את מתכוונת האם לבנות אסור להסתכל על גברים בלבוש מצומצם?

וגם על נשים שלבושות בלבוש מצומצם

יש בעיה לנשים להסתכל על גברים אך לא נראה לי שיש בעיה לנשים להסתכל על נשים אחרות בלבוש מצומצם אך הייתי ממליץ לבדוק עם עצמך אישית האם זה גורם לך להרהורים או לא. אם זה גורם לך להרהורים את לא צריכה שיהיה איסור מפורש אלא לא להסתכל בעצמך.

הרי לנשים יש את איסור ולא תתורו אך אין איסור "ונשמרת" כמו אצל גברים, מה שמוביל לנפקא מינות פה.

שהן חייבות + עוד "ונשמרת". מה שנאסר מצד ולא תתורו אסור גם עליך באותם גבולות וזה רלוונטי מאוד.

מכל מקום, זה פשוט אור כמה איסורים אתה עובר ולדעת מי, והאם זה דאורייתא או דרבנן שזה מאוד רלוונטי (כי לדעת רבים משמע שזה דאורייתא ולא תתורו דווקא, לגבי ונשמרת פה יש לדון).

גם לבנות אסור - נוער וגיל ההתבגרות

אבל תכל'ס אני מסכים עם זה לגמרי.

לא אכנס לזה כאן כי כבר היה על זה שרשור מזעזע באורכו, אבל בעיקרון נשים מצוות על "ולא תתורו" כמו גברים מה שגורם לכך שיהיה אסור להן להרהר בעבירה ממשית, אבל לא אוסר עליהן על עוררות כללית שלא קשורה לגבר ספציפי.

בקשר להאם אסור לאישה להנות מיופי האיש - יש שאומרים שלא אסור (הרב עובדיה [אם כי אומר שזה לא חיובי], הרב קרליץ [שאותו לא פתחתי במקום אז לא יודע מה יחסו הכללי לכך]) ויש שאומרים שכן אסור (שו"ת משנה הלכות לרב קליין). מכל מקום לדעת כולם זה בכל אופן לא חמור כמו אצל גברים שחייבים באיסור נוסף שממנו נובע עוד איסור הסתכלות בכוונה להנות.

מומלץ לשאול את רבך בנושא.

אשרייך!

"מגרה יצר הרע בנפשיה" - אפילו לשיר שירי עגבים. כ"ש הרהור של ונשמרת.

מצד מגרה יצה"ר בנפשיה. או שהטומאה היא סימן ולא סיבה.

ובמקום אני יכול לומר שר' משה פיינשטיין מוציא מזה מפורשות בתשובה המפורסמת שלו על דרכא אחריתא.

ומצד מגרה יצה"ר בנפשה, השאלה היא יצר הרע למה. זה חייב להיות רק יצר הרע לולא תתורו בעיקרון.

את הסברה של מגרה יצה"ר מביא המשנ"ב.

ומאיזה טעם.

המשנ"ב הוא הפוסקים.

כי יש לזה נפקא מינות. מה גם שלא בטוח לדוג' שלגבי אישה להסתכל ביופי זה נחשב לגרות יצר הרע.

קל וחומר משירי עגבים.

לא ראיתי מישהו שחולק בזה על המשנ"ב (שיש בזה מגרה יצה"ר).

לרוב הפוסקים בכל מקרה יש איסור עצמי בהסתכלות (ופשט שו"ע שבכל הסתכלות של הנאה עוברים על לא תתורו).

איך מותר להסתכל באשתו נידה (הטעם משום שהיא מותרת לו לאחר זמן)? האיסור העצמי חייב להיות מקסימום דרבנן ואז יש מקומות שלא גזרו... ואז אולי יש גדר הרחקה דאורייתא ואיסור עצמי דרבנן. ואז גם יכול להיות שאת הדרבנן לא גזרו על נשים.

יש נפקא מינה כי זה לא קל וחומר משירי עגבים, עם כל הכבוד. להנות מיופי של גבר זה לא אותו דבר כמו לשמוע שירים מיניים. מלבד זאת, מי אמר שלדעת המשנ"ב זה ממש איסור? אולי זה סתם דבר שלילי מבחינתו? מה הלשון שלו?

כי זו שיטת השו"ע כאמור, ור' יונה בשערי תשובה.

אין סיבה להניח שלא גזרו על נשים - השווה הכתוב איש ואשה לכל לאווים.

וכן כתבו רוב הפוסקים.

טוב, זה עניין של נקודת מבט. בעיני זה ק"ו ברור. הלשון היא איסור ממש.

הרי הוא אומר במפורש שלוקים על זה מרדות שזה דרבנן. הבית שמואל מסיק שזה דרבנן מבחינתו באמת כמו שהוא מבין את הרמב"ם, אבל העצי ארזים מעיר שבהחלט יכול להיות שזה גם ולא תתורו רק שלא לוקים על זה מהתורה כי זה לאו שאין בו מעשה. לדעת כולם אפשר להבין שברור שזה חטא להסתכל דאורייתא, אבל זה מצד דין הרחקה מהאיסור (יש רף התרחקות מאיסורי עריות והרף הזה הוא הסתכלות), ולדעת השו"ע והרמב"ם לוקים על זה דרבנן ואז יש איסור עצמי דרבנן. ולכן גם השאלה לעיל נפתרת.

יש גם שיטות שהסתכלות לשם הנאה שאינה לשם זנות אלא רק נהנה זה יוצא מונשמרת ולא מולא תתורו בכלל, אגב.

יכול להיות שהתבלבלתי והשו"ע לא כותב במפורש שזה לא תתורו.

בכל מקרה, אפילו אם זה דרבנן, זה דין בריחוק מעריות (לא תקרבו) שנשים חייבות בו כגברים.

ולר' יונה יש בזה וודאי לא תתורו.

והרב עובדיה שהם לא באמת חולקים, ושניהם אוסרים הסתכלות לשם תאוה אבל סתם הסתכלות של התפעלות מיופי מותרת אם זה לא משביע את יצרה של האישה.

גם על התשובה המפורטת שלעיל

אין שום היתר לפגום בעניים בשום דבר נגד התורה

לכן גם כל תמונה שהיא נגד ההלכה אין שום היתר,

ישר כוח על השאלה.

וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.

"שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה... והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות".

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו