ויתרתי על משרה מהחלומות
על הבטחות ושיכנועים לקידום רק אל תעזבי
ועל המשכורת אני בכלל לא מדברת.
ויתרתי כי הבנתי.
בדרך הכי קשה
אחרי כמעט חודש בבית חולים
שהזמן הזה , עכשיו כשהילדים קטנים
זה זמן כלכך יקר
שבחיים לא יחזור
אז נכון, לקחת פסק זמן של שנה מהחיים
זה הכי רחוק ממני
אני רגילה ללחץ, לסחרור, להגשמת יעדים..
אז במקביל לטיפול בבנות שלי
קבעתי לעצמי שאני חוזרת לפילאטיס ויוגה..
ובשביל להיות "במסגרת" שאני רגילה אליה כל חיי,
זכיתי ובעלי רשם אותי בהפתעה ללימודי קונדיטוריה
שזה החלום הכי רטוב שלי..
ככה לאט , באיזי
למלא את הנפש..
מי יודע אולי התאונה זה הדבר הכי טוב שקרה לי..
ובגיל 27 אני זוכה ***באמת**** להגשים את עצמי.
תודה ענקית לכל מי שתמך והצחיק
גם בפרטי
מאחלת לכולם בריאות הגוף ולא פחות חשוב
בריאות הנפש

