הרי לכם הסיפור המלא של "עליבבא וארבעים השודדים":
לפני שנים רבות, בעיר בגדד הרחוקה, חיו שני אחים. אביהם מת והוריש להם את כל רכושו. בצוואתו של האב נכתב, כי הוא מחלק את הרכוש בין שניהם שווה בשווה. אך האח הבכור, קאסים, לא הסכים, לקח לעצמו את כל הרכוש ולאחיו הצעיר, עליבבא, לא הותיר דבר. קאסים התחתן עם אישה עשירה, שרוחב לב ונדיבות לא היו תכונותיה הבולטות. הוא פתח חנות לשמנים ובשמים והתפרנס בעושר. עליבבא לעומת זאת, התחתן עם אישה ענייה אך נדיבה, ישרה וטובה, והיה מתפרנס בדוחק מחטיבת עצים. לאחר שבת השכנים שלהם, מורגיאנה, התייתמה מאביה ומאמה, לקחו אותה עליבבא ואשתו, ואימצו אותה כבת.
יום אחד, לא הצליח עלי בבא להרוויח פרוטה, והוא הלך אל אחיו, בבקשת עזרה. אחיו קאסים הביט בו בזלזול ואמר: "איזה טיפש אתה, אחי! גם עובד כחוטב עצים עלוב, וגם התחתנת עם אישה חסרת רכוש! צא מביתי!"
עלי בבא יצא מביתו של אחיו בצער, והלך עם חמורו לחטוב עצים. בעודו חוטב, שמע קול דהרות. הוא מיהר להחביא את חמורו בין השיחים והוא עצמו טיפס על עץ גבוה, והשקיף מלמעלה על המתרחש. מבין העצים, ראה עליבבא את כנופיית ארבעים השודדים הנוראה. הם דהרו אל תוך היער, ואז נעצרו מול סלע גדול. מנהיג השודדים, אדם בעל פנים מצולקות וקול צרוד, צעק: "סומסום היפתח! סומסום היפתח!". ואז, ראה עליבבא לתדהמתו שהסלע זז, ומאחוריו מתגלה מערה. השודדים מיהרו להיכנס עם שללם לתוך המערה, ואחר כך הסתלקו משם בדהרה.
עליבבא ירד מהעץ, הסתכל סביבו, ואז החליט שלא יזיק לנסות. הוא ניגש את הסלע הגדול, וצעק: "סומסום היפתח! סומסום היפתח!", והסלע זז בדרך פלא. עליבבא נכנס אל המערה, וכמעט התעלף. כל אוצרותיהם של השודדים היו שם. הרים על הרים של זהב, תכשיטים, אבנים טובות ויהלומים. חשב עליבבא: "רק חופן מכל מה שיש כאן, יעשה אותי עשיר אף יותר מאחי. ואיני צריך להרגיש אשמה, כי הגונב מגנב פטור!". לקח עליבבא את חמורו, העמיס עליו זהב ואבנים טובות, ומיהר לחזור אל ביתו.
כשהגיע הביתה, אשתו התלהבה כל כך מן הסיפור ומן הזהב, עד שרצתה לספור את כל המטבעות. עליבבא מנע זאת ממנה באומרו שייקח להם ימים שלמים לספור את הכל. "ובכן, לפחות טוב יהיה לדעת מה משקלו של האוצר", אמרה אשתו. ומכיוון שבביתם לא היו מאזניים לשקילה, אצה היא אל אשת קאסים, וביקשה ממנה להשאיל את המאזניים שלה. אשת קאסים לא הבינה מדוע היא זקוקה למאזניים בשעה כה מאוחרת, לכן מרחה דבש על המאזניים, בתקווה שמשהו ממה שיישקל, ידבק, וכך היא תוכל לדעת לשם מה הם הושאלו ממנה.
אשתו של עליבבא חזרה לביתה, ובמשך כל הלילה הם שקלו את הזהב, וראו שהאוצר שווה יותר ממה שהעזו לחלום. בבוקר החזירה אשת עליבבא את המאזניים לאשתו של קאסים, וזאת רצה לראות מה נשאר עליהם. היא הופתעה לגלות שלא דבוק שם גרגר אורז או חיטה, אל מטבע זהב. היא רצה לחנותו של קאסים וצעקה: "ראה איזה אח יש לך! כל הימים מבקש מאיתנו הלוואות, ומתברר שיש לו אוצר כה גדול, עד שבמקום לספור אותו, הוא שוקל את הזהב!". רץ קאסים אל אחיו, ואמר: "איזה מן אח אתה, שלא מתחלק איתי בזהב? היכן מצאת אותו?" ועליבבא סיפר לו את כל הסיפור. מכיוון שקאסים היה אוהב ממון, הוא יצא באותו לילה עם שיירת חמורים אל עבר המערה. כשהגיע לשם הוא נדהם לראות את האוצר, והעמיס על חמוריו ככל שיכלו לשאת. אז פנה לצאת, אבל שכח את מילת הקסמים שבעזרתה זז הסלע. הוא ניסה כל מה שעלה בדעתו אך ללא הצלחה. לפתע שמע קול קורא: "סומסום היפתח! סומסום היפתח!", והסלע זז. מולו ראה קאסים את ראש השודדים, וזה ערף מיד את ראשו.
לאחר זמן מה, ראתה אשת קאסים שבעלה מאחר לבוא, ורצה בבכי אל עליבבא. עליבבא הרגיע אותה באומרו שיצא לחפש אחר אחיו. הוא הגיע למערה, צעק: "סומסום היפתח! סומסום היפתח!", והסלע זז. שם, על הרצפה, ראה עליבבא את אחיו המת, והצטער צער רב על חמדנותו של קאסים. לאחר מכן הוא העלה את הגופה על חמורו, והלך הביתה. הוא הניח את גופתו של קאסים על המיטה, ומורגיאנה הלכה לקרוא לחייט זקן שהיה גם קוסם, ששמעה עליו בילדותה. החייט הזקן שמח מאוד להוכיח שוב את קסמיו, והסכים ברצון לבוא, תמורת תשלום הולם. מורגיאנה לא רצתה שהחייט ידע לאן היא מובילה אותו, ולכן קשרה את עיניו והוליכה אותו אל ביתו של עליבבא. כשהגיעו, תפר החייט את ראשו של קאסים לגופו, לקח נשימה עמוקה, אמר כמה מילות קסם, והגופה קמה לתחייה. קאסים היה נרגש ממעשי אחיו, וביקש ממנו סליחה על כל מה שעשה לו. "הייתי איש רע, ואני רוצה לפתוח בחיים חדשים. לכן, עליבבא אחי, אני נותן לך במתנה את חנות השמן והבשמים שלי ואני ואשתי נפליג מכאן אל ארץ אחרת".
ארבעים השודדים הגיעו למערה, וראו לתדהמתם שהגופה נעלמה. הם הבינו מיד שעוד מישהו גילה את סודם, והחליטו שלא ישקטו עד שיהרגו אותו. הם דהרו לעירו של עליבבא, ושאלו אדם היכן גר האיש העשיר בעיר. האדם כיוון אותם לביתו של עליבבא והמשיך בדרכו. כשהגיעו לשם השודדים, סימן מנהיגם בצבע לבן איקס גדול על דלת הבית, והסתלק משם, כשבמוחו תוכנית. למחרת ישובו לשם השודדים, ויהרגו את עליבבא ואת כל משפחתו.
מורגיאנה, ביתם המאומצת של עליבבא ואשתו, הכירה את מעשה השודדים, והחליטה לעשות מעשה. היא לקחה צבע לבן, וצבעה איקסים לבנים וגדולים על כל בתי העיר. למחרת באו כנופיית השודדים, ונדהמו לגלות שכל דלתות העיר מסומנות. כעס ראש השודדים, והסתלק משם. ארבעים השודדים נכנסו למערתם, שם ישבו וחשבו איך לבצע את זממם. לאחר מחשבות ארוכות מצא ראש השודדים פתרון. הוא יתחפש לסוחר שמן, ובשלושים ותשעה כדים הוא יחביא את אנשיו. ואז, כשייתן להם סימן, ישחטו את עליבבא ואת כל בני ביתו.
למחרת הגיע ראש השודדים עם שיירת חמורים שעליהם שלושים ותשעה כדים אל העיר. הוא חיפש אדם שיוכל להראות לו את ביתו של עליבבא, ופגש בחייט הזקן, ששר לו שיר ונראה מרוצה מאוד. "מדוע אתה כל כך שמח, איש זקן?" שאל ראש השודדים. "אוהו! הרווחתי המון כסף ממעשי קסמים. תפרתי ראש של גופה והחייתי אותה". הבין ראש השודדים מדבריו, שהאדם שגילה את סוד מערתם הוא האדם שהוא מחפש, ולכן שאל את החייט האם הוא יוכל להוביל אותו אל אותו הבית. "אינני יכול מפני שעיני לא ראו את הדרך. הלכתי בעוד עיני עצומות". ראש השודדים הבטיח לתת לו חמישים שקלי זהב, והחייט אמר שיסכים לנסות. הוא קשר את עיניו, והתברר שדווקא זכר טוב את הדרך.
השודדים הגיעו אל ביתו של עליבבא, והוא הכניסם במאור פנים, ואף הציע לראש השודדים להישאר ללון בביתו. ראש השודדים הסכים ברצון, ולאחר שהכניס את כל כדיו למחסן, ישבו הוא ועליבבא לסעוד. מורגיאנה בישלה את המאכלים, ולאחר זמן מה חסר לה שמן. היא החליטה לקחת מן אחד הכדים של הסוחר החביב, מפני שבוודאי יסכים לתת להם מעט. היא נכנסה למחסן, ואז שמעה את קולות השודדים מן הכדים, והבינה מה קרה. אחד השודדים שמע את צעדיה ושאל: "המפקד, עכשיו?". "עוד לא" העוותה מורגיאנה את קולה, ויצאה החוצה. היא נכנסה למטבח, הרתיחה שמן, ואז נכנסה למחסן, ושפכה את השמן על ראשי השודדים שמתו בזה אחר זה.
עליבבא וראש השודדים סעדו אל ליבם, כשלפתע נשמעו קולות חלילים, ואל החדר נכנסה רקדנית יפיפייה. היא רקדה לצלילי המוסיקה, וראש השודדים הביט בה בהערצה. עליבבא, שזיהה את מורגיאנה, חש שהילדה השתגעה. לרקוד כך לפני האורח? ועוד באמצע הסעודה? ראש השודדים הביט כה הרבה במורגיאנה הרוקדת, עד שהתהפנט מן הריקוד, והושיט לה מטבע זהב גדול. מורגיאנה התקרבה כאילו כדי לקחת את המטבע, ואז תקעה סכין חדה בליבו. עליבבא כמעט התעלף, ושאל אותה מה פשר המעשה הזה. "הרי רצחת אורח יקר שלא עשה לך מאומה! אין פשע חמור מזה!". "זהו אינו אורח יקר" אמרה מורגיאנה, והיא הובילה את עליבבא אל המחסן, שם הראתה לו את שלושים ותשעת הכדים עם השודדים המתים.
עליבבא היה נרגש מאוד מן המעשה של מורגיאנה, ואז אמר: "את יודעת, כבר מספר חודשים שאני רואה שאת מוצאת חן בעיני בני. אני מציע חתונה", והבן אמר: "נכון. אם היית מסכימה להתחתן איתי לא היה מאושר ממני". מורגיאנה הסכימה ושמחה הייתה רבה. החתונה הייתה מפוארת מאוד וכל נכבדי העיר הגיעו. "כמתנת חתונה, אני נותן לבני ולמורגיאנה את חנות השמן והבשמים" אמר עליבבא, וכולם הריעו לכבוד האב הנדיב. והם חיים להם באושר ועושר עד עצם היום הזה.