שעוד בטרם בריאת העולמות חקק הבורא חוק ברצונו, שכל הפעולות והמעשים יעשו תמיד על ידי איתערותא דלתתא, דהיינו שכל שפע שמושפע מלמעלה מוכרח שתבוא איזו התעוררות של הרצון מלמטה כדי שיושפע השפע. עולה השאלה, כיוון שהכל הולך אחר היסוד וההתחלה של הכל, איזה איתערותא דלתתא היתה בתחילת הכל, בראשית המחשבה הקדומה, כדי לקבוע את התנהלות כל מה שיבוא אחרי כן?
''והנה כביכול הספיק מחשבתן של ישראל אשר עלו במחשבה לפניו שיפעלו מצוות ומעשים טובים. זה היה מספיק לאיתערותא. זהו שרמזו חז"ל, "נמלך בנשמותיהם של צדיקים" (ב"ר ח' ו'), והנה הגם שלא היו ישראל עדין במציאות ולא סיגלו עדין מצוות ומעשים טובים, עם כל זה הספיק לאיתערותא מחשבתן של ישראל מה שיעשו אחר כך, הנה נשאר הכח הזה בימי רצון הללו באלול שאז היה הרצון הזה בשעת בריאת העולם. על זה אנו מתפללים "הֲשִׁיבֵנוּ השם אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה, ה' כ"א), שתשיב אותנו אליך בתשובה שלימה אפילו שאין אנו מסוגלים ליותר מהרהור ומחשבה, ממש כפי שהיה זה מספיק בימי קדם… שלא סיגלנו אז עדין מצוות ומעשים טובים וגם אפילו במציאות עדין לא היינו, עם כל זה הספיק מחשבתנו לחידוש הזמן והעולם על ידי מה שנעשה ונסגל אחר כך, אם כן גם עתה, עשה עמנו למען שמך, חידוש הזמן לטובה ולישועה עבור הקבלה מה שאנחנו מקבלין על עצמנו לשוב אליך בתשובה אחר הישועה, הבן" (בני יששכר).
אם כן, אין אנו זקוקים אלא ללכת בדרכי קדם ולעורר ההשתוקקות שלנו לחזור ולהידבק בשורשנו הרוחני, ובאמצעות כלי זה של התעוררות הרצון התחתון, ישפיע הבורא בחודש אלול את כל השפע, החיות והאור לו אנו זקוקים על מנת להשתנות.