יש לי ויכוח עם בעלי -קרונפלקס עם חלב
אשמח לשמוע האם לדעתכן אני ההזויה, או הוא ההזוי:
קצת רקע:
אני שבעה שבועות אחרי לידה. שהתרחשה בתחילת החופש הגדול. יש לי שלושה גדולים (יחסית. 10,9 ו-6), ועכשיו תינוק.
היה לי חופש זועה, אחרי הריון היפרמזיסי קשוח, ומאחר וכאמור, ילדתי בחופש הגדול, המנוחה הייתה ביחס ישיר אליו. כלומר, כמעט ולא יכולתי לנוח בצורה נורמאלית.

מפה לשם, אני רוצה לנוח בצהרים.
אבל הרעש שהילדים עושים משגעעע אותי. הם מעירים אותי כל הזמן (לא באופן ישיר, כלומר, לא באים אליי, אבל הם מדברים בקול, רבים, מכניסים שכנים (!!)) ואז אני מתעוררת וצועקת עליהם.

בעלי חושב שאני הזויה שאני מצפה שהבית יעבור לדום כי אני רוצה לישון.
לדעתו אני צריכה ללמוד לישון ברעש. (ניסיתי לשים פקקי אזנים ולא עזר...)
לעומתו, אני זוכרת שכשההורים שלי הלכו לישון בילדותי, היינו בדממה!!!! בזמן שהם ישנו.
אני חייבת את שעת האיפוס הזו דוקא באמצע היום!

האם לדעתכן לגיטימי לבקש מילדים להיות בשקט בזמן שאמא נחה בצהרים, או שזה מופקע ממש.
בעלי אומר שאפשר לנסות לבקש שינמיכו קולות עד חצי שעה בלבד, (בזמן שאני מנסה להרדם), וגם זה בדחק גדול.

אשמח ממש לשמוע מה דעתכן.
לדעתי צריך לכבד את המנוחה של אמאחדשה,,
לשחק בדברים שלא מרעישים, ושכנים באים לבקר רק כשאמא מתעוררת. לגיטימי ביותר בעיניי!
בעיניי אם אמא הולכת לישון ברור שהילדים צריכים לשמור על שקט!אין לי הסבר

כיבוד הורים בסיסי...

בתור ילדה זה היה ברור- כשאמא ישנה יש שקט ואין חברים.

להגיד לך שתמיד הקפדנו יהיה קשה, בכ"ז, ילדים...

אבל לצפות מהם להיות בשקט זה הכי בסיסי שיש...

(ממליצה לך בלי קשר לילדים ללמוד לישון ברעש...זה מקל על החיים!!)

ברור שללמד שכשאמא הולכת לישון יש שקט ולא מפריעיםanonimit48
הם יכולים לשחק בחדר במקום בסלון אולי?
ובדברים שלא מרעישים...
אני חושבת הכי כדאי להביא בייביסיטר אם זה אפשרירויטל.

לפחות שעתיים,חבל לריב ולהתווכח,אין כמו השמחה והשלווה בבית.

לדעתי בגיל כזה ברור שהם יכולים לשמור על שקט!מיואשת******

אבל צריך לעזור ולהגדיר להם את זה

קודם כל שיחה בזמן רגוע, ארוחת ערב למשל, להסביר כמה אנחנו שמחים שיש תינוק חדש, איזה מותק הוא, אבל אמא עייפה, כי הוא קם הרבה בלילה, גם אתם הייתם קמים בגיל הזה מתוקים, ואמא תמיד תמיד באה לעזור לכם כשבכיתם בלילה, גם אתם הייתם פעם צרחנים חמודים וכו. מאד לתמלל ולתקשר כמה שאת עייפה, שזה נורמלי, ושגם איתם היית ככה.

אחר כך להגדיר שעה וחצי (לדעתי זה סביר) שבה שומרים על שקט כשאמא נחה.

כותבים פתק גדול על המקרר מה מותר ומה אסור לעשות בשעה הזו.

למשל- לצאת ולהיכנס מהבית ולהכניס אורחים - לא.

לשמוע מוזיקה - לא

לנסוע בבימבה בבית - לא

לעשות יצירות, משחקי קופסא - כן, לקרוא ספר.

אפשר להשאיר להם נשנוש יומי לזמן הזה , מה שמקובל אצליכם, במבה או בסקוויטים וכו. 

או לחילופין מי שהיה בשקט כשאת קמה את מחלקת חטיף . לשבח מאד מאד את זה שנתנו לך לישון, איך את מרגישה יותר טוב בזכותם, כמה הם גדולים ואחראיים.

לא לצפות שזה יקרה תוך יומיים, זה תהליך אבל הם בהחלט תוך שבוע אמורים ללמוד איך להתנהל.

 

בהחלט בהחלט מצופה מילדים בגיל הזה שיצליחו לשמור על שקט שאמא תוכל לנוח. אל תצפי שהם יצליחו ללחוש, אז כדאי להוסיף אטמי אוזניים. אבל לדבר בטון סביר ולא לעשות בלאגן- לגמרי כן.

כתבת ממש יפהכי לעולם חסדו
גם לי יש חבורת ילדודס בנים בלי עין הרעאמ פי 5

שעושים מה שילדייך עושים,

גילאים 3.5-8

 

מבקשת מהם יפה שאמא עייפה מאוד והלכת לישון עכשיו ולכן צריך לשחק יפה ולשמור על שקט

ת'אמת שהבטחתי להם משהו אם ישמרו על השקט. זה עזר

הם משחקים יפה ביחד ברגע שלוקחים אחריות על עצמם ולא מתערבת להם

 

הדלת נעולה כמובן- לא מכניסה שום שכנים ולא הילדים ללא רשות 

ברור שהוא טועהלאה1234
אין שום סיבה שלא יהיה שקט במנוחת הצהריים שלך, במיוחד שהיא קריטית ביותר לבריאותך, היא אפילו לא פינוק!
אז כמו שאמרו : אין שכנים בזמן הזה! הילדים מתבקשים מראש לשחק במשחקים שלא מרעישים, ואם את כן מאלו שמרשות מסכים לזמן מוגבל, כמוני, אז זו השעה למסך!!
דעה שונהoo
הייתה לי בעיה דומה, רק עם שנת הלילה, ילדתי קצת לפני הסגר, כל הילדים הגדולים היו בבית ואני רציתי לישון מוקדם מתי שהקטן נרדם, והיה ממש רעש, אבל אני יודעת שלילדים גם גדולים, קשה לשמור על שקט לאורך זמן, אז הייתי ישנה ברעש מ20:00 עד 23:00 ואז היה שעה הגיונית יותר שיהיה שקט גם אם היו ערים.
אגב, יש לי זכרונות לא טובים מהילדות כשהתבקשנו לשמור על שקט בשעות הצהרים ולא ממש הצלחנו
שהוא יוציא את הילדים מהבית.......Ginger

סתם

זו הזיה 

ברור הם צריכים לשמור או לפחות לא להביא שכנים 

 

תסדרי לך את השעות שינה שונותסיה
תכלס תאמת אני בשעות הצהרים האלן במקום לישון. היתי נמלטת מהבית לקניון. יושבת לי שמה בספסל ונחה או בגינה או נוסעת לאמא שלי נכנסת שם למיטה וישנה עם הבייבי התורן.
אם נגיד הם היו צריכים לבןא בשתים. רבע שעה קודם היתי יוצאת ובכל מקרה הרי בעל היה מטפל בהם ואני לא היתי מצליחה לנוח אז זה סתם להתעצבן על הבעל על הילדים ולא לנוח
קיצר בבוקר כשהם לא היו בבית לא היתי מסדרת מנקה אלא יושנת!!! לפני שהם היו מגיעים היתי יוצאת לטייל וחוזרת באזור ארבע כדי לטפל בהם אחר הצהרים להשכיב אותם אותם לישון להאכיל לרחוץ
אי אפשר להספיק גם לנקות לבשל לכבס לנוח ולא להתעצבן אין את הכל

לפעמים אני חושבת שצריך להקים כאלן בתי מלון או דירות של שעה שעתים בשביל רק לבוא לישון שם ולחזור הביתה( אבל קונוטציה של בתי מלון לפי שעות זה לא משהוא)
נשמע לי ילדים גדולים מספיקאמא ל6 מקסימים
כדי להבין את החשיבות. אפשר גם להסביר להם שזה לטובתם.
אני מציעה שאחרי שאת מסבירה להם בדיוק את מה שהסברת פה, שעברת כמה חודשים קשים, ושבדר"כ אחרי לידה יש לך את הבוקר לנוח בשקט, והפעם לא היה לך, ושהתינוק מעיר אותך בלילה וכו, אז את חייבת לנוח בצהריים, ואת צריכה ומבקשת את העזרה שלהם בזה. אחרי הסבר כזה תחשבי "ביחד איתם" על איזה פיתרון לזמן הזה שאת נחה, והם לא רבים ולא מרעישים ולא מכניסים שכנים (לדוגמא: החוברות האלה של הציורים שמחברים מספרים מ 1 עד 200 (לא עד 10) ואז יוצא ציור. הקטנה יכולה לצבוע את הציורים שיוצאים לגדולים, צביעת מנדלות וכד) ולהסביר להם שאם הם נותנים לך לנוח אז יהיה לך כוח להכין להם ארוחת ערב ואיזה צ'ופר קטן
אף אחד מכם לא הזוי, שניכם צודקים במידה מסויימתדעה נוספת

אצלינו זה הפוך, לבעלי קשה להירדם ברעש (למרות האטמים שהוא שם) ולי לא. כשאנחנו עושים תורנות שמירה-לדוגמא בשבת, זה ממש קשה לי לשמור שהילדים לא ידברו בקול, ולמרות המאמצים שלי הרבה פעמים כשהוא קם הוא אומר שהתעורר מהרעש או לא הצליח להרדם, וזה ממש מתסכל! מנגד אני מבינה שהוא באמת לא מצליח לישון ברעש וממש מרחמת עליו בגלל זה. אז אני לא מפחידה את הילדים למוות כדי שלא יעירו אותו, אבל באמת משתדלת לשמור על השקט. כמי שנמצאת בצד של בעלך אני חושבת שהוא צודק-זה באמת קשה לגרום לכולם להיות בשקט גמור בלי להיות קשוחים על גבול האכזריים, אבל מאידך המצב שאנשים כמוך נמצאים הוא לא קל בכלל, את לא בחרת את הרגישות המוגזמת לרעש, וזה באמת סבל!.

לצערי אין לי שום עצה בנושא, אשמח לשמוע ממי שכן

אני חושבת שהתשובה הנכונה נמצאת איפשהו באמצעמתואמת

אי-אפשר לצפות שהבית יעבור לגמרי לדום - בכל-זאת זה אמצע היום, וילדים הם טיפוסים פעילים, ומצד שני - יש דברים שאפשר להשתדל לא לעשות עכשיו, שאפשר לנסות לדחות לאח"כ.

להזמין שכנים - בשום פנים ואופן לא. אני אישית לא מוכנה שילדים זרים יהיו בבית שלי בלי שאני בהשגחה.

משחקי כדור וכדומה - אפשר לדחות לשעות אח"כ, כשאמא לא ישנה.

צעקות - אפשר להשתדל שלא. לא בלחץ, אבל להשתדל.

מה את יכולה לעשות, לדעתי?

להכין להם מראש פעילויות שקטות לזמן הזה - יצירות, קריאה, אפילו צפייה בסרט.

ולדאוג איכשהו לשקט מירבי בעבורך - אם אטמי אוזניים לא עוזרים לך אז אולי אפשר לשים מוזיקה שקטה ברקע? או אולי אפשר איכשהו למסך רעשים מהדלת באמצעות שמיכה עבה שתתלי עליה?

וכן, יכול להיות גם שכדאי שתלמדי לישון גם כשיש קצת רעש... אני מוצאת את עצמי מנמנמת על הספה לפעמים, כשכל הילדים סביבי, ולעתים אני מגיעה לשינה עמוקה יותר מאשר בתחילת הלילה... (אבל כן, זו שינה עם סכנה מיידית להתעורר מסיבה כלשהי )

שימי להם סרט במחשב. חבל על הקרבות והתסכולאורוש3
לגמריי👆נביעה
מקווה שלא מפריעה לך בשינתה הצהריםאני מושלמת
פספסתי בני כמה הילדים אבל אם הם מספיק בוגרים להסביר להם שאמא צריכה לנוח כדי להכיל אותם במילים שלהם.... בהתחלה אפשר לצ'פר את מי שנתן לאמא לנוח או לעשות להם משהו שביקשו כמו אמא נחה צברה כוחות ועכשו יש לה זמן וכוח להכין עוגה או אוכל מושקע יצירה . כמובן לחפש להם תעסוקה שקטה כשאת הולכת לישון סרט צביעה.....
לבקש שיהיו בשקטנופנופ

אבל לא למות על זה

כן, לא להפעיל מוזיקה, לא להביא אורחים

 

אבל מנגד, אפשר לשחק בצורה רגועה

 

כיבוד הורים בסיסי לא לפריע להורים לישוןחדשה ישנה
ממש לא הזוי.
לא מופקע.

העולם התרגל שהכל סובב סביב הילדים, הכל למענם, הכל בשבילם, הם מרכז העולם והם מרכז החיים.
ואח''כ אנחנו בוכים שהם חצופים
שהם לא מוקירים תודה,
שהם לא מעריכים.
שהם מפונקים.


לא אומרת את זה חלילה על ילדייך, אבל הגישה של היום לפעמים מטריפה אותי.

תספרי להם על דמא בן נתינא, כשאת רגועה ותזכירי להם שלא לעשות רעש כשאת נחה .
מה עם אטמי אזניים?בתי 123
מה שעוזר לימחי
להפעיל מאוורר, ובמקרים קשים גם רעש קטן לבן בפלאפון. מסנן לפחות חצי מהרעשים

ולכל מי שכתבה ללמוד לישון עם הרעש, אשמח שתלמדו אותי איך מישהו שרגיש לרעש בשינה יכול ללמוד לישון ברעש. לא נראה לי שזה משהו נרכש, זה רגישות שיש או אין
מצטרפת. מאוורר זה מעולה!מ.א.
רק מזדהה עם התזמון של הלידה עם החופשאודיה.
זוועה.

וגם אני לא נחה. ומרגישה שזה יתנקם בי...
דעתי היא: לנוח נחים בקבר.השם בשימוש כבר



סתם סתם
הכואול ביצחוק

אין שכנים ואין חברים בשעה וחצי שעתיים שאמא ישנה.( איפה ההורים שלהם, זאת שאלה חשובה מבחינתי. לא יודעים שמדובר ביולדת?? )
הילדים לא עוברים לדום, אבל בהחלט מנמיכים פרופיל דציבלי.
משחקים במשחקים שקטים יותר, קוראים מציירים וכו'. בן/ת כמה הגדול/ה אצלך? אפשר בהחלט לשוחח עימו על הצורך שלך במנוחה ולהאציל עליו את הסמכות להיות אחראי לכך.( בגדול, תלוי אופי גם, אבל תמיד שווה לנסות. )
בהצלחה יקרה, בשורות טובות💚
אמא!! הרגת אותי. זה משפט של אבא שלי 🙈תודה לך ה' 🙏
ויום אחד בעלי רצה לנוח והייתי לייבת עזרה, אז אמרתי לו, מותק,לנוח, נחים בקבר... היה בשוק לא הבין מאיפה נפלתי עליו..
😂😂😂😂 משפט שגור בפי.... טוב לדעת שיש עוד שמכירים,השם בשימוש כבר
חשבתי שאני המשוגעת היחידה
מקורו בפולניה, לא מסתדר לי עליך..ירושלמית טרייה


אז ככה:נביעה
כשהייתי ילדה אמא שלי היתה צריכה דממה בשביל לנוח צהרים, ניסינו, אבל אחרי כמה זמן שכחנו, והיא היתה יוצאת מהחדר כמו מפלצת מפחידה, וצועקת כמו משוגעת(מחילה אמא)- כשגדלתי וראיתי איך זה עם האחים שלי הקטנים, שיש חוסר פרופורציה, אמרתי לעצמי- כשאגדל, אני לא אצעק כמו פסיכית על הילדים שלי.

כאמא ל7 בלע, ההחלטה שלי בהחלט עמדה בניסיון... אולי פעם אחת יצאתי והתעצבנתי(סליחה ילדים)- אבל..
אצלי זו היתה החלטה מודעת:
אני
לא
צריכה
שקט
גמור
בשביל לישון.
.
הכלל הוא כזה: לא דופקים בחדר כשאני נחה.
לא מבקשים כלום.
כמובן לא צרחות מטורפות, אבל משחקים רגילים ודיבור רגיל, אין בעיה. לא צריכה שקט גמור ! לא חושך! לא פיגמה!
פשוט שיעזבו אותי בשקט, ותודה רבה.

ושוב, זו החלטה מודעת שלי.

אבל- שכנים- שיותר מרעישים- (לפעמים אצלינו שכנים דווקא מעסיקים אותם ויש לי שקט(לא ניגשים אליי שמשעמם)- שיבואו אחכ.

בהצלחה אמא!!
הרבה כוחות!!
לא הבנתי, את אומרת שהחלטת החלטה מודעת לישון וזה עבד לך?מיואשת******
סליחה על השאלה, כנערה התרגלת לישון בשקט או ברעש עם אחים קטנים?
כלומר, היית רגילה לישון בשקט וקיבלת חלטה מודעת שאת לא חייבת שקט לישון והצלחת לשנות את זה?
אה זה פשוטאמאשוני
מצניחים את ההמוגלובין לרמה פסיכית,
הירדמות בכל מצב מובטחת..
גם מונו יכול לעזור (מניסיון)
אוי ואבוי 🙈מיואשת******
פעם כל רעש עצבן אותי והפריע לינביעה
כשהתחתנתי, קבלת תודה לאל בעל בריא בנפשו..... שבהחלט איפס אותי בהמון דברים. הייתי רגילה לישון רק עם מפזר חום- על איוורור, לידי, לעמעום קולות רקע.. עד שהבנתי שזה סריטה ובזבוז מטורף דל חשמל על כלום..
למדתי מבעלי שהתאפצות בצהרים חזקה בכל תנוחה שהיא- רבע שעה שאף אחד לא מפריע לך(מסביב רעש, אבל לא מדברים אליך ולא נוגעים בך)- וואו, נותן מלא כח. מאשר ללכת לישון צהרים, עם פיגמה, חושך, שקט, מזגן.. ואז קשה להרדם...וכל רחש מפריע לך..
אין על שינה שחוטפת אותך...מאז הפסקתי להעיר אותו, והוא אותי-בעת התאפצות...(אמא שלי ישר מעירה- לכי למיטה, תשני כמו בנאדם...)
וכשיש ילדים שמשחקים בסלון בשעת צהרים- כן, החלטה מודעת(!!) שלי זה לא מפריע! (חוץ מצרחות שלא קשורות למשחק..)- העיקר שלא ידפקו בדלת ולא יבקשו אותי.
כשראיתי וחשתי על בשרי מה זה אמא זועמת בלי פרופורציות שמעירים אותה מהשינה.... הבנתי שאני לא אהיה ככה!!!

אגב, אמא שלי, אחיות שלי הגדולות היו סמרטוט מסכן ומצפוני מתחילת הריון- אני החלטתי שבעה אני ארגיש טוב! ואם אהיה חלשה- בלי מצפון לכולם!

שוב, כחלק מהרבה החלטות שהיו לי כשחייתי בבית עם הרבה סריטויות....
האמת שאני ממש לא מצליחה להביןמיואשת******

מי שרגיל לישון בשקט מוחלט- נגיד כי גדל בבית בלי אחים קטנים, זה הרגל , ברור שאפשר לשנות אותו, אבל זה המון עבודה לשנות ולא החלטה ש- יאללה מהיום לא וזהו.

אני היום ישנה גם ברעש, אבל זה לקח לי הרבה שנים וכמה ילדים. יכולתי להחליט עד מחר לישון בכל מצב ויהי מה ולא קרה כלום. לא נרדמתי. נשמע לי ממש מוזר שמחליטים ביום אחד לישון ברעש ומצליחים תוך יום לשנות הרגל של שנים.

אפשר ומדהים להחליט לא להתעצבן ולא לצרוח, אבל להחליט להירדם - לא שמעתי שעובד.

אם מחר מתחילים לשפץ בקומה מעלייך וקודחים לך בקונגו את גם תצליחי להחליט לישון וזהו? הלוואי עלי!

ועוד יותר לא הבנתי את - החלטתי שאני ארגיש טוב בהריון. מה הקשר??? ממתי זה ענין של החלטה איך מרגישים בהריון? עד כמה שידוע לי אין אף אחת בעולם שזה יכול לעבוד לה. נראה לך שאני יכולה להחליט שבהריו ןהבא אני ארגיש טוב ולא יהיה לי היפראמזיס????

האמת שאני כן מבינה את הכוונהאמאשוני
אני חושבת, ככה הבנתי, ששנ"צ זה לא טקס.
אם קורה, יקרה במצב שזה יקרה...
מה הכוונה? נגיד בעבודה אחרי האוכל העיניים נעצמות.. את מתה לשים ראש אבל לא יכולה- אז בבית את יכולה ואף אחד לא פונה אלייך.
את לא מתכננת לישון. את מרגילה את הגוף כחלק מהשגרה היומיומית להיכנס למוד של נמנום. אם זה בספה, במיטה, על השטיח..
נגיד מלא פעמים קרה לי שהלכתי להרדים ילד והרגשתי צורך לישון איתו איזה חצי שעה. לא משנה שזה בחדר ילדים, הסיוט הגדול זה שמושכים אותך אמא קומי, או למה את ישנה במיטה שלי..
אבל כל עוד זה לא הפרעות כאלו אלא הם מדברים בסלון אפילו אם דלת נטרקת אפשר לחזור לשינה..
זה שינה קצרה שמתאימה להפוגה קטנה במהלך היומיום.
קורה לפעמים תוך כדי שמקריאים סיפור על הספה.

אבל כל זה לא מחליף שינה טובה לדעתי (ואחרי לידה בהחלט זקוקים לשינה טובה)
זה עוזר לשגרה הרגילה שרוצים לנוח בין מהלך היום/ העבודה לפני שמתחילים את האחר"צ.

ואני גם מאלה שבלילה ישנים בדממה, אפילו התקתוק של המאוורר מוציא אותי מדעתי.
טוב אני לא מבינה בשנ"צ. אין לי מושג כזה בחיים הרגיליםמיואשת******

רק אחרי לידה ובשבתות. והיום אני כן יכולה לישון ברעש נורמלי, אבל טריקות דלת יעירו אותי

 

אבל זה לא הנקודה שלא הבנתי כל כך, היה נשמע לי שהיא אומרת שהיתה רגילה לישון בשקט מוחלט וקיבלה החלטה ו-הופ - כבר מצליחה לישון גם ברעש. זה הנקודה שלא הצלחתי להבין המום כי זה ענין של הרגל (שניתן לשנות! פשוט בעבודה, ולא בהחלטה של חצי דקה)

אני חושבתאמאשוני
שההחלטה שהתקבלה ביום בהיר אחד- היא לא לעשות מזה טקס.
כמו שאת לא יודעת מה זה שנ"צ,
אז אפשר להחליט שאין שנ"צ מסודר. אם נרדמים- אז לא עוברים למיטה. מחליטים לנמנם. ובהתחלה הרעשים מפריעים והשינה קצרה, אבל עם הזמן הגוף לומד להתעלם מהרעשים ולישון קצת יותר עמוק וקצת יותר זמן וזה (במצב רגיל) אמור לספק את הכוחות להתאוששות להמשך היום.
וואי איך אני מזדהה עם זהרעותוש10
ולפעמים אני המשוגעת...

אני לא צריכה שקט רק שיעזבו אותי בשקט....
וזה לא קל בחופש + קורונה + בעל עובד חיוני

אבל בגיל הזה של ילדים גדולים אפשר ל*הסביר להם* שאמא ממש עייפה וצריכה מנוחה ושהיא תקום הם ישחקו יחד או נעשה משהו משותף נחמד

אני הסברתי כמה פעמים, ועוד איזה פעם כמעט בכיתי שיתנו לי כבר לישון
מה יעזור החלטה מודעת אם את רוצה לישוןבתאל1
וצועקים ועושים רעש שלא נותן מנוחה?
זה צריך להיות באיזוןבתאל1
גם שתנוחי בשעה הגיונית שיהיו בה בשקט- נגיד בין שתיים לארבע...
וגם שיכבדו. אם הם רוצים חברים-שילכו אליהם.
תתאמי עם הילדים ותגידי להם את הכללים לפני שאת הולכת לנוח ולא תוך כדי
לדעתי אפשר לכוון אותם לפעילות שקטה בשעה הזאתרעותוש10
כלומר:
בשעה הזאת לא מכניסים שכנים ! הדלת פשוט נעולה !
תנסי לישון לפני שחגיגת החברים מתחילה...

לכל ילד יש ספר או משחק קופסא שהוא בוחר לשחק בשעה הזאת , ולפני זה תחתכי להם צלחת פירות
עצות, אין לי. אבל לגבי הויכוחהבוקר יעלה
זה פשוט תלוי בבתים בהם גדלתם. אצלי זה יותר כמו בעלך, מי שהיה ישן היה צריך להסתדר, הבית היה ממשיך כרגיל.. הכוונה ילדים משחקים, מדברים בטלפון.. וכו
ואצל בעלי אם מישהו הולך לישון הבית דממה!! ולא רק ההורים, אם אחד האחים ישן כולם כל הזמן ששששש x ישן!
קצת מעצבן בעיני. כי התרגלתי אחרת..
לכן הויכוח ביניכם...
אני חושבתאמאשוני
שחופש גדול, אחרי לידה,
זה לא הזמן ללמד הרגלים כאלו ממקום קשוח.
אפשר בתחבולות והרבה שיחות הסברה ולנסות לעשות את זה כמה שיותר בכיף.
לגבי שכנים אפשר לעצור ואפילו לנעול את הבית.

לגבי הילדים אולי לאפשר סרט בזמן הזה? אולי צופר אם מצליחים לשמור על השקט?
אולי לקנות משחק יקר שאפשר לשחק בו רק בזמן המנוחה של אמא ובתנאי ששומרים על שקט? (אקס בוקס נגיד)
אולי מדי פעם לשלוח אותם החוצה לקנות גלידה ולבלות בחוץ?

וגם עם כל זה, אם לפעמים מעירים, לא לקום מיד. לנוח גם עוזר.
אם את קמה לצעוק עליהם זה ישבור לך את השינה, אפשר לשמור את הצעקות לאחר כך

והעיקר שתכף נגמר!!
אבל לגבי תקופת החגים תתחילו להתכונן מעכשיו..
מקווה שיש לך אפשרות להאריך קצת כדי לנוח באמת.
הגוף כל כך זקוק למנוחה והתאוששות טובה אחרי לידה.
בטח שזה לגיטימי. כשההורים ישנים לא מכניסים שום שכניםכי לעולם חסדו
או חברים הביתה ומשתדלים להיות בשקט ולשחק בשקט.
ברור שמטבע הדברים יהיה קצת רעש, אבל כן לנסות להקפיד.
אם הבית קטן זה גם קצת יותר קשה...

לדעתי ילד בן 6 בהחלט מסוגל לשמור קצת על שקט, אולי לא ל-3 שעות, אבל כן לזמן מסוים אם נותנים לו תעסוקה (משחקים, דפי צביעה).
קשה לכולם..הם בבית ואת אחרי לידה...הייתי מציעה שתנוחיוואוו
בשעות שהם יכולים להיות בחוץ,אצל חברים או משהו אחר
נניח שתנוחי לא בין 14-16

משהו שיהיה נוח לכולם...קשה לילדים לא לצעוק ולא לריב..וחופש ומשתעממים
אולי הוא יכול לצאת איתם לגינה?אביול
נשמע הגיוני מאוד שאת צריכה מנוחה. גם אני ככה
הוא ישן גם הואקרונפלקס עם חלב
ולא לא מפריע רעש.
אה, וסתם עדכון.
המשכתי לישון בבוקר עם התינוק כדי לנסות לא להיות עיפה בצהרים,
וכשקמתי, כולי פיגמת קיץ קצרה, בלי כיסוי ראש,
מצאתי את ביתי עם השכנה חדר ליד.

אני אכנס את כולם ואקבע שאין חברים כשאמא ישנה.
נמאס לי.
זה בכלל משהו שאמור להיות מובן מאליו!מיואשת******

מה הקשר להכניס שכנים בלי הביתה בלי לקבל רשות? נראה לי שיש פה איזה חוסר הבנה בסיסי בהתנהלות של הילדים. 

אצלנו אין חברים בכלל בלי תיאום מראשאמאשוני
בלי קשר לאם אמא ישנה, יש לי תוכניות ולא תמיד מתאים ילדים אחרים בבית.
אם חברים רוצים לשחק ספונטני שירדו למטה..
סליחה על החריפותאמאשוני
אבל לא נשמע לי לגיטימי בכלל שהוא בבית וישן במקביל לאשה יולדת!!
מעבר לזה שאת מטפלת בתינוק ולא ישנה בלילות, הגוף עבר אירוע משמעותי ביותר וצריך את ההתאוששות המתאימה שממילא לא יכולה לקרות כשכולם בבית אז מינימום של המינימום זה לאפשר לך לישון במקביל לתינוק שינה אחת טובה במהלך היום.
שינה ללא הפרעות בכלל.
אם קשה לו שישן שעה לפנייך שממילא את ערה.
אבל כשהתינוק נכנס לשנת יום טובה- גם את ישנה!!
הגיוני שיהיה טיפה רעש בבית ויכול להיות שיפול חפץ או לקחת לו 3 שניות להפריד בין הילדים או שידפקו בדלת והוא יגיד שאי אפשר עכשיו.
זה מה שנקרא לעשות השתדלות.
אבל לא הגיוני שהוא הולך לישון שנ"צ ומטיף לך 7 שבועות אחרי לידה על הרגלי השינה שלך.
גם אם תיאורטית הוא צודק, זה לא הזמן ולא המקום.
אני ממש מסכימה איתך. ממש.מיואשת******
אני מדליקה מאוורר ואטמים.וזה מספיק.וכן מבקשתהריון ולידה
שליד החדר -שלא ישחקו שם(שלי קטנים אז לא ממושמעים..לגדולים היתי מרשה אבל בלחש )

הראתי לבעלי את התגובות פה-קרונפלקס עם חלב
וכמה נחמד, הוא נתפס לתגובות שצידדו בעמדתו.
אין לי כוח להכנס לשבת מבואסת,
במיוחד שהקבלה שלי לחודש אלול היא לנסות להכניס שבת מתוך שמחה. אבל הוא ככ הרגיז אותי גם הבוקר.
אנחנו לא מצליחים לחזור לזוגיות שפויה שהיתה לנו לפני ההריון...

עצובה ככ.
אני ממש לא מבינה מה קשור מה הוא חושבמיואשת******
הרי אמרת שהוא לא שומר עליהם (למה!??? את אחרי לידה!!!! מוזמנת להראות לו את תגובתי ותגובת אמאשוני)
אז את תקבעי להם מה לעשות ולא הוא. הוא ממילא ישן.
בכלל את כל שגרת השכנים בבית תעיפי. קורונה עכשיו. אין שכנים יותר בבית וזהו. סלמאת.
חברה בלב את!!!קרונפלקס עם חלב
את רצינית?סיה
לא כל הבעלים חושבים שאמא אחרי לידה מלכה וצריך לדאוג לה ובטח לא שבעה שבןעןת אחרי לידה
בואי את לא יודעת את כל ההיסטוריה של הזוג יש כאלן שבכלל לא אוהבים את הרעיון לעוד ילד כאשר האישה נגיד ככה דורשת שישמור על הילדים אחרי לידה . יש גברים שהיו מותרים על עוד ילד ולא את הכאב ראש שהאישה עושה להם בהריון ובלידה. תאמיני לי הרבה גברים כאלן אין להם כח לסבול את כל מה שיש סביב האישה בהריון ואחרי הלידה.
אז לבוא ולהגיד לה את אחרי לידה מה זה שהוא בכלל יושן בצהרים את אמורה לישון
לכן אני אומרת תשני בבןקר ואל תסדרי ותנקי את הבית
כן אני רצינית מאד! את רצינית????מיואשת******
כל זוג ומערכת השיקולים שלו. אבל היא תופסת אך ורק ללפני הריון.
ברגע שיש הריון ויש ילד ויש אשה אחרי לידה זה מה זה לא חשוב לא קשור ולא מענין לי את קצה הזרת של האצבע מה הוא רצה קודם. זאת האשה שלו והילד שלו ובוא צריך להתנהג בהתאם
ואם יש גבר שלא מבין שלאשה אחרי לידה צריך לתת לישון בצהרים משהו לא בסדר איתו!! אין לי גרם הבנה לזה. אלפית גרם לא.
וגבר שאין לו כח ״לאשה בהריון ואלרי לידה וכל מה שסביב זה״ שישאר רווק
את רק מחזקת את השאלה אם את רצינית?סיה
דבר ראשון יש כאלו שכן אחרי לידה קשה להם עם האישה
זה מציאות זה קורה. אם היה כזה פשוט לפותחת האשכול כנראה לא היתה פותחת
מסתבר שבעלה לא מבין את זה . אצלך זה בסיס לתת לאישה לישון אחרי לידה יש גברים שזה לא בסיס וזה רחוק מאוד מבסיס
מה זה שישאר רווק? כרגע הוא נשוי והוא ישן בצהרים למרות שהוא יודע שאשתו לא נרדמת
אז זה שלהסביר לה שבעלה לא בסדר מה זה יתן
זה יתן שהיא תרגיש יותר בטוחה לעמוד על זה שהיא תישןמיואשת******
והיא צריכה לישון.
ואם בעלה לא הגיע עדיין לדרגה של להישאר ער כדי שהיא תישן אז לכל הפחות מצופה ממנו לגבות אותה שהילדים שהם בגיל שיכולים להיות בשקט- יהיו בשקט כדי שאמא תישן.
וכן, לפעמים צריך לבוא ולומר שמשהו לא בסדר. (על סמך הנתונים שניתנו, יתכן שהוא עובד משלוש בבוקר וחייב את השינה הזו או משהו, זה כבר היא יודעת)
כדי שאשה שנמצאת במצב מצוקה- ואשה אירי לידה שלא ישנה מספיק היא במצוקה- תדע לעמוד על זה שהיא תקבל מה שהיא צריכה להיות אשה ואמא שפויה .
זה יגרום אולי לבעלה להבין שהוא חי בסרטבתאל1
ובכלל לא קשור להריון או לידה. כשאשתו רוצה לנוח צהרים- הוא צריך לדאוג לה לתנאים
ואוו מסכימה ממשהתמסרות
את אחרי לידה!!!
אבל היא 7 שבועות אחריחולת שוקולד
בעיני זה כבר לא ממש "אחרי לידה" מבחינת ההתאוששות הפיזית (לא מדברת על הקימות לתינוק בלילה)
אבל אולי אני חריגה
לא ממש אחרי לידה?? חודש וחצי אחרי?בתאל1
אפילו שנה אחרי זה היא נחשבת אחרי לידה ועוד חזרה לכוחות שלה. אז חודש וחצי?
ככה אני מרגישה על עצמיחולת שוקולד
אבל טוב, מבינה שכנראה שהרוב לא.
או שאני כבר לא זוכרת מתי אני מתאוששת
אני מרגישה שיש רמות בהתאוששותבתאל1
אחרי חודש יותר טוב משניה אחרי...
אחרי שלושה חודשים כבר יותר סבבה
אחרי חצי שנה-תשעה חודשים מתחילים להיות יותר בסדר
אחרי שנה- פתאום מקבלים עוד כוחות.
כמובן הכל בערך... מבחינת חודשים ..
מאוד תלויאמאשוני
בגיל ובמספר הלידה.
וכמובן באיכות משכב לידה שהיתה.
ניסית להתאושש כשיש ילדים גדולים בבית?
כן, ובה היה בסדרחולת שוקולד
מדוייק! ולפותחת נראה לי שרוב הדגובות פה מציעותבתי 123
פתרונות פרקטיים וממש לא קשור ללהצדיק את בעלך
הוא מבחינתו אמור לעשות את כל ההשתדלות כדי שתנוחי
תקשיבי תקני בסופרפארם אריזה של אטמי אזניים קופסאבתי 123
צהובה זה נקרא ohropax זה שילוב שח שעווה עם צמר גפן אוטם מפני רעש לא שומעים כלום ובגלל שזה רך מאוד זה לא מכאיב לאזניים
אצל ההורים שלי שמרו על השקט חבל על הזמן!!בוטחת בהשם
כשאחד ההורים ישן ההורה השני כל הזמן שמר עלינו שלא נרעיש , זה בד.נ.א שלי,
מצד שני היה בית די גדול אז זה לא היה כזה בעיה
אמא שלי נתנה לי את המתנה הכי גדולה בעולם- פקקים/אטמי אוזניים, אני קונה סיליקונים רכים כאלו בבית מרקחת בצורה מאורכת, אליפסה מצד אחד ושטוח מהצד השני, הם פצצה וכשהילדים בחוץ( ויש לי 2 רעשניים במיוחד אני לא שומעת כלום!! )
קצת קשה להתרגל אבל ממש שווה!
בקיצור ממליצה לך בחום, יכול לפתור לך את הבעיה
במקומך הייתי שמה להם סרט וזהושם שם
הם ישמרו על שקט. את תוכלי לנוח (נשמע הכרחי כרגע).
מעבר לזה, גם אם לגיטימי לרצות שימרו על שקט, אין מה להתפלא שזה לא קורה, לא כל הילדים יכולים לשלוט בעצמם עד כדי כך במשך זמן ארוך
ברור שכן!!!!תצמנהבס
לכל הממליצות על אטמי אוזנייםאמאשוני
הייתן עושות את זה כשיש תינוק כזה קטן??
כשהבעל או מישהו אחר שומר עליו כמובן.. רק עכשיובתי 123
קראתי בשרשור שבכלל בעלה הולך לישון
הייתי בטוחה שהוא עם הילדים ופשוט לא מצליח לשמור על השקט.
לי באופן אישי מאוד קשה לישון ברעש ואטמי אזניים עוזרים לי אם אני נחה בצהריים
אם התינוק לידי כן. עשיתי ושמעתי אותהמיואשת******
התינוקת לידי בחדר והדלת סגורה. עם אטמים שמעתי אותה כי היא היתה לידי אבל זה עמעם את הרעש מבחוץ בצורה שיכולתי לישון
מעניין. תודהאמאשוני
מתאים לי לא להירדם רק מהפחד לא לשמוע אבל אולי זה מחסום פסיכולוגי שאפשר להתגבר עליו,
לכן מעניין אותי אם הרבה עושות את זה...
פשוט תנסי בזמן שאת ערה לשים אטמים ולהיות איתו בחדרמיואשת******אחרונה
ותראי מה הרמה שאת שומעת אותו
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

אפשר קצת נק' מבט אחרת?תהילה 4

א. אהבתי מאד מה ש [@אמאשוני] כתבה. וכן את מה ש @זווית אחרת כתבו.

אן אתם תהיו יותר נוכחים ואסרטיביים לא יהיה מרחב שבו הסבתא תצטרך להיכנס. כי כנראה שהייתה חציית גבול מצד הבת שלכם.


ומצד שני-

אם הבת שלך נמצאת הרבה אצל סבתא כנראה שהיא מרגישה בנח עד כדי כך שהיא זורקת צלחת עוגיות

חבל לקלקל את זה. גם אם *לכם* הענישה נראתה מזעזעת. אני מאמינה שיש לבת שלכן מספיק חוויות טובות עם הסבתא וחבל לקלקל בגלל מקרה חד פעמי.


ב. גם לי נשמע שנהגתם ביותר מידי הכלה כלפי הילדה ולא הייתם מספיק אסרטיביים בהצבת הגבולות.


ג. אני רואה פה המון תגובות מזועזעות ורק רוצה לומר שעדיין לרוב רובינו אין שום ערובה לזה שהחינוך שלנו הוא דווקא טוב. אולי בעצם החינוך היותר קשוח של פעם הביא ליותר משמעת ויותר נימוס כלפי מבוגרים ובעיקר- יותר דרך ארץ? נשמע פה שהילדה יכולה להרוס את הבית אבל הסבתא היא זו שעברה את הגבול. למה?


ד. אמא שלי מארחת המון נכדים וברור שגם מענישה לפי הצורך ו-יש נכדים שהיא פחות מרשה להם לבוא אליה כי היא יודעת שההתנהגות שלהם יותר מאתגרת (הכוונה להגיע אליה שבתות בלי ההורים) תנסו לחשוב איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם הסבתא ואיך אפשר לבנות אותה בצורה חיובים לכל הצדדים ולא רק לנכדה- זה בדיוק המשמעות של לחנך.


לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעוןאחרונה

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעוןאחרונה

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

התייעצות לגבי בריתששיק

היתה לנו כבר ברית ב"ה, אבל עשינו אותה מאד מצומצם, רק בני משפחה, אצל אחות שיש לה בית גדול, ולא כולם הגיעו אז היו בערך 50 איש, וגם זה היה פעם ראשונה שלי אז לא ידעתי בכלל מה הטקס, והייתי כ"כ לחוצה שממש רציתי מוהל רופא ויצא שהרופא שמצאתי היה ספרדי ואנחנו אשכנזים והטקס שהוא עשה לנו הרגיש קצת זר, ובכללי היה קצר.

הפעם זה תאומים ויש ציפיה מהמשפחה שנעשה אירוע גדול, ולמען האמת אני כ"כ סובלת (בניגוד לבן הראשון שהיה הריון רגוע וקל, ולידה מהירה וכיפית) שאני מרגישה שזה צריך באמת להיות אירוע גדול גם, וגם סעודת הודיה בעזרת השם.

יש עוד קצת פחות משלושה חודשים ב"ה אז יש זמן אבל אנחנו מתחילים לחשוב על דברים. נגיד מצאנו מוהל שמתאים לנו בהשקפה, נקווה שהוא יהיה פנוי. אבל אשמח לשמוע על טקס, איך עושים שמח וזה. נגיד אנחנו מאוד רוצים שכולם ישירו "ישמח ליבי" לפני כל ברית. חשבתי אולי להדפיס את מהלך הטקס והשירים ולחלק. מוגזם?

קיצר אשמח לשמוע כל דבר ובעיקר דברים שאני לא חשבתי עליהם. 

יש לי דקה אבל אכתוב מה שבעיני הכי חשוב לגבי האוירהעכבר בלוטוס

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

קודם כל בשעה טובה שיהיה ובידיים מלאותעל הנס

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

כמה דבריםרק טוב!

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.


2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.


3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....


4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.


5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)


שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

אפשר לעשות ביחדפרח שמח
אנחנו עשינו לתאומים ביחד.
ביחד כן.רק טוב!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.


ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

יש מנהגים שעושים ממש אחד אחרי השנירק רגע קט

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

בשעה טובה!!פרח שמח

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

אני לא מתכננת 2 טקסים נפרדיםששיק
בעזרת ה', אבל לא הכל תלוי בנומחיאחרונה
אם נולדים מוקדם, או שיש פער משמעותי בין המשקלים ואחד משתחרר לפני השני, לפי רוב הדעות צריך לעשות ברית לכל אחד מתי שהוא מוכן לברית (אם מדובר בהבדל קטן לפעמים אפשר לחכות כמה ימים ולעשות ביחד. אבל אם מדובר בהפרש של כמה שבועות בדרך כלל לא מחכים שהשני יהיה מוכן)
שי עובד ממש ממש מומלץ.נברשת
הרבה בריאות ובידיים מלאותדיאט ספרייט

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

אולי יעניין אותך