בעלי גם קצת כזה, אז אולי זה קטע של גברים?

אני מבינה אותך מאוד מאוד. 

יוצא לי כל יום, לפחות פעמיים ביום, להפנות את תשומת ליבו של בעלי לדברים שעלולים לסכן את הבנות. על דברים שכבר הערתי עליהם או על דברים חדשים. 

קחי נשימה עמוקה ותסבירי לו עובדתית את הדברים, הכי נקי שאת יכולה.

אני יכולה לשתף שאצלנו כשהגבתי בלחץ לסיטואציות כאלה זה גרם לו להרגיש שאני מפקפקת ביכולת ההורית שלו, ולא זו היתה המטרה שלי, אז אחרי כמה פעמים כאלה שיניתי את הגישה (שלא תביני לא נכון- בלב אני בהחלט עוד משתגעת מידי פעם, אבל התגובה שלי מולו התמתנה מאוד). אני מנסה להזכיר לעצמי שהוא אוהב את הבנות ורוצה בטובתן, והכי הכי- לסמוך על הקב"ה ולהתפלל הרבה הרבה שישמור לי עליהן.

ולא יודעת עד כמה הוא עלול בלי כוונה לסכן את הילד, אבל אם נלך על הצד האופטימי- 

אני חושבת שזה התפקיד שלך ללמד אותו. וממש עובדתית. בלי רגש- לא של לחץ והפחדה ולא של עדינות כדי לא לפגוע בו. 

אולי אפילו לקבוע תור לרופא הילדים ולשאול אותו- מה מסכן את הילד ומה לא. מה מתאים בכל שלב התפתחותי בתקופה הקרובה. 

ולפני שאת חוזרת לעבודה, גם אם את בבית, כמה שיותר לתת לו להתנסות לבד עם הילד (כשאת מידי פעם נכנסת לראות אותם, בצורה טבעית, לא כדי לבדוק אותו). גם הוא ילמד מה מתאים ומה לא, וגם את תהיי יותר רגועה כי כשתחזרי לעבודה הוא כבר יהיה אבא עם ניסיון. 

יש הבדל שמים וארץ בין מיומנויות שילד אמור ללמוד כמו ללכת, לשבת, לתפוס משהו עם היד, ובין לשים אותם במצב מסוכן בכוונה. 

מפחיד אותי רק לחשוב על דבר כזה. ממש לא מסכימה עם מה שכמה כתבו כאן, שעושים ניסויים על התינוק לראות אם הוא יכול להסתדר. מה השלב הבא, לשים באמבטיה לבד ולראות אם יודע להוציא את הראש מתחת למים? לקרב לאש ולראות אם יודע להתרחק מזה? מדובר בתינוק, הוא לא אמור לדעת להסתדר לבד, זה חלק מלהיות תינוק, והתפקיד שלנו ההורים הוא לשמור עם התינוקות שלנו ולא להציב להם אתגרים מסוג כזה. כל שיגדלו ילמדו להסתדר בכל מיני מצבים אבל לא כל עוד הם תינוקות. וגם זה שתינוק עכשיו מצליח להחלץ ממצב מסוים לא מבטיח שיצליח בכל פעם כך שממש אין מה להרוויח מ"מבחן" כזה.

גם אני במקומך הייתי מייד מורידה לו את השמיכה מהראש, ונותנת שיחת מוסר רצינית לבעל.
לא עושים ניסויים בבני אדם, ובטח שלא בתינוקים.

אולי זה פיתרון..

עדיף לשאול על שטויות כדי לא לטעות...

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..