בס"ד
לצד ישוב מסוים בלב יהודה ושומרון, יש מעיין. לפני מספר שנים, יותר מעשור, נוער הישוב לקח אותו כפרוייקט והפך אותו למקום מטופח ויפה שמשך אליו אנשים רבים מהסביבה בין היתר מהעיר החרדית הלא כ"כ רחוקה. הנוער התעצבן 'זה המעיין שלנו! ' הם מחו בתוקף 'למה החרדים באים ומשתלטים, מלכלכים ולא מנקים'. האם הם צודקים?
בשבועות האחרונים עלה לכותרות נושא נחל האסי שזורם בין היתר בתוך קיבוץ ניר דוד. מהתמונות מהמקום ניתן להבין מדוע אומרים שבית שאן היא פיתחו של גן עדן. נחל יפה שבאמת אין שני לו פה בארץ. אלא שאת המקום רובנו מכירים מהתמונות ולהגיע למקום זה כבר פחות ניתן. הטענות לפתיחת האסי ידועות לכל ואין צורך לפרט, אך כעת אני רוצה להעלות את הצד השני של התמונה.
אזור עמק המעיינות הוא בין האזורים הכי מטוילים בתקופה זו של השנה. אלפים באים להתרחץ בסחנה, לטייל בשביל המעיינות ולקפוץ ראש במעיין עין הנצי"ב, אבל למרות שכל המקומות האלו קרובים מאוד לאסי, הם לא דמים לא במראהו. מדוע? כי בני המקום הפכו אותו לכזה. בעבר זה באמת היה עוד נחל שזורם באזור, אבל תושבי ניר דוד הפכו אותו למה שהוא היום.
נכון, הם התיישבו על יד משאב טבע נדיר, אבל בסופו של דבר השטח הזה נמצא בתוך התב"א המאושר של הקיבוץ. ישנם קיבוצים באיזור שהחליטו לייבש את הנער או המעיין שהיה בגבולם ויש את ניר דוד שהחליטו לשפץ את המקום ולטפח אותו. אילולה הם, המקום היה עוד המשך של נחל כמו רבים ואחרים בעמק ומי יודע אם בכלל משהו היה מטייל שם.
אם אדם יחפור בגינה הפרטית שלו וימצא מעניין מיים חמים, או ישוב ימצא נביעה שנובעת בתוך שיטחו ויכין ממנה גם פינת טבע יפה, האם אנחנו יכולים לחייב אותו לפתוח את זה לציבור הרחב? האם אנחנו יכולים לזעוק שהטבע הוא של כולם ואז מה אם זה נמצא בשטח פרטי?
כעת נלך כמה קילומטרים מזרחה לקיבוץ עין הנצי"ב (שגם שם היו בעיות רבות לפני מספר שנים עד שנמצאו גם כן כל מיני פשרות) או ולמעיין שלצידו. את סוף השבוע האחרון עשיתי באיזור מה שגרם לי לעבור במקום מספר פעמים. ביום חמישי שהשמש כבר החלה לשקוע, עוד היו מספר רכבים בחניון שמעידים על כך שיש עוד אנשים במעיין. למחרת, בשש וחצי בבוקר שעברתי שם שוב, כבר היו שם רכבים חדשים של ראשוני המטיילים שהלכו והתרבו ככל שחלף הזמן.
בעין הנצי"ב הבעיה הייתה בזמנו גדולה עוד יותר, מדובר בקיבוץ דתי שהיו מגיעים אליו גם בשבתות ובלבוש לא צנוע בכלל. דבר זה פגע מאוד בתושבים וזאת הסיבה שהם החליטו לסגור את המקום לציבור הרחב עד שהוכן החניון בכניסה ונסלל שביל שעוקף את הקיבוץ מהצד.
שלא כמו בעין הנצי"ב ובסיפור שפתחנו, האסי נמצא בלב ניר דוד. זה לא שאפשר לבוא מהצד, אלא זה אומר משש בבוקר עד שעות הלילה המאוחרות באים אנשים ומסתובבים לך בין הבתים. אין פה אף אחד שיהיה מוכן לחיות במקום שבו יש תקופות בשנה שבהם בני נוער ומשפחות נמצאים לו בכל מקום.
ועוד דבר נוסף שצריך לשים על השולחן. מי שהתחיל את המאבק אלו תושבי העיר הסמוכה בית שאן. בין תושבי העיר לבין השכנים בקיבוצים זורם כבר שנים ארוכות דם רע. בית שאן היא עיירת פיתוח, ואילו הקיבוצים נמצאים במצב סוציו אקונומי הרבה יותר גבוה. אלה בעיר לרוב ספרדים ואילו בקיבוצים נמצאים הספרדים. ממש ישראל הראשונה וישראל השנייה. האסי הוא רק עוד מאבק קטן בין המקומות. כמו שעכשיו תושבי בית שאן טוענים נגד הקיבוצניקים, גם הקיבוצניקים טוענים מצדם שהם סובלים לא מעט מצד תושבי בית שאן. הפעם זה נהפך למאבק ציבורי שמעיתון 'שיחת העיר' שיוצא באיזור, כול המדינה שמעה עליו.
להישאר לפני שער צהוב סגור שלא נותנים לך להיכנס, זה אף פעם לא נעים. מניסיון. אבל תמיד צריך לזכור שכמו לכל דבר בחיים יש גם צד שני לסיפור שצריך גם לדעת אותו, ובסופו של דבר בצד השני עומדות משפחות שמפחדות שהחיים שלהם יהרסו ברגע אחד.
האם אין תלונות גם על תושבי ניר דוד? וודאי שיש. אם הם אכן הטו את הנחל בחלקו או ייבשו חלק אחר, זה חמור מאוד. בכלל, התנהגות בריונית כלפי מי שמנסה להיכנס למקום היא נוראית. אין ספק שהם ממש לא צדיקים בכל הסיפור הזה. אך כאמור, יש לסיפור גם את הצד שלהם שחשוב לשמוע ולהכיר.
ואם נחזור לסיפור הפתיחה, תמיד צריך תמיד לשים לב אם לנו בעצמנו אין ניר דוד שעליו אנחנו מגנים ומונעים מאחרים להיכנס אליו. פעם זה מעיין ופעם זה גינה ציבורית בגבעת שמואל או במודיעין.
