קודם האדם צריך לעבוד על הנפש  ולעלות

רק אחרי שהוא שלם עם דרכו ובעל חוסן פנימי

יכול לרדת ולהשפיע.

העליה תהיה פחותה אבל תתחיל ממקום יותר גבוה.

ונראה לי ששוב, זה קשור לאיך שאת מרגישה יש אנשים שיכולים להתקלקל מזה אז צריך ממש לשים לב

אם את תשפיעי ולא תושפעי מהמקום הנמוך, מצוין!!

אבל אם את עולה ויורדת כדי להשפיע ואז את מושפעת ויורדת עוד בגלל זה, אז חבל שירדת!!!

בין אם נרצה ובין אם לא נרצה.

כמו שאנחנו מברכים על מה שאנחנו אוכלים, למה?

כדי לקדש את החומר ולהפוך גם את הדברים הגשמיים שלנו לדברים קדושים בעלי משמעות עליונה.

אנחנו מוקפים במלא חול שהרבה פעמים קשה להתעלם ממנו (ואגב, ממש לא חובה להתעלם ממנו הררי לא נולדנו בשביל לסבול) אז לפעמים כדאי להתעלם ולהתנזר ממנו כדי שחס וכרפס לא נגיע למקומות שאנחנו לא צריכים להגיע, אבל הרבה פעמים כשנקדש אותו זה ישפיע טוב עלינו (וגם על הסביבה) בלי לקלקל ולהרוס

אני לדוגמא החלטתי "להתנזר" מפלאפון חכם כדי לא להגיע למקומות לא טובים, אבל אם את (ומחילה שאני משייכת את זה עכשיו לסמארטפון אבל יותר קל לי) חושבת שאת יכולה להשתמש בו בלי להגיע למקומות לא טובים ובמידה הרצויה אדרבה, את מקדשת את החומר!!!!

האידיאל היותר עליון הוא הקידוש. אי אפשר לחלוק על זה.

אלא שמי שיחליט להתפרע על החומר כדי לקדש אותו, ימצא את עצמו מסואב.

ההתנזרות נצרכת בתחילה, כדי להגיע לקידוש בסוף.

זו האמת.

זה לא דעתי האישית.

אם החומר הוא אמצעי לקודש הרי שהקודש מקדש את החומר, לא?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....