אם אתה רוצה להגדיר מונח חדש שנקרא 'מוסר אלוהי' אתה יכול, אבל לא זה הדבר אליו אנשים רואים עצמם מחוייבים.

לא כ"כ הבנתי את השורה השנייה.

כפי שהרי כל עיסוקינו כאן, הטרימינולוגיה פחות מטרידה אותי כעת.

השורה השניה מיותרת בעקבות הסברך.

ולא ביארת מה רע במה שביארתי. 

מוזמן לצפות

והוא נהדר. תודה עליו.

יש הרבה מה לדון בו, וכמובן אינני מסכים עם כולו, אבל לא ננצל"ש עד כדי כך,

 וגם אכמ"ל...

אז אתייחס רק לעניינינו ישירות-

מה שאני רואה שם, שהוא האריך להוכיח שיש מוסר גם בנקודות שהתורה אינה נוגעת בהם, שיש לו קיום.

יתכן, לא נכנס.

ואז הוא מביא שהרב ליכטנשטיין דיבר על כך שאדם מכפיף את הבנתו - לציווי הא-ל.

והוא מוסיף משפט הבהרה מצויין: "אתה יכול לומר שברמה המטאפיזית, אצל ה', זה מסתדר, אבל בהבנה שלנו - זה לא מוסרי"

כאן טמון מה שהסברתי.

אנו מקבלים את היכולת של השכל האנושי להעמיד מוסריות.

אבלאבל- כשהוא סותר את דבר ה', אנו יודעים שאנו מבטלים את תפיסתנו, לדבריו, שאצלו - בהיר ונהיר למה כך היא האמת.

במשפט אחד: המוסר האנושי הוא איננו המוסר האידיאלי והמשולם, אלא בכפוף למגבלותינו.

אמנם יש כאן שינוי ממה שאמרתי - שאני ארתי שאינו מוסר כלל, והוא מבאר שכן, אלא שמוגבל, ובמקומות שסותר - או אז אנו אומרים כנ"ל.

וזה מודגש יותר בעקבות הסיפור לפני כן מהכוזרי - והתובנות שהוא מסיק ממנו, שהמוסר האנושי קיים, אך אינו מושלם ללא ההתגלות, בלתי ניתן להגיע על ידו לאמת המושלמת.

פשוט וברור - השכל האנושי רואה את מחיית עמלק כבעייתית מוסרית, אבל האדם המאמין, יודע שה', שהאו מקור הטוב והשלמות, לא יתכן שיהא בו משהו מנוגד לטוב, 

תוכל להתפלסף ולומר שאולי הטוב הוא לא להיות מוסרי, אבל זה הבל, שכן משמעות המוסר הוא הטוב.

ואם ה' הוא טוב מושלם ובלתי בעל חסרון - לא יתכן שהמוסר האמיתי יסתור אותו.

אממה, יש לנו שכל, ויש דברים שלא נראים לנו? אנו מכפיפים את עצמנו להשגה העליונה. עושים את דבר ה' למרות שזה נראה בעיני בשר כבלתי מוסרי.

ומה שחשוב לר' אהרן - שלא נסרס את ההרגשה, שלא יאמר אדם "מה לא מוסרי במחיית עמלק" כי כן, השכל והרגש האנושי אמור לסלוד ממעשה כזה. ואי אפשר להתווכח על זה.

לכן הוא ענה לאותו רב ב"בול פגיעה" (אני כולי מדושן עונג מהצורה הזו..) "זה נראה לך מוסרי?"... כאילו, מה אתה מבלבל במח, תגיד אתה.....

וזה לא קשור להבנה שהשכל האנושי הוא לא חזות הכל.

לסרסו אסור.

אך גם להמליכו אסור.

ושים לב על כל פנים לכך שהוא מתעקש שבכל מקרה יש לקיים את הציווי כשהוא סותר....

ושאלה לסיום - מנין הכינוי "חיימי"? לא הכרתיו בכך, ולא מתלבש עליו כל כך....

אני נוטה לחשוב שחלקו הראשון של משפט ההבהרה שציינת בא במין חצי לעג שכזה וניכר שהוא לא ממש השתכנע מהאמירה הזו וזה משנה את כל התמונה.

כבר הבהרתי לפני זה את הבעיתיות שיש בהגדרת המושג 'מוסר אלוהי'.

"ושים לב על כל פנים לכך שהוא מתעקש שבכל מקרה יש לקיים את הציווי כשהוא סותר...." שמתי לב.

תשובה לסיום, הכינוי הגיע מאבא שלי שחבר שלו.

בקרב תלמידיו/ותיו 

אז תכלס אתה חושב שיש דברים  שה' ציווה עליהם, והם מנוגדים לטוב? והם חיסרון?

הבעיה שציינת היא שוב - טרימינולוגיה.

לגבי הסוף: אוקיי, מעניין...

ושוב שאלה: שמעת אותו ממש, או ביוטיוב?

יש דברים שה' ציווה עליהם והם מנוגדים למוסר, אבל המוסר איננו הטוב היחיד, יש עוד דברים, כמו לשמוע לדבר ה'.

נכון, אבל מי שנופל בה הוא אתה.

את השיעור? ביוטיוב.

לשמוע לדבר ה' זה טוב, אבל ה' עצמו מהו. הוא ציווה על הרוע? הוא אכזר? 

אני לא מחשיב את זה כנפילה, העיקר שהכוונה מובנת.

אהה. הגעת במקרה או בצורה מכוונת?

ה' הוא בורא העולם, לגבי ההמשך:

א. הניסוח הכי טוב של התשובה הוא שה' ציווה על דברים שיש בהם רוע.

ב. לא.

טוב.

תחליט אתה- חיפשתי לא מזמן שיעורים ביוטיוב בנושא הלכה ומוסר וראיתי שיש את שני השיעורים האלו וסדרת שיעורים של מיכאל אברהם ואז כנפתח השרשור הזה החלטתי שזו הזדמנות מצויינת לראות את השיעורים האלו.

אני רואה בזה רמאות עצמית. הטוב מצווה על הטוב, מיש מצווה על רוע הוא רע. מי שחפץ באכזריות הוא אכזר. האמריה "ציווה על רוע" היא בס"ה בריחה מההעזה לנקוב במילים המפורשות. 

ואתה בטח מכיר את הרמח"ל על מדרך הטוב להיטיב וכו..

ויפה יפה, תשמע אותו, לא את אברהם....

זו סה"כ הבנה של המורכבות.

מישהו טוב מצווה על רע? מישהו רחמן נהנה מאכזריות?

סליחה שאני ציני, יש לו סכיזופרניה?

מישהו טוב יכול לצוות על דברים רעים ולהפך (אם נתעלם מהבעייתיות שאני רואה בהגדרת מישהו כטוב).

אגב, שים לב שלא אמרתי שהם רעים אמרתי שיש בהם רוע.

מה אגיד לך.

לגבי עמלק, אני מבין שזה לא דין מוות, אלא דין מלחמה. 

(כשהגר העמלקי אומר לדוד שהוא הרג את שאול, דוד לא אומר לו שהוא הורג אותו כי הוא בן גר עמלקי, אלא כי הוא הרג את שאול.)

בשעת מלחמה- ודאי שצריך להרוג ולהשמיד את כולם. ויש גם מצוה לקיים את המלחמה הזו, כל עוד היא רלוונטית. כיום כבר אין זכר לעמלק, ולכן זה לא רלוונטי.

מבחינה מוסרית, אני פשוט רואה את זה כעם שהוגדר כעם אויב. על מה ולמה, יש לדון. ואכמ"ל.

אגב, לפי הרמב"ם גם לעמלק צריך לקרוא לשלום.

לגבי עונש מוות- אני לא בטוח שהם חייבים לדון בעונש מוות את כל מי שעובר על אחת משבע מצוות (לא יודע אם למשל כל נער שגזל משהו צריך להרוג אותו בגלל זה). הם חייבים רק להקים בתי דינים. לענ"ד, איך שאני מבין, יש להם הזכות לקבוע עונשים אחרים. עונש מוות זה סוג של הברירת מחדל. אבל כן- הם חייבים להוקיע את זה.

אה"נ שאם התורה מחייבת עונש מוות- אז כנראה שזה מה שנכון לעשות.

ולא הייתי אומר 'הומואים'. הייתי אומר- מי שחטא במשכב זכור.

אנחנו רגילים להסתכל על דברים מסוימים כשורש המוסר. אבל זה בסה"כ מה שהתרבות המערבית החדירה בנו. לתרבות המערבית יש ערכים מאד מסוימים, שלא להרוג זה הכרחי לקיום שלהם. וזה ממש לא אומר שהם צודקים. התרבות המערבית צמחה מתוך אי אמון בסמכות או בכל אדם בעל כח, יחד עם מרד של החלשים והנרדפים/נדכאים בחזקים מהם הרודים בהם.

(מבחינה היסטורית, התרבות המודרנית צמחה מתוך מלחמה בכנסיה, במלכים העריצים, ובשלטון הפריצים והאריסטוקרטים שהניחו לאנשים לעבוד בשבילם בחירוף נפש עד מוות, ולגווע ברעב.)

ולכן המלחמה של התרבות המערבית היא כל הזמן בבעלי הסמכויות והכח. כאשר הריגה, היא בעצם לקיחת סמכות מבחינה שיפוטית, ושימוש בכח כדי לפעול נגד מישהו. זאת הסיבה האמיתית שבגללה התרבות המערבית לא מוכנה לקבל הריגה. (זה גם שורש ההתנגדות החזקה של התרבות המודרנית לעבדות)

ושים לב לעובדה שלמשל בנוגע לכל מיני מרצחים, לפעמים מעדיפים 'לקחת את הסיכון' שבלשחרר אותם, אף על פי שללא ספק זה יגרום למוות. הנקודה היא שלהיות בצד החזק ונוטל הסמכות הרבה יותר מרתיע אותם מאשר לתת לאחרים לעשות את העבודה הזו. ולכן גם הצורה שבה התקשורת הורסת לאנשים את החיים- זה עבודת קודש בעיניהם. כמו שהגדיר מי שהגדיר שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. התפקיד שלה הוא למצוא את הנבל התורן- בעל הסמכות/כח שמנצל את כוחו לרעה, ולעשות בו שפטים.

אגב, אותו מרד של החלשים והנדכאים, הוא גם זה שהתיר את הרצועה לפני כמה זמן בהפגנות של השחורים בארה"ב. מכיון שהם החלשים, היה מותר להם לעשות הכל כולל פציעת אנשים ובזיזת חנויות. 

אז נכון שיש במוסר הזה נקודות אמת. אבל זה רחוק מלהיות כל האמת ומה שצריך להדריך אותנו בקבלת החלטות בחיים.

כחלק מהדיון התדיינתם ''האם התורה מנוגדת למוסר, או לא''?

מוסר של מי?? 

מוסר שלך? כבן אדם עלוב וקטן, לעומת ''מוסר'' של הקב''ה? איזו השוואה בכלל יש ביניהם? מה אתה בשכלך הדל יכול להבין במוסר הזה? 

אז ככה,

קיום המצווה הוא מתוך ידיעת הדברים הללו.

1: המעשה הכי מוסרי והכי נכון שיכול להיות, כי הקב''ה ציווה אותו

2: גם אם הוא היה המעשה הכי לא מוסרי שאפשר, היית חייב לקיים אותו, ואם לא היית עושה כזה דבר, בעצם אינך עובד את אלוקים.. אתה עובד את עצמך.. מתי שהתורה מסתדרת לך, אתה מקיים אותה, לא בגלל שכך ציווה בורא העולם אלא בגלל ש''אני הבנתי שכך צריך להיות'', ואם כן איזו מן עבודת ה' זו?

3: רציתי עוד להרחיב בנושא עוד הרבה.. ויש לי עוד כמה ''מספרים'' לכתוב.. אבל אין לי כח עכשיו.. בהזדמנות אולי.. 

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!