אהלן,
אני לא כזה נוער אבל קרה לי משהו ממש מטלטל שלימד אותי המון, אשמח לשתף אתכם ומוזמנים להעביר הלאה, לחניכים, חברים.. ממש לזיכוי הרבים.
זה סיפור אמיתי לגמרי,מתומצת ומחולק לפי רצף השתלשלות האירועים.
על שמירת הלכה גם כשקשה בטירוף וכמה זה השתלם..
הוא מכר לי מחשב, יד 2, במצב טוב. שידר אמינות ורצינות, לצד חמימות ישראלית טיפוסית.
אמר שהוא חייל וחסר כסף בדיוק כמוני, אז הוא ילך לקראתי במחיר רק ב50 ₪. חייכתי ושאלתי איפה הוא משרת. כעבור כמה חילופי מילים נפרדנו לשלום.
כשעתיים לאחר מכן, קיבלתי ממנו הודעה. "חבל שאת דתייה, דווקא את נראית הטעם שלי".
דחיפה קטנה מצד אחותי וכבר עניתי "וואלה, גם אתה נראה חמוד". ידעתי שאני במצב רוח מדוכדך מכדי להחליט החלטות ביישוב הדעת, אבל באמת שרציתי. לפחות לנסות.
"אבל אני שומרת נגיעה," כתבתי לו. "אז גם אני מעכשיו," הוא ענה. "באמת?" "אנסה לפחות."
התכתבנו עד ארבע וחצי לפנות בוקר.
# # #
"נו, בואי נשמע איך הקול שלך," הוא הביט בי בציפייה כשהוצאתי את הגיטרה מהנרתיק.
"אני יכולה רק לנגן ואתה תשיר.. מצטערת, שירת נשים וזה".
"אבל אני רוצה לשמוע אותך שרה," הוא אמר בין שיר לשיר, בגבות מכווצות וחיוך קטן, מתוק כזה.
ושוב הסברתי לו שאני שומרת הלכה, וכן, אני מאמינה בלשמור גם מה שאני לא יכולה להבין, אני לא יודעת למה אסור לשיר מול בנים, או לא לגעת, אבל זו ההלכה ולכן אני שומרת.
# # #
כבר עברו 3 ימים מאז הפגישה עם הגיטרה והבחור לא מתקשר. מדי פעם שולח או עונה בהודעות.
אבל אז הוא סוף סוף התקשר.
ניסיתי לברר, אולי הוא התחרט? למה הוא נשמע הרבה פחות נלהב מלפני זה?
והוא הסביר שכיף לו איתי והוא מרגיש שיש כימיה, אבל פשוט מאוד מוזר לו לצאת עם מישהי בלי לתת חיבוק, נשיקה.. הרי הוא בנאדם חם.
והוא לא יודע אם הוא יתרגל לזה, נחמד לו בטלפון אבל יותר מדי מוזר פנים אל פנים. וצריך להגיע לפיתרון כלשהו, להחלטה.
# # #
עברו כמעט שבועיים ועדיין לא הגענו להחלטה. היה משהו נחמד בלמרוח את זה, ובינתיים ליהנות מהשיחות בטלפון כל לילה ומההודעות המצחיקות ומההרגשה שיש לי חבר כזה שרוט וחמוד. היו בו הרבה דברים שאהבתי, דברים ייחודיים כאלה. שאין אף אחד כמוהו.
אבל אז הגיעה שבת, והחלטנו שבשבת, כשיהיה לנו הרבה זמן לחשוב, נגיע להחלטה ובמוצש נתעדכן.
באותה שבת החלטתי שלא יוכל להיות לנו עתיד ורוד ביחד, כי אני לא רוצה להתפשר על ההלכה.
קיוויתי שה' יעזור וימצא לי מישהו ככה חמוד אבל דתי. אולי אפילו יותר חמוד. ואם אני אדבק בה' גם כשאני לא רוצה ולא מבינה, אני מקווה שזה יעזור לי לעשות את הדבר הנכון ולהגיע בסוף לאחד שלי.
בכיתי המון.
# # #
במוצש הוא לא ענה, בראשון כן. הסברתי לו מה החלטתי. קיוויתי שהוא יגיב מגעיל וכך יהיה לי קל יותר לעשות את הצעד, אבל הוא היה פשוט מתוק מדי.
"אני שמח שהחלטת," הוא אמר. "ואל תהיי עצובה כמו שאת נשמעת, נשמה, זה טוב שהחלטת ואת צריכה לשמוח. אני בסדר, הכל בסדר. אני אתפלל עלייך שתמצאי מישהו דתי בשבילך".
ביומיים שלאחר מכן בכיתי הרבה. הצטערתי שאני עובדת את ה', הרגשתי שה' לא אוהב אותי אם לעבוד אותו גורר כזה כאב. ואולי אני עובדת אותו לא נכון? אולי לתת צ'אנס לכל יהודי זו הדרך?
כל האינסטינקטים שלי זעקו לי להתקשר אליו שוב, "היי מאמי, התחרטתי."
אבל אמרתי לעצמי שהחלטה זו החלטה, ועכשיו אני רק מבצעת. צריכה לסמוך על השכל הישר שהיה לי בשבת, עם כל הזמן שהיה לי לחשוב על זה, ועכשיו אני לא צלולה ואובייקטיבית בכלל. אבל זה כאב לי ממש.
# # #
ואז, ממש אחרי יומיים, קיבלתי הודעה. מישהי שכתבה לי שהיא רוצה לדעת מה קרה ביני לבין הבחור המדובר, כי היא ראתה לו בפלאפון שהוא התחיל איתי, אחרי שהוא שיקר לה שאני התחלתי איתו, והיא רוצה לדעת מה באמת קרה.
מסתבר שהיא חברה שלו כבר שנתיים וחצי, והוא כל הזמן עושה לה דברים כאלה, ואז נותן לה הרגשה שהיא לא בסדר ומשגע אותה.
בשמחה רבה עניתי לה שהוא לא נגע בי, לא מאמי, אני שומרת נגיעה. והוא גם לא נישק אותי, חח אני באמת דוסית. וכבר נפרדתי ממנו לפני יומיים ב"ה, ותיפרדי ממנו גם את, הוא לא שווה את התסכול שלך.
אני לא כזה נוער אבל קרה לי משהו ממש מטלטל שלימד אותי המון, אשמח לשתף אתכם ומוזמנים להעביר הלאה, לחניכים, חברים.. ממש לזיכוי הרבים.
זה סיפור אמיתי לגמרי,מתומצת ומחולק לפי רצף השתלשלות האירועים.
על שמירת הלכה גם כשקשה בטירוף וכמה זה השתלם..
הוא מכר לי מחשב, יד 2, במצב טוב. שידר אמינות ורצינות, לצד חמימות ישראלית טיפוסית.
אמר שהוא חייל וחסר כסף בדיוק כמוני, אז הוא ילך לקראתי במחיר רק ב50 ₪. חייכתי ושאלתי איפה הוא משרת. כעבור כמה חילופי מילים נפרדנו לשלום.
כשעתיים לאחר מכן, קיבלתי ממנו הודעה. "חבל שאת דתייה, דווקא את נראית הטעם שלי".
דחיפה קטנה מצד אחותי וכבר עניתי "וואלה, גם אתה נראה חמוד". ידעתי שאני במצב רוח מדוכדך מכדי להחליט החלטות ביישוב הדעת, אבל באמת שרציתי. לפחות לנסות.
"אבל אני שומרת נגיעה," כתבתי לו. "אז גם אני מעכשיו," הוא ענה. "באמת?" "אנסה לפחות."
התכתבנו עד ארבע וחצי לפנות בוקר.
# # #
"נו, בואי נשמע איך הקול שלך," הוא הביט בי בציפייה כשהוצאתי את הגיטרה מהנרתיק.
"אני יכולה רק לנגן ואתה תשיר.. מצטערת, שירת נשים וזה".
"אבל אני רוצה לשמוע אותך שרה," הוא אמר בין שיר לשיר, בגבות מכווצות וחיוך קטן, מתוק כזה.
ושוב הסברתי לו שאני שומרת הלכה, וכן, אני מאמינה בלשמור גם מה שאני לא יכולה להבין, אני לא יודעת למה אסור לשיר מול בנים, או לא לגעת, אבל זו ההלכה ולכן אני שומרת.
# # #
כבר עברו 3 ימים מאז הפגישה עם הגיטרה והבחור לא מתקשר. מדי פעם שולח או עונה בהודעות.
אבל אז הוא סוף סוף התקשר.
ניסיתי לברר, אולי הוא התחרט? למה הוא נשמע הרבה פחות נלהב מלפני זה?
והוא הסביר שכיף לו איתי והוא מרגיש שיש כימיה, אבל פשוט מאוד מוזר לו לצאת עם מישהי בלי לתת חיבוק, נשיקה.. הרי הוא בנאדם חם.
והוא לא יודע אם הוא יתרגל לזה, נחמד לו בטלפון אבל יותר מדי מוזר פנים אל פנים. וצריך להגיע לפיתרון כלשהו, להחלטה.
# # #
עברו כמעט שבועיים ועדיין לא הגענו להחלטה. היה משהו נחמד בלמרוח את זה, ובינתיים ליהנות מהשיחות בטלפון כל לילה ומההודעות המצחיקות ומההרגשה שיש לי חבר כזה שרוט וחמוד. היו בו הרבה דברים שאהבתי, דברים ייחודיים כאלה. שאין אף אחד כמוהו.
אבל אז הגיעה שבת, והחלטנו שבשבת, כשיהיה לנו הרבה זמן לחשוב, נגיע להחלטה ובמוצש נתעדכן.
באותה שבת החלטתי שלא יוכל להיות לנו עתיד ורוד ביחד, כי אני לא רוצה להתפשר על ההלכה.
קיוויתי שה' יעזור וימצא לי מישהו ככה חמוד אבל דתי. אולי אפילו יותר חמוד. ואם אני אדבק בה' גם כשאני לא רוצה ולא מבינה, אני מקווה שזה יעזור לי לעשות את הדבר הנכון ולהגיע בסוף לאחד שלי.
בכיתי המון.
# # #
במוצש הוא לא ענה, בראשון כן. הסברתי לו מה החלטתי. קיוויתי שהוא יגיב מגעיל וכך יהיה לי קל יותר לעשות את הצעד, אבל הוא היה פשוט מתוק מדי.
"אני שמח שהחלטת," הוא אמר. "ואל תהיי עצובה כמו שאת נשמעת, נשמה, זה טוב שהחלטת ואת צריכה לשמוח. אני בסדר, הכל בסדר. אני אתפלל עלייך שתמצאי מישהו דתי בשבילך".
ביומיים שלאחר מכן בכיתי הרבה. הצטערתי שאני עובדת את ה', הרגשתי שה' לא אוהב אותי אם לעבוד אותו גורר כזה כאב. ואולי אני עובדת אותו לא נכון? אולי לתת צ'אנס לכל יהודי זו הדרך?
כל האינסטינקטים שלי זעקו לי להתקשר אליו שוב, "היי מאמי, התחרטתי."
אבל אמרתי לעצמי שהחלטה זו החלטה, ועכשיו אני רק מבצעת. צריכה לסמוך על השכל הישר שהיה לי בשבת, עם כל הזמן שהיה לי לחשוב על זה, ועכשיו אני לא צלולה ואובייקטיבית בכלל. אבל זה כאב לי ממש.
# # #
ואז, ממש אחרי יומיים, קיבלתי הודעה. מישהי שכתבה לי שהיא רוצה לדעת מה קרה ביני לבין הבחור המדובר, כי היא ראתה לו בפלאפון שהוא התחיל איתי, אחרי שהוא שיקר לה שאני התחלתי איתו, והיא רוצה לדעת מה באמת קרה.
מסתבר שהיא חברה שלו כבר שנתיים וחצי, והוא כל הזמן עושה לה דברים כאלה, ואז נותן לה הרגשה שהיא לא בסדר ומשגע אותה.
בשמחה רבה עניתי לה שהוא לא נגע בי, לא מאמי, אני שומרת נגיעה. והוא גם לא נישק אותי, חח אני באמת דוסית. וכבר נפרדתי ממנו לפני יומיים ב"ה, ותיפרדי ממנו גם את, הוא לא שווה את התסכול שלך.
