ואיך בשניה הכל קרס
האימון שלי הלב השמחה הכל נהרס
נמאס לי לצאת הנשמה הטובה
כשכולם רעים
נמאס לי להשאר בלי כוחות שכולם חזקים
למה אני אמיתית וכנה
כשכולם משקרים
וזה כל כך קשה להחזיר טוב על רע
כשאין בכלל למי לספר מה קרה
ואיך שהכל כואב ופצוע
הלב שלי כבר מכיר את התחושה של להיות הפגוע
אני מפקירה אותו בשדה הקרב
אוסרת עליו להיות מאוהב
שישנא את כולם
למי אפשר להאמין
אין פה אף אחד אמין
ואיך זה שכל אחד עסוק בעצמו
ואיך זה שהדמעות יורדות בלי סיבה
ואיך שכחתי מה זו באמת אהבה
והעיניים האדומות לפנות בוקר
והלילות הלבנים
הפריקות הכאבים הצער
הם יכולים לספר למי שרוצה לשמוע
ששוב הכל חזר
ששום דבר לא באמת נגמר
כל האנשים שבאמת אוהבים אותי
עוזבים אחד אחרי השני
כי פגעתי בהם רק בגלל שאני פגועה בעצמי
ואיך שנמאס לי מהעולם
שאני כבר לא אני
ואיך שלמדתי לפגוע ולהרוס לעצמי

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען