מספר של מפקחת, תדווחי כמובן מספר חסוי ובשם אנונימי

על חשד להתעללות בילדים, תראי מה המצב מתקדם.

אם המצב לא משתנה לטובה במיידי, ברור שלדווח להורים

חס וחלילה ילד ייחנק במצב הזה את לא רוצה את זה על הראש שלך

ולקבל טלפונים של ההורים את יכולה בקלי קלות, שהורה בא בבוקר 

תדאגי לקחת ממנו באופן אישי, קשה לי להאמין שמישהו יסרב כי הכל נעשה מתוך

דאגה לילד,ותוכלי פשוט בהודעת וואצפ אחת בקבוצה סגורה כמובן ללא הגננת

להביע את החשש שלך לגבי הילדים ומפה והלאה זה שלהם..

אף פעם לא הבנתי מי שאין לה סבלנות מלכתחילה שלא תעבוד עם ילדים. רחמנות

תנסי , יש רווחה, פיקוח, רק תיכנסי לאתר של אגף חינוך דרך אתר עירייה שלכם

ואני מאמינה שתמצאי את מי שמקושר.

ואת יודעת מה הייתי עושה? תשאלי גננת אחרת לגמרי,( ממעון/ גן אחר)  על המצב של המעון

כמובן בלי פרטים, שאלי אותה מה עושים במצב כזה? לאילו גורמים בדיוק לפנות

על מנת שהמצב יטופל כראוי.

אני מבינה אותך אבל לא יודעת זה מלחיץ שילד מגיע לידי הקאה או שיעולים?

מילא כפית שתיים אבל היא מתארת מצב שגרתי

עד גיל שנה זה בדרך בקבוקי פורמולה ואוכל רך ממש בקטנה.

זה לא אמור להיות כזה סיפור.

גידלתי 2 ילדים שיהיו בריאים ושהם לא היו רעבים לא דחפתי בכוח, ניסיתי

פעם פעמיים ודי. שהם היו רעבים הם בהחלט ידעו לדרוש.

התכוונתי שאני לא דחפתי וכך גם הן צריכות לנהוג

תדעי מה מספרים למפקחת. הזוי.

זו התעללות. 

אני לא רוצה לפתוח תיק במשטרה, כמו שהברתי.

מאוד כואב לי ועשה לי רע המציאות של התנהגות כזאת אכזרית בתינוקות קטנטנים שאני רגילה שמתעסקים איתם ברגישות ובחרדת קודש אבל אני לא חושבת שהיא עשתה את זה מרועה, היא עשתה אתזה משיטות קדומות מוטעות או/ו מאטימות שנוצרה בעקבות הרבה שנות נסיון. היא לא אדם רע

ולכן רציתי להבהיר שאני לא נגדה או משהו, אני נגד ההתעללות, ולכן אדווח על זה שתפסיק לעבוד.

ואציין שחוץ מזה לא ראיתי משהו חריג מצד צוות המעון ביחס לתינוקות, להפך ראיתי מטפלות רגישות, אוהבות, אחראיות ומסורות מאד.

ודווקא היה נשמע שהחוקרת שחקרה אותי כן לקחה את זה ברצינות ושזה כן יטופל,  אנסה לצלצל למשטרה לבדוק..

וואי ותודה גם לכל מי שהגיב בשרשור, תמך,העריך,העצים! באמת יצאתי משם בהרגשה שאני הבעיתיית שמתחילה עבודה ועל ההתחלה עוזבת,שמידי רגישה ולא מנוסה, והתגובות שלכם ממש חיזקו בי את האמון בעצמי ובטוב שלי! תודה

בסרט שאתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה למי שאתה רוצה גם אם זה פוגע.
תשקול מילים בבקשה להבא

ועל הדרך גם פוגע בה.
תן לה לבד בלי המילים החמות שלך. או שהיא תבין לבד או שהיא לא תבין בכלל. 

הכינוי שלך הוא אנלוגיה יפה לתגובה. אולי אם תנסה לשים מולך מראה ולהסתובב קצת תוכל לראות את הגיבנת בהתנהלות שלך. 

מישהי נקלעה בעל כורחה למצב לא פשוט. 

היא אזרה כח ואומץ ועשתה את הדבר הנכון - וזה לא קל. 

מה התגובה שלך: 

"את חיה בסרט ולא יעשו עם זה כלום". 

החלק הראשון של מה שכתבת הוא עלבון אישי והחלק השני סתם נועד לתת הרגשה רעה למישהי שעשתה טוב. 

מה זה נתן לך בדיוק בחיים? 

וודאי שמרגישה אחריות לדווח

אבל לדעתי הורה ששולח תינוק קטן, חסר ישע למעון, למטפלות ללא שום תעודה/בקרה, לכיתה שחוץ ממנו נמצאים בה עוד 17 ילדים ובסוף היום לא מגיע בכלל לקחת את הילד אפילו, הילד חוזר בהסעה.

כך שלא יכולתי לדווח לו במקום מה שעובר על הילד

בסופו של דבר אמור לשקול את הסיכונים הרבים שבזה ולשאת בתוצאות, זה אחריות שלו!

בגלל שחשוב לי הילדים הקטנים ושאני מרגישה אחריות על כל אדם מישראל שיכולה להועיל לו

דיווחתי על כך ומרגישה שעשיתי מה שביכולתי.

אני לא חושבת שלא עשיתי מספיק, היום התקשרתי שוב למשטרה לברר מה קורה עם זה, ענה לי חוקר אחר ואמר שיברר ויחזור אלי. וכן אני מנסה להשיג מספר של אחת מהאהמות.

בדיוק לכן לא רוצה להתעסק איתם ולפתוח שם תיקים.

אבל אין לצערי גוף היום שיכול לעשות את העבודה באמת בשלמות

אני את שלי עשיתי, ואתפלל שה' יעשה את מה שלא ביכולתי

מצד האמת, המשטרה אמורה לחקור את הענין - כי זה לא דבר "שלך". הם אמורים לבדוק שלא קורה אירוע של פגיעה בילדים קטנים.

טוב שאת עוקבת.

אם הם אכן בודקים ועשו מה שצריך, מה טוב.

אם לא, אז יהיה כנראה צורך או לנסות להכניס הורים לתמונה בכל זאת, או את הממונים בעיריה, או כן להגיש תלונה - תוך פירוט המורכבות של המקרה, כמו שעשית כאן. כלומר, להתרשמותך, לא גן של "רשעים", אבל האכלה אלימה.

יישר כח על האיכפתיות והפעולה.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת