הַיּוֹם שִׁשָּׁה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך להתמודד נכון ? גידול תינוקות אחרי דיכאוןHANNAB
שלום רב לכולן וכולם.

אני אשמח לחוות דעתכם ואולי אפילו עזרה
תודות להשם אנחנו משפחה צעירה עם תינוק מתוק בן שנה וחודש (שיהיה בריא עד 120) ואחרי תקופה מאוד קשה עם הלידה התחלתי סוף סוף להתאושש .

חוויתי דיכאון אחרי לידה בצורה חשוכה מאוד עקב ההבנה שאני ובעלי כבר לא נהיה זוג זוגי כמו שהתרגלנו (בעקבות העבודה היינו טסים הרבה ויוצאים הרבה בשבוע , התחלנו כזוג מאוד מאוהב ואוהב ועם הצטרפות המתוק מן הסתם חווינו טלטלה בעניין כמו הרבה זוגות רק שאולי לצערי כנראה אני מפונקת יותר (ובין אם זה בסדר או לא זה השפיע ומשפיע על ההרגשה והחוויה שלי) פתאום הזוגיות השתנתה לחלוטין, התחזוק גם אם קורה הוא בעייפות קשה ואני מתגעגעת לבעלי ולמי שאנחנו יחד.

החמוד שלנו ב"ה ילד סקרן ופעיל ודורש אנרגיה , הוא מתעורר עדיין 4 פעמים בלילה (חייב שנשכב לידו על מנת להרדם אפילו שעבר חדר, מתעורר ובודק שאנחנו לידו וכל פעם רוצה ידיים או בקבוק ולפעמים מתעורר גם כל שעתיים וקם סופית ב5-6) זה קשה לי מאוד כי זה מנוון אותנו מבחינת יציאות או אפילו ערב רגוע בבית שבו חוזרים לעצמנו קצת (ואני גם חוששת שאין לבני גבולות כי בוכה ממש מכל דבר קטן שלא מקבל , גם אם אומרים "לא" לא מיישם ומפסיק את הפעולה או מוריד את החפץ, לא מעסיק את עצמו יותר מ5 דק' , גם אם אומרים שעכשיו ישנים או מנסים את פעולות ה"הרם הורד" יש אצלו התעקשות גוברת שיכולה להגיע לצרחות של רווחה אפילו שהוא בידיים שלנו ולא נותנים לו לבכות..) בעיקרון לא התינוק הכי קליל שראיתי מחברותי וגם לא ההתחלה הכי זורמת וקלה שיכולה להיות לזוג בתחילת דרכו.

ברוך השם ישתבח שמו גילינו על היריון נוסף (שמלווה בחששות כי אני מפחדת ליפול עוד פעם לדכאון לאחר הלידה) ואולי אפילו זה יחמיר כי עם שניים בטוח קשה יותר ואני חוששת שתינוק חדש שלא ישן ואולי לא ישן עוד פעם תקופת זמן לא מבוטלת כמו הבכור אני חוששת שאקרוס..
אני ממש רוצה נחת ונוחות וזמן זוגי מלבד להתעסק רק בתינוק (והכל ממש סביבו כי לא אוכל טוב ואנחנו לא מכריחים עם פתיחת פה וכו', לא ישן אז כל הרדמה יכולה להערך כמו תינוק בן כמה חודשים ובעיקרון אני ממש מרגישה שאני לא אדון לעצמי וגם לא אדון לבני.

אני מפחדת מאוד מהעתיד לבוא ומודעת לברכה מאת הקב"ה שבילדים ומשפחה. איפשהו אני יודעת שאומרים שהכל עובר אבל השאלה גם באיזו דרך כי אני רואה זוגות ש"איבדו את זה" וכבר מעבר למשפחתיות ביניהם אין הרבה..

אשמח לדעת מניסיון שלכן או של אחרים שהכרתן:
1. האם הגעה של ילד שני קשה יותר מהטלטלה של ילד ראשון?
2. כיצד אוכל לרווח לי ולבעלי זמן קבוע לתחזוק זוגיות? (משתדלים לעשות דייט בשבוע אבל שעתיים מתוך 7 ימים שהלילות בהם לא נגמרים מרגישות לצערי כמו טיפה בים)
3. כיצד אפשר להרגיל לישון לבד ורצוף?
4. האם מתישהו כל זה משתנה לטובה?

תודה רבה על הקריאה ובתקווה על העצה
נשמהמשמעת עצמית
נשמע לי שכדאי לכם לקבל הדרכה הורית קבועה לאיזו תקופה, לראות איך אתם מצליחים להכניס את הילד לשגרה תקינה.
ילד בגיל לא אמור לקום ככ הרבה בלילה ואפשר להרגיל לשגרת חיים יותר רגועה.
נראה שחסר ידע בסיסי בהתנהלות איתו, וזה בסדר גמור. לא לכולם זה בא בטבעי, אפשר פשוט ללמוד.

לגבי החשש מדיכאון, הוא מובן מאוד כי כבר היית שם ואת יודעת איך זה...
כדאי גם להיערך ללידה ולטפל בעצמך להבין את השינויים מאישה לאמא, מה המקום של העצמאות והשקט שלך, ואיך לשלב הורות וזוגיות.

בקיצור, ממליצה לך על טיפול משפחתי שייתן לכם כלים לשניהם.
בהצלחה!
תודה רבהHANNAB
תודה על המענה, יש המלצה להדרכה מסויימת באזור המרכז?
את יכולה לבדוקמשמעת עצמית
בלשכה הסוציאלית הקרובה אלייך.
יש לרווחה תכנית מקסימה של הדרכת הורים.
החיסרון שיש עומס גדול בהרבה לשכות.
אולי יכולים שם להמליץ לך על מטפלת פרטית מתאימה.
תודה ענקית לך HANNAB
אז ככה...פרקדה
הרבה מהדברים שכתבת אני מזדהה מאד ולכן גם מבינה לליבך ורוצה לשלוח לך מכאן חיבוק ענק.
אני לא יודעת אם כל מה שאכתוב לך יעודד אותך אבל גם להכיר במציאות זה דבר חשוב...
אחד הדברים שכתבת מוכר לי מאד והוא הגעגוע לבעלי ולזוג שהיינו לפני הלידה. הרבה זמן הסתובבתי עם תחושה שאני רוצה להחזיר את הזמן לאחור לימים של שנינו ביחד ולקח לי זמן להבין ולקבל את התחושה הזאת מבלי לחוש נקיפות מצפון על כך שהרי אני על כך מודה ושמחה בילד... רק אומר לך שזה הולך ומתכהה עם הזמן ולומדים לאהוב את הזוגיות החדשה. לגבי כך גם אומר שאנחנו לצערי הרב ממש לא מצליחים לצאת זוגית, אפילו לא שעתיים בשבוע (גם בשל העדר עזרה וגם בשל כך שהילדה מתעוררת רבות מהשינה) אבל.... הצלחנו לייצר לנו זמן זוגי בבית. אנחנו עושים ערבים של פינוק, מזמינים משהו טעים, עושים ערב שכותרתו המפורשת היא "ערב זוגי". במסגרת הנסיבות זה משהו שתורם לנו מאוד.
הבכורה שלנו החלה להרדם לבד מבלי שנשכב לידה רק בגיל שנתיים. במבט לאחור אני יודעת להגיד לך שזו היתה טעות שלנו (טירונים) להרגיל אותה לזה וככל שתקדימו לשנות את ההרגל, כך ייטב לכולכם. היום מכניסים אותה למיטה עם שיר ערש והיא נרדמת לבד.
לגבי ילד שני; המעבר מילד אחד לשניים הוא הרבה הרבה יותר מאשר מכפלה. הכל יותר מורכב ומאתגר. המעבר מזוג פלוס ילד ללהיות משפחה הוא קשה מאד אבל.... אעודד אותך שזה קושי יותר טכני כי רגשית ונפשית את,מגיעה מוכנה יותר וגם לא חווה את צער הפרידה מהחיים שהיו ( אני יודעת שהמינוח "צער" קשה מאד בהתייחס למתנה הגדולה שנכנסה לחיים אבל לדעתי כל אישה שהגיעה לאמהות אחרי תקופת זוגיות ארוכה וכיפית כמו שאת תארת וכמו שאני חוויתי, תבין זאת).
מבינה לליבך ומקווה שהשמחה של המשפחה הנבנית תעלה על הקושי והאתגר שכרוכים בבניתה.
עודדת אבל שאלהHANNAB
מה עשיתם שונה בילד השני שהבנתם כטעות מהילד הקודם?

אני מרגישה שלא למדנו באמת איך לשנות דפוס כי ראינו שיש הרבה עניין של אופי וכמובן שזה בידיי הקב"ה (ואולי אני מסירה אחריות בטעות אבל אשמח לדעת מה אפשר לשנות שיהיה קל יותר).

והבן / בת השני שלכם היה קל יותר ? האם בעצם רואים דברים אחרת ובתור זוג את מרגישה מאושרת יותר או שזה כמו הילד הראשון?
קודם כל- לכו ליועצת שינה.אמא יקרה לי*


יש פה כמה דברים,רויטל.

הדבר הראשון בגלל שזה בן בכור לכן מפונק ומנצל את החולשה שלך,

לא כל דבר צריכים לתת לילד ממש לא,

דבר שני ילד לא צריך לקלקל את הזוגיות,להשקיע בבעל אם זה יחס טוב

אם זה שיחות יפות,לתת הרגשה חיובית לבעל,זה יחזור לך בגדול,זכרי

יחס מחזיר יחס,אהבה מחזירה אהבה ודווקא אחרי הנישואין, כי לפני כן

הכל דמיון גדול,המלחמה האמתית היא אחרי הנישואין,שוב להשקיע

עם כל הקושי את תרווחי בגדול,

עכשיו ברוך השם את בהריו שני,ברור שיהיה קל עם השני פי כמה וכמה

כי את לא תתרגשי מכל בכי או מכל פינוק,

בקשר לישון לבד אם התכוונת לילד אז כשהוא עייף להכניס אותו לחדר

שלו ביום תתחלי עם היום הוא יבכה בהתחלה ולא יהיה לו ברירה,

בהצלחה רבה רבה לך.

צודקתHANNAB
איך לדעת מתי להגיד "לא" ומתי לאפשר?

קשה לי לתת לו לבכות מבלי להתייחס ולגשת הוא ממש נכנס להשתנקויות וכולו רטוב ולח מנזלת (גם אם עלינו).

בנוגע ליחס עם הבעל, ילד שני לא מפריע לזוגיות ? אני יודעת שזה נשמע ממש אגואיסטי ורע אבל אני מנסה להבין האם הקושי מתגמד בסופו של דבר או שבהפרשים גדולים יותר זה קל יותר לזוגיות ?
תמיד ....רויטל.

שיתוף פעולה עם הבעל,אם הילד אכל ומוחלף לא חייב ידיים להרגיל אותו להיות לבד,

ואם הוא בוכה ?HANNAB
לדוג' עם החמוד שלנו אמרו לא להרגיל לידיים אבל במידה והיינו מניחים ישר היה מתעורר / בוכה / לא נינוח ואז הייתי לא מבינה איך אפשר אחרת כי הוא פשוט לא אפשר את זה..
אם זה בהקשר של השינה - אז לשבת לידו וללטף/לתפוח בעדינות על המקופלת
לשיר לו שיר, להגיד לו שאבא / אמא פה ואוהבים אותו, ובמקביל לשמור על אסרטיביות ולהגיד עכשיו מאוחר ואתה צריך ללכת לישון..
לעשות את זה כמה לילות בודדים, אבל לא ליצור מגע תמידי בהירדמות, כלומר אפשר גם לדבר אליו כשאת רק נוכחת בחדר בלי ליצור מגע קרוב.

ולאט לאט הוא ילמד להירדם בלול, בעז"ה לאחר מכן כשההירדמות הזו תהפוך לקלה יותר, והוא יגדל, יהיה אפשר לעבור לשלב הבא בו הוא הולך לישון לבד..

זה תהליך, ולוקח זמן, צריך הרבה סבלנות..
ועם ילד ראשון בגיל כזה שרגיל למשהו מסוים- קשה לו פתאום להתרגל למשהו אחר..אבל צריך כל הזמן לנטוע בו ביטחון

וד.א הוא במסגרת? איך הוא ישן שם?
מסכימה עם מה שאמרואמא6
נשמע שאתם צריכים קצת הדרכה. ויועצת שינה זה הצלה ממש ( וזה בסדר, יש תינוקות כאלה שהם פשוט קשים יותר. אני עם הילד החמישי הלכתי ליועצת שינה...).
בחוויה שלי, הילד הראשון זה השוק הכי גדול, הטלטלה הכי גדולה לבית ולזוגיות. אח"כ אמנם טכנית יותר מורכב עם שניים, אבל כבר רגילים למציאות החדשה. וגם אם תקבלו הדרכה טובה עם הגדול, או יועצת שינה טובה, תוכלו ליישם את הכלים עם השני בעז"ה, וזה יזרום הרבה יותר בעז"ה.
תודה לךHANNAB
תודה על התגובה המנחמת !!
האם בהפרש קטן יחסית אח'כ קל יותר כהורים וכזוג או שעד התוצאה עוברים כברת דרך ממממממש לא פשוטה ?
מנסה לענותמיואשת******
קודם כל מסכימה עם מה שאמרו לך פה לגבי הדרכה ואולי יועצת שינה. לא בא לך טבעי וזה ממש בסדר אבל הילד מרגיש את זה וזה חלק מהסיבה שהוא מרגיש לך לא קל. זה מן מעגל שמזין את עצמו. אחרי הדרכה את תרגישי יותר בטוחה בעצמך והאימהות שלך תהיה יותר בטוחה וגם הוא ירגע יותר.

לגבי זוגיות, לא אשת בשורות אנוכי, זה קשה. זוגיות זה קשה. ילדים זה עבודה. לתחזק זוגיות עם ילדים זו עבודה מאתגרת ומתמשכת.
מה שכן, ילדים צפופים מעסיקים זה את זה ואז זה נהיה יותר קל.
צריך לישוב על פתרונות פרקטיים, כמו בייביסיטר קבועה פעם בשבוע למשל. טיולים שמתאימים עם ילד בעגלה, ועל דברים שאפשר לעשות בבית כמו משחק או סרט כשהילד ישן. ארוחת בוקר כשהוא במעון. ולדבר. המון.

בנוגע לדיכאון- יקרה, תתחילי ליווי עכשיו. אתמול. הריון מלווה בהורמונים משתוללים וכדי לא להגיע לנפילות צריך כבר מעכשיו להחזיק. לתת תמיכה. ללכת לטיפול קבוע שימשיך לפחות עד חצי שנה אחרי הלידה. זה ההוצאה הכי חשובה שתהיה לכם אי פעם. שום דבר לא חשוב כמו זה. לא עגלה ולא צעצועים לילד ולא בגדים ולא נקיון. כלום. את. רק את, האמא, זה הצורך הכי הכי חשוב לתינוק. ולילד שבבית. הם צריכים אמא שמחה ומאושרת ולכן הליווי הזה, מעכשיו, הוא הדבר הכי חשוב וטוב ונצרך שאת יכולה לתת להם ולעצמך במתנה

חיבוק גדול על כל הצמיחה שלך את נשמעת אשה מדהימה ואיזה כיף לתינוק החדש שהוא מגיע להורים כאלו חמודים 💕
תודה לך!HANNAB
ממש עודדת אותי ובע"ה אשמור את התגובה לרגעים שבהם קצת רוצים אוויר..

ובע"ה באיזשהו גיל שהם צפופים זה נהיה יותר כיף לתחזק זוגיות ? האם אי פעם עוד נוכל לצאת לבית מלון ? (בהנחה וכלכלית זה יסתדר?)
בטח!מיואשת******
בע״ה וודאי שאפשר. תלוי באיזה גיל תרגישי בטוחה, אם יש לך סבתא או בייביסיטר שאת
סומכת עליה. בהחלט אפשר
תודה רבה על החום שהקרנת HANNAB
תודה לך על המילים החמות והמאירות , בעזרת השם הלוואי שזה באמת גם ירגיש קליל יותר כמו שנשמע ממך שאפשרי
אפשר לשאול -הריון ולידה
איך מצאתם את הכוח והחשק לעוד ילד?
כמובן שאת לא חייבת לענות...
בטח אפשרHANNAB
פשוט חשבנו שמרוב שהיה קשה לנו עם הגידול והדיכאון אולי לא נוכל לעשות נפשית ומנטלית משפחה ממש גדולה אז אולי כדאי לפחות ש2 האחים / אחיות יהיו קרובים בגיל.

הפרמטרים לשיקול כחיובי:

1. הכל מאת השם ואם נקלט משמע הוא מאמין בנו שנהיה הורים טובים או לפחות מתאימים למשפחה שמשמיים מתאימה לנו.
2. שבמידה ונחכה יותר זמן וכבר נחווה מהטוב והקל יהיה יותר קשה לחזור ללילות נטולי שינה.
3. שהקושי יהיה כפול כי השלבים יהיו מאוד שונים וכך כביכול חווים פעמיים "ילד ראשון".
4. לפני הדיכאון רציתי משפחה ענקית , שילדיי יהיו כשתילי זיתים סביב שולחננו אך לצערי התבדיתי וראיתי שלי אישית זה קשה מאוד וכל כולי תקווה שנצליח גם לעשות את זה בנחת וכיף וגם נהיה זוג אוהב ומאוהב ויציב בפני עצמנו.
אני באה להרגיעפעם שנייה2
אני כלכך פחדתי מהמעבר מילד אחד לשניים ובדיעבד היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי ואולי בגלל שהפחידו כל כך.
שאת כבר "בזה" את בזה!
ברמה שאני כבר תקופה חושבת על השלישי... הקטנה בת 9 חודשים.

לגבי השינה של הגדול.. אני מהקשוחות.
בכי לא מטריד אותי ואני דוגלת בהרדמות עצמאית.
בעיני זאת מתנה לילד. וכבר רשמתי על זה בעבר..
כמה נורא להיות עייף ולרצות להרדם אבל להיות תלוי במישהו אחר! זה נורא..
כי עם שניים את לא יכולה להיות רק עם אחד אז כדאי ורצוי ללמד את הגדול לישון לבד.
שבוע סיוט שישתלם לך לעתיד.

לגבי הזוגיות אין לי עצות.. אצלנו הסבתות זמינות ואנחנו תמיד יכולים לצאת חלק מזה כי הילדים שלנו נרדמים לבד ולא קמים אז שווה כפליים להשקיע בזה.
תובנות ושאלותHANNAB
וכיום נניח אין את הקושי שכולם מספרחם עליו במעבר הזה ?
ומי לדעתך היה עם "אופי" יותר מאתגר?
איך לימדת אותם ובאיזה גיל אם אפשר לשאול - להרדם לבד?
ועוד שאלה (כמובן לא חייבת לענות על כל מה שלא מרגיש לך בנוח) האם את מניקה?
עונהפעם שנייה2
היום הקטנה תשעה חודשים והגדול 3.9 הקושי שלי הוא תחושת האשמה שאני צריכה להתחלק באותו זמן שיש לי על יותר אנשים.
אני מנסה לעשות איתם הכל יחד
סיפורים ביחד, טיולים, מקלחות ומאוד משתדלת גם ארוחות למרות שהיא לפעמיים בזמנים אחרים.
כמובן שהיה יותר קל שהיא רק נולדה כי רוב הזמן היא ישנה אבל היום יש בינהם ממש אינטראקציה שזה מדהים.

את הגדול לימדתי ממש באיחור בגיל 8 חודשים.
לא זוכרת את הנקודה בה ירד לי האסימון שגם אותו זה לא משרת להיות תלוי בי.
הוא היה צריך נדנוד ביידים או בעגלה כדי להרדם זה היה גוזל זמן, כוחות ובעיקר מעיק.
החלטנו שבוע שלם שאנחנו מניחים אותו ויוצאים מהחדר.
וכמובן שהוא בכה.. והיינו חוזרים ולא מרימים אבל מרגיעים שאנחנו פה..
ככה כמה ימים..
בהתחלה זה יקח אולי שעה..
ויום אחרי זה גם..
אבל לאחר מכן זה יתקצר והוא ירדם עצמאית.
אני תמיד הזכרתי לעצמי כי זה קשה לשמוע אותם בוכים שהוא ילד אהוב, שאני עושה את זה בשבילו, שהוא בוכה כי הוא מוחה וזאת הדרך שלו לתקשר וזה בסדר שהוא יכעס.
בעיקר המון אמונה עצמית שאני עושה את הדבר הנכון.
זה לא פחות משינה את חיינו ואת ההורות שלנו.
ילד שנרדם לבד, לא קם בלילה = אמא רגועה וערנית עם אנרגיות בבוקר.
כולנו יודעות מה זה לסיים סשן "הרדמה" ולצאת סחוטה נפשית.
בחרנו באופן מודע לא להיות במקום הזה.

עם הקטנה כבר היה לי את הניסיון ובטחון העצמי לעשות את המהלך בגיל 3 חודשים.
היא בכל מקרה לא נרדמה בהנקה אחרי חודשיים.. אז הבנו שהגיע הזמן.
היא מצצת אצבע ואיתה זה באמת היה "תהליך" של יומיים גג.

זה נותן לי את האפשרות להניח אותה במיטה אחרי מקלחת ולהתפנות אליו, לסיפור לשיחה לפני השינה אני לא יוצאת מותשת.
באמצע היום שהיא איתי אני פנויה לעיסוקים אחרים היא מרדימה את עצמה.

את שניהם הנקתי.
את הגדול חצי שנה.
אותה עד עכשיו.

אני מאחלת לך בהצלחה ואתם מסוגלים. תאמינו שאתם עושים את זה עבורו ולא "לו".
להורים מאוד קשה לשמוע בכי הם מדמיינים את הנורא מכל אבל ברגע שאת יודעת שהוא נקי, ושבע אהוב ומטופל אז הוא בוכה. זה בסד. זאת תקשורת.
את לא נוטשת אותו לבד.
תאמיני שזאת מתנה בשבילו ותפעלי משם.
אני מאמינה רק מותשתHANNAB
האם כשבוכה להכנס ולהרגיע ואז לצאת שוב או לתת לבכות כמה זמן ?
ואם כן - כמה?

אכן כן קשה לי לשמוע אותו בוכה אבל אני מרגישה שהוא כבר מבין יותר ויודע שתמיד בסוף אכנס וארדים
אני נותנת לבכות זמן מהפעם שנייה2
לפחות חמש דק.
אם קשה לך תלכי רק לתלות כביסה לעשות משהו שיסיח את דעתך.
הם לומדים מאוד מהר.
ובאמת יכול להיות שהוא כבר יודע שתמיד תבואי ומחכה לזה.
זה בטח נשמע נורא מהצד אבל את לא תביני איך חיית לפני. זה עולם אחר.
וזה לא רק ההרדמה עצמה.. זה גם שהוא ידע להחזיר את עצמו לישון בלילה לבד.
רואה לנכון להגיב לך לגבי זהמחכה_ומצפה
כי נראה לי שאת קצת מחפשת פתרונות קסם.

העניין הזה של לתת לתינוק לבכות עד שירדם זו גישה מסויימת ושנויה במחלוקת.
אם בא לך את מוזמנת לחפש מחקרים שנעשו בנושא, אני לא ארחיב כאן כי אין לי כוונה לעשות מצפון לאף אחת.
גם אני בתור אמא מותשת (ועדיין מותשת) חיפשתי פתרון קסם והבטחה שתוך כמה לילות קשים הכל נהיה מושלם, אבל אז קראתי קצת על מה זה באמת אומר וראיתי שלי זה ממש לא מתאים.
יש היום הרבה מידע זמין והרבה פורומים ופייסבוק ומה שבא לך, ואת צריכה לשבת ולחקור מה מתאים *לך*. לא כל דבר שעבד למישהי אנונימית באיזה פורום מתאים גם לך. ולתת לתינוק לבכות עד שירדם (או עד שיתייאש) זה בהחלט משהו שלא מתאים לכולם.
בעיניי אמא לא צריכה ללכת להסיח את דעתה ולתלות כביסה כשהתינוק שלה בוכה (יש כאלה שיגידו גם לשים אוזניות כדי בכלל לא לשמוע את הבכי של התינוק).
יש סיבה שבכי של תינוק, בפרט של התינוק שלנו, כל כך מטריד אותנו בתור אמהות, ובעיניי ניסיונות להתעלם מהבכי זה ממש לא הפתרון.

אני בכוונה עונה לך ולא למי שהגיבה לך כי זו הגישה שלה והיא כבר כתבה את זה כמה פעמים כאן בפורום, זה בסדר גמור וזו זכותה המלאה.
אבל הרגשתי צורך להגיב לך כדי שתדעי שזה לא משהו ש״חייבים״ לעשות ושיש הרבה הורים (כנראה אפילו הרוב המוחץ של ההורים) שלא עושים את זה. נכון, לגדל תינוק זה קשה ומתיש וזה אומר להיות עייפים חלק נכבד מהזמן. אבל זה חלק מהעניין ואין פתרונות קסם.

נתנו לך כבר הרבה עצות טובות, מאחלת לך הרבה בהצלחה ושולחת כוחות ❤️
תודה על תגובתך HANNAB
אני לא יודעת באיזו שיטה אפעל ואני לא מצפה לקסם וברור לי גם שלתינוק שלי ולכל ילד בעצם יש צרכים משלו וגם הבכי הוא צורת הביטוי לצורך , בגלל זה אני "מופעלת" בעצם עד היום כולל..

קראתי המון מחקרים על הוכחות שעולה רמת הסטרס כמו גם חוסר אמון שיבואו לילד וזה כואב לקרוא..
מנגד אני כן רואה שהחמוד שלי כבר קולט את הסיטואציה וסוג של "מנצל" אותה ..

אני לא חןשבת שהוא עושה את זה מרוע או מהבנה עמוקה אלא מרצון שלו פשוט שאחד ההורים יהיה לידו כמה שצריך , בו בזמן כשזה 4 פעמים בלילה של 10 שעות + ביום עצמו זה ממש ביטול עצמי שלנו כאנשים וכסמכות שצריכה לעשות דברים בעצמה (זה ממש בין 40 דק' לשעה כל פעם) ואני לא אצליח לעשות את זה + לתמרן עם עוד אחים כי זה פשוט בלתי אפשרי להיות ב2 מקומות בו זמנית..

וכמובן שגם בצורך האגואיסטי של זמןלעצמנו או למשק הבית שיכול להיות בזמן ההרדמה שלו.

אני חושבת שכל אמא שבחרה שיטה מסויימת ראתה קודם לכן את צרכי כלל בני הבית כי אחרת אי אפשר כל פעם להתמסר טוטאלית לאחד ויחיד לא משנה מי הוא במסגרת הבית..

אבל שוב, כרגע קשה לי ממש עם לשמוע אותו בוכה ולא להגיב לכן אני מרדימה כמה שלוקח..
למה להיות עייפים חלק נכבד מהזמן?פעם שנייה2

ברור שיש עליות וירידות הם חולים ויש גזים וגם יוצאות שיניים אבל ככה בשגרה לא לישון? להיות משועבדת להרדמות?
שינה עצמאית זאת מתנה לילד במקום להסתכל מה עושים לו אני בטוחה בכלים שאני נותנת לו.
את לא נוטשת אותו הוא לא "מתייאש" מבחינתי זה כמו ללמד אכילה בכפית.
לגמול מחיתול.
להתלבש..
הוא לא צריך להיות תלוי בי כדי לישון.
ממליצה לך על הספר של דורית קרייזר
"שששש...בלילה ישנים"
הספר של דורית קרייזלר מזעזע בעיניימחכה_ומצפה
אם כבר ממש חייבים אימוני שינה (כן, ככה זה נקרא) יש שיטות יותר מכבדות (שאגב אני גם לא בעדן).
דיברת על גיל שלושה חודשים אצל הבת שלך - זה גיל מאוד מאוד צעיר! אפילו השיטות המחמירות לא מדברות על לתת לתינוק לבכות בגיל 3 חודשים.

אישית קראתי הרבה מאוד חומר בנושא הזה של שינת תינוקות (רובו באנגלית), כולל מחקרים שנעשו על מה זה באמת אומר תינוק שאחרי 3 לילות של צרחות ״למד״ להירדם לבד (עם רמות סטרס בשמיים ואמא עם רמות סטרס אפס כי התינוק הרי לא בוכה אז היא רגועה ומבחינתה השיטה הצליחה).

בסופו של דבר זה עניין של גישה ותעשי מה שבא לך. כתבת למעלה שזה ״נורא״ לתינוק שהוא עייף ותלוי במישהו אחר כדי להירדם. בעיניי הרבה יותר נורא לתינוק שצריך את אמא שלו והיא לא באה, או שהיא נוכחת ולא מתייחסת אליו באופן שמספק אותו (כמו להרים אותו או להניק אותו). הוא לא מבין שכלית למה הוא רוצה את אמא שלו, הוא פשוט צריך אותה. הוא לא מבין שהיא בחדר השני, הוא לא מבין שהיא תבוא אחרי שיעברו איקס דקות כי ככה איזו שיטה אמרה.

בעיניי זו תחושה של נטישה, וזה דבר נוראי לעשות לתינוק קטן שלא יכול להביע את עצמו ואפילו לא יכול לסדר את המחשבות שלו עצמו.

וכן, תינוקות מתייאשים ומפסיקים לבכות כי הבכי שלהם לא נענה. תקראי מה הולך בבתי יתומים ברוסיה ובאוקראינה. תינוקות לא בוכים. גם כשמאוד מאוד כואב להם. כי הם למדו שאין טעם לבכות, אף אחד לא יבוא. וזה מזעזע בעיניי. אז אימוני שינה עובדים על עקרון דומה (פחות נורא כמובן, אבל אותו רעיון).

וחוץ מזה, אני ממש לא מבינה מה רע בזה שתינוק *צריך* את אמא שלו בשביל להירדם ותלוי בה. הוא תינוק, הוא תלוי בנו להרבה דברים אחרים. אף אחת לא תתן בקבוק ביד לתינוק קטן ותצפה שיאכל לבד, נכון? אז למה זה נראה הגיוני שהוא צריך להירדם לבד?

אפשר ונכון לעבוד על שינה והירדמות עצמאית, אבל בעיניי זה צריך להיות בגיל שיש עם מי לדבר ולמי להסביר. גיל שנה זה ממש לא הגיל (לי יש בת שנה ו-4 וזה עדיין לא הגיל).
וואי כל מילה. בא לי לבכות עכשיו..מיואשת******


אין טעם בדיון הזהפעם שנייה2
את בטוח לא תשכנעי אותי להשתעבד להרדמות עד גיל שנה וארבע..
אולי הצלחת להפחיד את הפותחת עם המילים רוסיה, אימון שינה ונטישה עלי זה לא עושה רושם אני יודעת מה הענקתי לילדים שלי.

א. כי זה לא נכון אין צרחות בלילה יש בכי של כמה דק לפני השינה משהו שקורה בכל בית גם לא בגילאים קטנים.
ב. אני פשוט מאמינה בילדים שלי אני לא מחכה לגיל "שיש עם מי לדבר" הם נבונים ביותר גם הרבה לפני תופתעי.
אחת התגובות ההזויות, באמתמחכה_ומצפה
״להפחיד עם רוסיה, אימון שינה ונטישה״?
את בכלל מקשיבה לעצמך???
לא ניסיתי להפחיד אף אחת ולא ניסיתי לשכנע אף אחת, תעשי מצידי מה שבא לך ותצלקי את הנפש של הילדים שלך כמה שבא לך (הנה, תוסיפי גם את זה לרשימה שלך של דברים שאני מנסה ״להפחיד״ בהם).

אם תשימי לב בהודעה הראשונה שלי בכלל לא הגבתי אלייך (כי כבר קראתי - והזדעזעתי - מעמדתך בהודעות קודמות וידעתי שאין עם מי לדבר) אלא לפותחת, ובהודעה הראשונה שלי בכלל לא ציינתי נתונים ושלחתי אותה לחפש בעצמה (משהו שאת ללא ספק דילגת עליו. אני מבינה שהעובדות קשות לקריאה, מה לעשות שלפעמים האמת כואבת). **את** זו שבחרת להגיב אליי, ואז כשהגבתי בחזרה החלטת להשתלח בי.

אין כאן עניין של אמונה בילדים, גאונים ככל שיהיו. הם תינוקות, הם צריכים את אמא שלהם והם לא אמורים להירדם לבד אם הם לא בשלים לכך. הם גם בטח שלא אמורים להגיע למצב שהם יודעים שאמא לא תבוא אז אין טעם לבכות בכלל.
וכן, זה בדיוק מה ש״לימדת״ את הילדים שלך לעשות.
סבבה לך עם זה? אחלה. שיהיה לך בכיף.
אבל תדעי ששברת את האמון הכי בסיסי שיש לתינוק בהורה שלו ובפרט באמא שלו. אני באמת מזמינה אותך ללכת ולקרוא קצת מידע בנושא. לא בשביל להגיד לי כמה צדקתי, אלא לטובת הילדים שלך.
מאחלת לך לילות רצופי שינה.פעם שנייה2
כנראה שהילדים שלי בשלים ושלך לא כפי שרשמת.
בטח ששלך ״בשלים״, ואפילו כבר בגיל 3 חודשים!!!מחכה_ומצפה
אין מילים.
לבי עם התינוקת שצרחה את נשמתה עד שנרדמה כבר בגיל 3 חודשים כי אמא שלה קראה איזה ספר מטופש.
ליבי איתך את מדברת שטויות מעייפותפעם שנייה2
ככה זה כנראה שלא ישנים שנתיים..
חבלפרקדה
זה נושא טעון מאד ושנוי במחלוקת. נראה לי שאין טעם להמשיך בדיון הזה...
אני דווקא ישנה סבבה לגמרי, תודה על הדאגהמחכה_ומצפה
יקירתי, אין לך מה להתגאות בזה שבכי לא מטריד אותך (ציטוט מדוייק מההודעה שלך).
זה התינוק שלך. את האמא שלו. אם אותך הבכי לא מטריד אז את מי כן יטריד???

זו ההודעה האחרונה שלי אלייך כי אין לי כוונה לנהל דיון עם מישהי שאפילו לא טורחת לבדוק מה ה״שיטות״ שהיא מפעילה כל הילדים שלה עושות להם. לתת לתינוקת בת 3 חודשים (או לתינוק בן 8 חודשים) לבכות עד שתירדם זה אכזרי, ואין שום דרך אחרת לתאר את זה.
אבל העיקר שיש לך ערבים רגועים ושקטים, זה מה שהכי חשוב הרי. בשביל זה הבאנו ילדים לעולם.
באמת שעצוב לי על הילדים שלך.
לא רק ערבים..פעם שנייה2
כל ההרדמות במשך כל היום שקטות ורגועות.
תעני לי עוד שעה שתסיימי להרדים?
בכי של כמה דקות לפני השינה זה לא משהו שקורה בכל בית.מיואשת******
לא בגילאים קטנים ולא בגילאים גדולים.
ממש לא!
עצוב מאד שאת חושבת שזה דבר נורמלי
בכי של כמה דקפעם שנייה2
רק באותם *שלושה ימים*.
למה לסלף?
את חושבת שהם נרדמים ככה כל יום? באמת?

כפי שאמרתי דיון חסר טעם.
שכל אחת תבחר מה טוב לילדיה ולמשפחתה.
לפותחת מאחלת שתמצאי את הדרך שמתאימה לך.
עצוב שעושים שטיפת מח עם הספרים מהסגנון..אם_שמחה_הללויה
מעניין אם למחברת בעצמה יש ילדים..
אני רוצה להגיד משהו (לא מגיבה דווקא לך פשוט התגובה הזו קפצהבוקר אור
כואב לי לשמוע שנשים פה חושבות שזו שטיפת מוח וזה ספרים מטופשים.
באותה מידה אפשר להגיד שלהרגיל ילד להירדם בהנקה או על הידיים או כל דבר אחר זה שטיפת מוח.
אלה גישות שונות, וצריך להתייחס לכל אחת בכבוד.
אם מתאים לאמא להרדים ילד שעה בידיים מצוין ונהדר.
ואם זה לא מתאים לה. ומתיש אותה מוציא אותה מהדעת, אז כן, אפשר ללמד ילד גם בגיל שלושה חודשים להירדם במיטה. גם בלי לצרוח עד שירדם.
זה נכון שאנחנו לא יולדים ילדים כדי שיהיה נוח,אבל כל אחת יכולה להציב את הגבול שלה. כמו שאם לאמא לא מתאים להיות קיר טיפוס של הילדים שלה או להכין להם ארוחות מושקעות- לא נגיד לה: אבל לא ילדת ילדים כדי שיהיה נוח
כואב לי שמתייחסים לגישה של אמא בזלזול ולא סומכים עליה
צודקת, אולי הגבתי קצת בחוסר כבוד, מצטערתאם_שמחה_הללויה
פשוט כאב לי , זה באמת נושא טעון וכואב ועדיף לא להמשיך את הדיון.
לא מסכימה איתךחולת שוקולד
זה נכון עד שזה מגיע לגישות לא לגיטימיות שנוגדות את הטבע האימהי שלנו, באותה מידה אפשר לומר שגישה של אלימות או הרעבה היא לגיטימית
אבל למה זה אלימות או הרעבה ללמד ילד להירדם לבד?בוקר אור
איך אפשר להשוות?
כי בגילאים קטנים השהות של מבוגר לידם זה מאוד קריטיאם_שמחה_הללויה
לא מדברים על גיל שנתיים, שלילד כבר נבנה בטחון באמא.
זהו, יותר לא ממשיכה, הבטחתי 🤐אם_שמחה_הללויה
כי נטישה חמורה באותה מידה ויותרחולת שוקולד
וכן, זאת נטישה, כם אם תגידו שלא
למה זאת נטישה?בוקר אור
אני לא מדברת על להשאיר ילד לצרוח שעתיים.
אבל ללמד אותו להירדם לבד?
זה ללמד אותו להרדם לבד על ידי נטישהחולת שוקולד
בגיל ובמצב שהוא זקוק לזה וזה לא סתם מניפולציות על ההורים אז כן, זאת נטישה

כשתינוק בן 3 חודשים בוכה ולא נענה הוא לא צריך שישימו לו גבולות, הוא צריך להרגיש שהוא לא לבד ויש לו על מי לסמוך, הוא בכלל לא מבין את זה שעדיין אוהבים אותו ומשגיחים עליו
אני לא מסכימה, סליחה יקרהבוקר אור
אני בגיל שלושה חודשים לימדתי את הבת שלי להירדם לבד. לא מאידיאל אלא כי ראיתי שמאוד קשה גם לב להירדם כבר בידיים.
כל פעם שהיא בכתה ניגשתי, ליטפתי אותה והרגעתי אותה. בהתחלה זה לקח שעה. בהמשך פחות. והיא נהיתה תינוקת הרבה יותר רגועה! אני הפסקתי להיות בלחץ כל פעם השיא מתחילה להיראות עייפה כי אני יודעת שזה לא יקח שעה. ואני עדיין נשארת לידה תמיד עד שהיא נרדמת. ואני ממש לא מגדירה את עצמי אמא נוטשת. וטוב לכולנו עם זה
גם אצלי ככהמשמעת עצמית
וזה משתנה מילד לילד.
הירדמות עצמית זה משהו שחשוב ללמוד ותינוק יכול ללמוד מגיל צעיר של כמה חודשים.
יש ילדים שיותר קשה להם
ויש ילדים שנרדמים בקלות לבד.

אין בזה כללים.
לא בזה
לא בהנקה
לא באפידורל
ולא במעון או בית

כל אחד, ומה שמתאים לו.
אבל שימי לב שאתן מדברות על שתי דברים שוניםמיואשת******

היא כתבה  -כשתינוק בן 3 חודשים בוכה ולא נענה

את כתבת - כל פעם שהיא בכתה ניגשתי...ואני עדיין נשארת לידה תמיד עד שהיא נרדמת

 

אתן בכלל לא מדברות על אותה סיטואציה.

אבל אף אחת לא דיברה על להשאיר תינוק צורח שעותבוקר אור
אלא על ללמד אותו להירדם
בהחלט דיברומיואשת******

אם תקראי חלק ממהודעו למעלה, וחלק מהשיטות שהוזכרו , דובר על להשאיר תינוק בוכה לפרק זמן מסוים (10 דקות זה בעיני גרוע מאד מאד מאד, שעות זה כבר סיבה לקרוא למשטרה.)

 

ובאמת אין לי ענין להיכנס לויכוח על מה ולמה , פשוט באתי להאיר לך שלא נראה לי שאתן מדברות על אותה סיטואציה ולא נראה לי שיש הרבה הבדל בינכן

שוב מסלפת.פעם שנייה2
רשמתי שתכנס אחרי חמש דק.
וגם אני נכנסת שוב ושוב אחרי חמש דק.

אבל זה דיון אבוד מה נשאר לכן להגיד?
הרי הזוי לדעת שאתן מרדימות עד גיל שנה וחצי בידיים או בעגלה ויש ילדים שנרדמים מדהים בעצמם.. זה בטח לא נקלט אצלכן.

אז תכפישו.. תשוו להתעללות, להרעבה מה לא..
זה יותר מצחיק כבר מעצוב.
איזה קיצוניות לדרך אחרת משלכן...

שומעות או יותר נכון קוראות מה שנוח לכן, כדי שהשיטה שלכן (לא שלי)תסתדר לכן בראש.

הייתי מצלמת סרטון של ההרדמה המתעללת שלי אבל באמת? לא שוות את זה.

הילדים שלי את המתנה שלהם קיבלו.
קודם כל בהחלט מדברים על זהמחכה_ומצפה
השיטות היותר ״עדינות״ מדברות על לתת לתינוק לבכות במרווחים הולכים וגדלים, עד שעה ויותר מזה.
אבל לתינוק אין שעון על היד, ומבחינתו ״רק״ 5 או 10 דקות שהוא צורח ואף אחד לא בא אליו והוא חושב שהוא נשאר לבד בעולם - זה נצח. וזה פוגע באמון הכי בסיס בין התינוק לאמא שלו.
כל מילהאורוש3
כל הכבוד לך שהקדשת מזמנך לרשום תגובה כזאת !אם_שמחה_הללויה
זה חשוב מאוד!
ומסכימה איתך, לגדל תינוק זה לפעמים מתיש,צריך לקום אליו בלילות ולהרדים בערבים. והילדים מטבעם הם לא ״נוחים״. ה
האינסטינקט האמהי הוא להענות לבכי של תינוק קטן, זה ממש מובנה אצלנו, האבות בד״כ פחות רגישים לזה.
אנשים מנסים ללמד שיטות ונשים תמימות ועייפות הולכות אחרי השיטות האלה וזה עצוב.
מי שמחפשת נוחות שתביא כלב, כלב הוא נוח.
עונה לגבי התינוקאורוש3
כל מה שתארת זו התנהגות נורמלית לחלוטין בגילו. לחלוטין. בסדר. יש יותר קלים. אבל יש גם קשים יותר ולא תארת שום דבר חריג. ילדים בגיל הזה לא מגיבים ל''לא'', מעסיקים את עצמם כמה דקות, מתעוררים בלילה ופימים רבות לא נרדמים בקלות. נורמלי לחלוטין.
אבל. את בתחילת הריון. וזה קשה. אז אולי נגיד כן הייתי במצב כזה לוקחת ייעוץ שינה כדי לשפר את המצב בתהליך קצר טווח יחסית. ואז תשני בעזרת ה' טוב יותר ותיהי פחות מותשת ותוכלו לחזק את הזוגיות.
לגבי זוגיות עם ילדים מתחברת למה שכתבה לך מיואשת. אין נוסחת קסם ופלא. זה בהחלט קשה. צריך הרבה חשיבה וגמישות ויצירתיות. לתפוס רגעים שפתאום צצים, לצאת מדי פעם יחד, להביא אוכל טעים טייק אוויר, לשבת יחד על הספה ולהתחבק גם אם משגיחים על תינוק, לעשות יום חופשי משותף אם אפשרי. זו באמת עבודה קשה. בהחלט.
מצטרפת גם על ההמלצה על טיפול אישי לך. לא לחכות ששוב תיפלי לחור שחור. את יודעת שאת המצב רגיש. תנסי להקדים רפואה למכה. תעזרי לעצמך ולכולכם. ממש ממש חשוב!
תדאגי לעזרה כמה שאפשר אחרי הלידה. נערה. אוכל מוכן. הרבה חלונות אוורור בשבילך. תדאגי לעצמך כדי לא ליפול.
ועוד נקודה חצופה מצידי.
ממליצה אחרי הלידה הבאה אולי לשקול לרווח קצת. תראו לפי המצב הנפשי שלך.
אבל בהחלט עם רווח של שנתיים וחצי מינימום (יותר לקראת שלוש) אפשר לחזור בין הילדים לזמן יותר רגוע בזוגיות. כמובן זה לא רלוונטי עכשיו ותראי מה מצבכם ותחליטו. רק זורקת נקודה למחשבה.
את מהממת שהזוגיות חשובה לך כל כך. ואני בטוחה שאת אמא מהממת! הרבה הצלחה

קודם כל תודה!HANNAB
את צודקת שאין נוסחאת פלא אבל אני ממש חוששת לאבד את המקום הזוגי הטוב שלנו כי כבר עכשיו עם הראשון זה דהה ברמות שלא ראיתי אצל אחרים ולא חלילה ממקום של השוואה אלא ממקום של חסר לי או לא בא לי להגיע למצב שאנחנו אך ורק משפחה והזוגיות ממש זזה הצידה.. (למרות שזה נראה בלתי נמנע כרגע).

ואני בטוחה שהוא תינוק נורמלי (ועוד יותר מפחדת מזה שזה לא שהוא תינוק קשה ואני מרגילה לא נכון ולכן אני חוששת שהשם יוכיח אותי עם הבאים שאולי באמת יהיו קשים ואדע שהוא היה נחת וקל ואז אצטער על הרבה דברים שעשיתי או ניתחתי כתוצאה מהקושי שלי..)

הבעיה שזה בכל מקרה קשה לי (אני כנראה מפונקת גם) כי כל הרדמה נמשכת שעות ואני נגמרת ממש.. ולא רואה מתי זה מסתיים כל עוד לא אעשה איזשהו תהליך.
ולהיוועץ ביועצת שינה (מלבד שזה מעל 1,000₪ במידה וזו לא סטאז'רים שעושים עלינו ניסיון ראשון) זה עדיין דורש המון כוח נפשי שאני לא יודעת אם כרגע קיים בי..
מבינה אותךאורוש3
תראי. את בהריון אז את חייבת להגיע לתוצאות די מהר כדי להסתדר עם המציאות. לכן המלצתי לך על טיפול אישי וייעוץ שינה. יעלה כמה שיעלה. כי אין לך זמן לתהליכים ארוכים מאוד לפני שעוד תינוק מערער את האיזונים.
לא הייתי קוראת לעצמי מפונקת. יש לך צרכים וקושי. השאלה מה עושים כדי לא ליפול. טיפול, שינה, מציאת זמן זוגי גם בזמנים לא סטנדרטיים.
עבודת חיים. לא אינסטנט.
ותודה רבה על העידוד , את נשמעת אמא מהממת בעצמךHANNAB
מנסה לענותפרח חדש
יש קושי מאוד מסויים בילד ראשון
זה שילוב של מעבר חד מזוג להורים
וגם הטיפול בילד עצמו, הכל כל כך ראשוני..

חוץ מזה יש גם אופי של ילד
יש לי ארבעה ילדים ב"ה הגדול בן 8 והקטן בן שנה
הילד הראשון היה מאוווד לא קל
וכשהיה בן שנה ועשרה נולד לו אח
ואני הייתי בשוק ולא הבנתי איך יכול להיות תינוק כל כך נוח ורגוע...
הילד השלישי היה כבר משהו באמצע בתור תינוק, התעורר מכל רעש הכי קטן והיה בוכה הרבה
ועד גיל שנתיים מאוד נרגע וגם ישן טוב
והנה עכשיו הקטן.. די דומה לאח הגדול אבל אני כבר עם הרבה יותר נסיון! אני כבר הרבה יותר משוחררת ויודעת לתפקד גם במצבים שבתור אמא לילד ראשון לא הייתי מעיזה
אני לא אפחד לצאת מהבית ולהשאיר אותו עם בחורה אחראית. אם הוא יבכה היא תיגש אליו. פשוט לומדים לשחרר והילד גם מרגיש את זה לפחות מנצל אותנו...
את ממש מעודדתHANNAB
תודה לך על התגובה , זה מעודד ממש לדעת שהאופי משחק תפקיד ובע"ה יכול להיות שיהיה לי יותר קל בעזרת השם בהבאים והבאות לטובה.

האם יש משהו שפעלת אחרת עם הרביעי שלך שהיה דומה לראשון ?
מתי הראשון החל להיות קצת יותר "קל" עבורך?
איך היית / עדיין מרדימה כל אחד מהם ?

וממש תודה לך, שימחת אותי
בילד הרביעי הכל יותר זורםפרח חדש
לאמא יש יותר ביטחון ונסיון בכל מה שהיא עושה וזה מה שהיא משדרת לילד
אני זוכרת כשהיו לי רק שניים
כל פעם שהייתי צריכה לצאת מהבית איתם זה היה סיפור אחד ענק וכל הזמן בחוץ הייתי בלחץ ובמתח זה יבכה זה יברח זה ילכלך והייתי חייבת לבוא יחד עם בעלי לכל מקום
ואז לפני כמה ימים יצאתי רק אני ושני הקטנים ופתאום שמתי לב כמה אנחנו הולכים בכיף.. הקטן בעגלה השני הולך לידי ואנחנו תוך כדי מפטפטים.. לא הייתי מאמינה שזה אני אותה האמא מפעם.. ולא עברו כל כך הרבה שנים מאז

כמו שאמרתי, הילד הרביעי מאוד דומה לבכור באופי שלו אבל ההתנהלות שלנו ההורים היא אחרת. הפוקוס הוא לא רק עליו מטבע הדברים והוא משתלב במה שקורה בבית.

לגבי הבכור, דווקא אחרי שהשני נולד היה שיפור
כמובן שהיה את ההתחלה הקשה שהוא מבין פתאום שיש כאן מישהו שגונב ממנו את התשומת לב אבל עם הזמן זה עשה את האפקט ההפוך
אבל חייבת להגיד שלפחות אצלינו עד היום יש קושי מסויים עם ילד בכור
הוא מתקדם בשלבים בחיים שאנחנו אין לנו נסיון אז הולכים להנחיית הורים, קוראים ספרים אבל בהרבה משפחות זה ככה עם הבכור
למרות שאני היום מרגישה הרבה יותר משוחררת ולוקחת את הדברים פחות קשה וללב

הרדמות... זה באמת סיפור
אף פעם לא היה לי ילד שעשה בעיות עם הרדמה בתור תינוק. מהיום שנולדו ישנו רק בעריסה (לא ישנה עם תינוק במיטה יחד) מה שיותר דורשים אצלי זה בגיל יותר גדול שנתיים ++ שאשב לידם בערב
אז עד היום אני "מבזבזת" איזה שעה לידם מפטפים קצת ואחכ יושבת עד שנרדמים...
הוא נמצא במסגרת?אמא גם
גם אם כן,היתה תקופה ארוכה מאוד של סגר
וזה קשה בגיל הזה להעסיק תינוק
ומובן מאוד הקושי שלך.
ההתנהגייחת שתיארת נורמליות
וכל התגובות והחששות שלך נורמליות.זה באמת קשה תינוק בגיל הזה,לא נח לרגע. מאוד אינטנסיבי.
אם אין מסגרת,מציעה לחשוב על זה
או על מסגרת חלקית שיתן לך הקלה וזמן לנשום.
לדאוג להרבה עזרה,ולנסות כל יום לדאוג לזמן זוגי כלשהו. ולזמן פרטי כלשהו. גם בתשלום.
זה נשמע השקעה הכרחית בשבילך.בטח אחרי דכאון.
לסדר את הכל ככה שיצא,כי נשמע שאת זקוקה לזה. ושאת לא מצליחה להנות מהתינוק שלך.
שני תינוקות זה אכן הרבה יותר קשה. אבל בגלל שחווית קושי כזה גדול כבר הילד הראשון,אולי יהיה לך פחות,כי כבר חווית מאוד בעוצמה את אובדן הזמן הפרטי שלך
האמת שלאHANNAB
הוא לא במסגרת , קשה לי לשחרר אותו (בראש אני עדיין אמא טרייה כנראה) ועוד עם המצבים של עכשיו וכל מה ששומעים אני חוששת שאם לי בתור אמא שאוהבת אותו קשה איתו ואין לי תמיד את מלוא הסבלנות אז מה יהיה עם אחרים שהם לא ההורים שלו..

אני רוצה מצד אחד להכניס למסגרת למען הרווחה שלו כמו גם שלי , אבל חוששת מרגרסיה נוספת..

אני רק אציין שאני חושבת שהוא תינוק נורמלי ואני גם יודעת שהוא לא "מהקשים" ועדיין קשה לי אז מלחיץ אותי שאם באמת יהיה לי ניסיון "קשה" נוסף אז בכלל לא אצליח לשמור על עצמי (או על הזוגיות)

עדיין עניין ההרדמות פשוט יושב עליי כי אני פחות חיונית כשאני ערה איתו כי יודעת למה לצפות מבחינת ההתשה שבהרדמות..
ראיתי שהמליצו לך הדרכת הוריםמצפה להריון.
אבל בגלל שחווית דיכאון אחרי לידה, הייתי יותר ממליצה לך לקבל דרך הרווחה תוכנית שנראת "מעטפת רכה" הם מלווים את המשפחה 3 שנים בערך ועוזרים להורים לתת לילד להתפתח ולרכוש את כל אבני הדרך
ואולי לקבל גם שיחות דרכם, כי מהשורות נשמע שאת ממש זקוקה ורוצה את הזוגיות כמו לפני הלידה
שיהיה בהצלחה והריון קל, אני מעריצה אותך
כבר אחפש את זה!HANNAB
תודה ענקית לך , אחפש את האופציה הזו כי אני באמת מעוניינת לדעת מה לעשות נכון עבור המשפחה שלנו ולא חס ושלום לקרוס או לא לראות את הטוב.

וכן איפשהו עוד לא שחררתי את הזוג שהיינו לטובת הזוגיות שיש לנו עכשיו..

אמן סלה כן יהיה רצון על כל הברכות שלך, שתבורכי שבעתיים
וואו בהצלחה יקרהאמא וגם
דבר ראשון זה לגמרי משתנה לטובה.
בעיני הטלטלה הכי גדולה זה ילד רטשון שפתאום יש משהו שמשנה באופן טוטאלי את כל ההתנהלות של החיים.
עם הילד השני זה מצד אחד מעבר בשלב הראשון לקושי של לטפל ב2 קטנים שהצרכים שלהם לא תמיד חופפים.
אבל אחרי כמה וכמה חודשים הם מתחילים להסתנכרן בזמנים ולהיות חברים ולהעסיק אחד את השני...
ומפה בגדול זה נהיה יותר פשוט פיזית.
לאט לאט הם נהיים עצמאיים יותר ויותר וגם הבית פשוט מסתגל לסדר יום של משפחה.
שיש זמן עבודה, וזמן ילדים וזמן זוגיות ובכלל לעצמנו בלילה כשהם ישנים...

אם שעתיים בשבוע לא מספיקות לכם תעשו יותר!
מעבר לזה עם ילד אחד עדיין אפשר ללכת לכל מיני מקומות ולקחת איתכם... אמנם זה לא אותו דבר אבל עדיין יש גמישות...
בטח באירועים ודברים כאלה.

לגבי הדכאון תשקיעי כבר מעכשיו בלתחזק את הנפש שלך ולהיות קשובה לעצמך.
שיהיה בשעה טובה ובקלות!!
תודה ענקית לךHANNAB
זה ממש מעודד לדעת שבע"ה בסוף יהיה יותר קל .

אני בוטחת בהשם אבל איפשהו קיימים חששות שנמצאים בראש שלי בעיקר בגלל שבהתחלה בהריון הראשון הייתי בטוחה שאסתדר ואז ראיתי שנפלתי למרה שחורה במקצת..

מקווה לחזור אחרי לידה בידיים מלאות ובלי נדר להגיב לכן תודה אחת אחת ואיזה טוב השם שזה קל יותר או לפחות נעים יותר.
יקרות! אני מבינה שהנושא הזה מעלה הרבה רגשותיעל מהדרום
לק"י

נבקש לשמור על דיון מכבד וענייני ככל האפשר.
אפשר ורצוי לתת מגוון של דיעות, ומותר לחלוק על דיעה מסויימת, אבל לדון לגופו של עניין ולא לגופה של ניקית.
אפשר לנעול?בוקר אוראחרונה
@יעל מהדרום
@טארקו
@סלט
זה נהיה שרשור מאוד לא נעים
@
שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך