בביצפר אבן חן בראש העין,ביצפר לאוטיסטים.

התפקיד שלי הוא להיות סוג של "מורה" או חונכת

עבור ילד אחד או שניים. לכל ילד יש תוכנית אישית

שהמנחה של הכיתה בונה עבורו. התוכנית כוללת

כל מיני עבודות ולמידות שונות ומגוונות,החל מעבודה על מוטוריקה

עדינה\גסה וכלה בנקיון אישי והתנהלות עצמאית שוטפת וכו'.

 

הצוות בביצפר ממש חמוד וטוב ועוזר! לפעמים משום מה שוכחים לפרגן,

מרוב העבודה האינטנסבית , ובגלל שכבר נכנסים לעבודה ממש אז שוכחים לתת

פידבקים לדוג', וזה דבר שבהתחלה די הרגיז אותי.

אבל לאט לאט הבנתי שאני כאן לא כדי לקבל פידבקים חיוביים ולא מילות הערכה משום אדם.

אני כאן כדי לתרום את שלי, כדי לקדם את הילדים שאיתם אני עובדת, ואני לא עושה את זה עבור אף

אדם אחר.( למרות שמדי פעם לא יזיקו איזה מילות הערכה ,תודה וכו' ;) )

 

אני לא מרגישה שמנצלים אותי בביצפר, כלומר ידעתי לקראת מה אני באה, ידעתי מה התפקיד שלי,

ואני לא חושבת שהצוות והביצפר מנצלים אותי..

יש קטעים שלפעמים נגיד צריך להחליף בגדים לילדים שפספסו וכו', אז בעקרון זה לא התפקיד של בנות השירות

ובאמת לפעמים אני קוראת לסייעת שהיא תעשה את זה .. אבל לפעמים כלומר גם אני עושה את זה ומחליפה לילדים

כי אני כבר נמצאת בתוך התפקיד , בתוך כל הצוות, ממש אחת כמו כולם, ומתרגלים לזה כבר כלומר.. לכן אני לא מרגישה מנוצלת ב"ה.

לדעתי התפקיד הזה-בת שירות בביצפר לאוטיסטים מתאים לבת שבאמת באמת באה לתרום מכל הלב, שלא חוששת מקשיים ומדברים שונים . מי שעושה שירות במקום כזה יוצאת אחרי זה מוכנה לכל החיים! היא לא תפחד משום דבר ותדע להעריך את החיים שלה הרבה יותר! תדע הרבה יותר על עבודה פרטנית ועל משמעת עצמית . זו עבודה מאוד אינטנסיבית שדורשת בת עם ראש גדול ואחריות ומוכנות לעבודה כזאת.

 

שיהיה בהצלחה רבה !

 

לפני כשנה, התחלתי שירות לאומי בגן אוטיסטים בחולון, תקן בת עמי. בגן מסויים (אני לא כותבת פה את שם הגן על מנת לא להסתכן בתביעות, בבקשה בנות שרוצות לסגור בחולון, שיפנו אלי במסר אישי, זה קריטי מאוד!.) לידו יש עוד גן, לא מומלץ, אבל לא אזהיר נגדו, כי המצב בו לא כמו בגן השני. הבעיה איתו זה שהצוות לפעמים מתחלף ומגיעות הסייעות של הגן הראשון לשם. הרכזת שני גנים (לא חס וחלילה הרכזת שירות לאומי של חולון, שהיא בסדר) היא אדם שלא הייתן רוצות לעבוד אצלו בלשון המעטה. לילדים היא מאוד טובה, למי שלובשת חצאית ו3\4 לא. הטוב לב שלה סלקטיבי ביותר.

בגן היו ילדים מקסימים שאהבתי ממש , ושתי סייעות ברבריות ורעות לב. הן היו כל הזמן מקללות ומדברות גסויות ליד הילדים, הפילו את כל העבודה השחורה עלי ועל הבת שירות השנייה, וגולת הכותרת, היו מתנהגות לילדים בצורה מחפירה, יורדות עליהן, דוחפות אותן וכדומה.  כשהגיע שלב שלא רציתי להיכנע להן ולניצול שלהן, הן היו מעליבות אותי, מקללות אותי קללות כגון "מטומטמת" כשהגננת לא היי'תה שם ויורדות עלי. אני יכולה במסר אישי לפרט יותר ולספר על סיטואציות קשות שקראו.

בחנוכה עזבתי. שיכנעתי את עצמי עד חנוכה שאני לא צריכה לשבור את הכלים, לא צריכה ללכת ולהדביק על עצמי סטיגמה של "עוזבת", אבל הרגשתי שקצתי, ושאני לא יכולה להיות מנוצלת ומושפלת יותר.

המקום אינו מתאים לבנות שרוצות יחס חיובי, לבנות שרוצות לתרום באמת, ולא להיות השפחות של הסייעות, לבנות שרוצות להרגיש גם סיפוק מהעבודה שלהן, לבנות דתיות שקשה להן לשמוע דיבורים מאוד, מאוד, מאוד,אבל מאוד מאוד לא צנועים. המקום לא מתאים לבנות עם אפילו שמץ של עדינות. הגננת ידעה על ההתנהגות של הסייעות, ולא הי'ה אכפת לה.

קל יהיה להגיד לקוראות התגובה שאני ממורמרת על המקום ושעזבתי כי לי לא הי'ה טוב שם , אז אני משמיצה.

אבל זה באמת ובתמים לא נכון, אני דואגת לבנות שח"ו יכולות להגיע לשם שלא יעברו את מה שאני עברתי.

 לשם הגן אנא תפנו אלי במסר"ש

             בהצלחה.

 

עדי 1990 אני חושבת שאחת הרכזות הגדולות של בת עמי ישמחו לשמוע על זה!!!

וכל הכבוד לך שאת מנסה להוציא את האמת לאור אבל אני חושבת שלמקום כזה לא מתאים בנות שירות..

ויש המון מקרים שבהם החליטו להפסיק את עבודת הבנות שירות באותו מקום!!

אם את רוצה מספרים אשמח לספק לך!!!

בהצלחה ותחשבי שאת יכולה להציל בנות אחרות מהבושה הזאת!!!

 

בגלל שאני לא באה מרקע דתי אלא בחרתי את אורך החיים שלי בעצמי(דתי לאומי, למי שלא הבינה..),והיא לא היתה רגילה לבנות שהן לא התבנית המוכרת לה, היא לא ידעה איך "לאכול" אותי, מה גם שזו היתה תקופה מאוד נגדיר את זה "מאתגרת" בשבילי, התחלתי לחזור בתשובה ונתקלתי בקשיים עצומים בבית ונוסף לזה השירות שהיה נורא, ואני לא נוקטת בלשון הגזמה, אז הייתי במצב מאוד עדין ומבולבל, ניסיתי לנהל בקושי רב אורח חיים דיי זר, ניסיתי להתקרב ורק הורחקתי,מפה ומשם, ובמקום להבין היא ראתה בי נטע זר שנדבק לגרעין שלה וכשעזבתי את השירות והיא התקשרה אלי ודיברה איתי במשך דקות ארוכות,הוכיחה אותי וכעסה עלי על כך שעזבתי את השירות ,המילה היחידה שאני זוכרת שנאמרה היא "מוזרה" נכון לא התנהגתי בצורה שיגרתית, כיוון שהייתי נתונה בלחץ עצום,אבל אשת חינוך אמורה לדעת שלא שופטים אדם בשעת מכאוב, בצומת דרכים,בשעת קושי,היא כלל לא הבינה את המצב הבלתי נסבל שהייתי נתונה בו בבית, שה"סיירת" שלה שנולדו לזה והכל ניתן להן עם כפית של זהב לפה בבית ובאולפנה שלמדו בה מעולם לא נתקלו ולא יתקלו בו. למען האמת, הצלקות ממנה הרבה יותר עמוקות מאשר מהסייעות, כי היא כביכול אישה דתיי'ה, רבנית, בת של רב, "דוסית", והן היו אנאלפבתיות שאין מה לצפות מהן יותר מידי שחיו את כל חייהן בזוהמה, שניתן לצפות הרבה יותר מאשת חינוך שמכנה את עצמה "תורנית"...  ניתקלתי ביחס מזלזל מצידה, היא חשבה שאני מנפחת, שאני סתם "מקטרת" על היחס הנורא, ושהבעיי'ה בי, כיוון שלא שתקתי להן (הסייעות) כשההתעללות החמירה. היא לא ראתה בי אדם שאפשר להאמין לו, היא ראתה בי נחותה לעומת הבנות של הגרעין מהסיבה הפשוטה, שלא נולדתי לזה. עבדתי בפרך שנה שלמה על מנת להיות מה שאני היום, שומרת מצוות, סטודנטית במכללה דתית, לפני חתונה בעז"ה עם בני"ש שדווקא מעריך אותי יותר, מהסיבה שהיא לא העריכה אותי כלל, שהולכת לשבתות התנדבות ולא מאמינים שאני לא "נולדתי לזה". עברה מעל שנה, ואני כותבת את זה עם דמעות, הכאב שכאבתי ממנה לא משתווה בכלל למה שהיה בגן, חוסר האמון, ההתנשאות...

הייתי בוכה לה שבשבתות מדליקים לי בלילה אורות בחדר. שאמא שלי אמרה שהיא תהרוג אותי ותתאבד. שאבא שלי אמר ש18 שנה הלכו לזבל, שמקללים אותי, שאחותי ואמא שלי אמרו שהן יגזרו לי את השרוולים. ואם אני יכולה להיות בשבתות בדירת שירות עם הבנות, התשובה היתה לא נחרץ, אטום, קפוא, מתנשא.

עוד לא הרבה שנים בעה"י גם אני אהיה כניראה נשואה לרב, יהיו לי ילדים לא פחות דוסים מהילדים שלה, בלבוש וקל וחומר בפנימיות, אני אחבוש כיסוי ראש לא פחות, אם לא יותר צנוע משלה כנ"ל הלבוש... אני אהיה אשת חינוך אמיתית, ולא עם נחמדות סלקטיבית, ואולי אני אראה אותה ואגיד לעצמי בלב "ראית לאן הגעתי? לא הצלחת לשבור אותי".

כל הכבוד על המידע החשוב הזה,כי באמת בנות יכולות הגיע לשם ולהתקל בדיוק באותה בעיה שלך.

אני חושבת שעשית את המעשה הנכון פשוט לקום וללכת!

 

 

חזקי ואמצי

תנסי למצוא משהו מקצועי שיכול לטפל בזה- עורך דין, לכתוב לך כמה שיותר הוכחות על מעשיהם ולנסות להגיש תביעה משפטית רציניית.. הרבה אנשים סובלים מזה ועלולים גם לסבול- הילדים, בנות השירות, ההורים שאולי לא יודעים מה עבר עליכם ועל ילדיהם וכ"ו- ואם יש לך כח ואת מכירה את המקום טוב מניסיון אישי- אנא פני לאיש מקצוע בתחום (זה הזמן לנצל קשרים אישיים או חברים עתיקים של אבא...ולרתום אותם לעיניין). זה חשוב מאד!! הם צריכים לתת את הדין ובעיקר להפסיק את ההתעללות!! ויישר כח לך על האזהרה!!

 

לפחות תנסי.. בבשורות טובות.

אפילו אם את כבר מרגישה חלק מהצוות... אז כדאי מאד שתקפידו בתור בנות השירות- שלא לעשות את זה, ולו רק בשביל הבנות הבאות אחריכן, שזה יהיה כלל קבוע וברור לצוות- שבנות השירות בשום מצב לא מחליפות בגדים וכ"ו..

 

בהצלחה ובשורות טובות..

ואני ממש ממש ממליצה!!

אז ככה, אני עובדת במהלך היום בד"כ עם כיתות א'-ג', בעזרה לתלמידים בלבד! זאת יכולה להיות עבודה פרטנית ויכולה פשוט לעבור בין התלמידים ולעזור למתקשים. יש לי גם שני תלמידים מכיתה גבוהה שאני עובדת איתם ספציפית. ביה"ס שאני עובדת בו מעודד מאוד יוזמות [ראייה לכך-ביקשתי לעשות לוח קיר עם כל מיני תכנים חינוכיים. הבוקר הגעתי וראיתי שהלוח מפורק ובמקום זה תלו משהו שקשור לחורף. קראתי למנהלת והיא מאוד התעצבנה והיא מטפלת בזה כרגע.. ] וכל דבר שאני מעלה לרוב לא נתקל בשלילה. אני עובדת על פתיחת ספרייה של בי"ס. היא לא הייתה פעילה במשך כמה שנים ואני עובדת על פתיחה מחודשת שלה. כמו כן אני מעורבת בתחום של החינוך החברתי.

בעיקרון, בקשר לניצול אני לא מרגישה ממש מנוצלת. אנחנו פותחות את הבוקר בסיבוב בכיתות ורק אז אני אולי מנוצלת, כי צריך לעשות טלפונים או לטפל בכל מיני דברים שצצים, אבל בגדול אני לא מרגישה רע עם השעה הזאת. צוות ביה"ס מאוד תומך ואני מרגישה ממש טוב בו.

בגרעין הולך מעולה ב"ה. יצא שאנחנו קבוצה של בנות שהתגבשה יחסית מהר ואנחנו כבר עובדות על פעילויות.. המשפחות של הגרעין התורני פה מאוד נחמדות וכולן מביעות רצון לארח בשבתות וכו'. המפגש עם הציבור הלא-דתי קשה, אין מה לומר. אני נתקלת בהם במועדונית שאני עובדת בה, וזה מעמיד במצבים לא נעימים, אבל הסיפוק א-ד-י-ר!

 

יש עוד שאלות?

יפה לך.. הסתדרת.. א-ג בלבד.. שני תלמידים מכיתה גבוהה..

 

עזרה לימודית בלבד.. תנאים טובים...

 

אני עשיתי הכל, פשוט הכל,"בייביסיטרים" בחוץ לכאלה שלא נכנסים לכיתה, ולכאלה שמוצאים ממנה, תפאורות, תלבושות לטקסים ועוד דברים בסיגנון,מילוי מקום עם חצי כיתה, טלפונים,תיוקים של דפים, בעת הצורך החלפתי את המזכירה (זה הדבר היחיד שאני מודה, לא אהבתי), פלסטרים וחיטויי לשבים משדה הקרב, עזרה בחלוקת אוכל בכיתות, עוד שנייה גם הייתי שוטפת כוסות (גם את זה לא אכפת היה לי לעשות.. אבל לא היה צורך).

99% מהזמן לא הרגשתי שמנצלים אותי... נהנתי כ"כ.

הרבה יותר כיף לדעת שאני עוזרת הכי הרבה שאני מסוגלת ולא תופסת מעצמי ומציבה תנאים כאילו שאני באה להושיע מישהו...

 

(יש נטיי'ה כזאת לבנות של גרעינים, לא אומרת עליכן דווקא, שמגיעות מיישובים דתיים שהישראלי הסטנדרטי היחיד שיש שם זה זה שהתבלבל עם הGPS.. שהן בטוחות שהן באות להציל את העולם ולהאיר את החושך בתכלס הן צריכות את ה"נדחי עמו ישראל" לא פחות ממה ש"נדחי עמו ישראל" צריכים אותם, מגיעות וחוטפות הלם מהאוכלוסיה כי ערס זה היה משהו שרק רואים בטלוויזיה אם היא קיימת או בנשייונל ג'אוגרפיק (רצוי הגירסה הכשרה), לוקח חודש במקרה הטוב עד שהן יוצאות ממנו, ולאורך כל השנה הן מתלהבות כאילו שהן מצילות את העולם, הן מתות על האנשים כותבות שהעיר זה עיה"ק תובב"א,כן, הן באמת אוהבות אותן, אבל חושבות שהן קצת ילידים משבט הטימבקטו, קוראות לילדים דוד ורחל במלעיל יענו מנסות להיות כמוהם, ומתנהגות כאילו שהיגיעו לחוץ לארץ (רצוי למושבת ילידים באוסטרלי'ה  .) החברות הכי טובות שלי הן בנות גרעין רמלה לשעבר ואין לי עוררין לגבי העשייה החשובה שלהן, אין ולא יהיו כאלה בנות מדהימות!!.. אין פה אמירה שלילית לגבי הבנות עצמן שבאות בכוונה הכי טובה שיש ובאמת עושות, אלא לגבי זה שבנות חיות 18 שנה בבועה שלהן, ולא מכירות את העולם שנמצא 20 קילומטר מהן, עד שהן מגיעות לש"ל, אשמה לא שלהן, אלא של מי שמחנך אותן כל השנים.)

בהצלחה.

  

באתי ממקום בדיוק כמו רמלה..

והסבר קטן...

הדברים נכתבו בהומור למי שלא הבינה...

ובאופן כללי יש אמת בנאמר לגבי לא מעט בנות...

שכוייח לך!

אהמ... שכתבתי ביה"ס התכוונתי ביה"ס רגיל.... אבל לא נורא "שירו למלך".....

אני מחכה לבת שעושה שרות באולפנא... שזה הדבר שאני ממש רוצה לעשות....

ועוד שאלה..... מה הדרישות של התפקיד של בת שרות בגרעין תורני??

תודה ענקית צדיקות!

אחריות, ראש גדול, רצון וכח לעבוד.. לזה את מתכוונת?

אני מממש רוצה שיענו לי טוב?

אני אנסה לשחזר..

 

אני עשיתי שירות(שנה שעברה) במדרשת התורה והארץ של כפר דרום(כיום באשקלון)- שהיא מדרשה להעברת יהדות

 

אז ככה- יש צוות של המדרשה שזה כולל את הבנות שירות ואת האנשים שהמדרשה בחרה שיעבדו עם הבנות(הבנתי שבכל מדרשה זה משו אחר- אצלנו למשל עבדו איתנו 2 אנשים: הרכזת, ועוזר חינוכי-שתפקידו היה לבנות איתנו את המערכים כך שיתאימו מבחינה חינוכית ויתאימו לרמת התלמידים.

 

לכל מדרשה יש את הכללים שלה- אני יכולה להגיד לך על המדרשה שלי... אצלנו היה ככה: המדרשה שהייתי בה היא מדרשה להעברת יהדות אז דבר ראשון היו לנו את הפעילויות הסטנדרטיות של לקראת החגים(למשל: באלול-תשובה, לפני סוכות-ארבעת המינים, לפני חנוכה-שמן הזית, וכו'..) וחוץ מזה היו פעילויות שאנחנו החלטנו שאנחנו רוצות לעשות(למשל- ארץ ישראל, כבוד הבריות, כיבוד הורים ועוד..) עכשיו במדרשה שלנו היינו מפרסמים בבתי הספר איזה פעילויות יש לנו והם היו מזמינים מה שהם רוצים...

 

תלוי מאוד בכל בית ספר- המדרשה שהייתי בה היא מדרשה ניידת, כך שיצא לי להיות בהרבה בתי ספר ברחבי הארץ ועם הרבה סוגים.. יש בתי ספר וכיתות שממש היה לי כיף להעביר בהם פעילות-התלמידים ישתתפו, המורים התנהגו אלינו בכבוד, ולכן הפעילות בהם היתה ממש מוצלחת ותגובות התלמידים היו בהתאם.

 

 איך האוירה בכללי?

אני חושבת שזה תלוי מאוד בצוות, אם יש פירגון וקבלה אז האוירה ממש טובה!

אני לא יכולה להגיד לך שלא מתעצבנים וטונים לא עולים מידי פעם(מה לעשות זה די טבעי שאם את יושבת עם עוד אנשים ולפעמים גם עד אמצע הלילה ולא כולם מסכימים עם מה שאת חושבת אז גם זה קורה..אבל השאלה היא מאיפה זה בה ועד כמה את מוכנה לקבל את השוני שלה!)

 

אין לי בראש את הדמות המתאימה(אני יכולה להגיד לך שהיינו 3 בנות שירות וכל אחת מאיתנו שונה לגמרי מהשניה!!)

מה שחשוב זה מישי שמוכנה להשקיע ולתרום בלי להתחשבן כמה אני עשיתי וכמה היא עשתה.. אחת שמסוגלת לקבל דעות ששונות ממנה ולפעמים לעשות דברים שאת לא כ"כ אוהבת..

וכמובן אחת שלא חושבת כמה שעות היא כבר נתנה החודש...(כמעט כל הימים עבדנו מעבר לשעות שאנחנו חייבות והיו ימים שעבדנו גם עד 12 בלילה...)

עוד משו חשוב- המדרשה שהייתי בה היא מדרשה ניידת מה שאומר שמעבירים פעילויות בכל הארץ, זה אומר שיש לילות שלא ישנים בדירה(דואגים להתארח בדירות שירות או משו בסגנון..) זה אומר שלפעמים קמים לפנות בוקר כדי להגיע למקום הפעילות בזמן..

 

עוד משו קטן- אם את חושבת על התחום(אפילו אם את עוד לא ממש בטוחה מה את רוצה) מומלץ בחום להגיע ליום מיונים של איגוד המדרשות(הוא מתקיים בד"כ בחנוכה, ומרכזים לך במקום אחד את כל המדרשות וככה יותר קל לנסות להבין מה הולך בכל מדרשה) רק שההרשמה ליום מיונים נסגרת ב26/11/09 אז כדאי להזדרז!! (וכמו שאת יודעת- שום דבר לא מחייב! גם אם עברת ראיון במדרשה וקיבלו אותך, אבל את לא רוצה- את לא חייבת להם שום דבר!!)

 

מקוה שעזרתי..

המון בהצלחה!

ואם יש עוד משו שאת רוצה לשאול את בכיף מוזמנת לכתוב- גם באישי..

בי"ח רמבם חיפה במחלקת ניתוח אומבלוטורי...וזה מאוד מעניין!!! אוליי בהמשך השירות אפילו יתנו לי להציץ קצת לניתוחים(ככה הם אמרו לי) אבל בקיצור השירות הזה מספק מאוד!!

אני כמו ספרנית רק בלי הכשרה.

ממליצה ספרים,משאיליה ספרים לקוראים, מסדרת מדפים וכו'

לפעמים אני צריכה להיות בכתבי עת.

פעם ראשונה שאני שומעת על תקן כזה!

זה נורא כיף, יש קהל שבא לקחת ספרים אז יש עם מי לדבר ויש צוות נחמד ומטלות מגוונות.

אני עם "פשוטת העם" בדירה.

השירות פה ממש כיף ומספק..ב"ה

אני עובדת בבי"ס עם צוות ממש חמוד ומנהל תותח מהגרעין התורני כאן.הילדים ממש ממש חמודים!!אין אין אין עליהם!!!אני ממש ממש ממליצה לבוא לבי"ס הזה -ממ"ד "בר אילן".

אחרי הצהרים אני במועדונית.זה גם ממש נחמד.

ב"ה זה יחסית עמוס ויש לנו את יום שלישי לנוח ולעשות מה שאנחנו רוצות מסיום הלימודים אא"כ אין פעילויות שצריך לארגן בגרעין.אז ב"ה יש לנו מתי לנוח.

מי שרוצה מוזמנת לדבר איתי באישי....

ונפגש בע"ה בסיירות...

 

בהצלחה!! ולא להלחץ...אבל גם צריך לדעת להיות בעינינים ולא להזכר מאוחר מידי.

קודם כל, זה ממש מוזר לי שפתאום כל מי שפה בפורום שחיפשה שנה שעברה שירות, עכשו כותבת איך לה ועכשו אנחנו אלה שממליצות וכו'.. הייתי חייבת

 

אז ככה- במה שאני יכולה לעזור לך זה התחום של הגרעין התורני.

משהו חשוב שכדאי לברר על גרעין תורני-

בהמון גרעינים הפעילות האינטנסיבית מתחילה אחרי החגים ואפילו אחרי אחרי החגים... לדעתי זה ממש לא טוב! השנה מתחילה בתרדמת כזאת (וזה באמת ככה!! כי כל אחת מגיעה מהתקן בוקר מקסימום ב4-4 וחצי, ומה עושים אח"כ?? יש בטלה גדולה!). חשוב לברר שהגרעין מתחיל לפעול יחסית בהתחלה! זה הכי טוב!! זה מגבש את כולן ביחד סביב העשייה, נותן תחושת סיפוק יחד עם הקושי ולא שיעמום, כי כשמשעמם- הרבה יותר קשה להתמודד עם הקושי הזה, והוא גדל... וחושבים עליו יותר...

מקווה שהבנתם!

אני חוויתי את זה על בשרי ועזבתי ש"ל לפני כחודש... פרטים במסר"ש, מי שרוצה... בכולופן- גם חשוב לברר מה הסגנון של הבנות שירות באותו מקום... כי זה אחד הדברים הכי חשובים בשירות!! רק ככה נהנים, כשנהנים עם הבנות... (לא שאפשר לדעת הכל מראש, אבל...)

וגם לברר טוב טוב מה העבודה ביום- יום בתקן בוקר! אני הייתי בבי"ס שלא הייתה לי בו מערכת מסודרת עד שעזבתי (שזה המון אחרי החגים...) וכך יצא שלא עשיתי יותר מידי ביום יום ואפילו השתעממתי... (לא הייתה לי מסגרת נורמאלית...)

עד כאן נאומיי...

בהצלחה לכולן!

קודם כל - מה שלומך?

איך את מרגישה אחרי העזיבה?

את צריכה עזרה במציאת מקום אחר או שהסתדרת?

מוזמנת לכתוב לי מה היה/יהיה במסר אישי

 

ובאולפנא שבה אני עושה אז אין שעות מדריכה קבועות ולכן זה היה קצת יותר קשה. אבל ב"ה עכשיו [וגם קצת לפני עכשיו] מצאתי את תפקידי. שחנ''שים עם הבנות, דואגת [ביחד עם צוות המדריכות] לפעילויות החברתיות באולפנא ובשכבה. עזרה לימודית וכו'.

הקשר עם הבנות מצויין ב"ה!! הן קיבלו אותי בצורה ממש חמה ואוהבת,ואין עליהן..

הצוות של האולפנא פשוט חם,קיבלו אותנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות,והרכזת החברתית,שמלווה אותנו,הלוואי שהיה לכל אחת רכזת שכזו..(:

-הדבר היחידי שקצת מבעס,זה שהדירות של האגודה בירושלים קצת מעצבנות. צריך להתרגל אליהם..(:

ראיתי באתר של האגודה שבאולפנת צביה ירושלים הבנות שמתקבלות חייבות להיות עם ניסיון בהדרכה...

זה נכון?

כיאלו אם לא הדרכתי אני לא יכולה להיות מדריכה אצלכם?

למרות שלדעתי צריך ניסיון כלשהי בהדרכה,לאו דוקא בתנועת נוער. לאו דוקא ניסיון בהדרכה, יותר בכוון שיש לך דרך לגשת לבנות.

בס"ד

 

מאוד מעניין אותי לשמוע איך היה לה.

[מי שלא הבינה תכותרת.. עזבו (סמינריון גרעינים תש"ע!)חחח]

 

אז----

אני עושה ב.. ראש העין (אחלה ניחוש)

אני עובדת עם ילדים בסיכון, הם מגיעים ממש פחות מצוקה..(וזה לא רק של כסף..)

ותודה לאל שלא הייתי חשופה למצוקותהאלה קודם..

זה צעד אחד לפני כפר נוער..

ילדים מדהימים!!!!

יש המון אתגרים תוך כדי עבודה..

התפקיד של הבת שרות מאוד משמעותי..!

בת שרות- זו הדמות הטובה שיש להם בחיים, לה מספרים דברים שלאחרים לא..

יוצרים איתם קשר אישי, שמוביל להרבה עשייה..

קיצר-

מי שרוצה פרטיים ממש בכייף!

העבודה מספקת.. וב"ה נהנים ממש!