1. שיהיה מקום מוגדר לכל דבר, כך שלא צריך לחשוב איפה לשים כשמסדרים. צריך לתכנן את המקומות נכון, למשל, מדף נגיש לדברים שימושיים, ואילו דברים פחות שימושיים יכולים להיות במדף גבוה שצריך לעלות בשבילו על כסא.
שיהיה מקום לשמונצ'ס שתמיד יש כגון דואר שצריך מיון או טיפול. איזה סלסלה יפה באיזה פינה, שאפשר גם לאסוף בה את כל המפתחות.
מקום לטלית כך שהיא לא תעמוד על השולחן בסלון כל השבוע.
מדפים צפופים בארונות ולא מדפים גבוהים עם ערימות ענקיות שמתבלגנות בכל פעם שצריך להוציא משהו.
גם בארונות מטבח, ערימות קטנות ונוחות ולא הררי צלחות מסוגים שונים זה על זה כך שצריך להרים ערימה כדי להחזיר למקום.
וכן הלאה - לכל איש יש שם ולכל חפץ יש מקום.
זה דורש כביכול הרבה מקומות איחסון, אבל עם קצת מחשבה והשקעה אפשר להסתדר גם עם מעט מקום. צריך להוסיף מדפים בארונות אם הם לא צפופים, שזה לא דבר יקר.
רק הערה, לפעמים מסדרים ארונות בצורה מסוימת ואז רואים שלא נוח, מסובך לנוציא ולהכניס משהו. אז משנים. הרי צריך להתחיל ממשהו, אז מחליטים על מקומות וסדר מסוים והם בסיס לשינויים.
2. לא להתעצל ולהחזיר דברים למקום מיד עם תום השימוש. להחזיר צעצועים כל ערב למקום, וגם להכניס דבר גדול אחד (כמו לגו) כשמוציאים דבר גדול אחר (כמו פליימוביל).
ועוד כמה דברים - כמובן להשתדל להוציא חפצים ובגדים מיותרים. ולהבין שלפעמים צריך לקנות עוד מדף או עוד מיכל לצעצועים וכו'. לפעמים יש בלגן כי באמת אין מקום.
ולגבי בית עם ילדים קטנים - אני מסכימה שהבית לא צריך להראות כמו מוזיאון. יכולים להיות צעצועים מפוזרים בסלון. אבל אין סיבה שהדואר של אבא ואמא או הבגדים בארון יהיו מבולגנים.
