יש סגולות, עניינים, צדיקים, חסידות.

מי היום מוסר נפש על מצוות? היום זה רק על צדיקים וסגולות.

יותר מזה - אם יש סגולה או מנהג חסידות שנוגד את ההלכה איזה מהם יקיימו?

לא זכור לי מנהג נגד ההלכה...

אם שיש כאלה שעוברים על ההלכה בשם רב מסויים לא כל התלמידים שלו אשמים בזה.

וצדיקים גדולים סמכו על זה כשהיו עוד נוסעים למצרים לקבר של ר' יעקב אבוחצירא ועוד צדיקים

לא זכור לי כמעט משהו בהלכה שהוא פשוט לפי כל הפוסקים...

ולא נראה לי שיש אדם שעושה רק מה שפשוט לפי כל הפוסקים.

אבל בגלל שיש 'עניין' לפי החסידות אז מתירים. בדיוק מה שאמרתי.

יש גם איסור להחזיק אינטרנט אבל בגלל שרוצים לעבוד מתירים...אז?

רוצה עוד דוגמאות? 

אם זה חשוב אז בהחלט אפשר ללכת לפי הפוסקים שמתירים. 

וקברי צדיקים זה לא רק לפי החסידות.

אנשים לעצמם מתירים, לאחרים פתאום נזכרים להיות אובר צדיקים.  עזבו אותכם...

יש הרבה פוסקים בדור שלנו שאומרים שזה אסור. 

ולא אמרתי שהם שקרנים.

גם מי שאמרו לי לישון בסוכה למרות שהתורה מחייבת לא שיקרו, הם פשוט ראו את הערך הרוחני-קבלי כגובר על ההלכתי או כבעל משקל הלכתי (ומשקל מכריע).

זה לא שקר, זו גישה חדשה ביהדות שלדעתי היא שגויה מיסודה.

לדעתך? אז תגיד שזה לדעתך.. בינתיים זה אתה מול פוסק. 

ואתה פה מזלזל ורומז דברים רעים על מי שלא חושב כמוך בכזאת החלטיות? מאד פוגע רק שתדע

עובדה שמותר גם לצאת ללימוד תורה, לפרנסה, לרפואה, לזיווג.  לפעמים הערך גובר..

אבל זה למי שמבין מה הערך ויודע להשוות אותו למה שכבר מותר - כמו הפוסק.

זה לא דומה ללא לישון בסוכה, בכלל לא. 

כי לצאת מהארץ כבר מותר במקרים מסויימים. והיו לא מעט צדיקים שהגיעו לארץ ובסוף חזרו לארצם. 

זה לא שאסור באיסור מוחלט ופתאום משום מקום המציאו שמותר כי...

לא לישון בסוכה זה משום "מצטער" - אין שום זכר לערך שמתיר את זה -ויש לזה גדר שצריך להצטער מעצם השהיה בסוכה.  

מה שאני לא מוצא בצער שאני לא כמו הרבי שלא נרדם בסוכה. זה צער שיהיה גם בבית... 

שזה לא שהם נוהגים לפי השדי חמד בכל דבר, אצל רובם ככולם זה הפסק היחיד שלו שהם מכירים.

אבל זה מתאים לעניין החסידי אז בוחרים את הפסק שמתיר.

על זה נאמר "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע".

מה זה "עובדה ש..."?

אלו ההגדרות שלשמן מותר "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה" 

זה כמו שאני אני אגיד שמותר לצאת לעשות הפרשת חלה כי עובדה שמותר לצאת ללמוד תורה.

דומה מאוד ללא לישון בסוכה, גם שם יש הסברים הלכתיים.

מה שאתה אומר זה מי שתמיד תופס את ההיתרים.  ואפילו באותו עניין.

אבל הם לא קופצים על כל היתר  זה רק פה...

ואפילו יוצא יותר גרוע לפי מה שאתה אומר... מה שאני לא מסכים.

ופה זה לא פלפול הלכתי, זה פוסק אורגינל.

אבל הנה ראית שכבר טעית, חשבת שאסור לגמרי והופה יש פוסק לא חסיד שהתיר.

אל תהיה החלטי כל כך שמי שלא חושב כמוך טועה

הגישה שלו היא ש'כוח דהיתרא עדיף'. כלומר שכשיש ספק הולכים להקל (שזה בעצם מבוסס על דברי הגמרא לגבי מחלוקות "ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל"). 

לסמן מטרה ולחפש על מי לסמוך זה כבר משהו אחר.

אם אתה לא מיקל באופן כללי ופתאום אתה מחפש את הדעה המיקלה של מישהו שבשום דבר אחר אתה לא פוסק לפיו זה אומר משהו...

לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה' ולא בשביל עצמי,

ולמצוא פוסק שכנ"ל ראה שזה ערך שווה בשבילו לצאת - לא רואה בעיה.

אני לא טס לחו"ל בשביל לבלות ונבל ברשות התורה.

משהו שהלכתית לא היית עושה, אבל בגלל שיש עניין חסידי אין לך בעיה לגמש את ההלכה "לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה'".

איפה הבעיה? 

מי ששם אינטרנט בשביל עבודה מגמש את ההלכה? לא.  הוא צריך את ההיתר הזה.

כמו כל מיני היתרים שעושים לצורך השעה. 

הוא לא היה עושה את זה לולי זה היה נחוץ. יש מלא יהודים במצבים כאלה..

זה לא רק עניין, זה צורך.  תקרא מה ר' נחמן הבטיח למי שיבוא אליו. 

לצדיקים אחרים אני כנראה אשקול פעמיים ושלוש אם ללכת.

יש פוסקים שמתירים חלב נוכרי,

יש פוסקים שמתירים חשמל ביו''ט,

ועוד הרבה היתרים. עליהם אתה לא תסמוך ובצדק.

(ושוב - כאן הפוסק פסק בגלל הערך ה'רוחני' שבקברות צדיקים

בדיוק כמו שפוסק פסק שלא לישון בסוכה מסיבה רוחנית כי זה נחשב 'מצטער')

אבל השיקול ההלכתי הוא שונה כשמדובר ב'עניין' חסידי.

למה? כי עבודת ה' היא כבר לא קודם כל ההלכה, היא קודם כל הרגש וה'עניינים'.

זו כל הטענה שלי.

במיוחד במקרה הזה,שר' נחמן הבטיח מה שהבטיח. ואם אני לא אלך אני מפסיד המון המון מהרוחניות שאני יכול להגיע אליה.  אם תקרא את מה שהוא הבטיח, זאת עובדה.

ושוב הפוסק ראה לנכון לפסוק כך כי הוא ראה את הערך - כמו לימוד תורה ופרנסה וכו'

לא דומה ללא לישון בסוכה שרק כדי להראות הצטערות שאני לא כמו הרבי.. ממש לא.

אבל מה לעשות שזה לא בין ההיתרים...

זו בדיוק הנקודה שלי.

וההבדל היחיד בין זה לסוכה זה שאתה קשור לברסלב ולא לחב''ד אחרת היית מגן בלהט על המנהג לישון מחוץ לסוכה שהרי הפוסקים ראו לנכון להגדיר את הצער הרוחני כמצטער לעניין סוכה (כמו את הצורך הרוחני כצורך לעניין יציאה מהארץ).

אז עכשיו אתה חולק גם עליו.. אני כבר לא יודע את מי אתה תוקף פה.

זה לא בין ההיתרים אז לדעתך השדי חמד טועה בכלל?

(אל תכניס לי מחשבות בבקשה...זה לא נכון)

בשביל צורך גדול מותר לפעמים לקחת פוסק אחר, זה המקרה פה.

אתה לא מאמין שזה צורך אלא חושב שזה רק עניין,

ואם תקרא מה שר' נחמן הבטיח תראה שזה צורך אמיתי.  

גם אתה סומך על פוסקים כשאתה צריך... 

הוא פשוט הבטיח מה שהם לא הבטיחו...   כנראה הוא קיבל על עצמו להיות אחראי

חידוש זה לשון של גדולה. כמו שכתוב שם במקום אחר:

אֵין מַסְפִּיק לְבָאֵר אֲשֶׁר לא נִשְׁמַע וְלא נִרְאָה מִי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי כְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַשָּׂגָה מֻפְלֶגֶת עֲצוּמָה וְעֶלְיוֹנָה כָּזוֹ עַד שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה וּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מְאד. וְחָלִילָה לָנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁלּא לִפְגּם וּלְמַעֵט בִּכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אֵין לָנוּ כֵּלִים וְדִבּוּרִים לְכַנּוֹת בָּהֶם עצֶם הַשָּׂגָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד אֲשֶׁר לא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה אֲפִילּוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ שֶׁאִלּוּ לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ פְּחִיתוּת הַדּוֹר הַזֶּה וְלוּלֵא זאת הָיָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה הַדּוֹר כְּדַאי נִתְעַלֵּם הָאוֹר מְאד וְלא נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אבל לא שמבחינת צדיקות הוא היה יותר מהאבות. מי יכול להגיד דבר כזה..

כל זה כשהוא רוכב על הגב של האבות והראשונים...

מעולם לא שמעתי פירוש שהוא היה יותר גדול מהם ממש.  לא הגיוני.

אולי תעביר להם שיעור ואז הם ידעו. 

הרב ברלנד.

ומהיכרות, זה לא אדם אחד אלא תרבות (לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום).

ואגב, בהקשר הזה 'מסירות נפש' - בדרך כלל זו תהיה נפש של מישהו אחר.

שכתבתי את זה מהיכרות - זה לא אדם אחד שחטא וגם לא מספר קטן, יש שם תרבות כזו באגפים מסוימים, ולא סתם לא הוקיעו אותו.

אבל כן על זה הם ימסרו את הנפש. וזה סימפטום.

וסייגתי:

לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום.

אמרתי שככלל מקפידים היום יותר על 'עניינים' וסגולות מעל מצוות, וזה לא היה מכוון לברסלברים דווקא אלא כמו שניתן לראות בכותרת זה כוון לרוב ככל הזרמים היום.

לקלקול רחב ורווח יותר של עבודת ה' בצורה של סגולות ורגש וצדיקים ובבות לפני קודם כל תורה והלכה.

אני בטוחה שהלשון הרע הזה צובר לך מלא זכויות לקראת ראש השנה...

אבל זו המציאות וחשוב להצביע עליה ולא לכסות, אחרת יישאר הקלקול כאילו הכל בסדר.

עבודת ה' של 'אורות גבוהים' - חיפוש אחר ריגושים, קיצוניות ו'תורות חדשות' - היא לא עבודת ה' אלא עבודה על עצמך וזה גורם לכל הקילקולים הנ"ל.

ושוב - אני לא מכליל את כולם אבל כן, 'שובו בנים' עקצו אלפי אנשים במיליונים במגוון דרכים, התעללו באנשים בדרכים שונות מתוך ומחוץ לקהילה לכאורה אפילו עד כדי רצח ובאופן כללי התנהגו באופן עברייני. זה לא רק החטאים הפרטיים של הרב ברלנד ולא רק התנהלות המוסדות אלא קלקול מאוד יסודי בגישה התורנית - יש כאן תרבות של הפיכת התורה הייחודית של החסידות לעיקר וממילא כל השאר הופך לסרח עודף ולחלק מהתורה 'הגבוהה יותר'. זה נכון לא רק לשובו בנים (אם כי שם זה בקיצוניות) ואפילו לא רק לברסלב.

ובמקרה הזה - יש כל יום אלפי נדבקים חדשים, יש מתים כל יום, ואלפי אנשים מוכנים להצטופף ולסכן את עצמם ואת האחרים (הם הרי יחזרו לכאן אחרי ההתקהלות שם...) כי צריך מסירות נפש להיות אצל 'רבנו'. זו אנוכיות ולא יהדות. בושה וחרפה.

בגמ' (שבת סג.) אמר רב כהנא, כאשר הייתי בן י"ח ולא הייתי יודע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, עד אותה העת ששמע את הדרשה על 'חגור חרבך' וגו'.

וקשה, הרי במל"ב (יד, ו) נאמר: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת".

ומן הסתם היה בן חמש למקרא וידע הפסוק, וכן היה בן עשר למשנה וכבר למד את המשניות במסכת סנהדרין שדרשה את הפסוק לעניין פסול עדות קרובים. ואיך לא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו?

עזוב את העניין אם זה מסוכן כרגע או לא. 

רק לך מותר להמציא מצוות כמו: שסמארטפון זו מצווה?

לא בקיא בעניין של מסירת נפש על מה כן ועל מה לא..

אבל מי שקרא מה המעלה להיות אצלו מבין שזה דבר גדול. 

עד כדי שאחד החסידים אמר פעם "גם אם כל הדרך הייתה זרועה חרבות הייתי זוחל עד אומן"

כל מעשה רשות שאתה עושה כדי להתקרב לה' זה הופך למצווה - ולהפך להפך.

זה לא עליה לרגל, הוא אמר שיש לו כוח מיוחד בראש השנה להתפלל ולעזור למי שבא אליו.

אנשים באים כל השנה תכלס.. אבל בראש השנה כולם באים.

למה להגיד שעוברים עבירות? השדי חמד כאמור כתב שאפשר לצאת לקברי צדיקים 

וידוע שצדיקים (כמו משפחת אבוחצירא) יצאו לקברי צדיקים בחו"ל.  מי שעושה עבירות בבירור כדי להגיע זה על דעתו בלבד.

אגב, העניין של לצער צריך ביאור...

תמיד שאלתי את עצמי מה פשר העניין על אותו צדיק בגמרא שאומרת "מי שמתאכזר על בניו כעורב" שעזב את אישתו ואמר לה להתפרנס מהקנים באגם.  לא יודע... 

אז אין מזה לימוד מעשי?

בירור מתי אדם יקשיב לאשתו בענייני רוחניות ומתי לא?

גם כשהיא טועה

מה הגמרא רצתה להורות במילים שיהיה אכזרי כעורב

הוא אומר שמה שקשור לרוחניות לא צריך לשמוע לאשה...ואני שואל מה קורה כשזה מצער אותה.

לא הבנתי מה אמרת..

נניח יש את המעשה ההוא עם אותו צדיק שהיה חי בצמצום נוראי ומכר את התפילין בשביל אתרוג

ואשתו ממש כעסה מזה ופסלה לו את האתרוג.  מוכר לכולם אני מאמין...

אם אני אדע את הכלל יהיה יותר קל לדון בפרט. 

אולי הוא לא הודיע, אולי הוא התקרב לר' נחמן אחרי שהוא התחתן,

אולי השנה אישתו אומרת שקשה לה בלעדיו משום מה..

לכן אני שואל מה הכלל.

צריך משהו ברור כי חכמים דיברו על הרבה דברים, וצריך לדעת מה סדרי העדיפויות..

הרי אני בטוח שבעוד תחומים יש דברים שבן הזוג עושה משהו שהוא צריך -

אם זה לעצמו וכל שכן לביתו

למרות שבאותו רגע הצד השני רוצה אחרת... זה קורה הרבה בזוגיות.

אחרי הכל הם שני בני אדם..

אף אחד לא מצפה מצד אחד להתבטל לגמרי.

ניקח דוגמא ממשהו אחר,

נניח שמישהו קיבל קריאה דחופה מהעבודה משהו שתלוי רק בו והוא חייב ללכת...

אשתו תישאר עם טעם חמוץ כי הם תיכננו לשבת לעשות משהו יחד.

הוא אמור להגיד לבוס שהוא לא בא ויקפוץ לו?

@נפש חיה.

אם היא מבינה שזה משהו שמחזק ברוחניות וישפיע על הבית, אז כן הדוגמא טובה - מצד זה שגם היא יודעת שרוחניות זה לא פחות חשוב ממקום עבודה. שבשביל זה היא מוותרת 

אבל נניח שהיא פחות מבינה בזה או מאמינה בזה,

לא קורה נניח שבן הזוג חייב קצת לעשות משהו לצורך עצמו, משהו שמעצים אותו או מרגיע אותו?  וכי בני זוג כל הזמן דבוקים אחד לשני?  

בכל אופן, על שני המקרים אני שואל, מה הגבולות לכאן ולכאן...

אבל הדיון שמתנהל פה על גבינו "אז למה הם עושים" "הם אומרים ש" בואו נסכם שזה 

א. לא הוגן לנהל דיון בשמינו.

ב. לא עניינעם. בכלל. 

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל. 

זה בשמם של הנשים החסידיות שנשארות לבד בראש השנה (או לפחות ברובו כשגרים ליד האדמו"ר והתפילות נמשכות שעות + טיש/התוועדות שלא משאירות הרבה זמן בבית)

אשה שסובלת בשקט שבעלה רב ונאלץ לקבל מלא אנשים כדי לפסוק להם?

או אשה שסובלת בשקט שבעלה במילואים? 

או שהוא נאלץ ללכת שבוע לחו"ל במסגרת העבודה?

לא אומר לזלזל באשה, אבל שואל באמת מה שונה ומה הגבול?

ואם כרגע היא ממש מתבאסת שהוא הולך?  

זה יום דין...

וחסידים נוסעים לרבי שלהם.

כל אחד לפי מנהגיו

"וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם"

יתפלל, לא יתפלל - העיקר שיבוא אצלי על ראש השנה".

היום זה נחשב יום דין של בכי ותפילות וכמעט תענית (נשארים עד הצהריים בבית הכנסת, ובאומן בכלל נמצאים בתת תנאים), אבל לפי הפסוקים זה לא אמור להיות ככה.

ואכן, הם הלכו לעזרא הכהן..

לא  נשארו בבית

הם הגיעו לעזרא באחד לחודש השביעי (שהיום נקרא ראש השנה) כשבכלל לא ידעו שזה חג, הם פתחו את הספר וגילו שהיום חג ואז עזרא שלח אותם לבתים.

שחציו לכם.

אגב זה משו"ע..

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששוןנה מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששוןנו

אני מביא לך פסוק שאומר "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ... וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה".

ואתה מצטט לי משו"ע הרב "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון". 

אז בעל התניא חלק על עזרא הסופר כנראה.

אבל הקביעה "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון" כן סותרת את הכתוב בנחמיה, הדבר היחיד שכתוב שם לעשות בהקשר של ראש השנה הוא לעשות שמחה. 

אין מצות  ראיה

לא כתוב שזה חג

לא כתוב ששון.

כי למרות שאוכלים ושמחים בהם.

זה לא חג רגיל..
 

יש הבדל  בין אם הסעודת  יו"ט היא לששון ולשמחה ולהנות או בגלל חיוב היו"ט

"חג" ו"יו"ט" זה 2 גדרים שונים.

ובעל התניא הלך בדרכו של הבעש"ט שגילה מה זה באמת ימי הדין , שכל ההנהגה האמיתי שלהם היא אחרת שאכן צריך את עזרא שיאמר ללכת לאכול, כי זה די מושלל שמבינים מה זה היום הזה

המצאת כלל לפיו צריך להיות כתוב במפורש "חג" כדי שהמשמעות תהיה ימי שמחה, ואז התעלמת מכל תוכן הפסוקים שאומרים שזהו יום שמחה...

זה מאוד פשוט מה שכתוב בפסוקים, ומאוד פשוט שמה שציטטת משו"ע הרב אומר בדיוק את ההפך.

זה שהפסוק אומר משהו אחד ו"בעל התניא שהלך בדרכו של הבעש"ט גילה מה זה באמת ימי הדין" וכך הפך הכל על פניו (אמנם כאן זה לא התחיל ממנו, אבל אותו רעיון) - זה בדיוק הסימפטום שדיברתי עליו, כמו שהתורה מחייבת לישון בסוכה ובחב"ד "גילו מה זה באמת סוכה" ולכן אסרו לישון בסוכה מרוב קדושתה.

בא נתחיל לבדוק איפה מוגדר היום הזה בהלכה כחג?

נ.ב.מאותם מקורות שאתה מצטט, כתוב שישנו בסוכה?
דווקא לא...
 

אבל מה שאני הבנתי, ממה שמודגש שם כמה פעמים לא להיות עצובים, משמע שיש פה משהו באמצע...

זתומרת במילים אחרות 

"תדעו שזה יום הדין, אבל ההנהגה הנכונה היא לשמח את עצמנו ולבטוח בשם - ולא להיות עצוב" 

לא חגיגה לגמרי אבל גם לא להיות עצוב.  גילו ברעדה מה שנקרא.

כתובים שני הדברים - גם לא להיות עצובים (כי מלכתחילה הם היו עצובים, הם היו חוטאים ואפילו לא ידעו שזה חג. שזה די דומה להיום שזה נהיה יום של בכיות) וגם לאכול ולשתות ולהיות בחדווה ולעשות שמחה גדולה.

אי אפשר להתעלם מזה.  

זה לא שתמיד היו שמחים באלול כאילו כלום ורק אצל עזרא היו עצובים.

גם מזה שהוא אומר להם "חדוות ה' היא מעוזכם" השמחה היא הכוח שלכם

מה שייך פה כוח? למה צריך כוח? לצאת זכאים בדין. 

משמע שעזרא בעצמו אומר את זה לזכור שזה יום דין אבל לדעת שהשמחה היא שעוזרת. 

כנראה שבזמן נחמיה לא חשבו שזה יום דין, כולל עזרא הסופר.

ו/או שזה לא משנה את אופי החג - הוא צריך להיות יום של שמחה ובטח שלא של עצב ובכי.

לא נראה לי הגיוני שכל אלו לא הבינו את עזרא ופתאום אתה כן...

עצב ובכי זה לא נכון לכל הדעות. 

רק לזכור שזה יום דין ולא יום רגיל - ולשמוח על סמך ביטחון בה'.  אני חושב שזה אופי החג על פי האמת.

כמו שאמרתי, זה לא סותר את מה שעזרא אמר כי גם אם זה יום דין זה לא סותר שזה יום שמחה כמו שכתוב בנחמיה.

זה 'יום נורא' יום של אימה וחרדה. וכן גם המלכת ה' ושמחה אבל לא רק (באמת לא יצא לך בכיות בתפילת עמידה ובנתנה תוקף וכו'?).

כלומר, כמה שאתה יותר צדיק אתה יותר קרוב לבכי.

או שיש חזן כזה

לא טסתי השנה כי זה נראה לי מסוכן מידי.  ולא סמכתי על כולם שישמרו..

אמרת שאתה שם וכולם שומרים. 

אבל בכל מקום תמיד יהיה מי שלא שומר ואני לא יודע אם לא מישהו ידביק אותי בצפיפות שיש.

תסתכל פה בסרטון האמצעי https://hm-news.co.il/79730/  כנראה לא כולם מקפידים. 

זה יום רציני שצריכים לעשות הכל בשמחה.

להבין שכל רגע בו קובע את כל השנה שתבוא לכל העולם - מבינים איך צריך לנצל אותו

ואני חושבת שללכת לסופר זה חוסר אחריות מטורף אז תעשה משלוח. 

שכל אחד יסתכל בתוך הצלחת שלו במקום להתערב לאנשים בדבר שכלכך חשוב להם גם אם אתה לא מבין אותו. עייפתם כבררררר

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל.  

כל אחד מכם מחליט מה לעשות עם החיים הפרטיים שלו נכון? אז רדו מאיתנו. אסור לצאת מהארץ מותר לצאת מהארץ סליחה אבל לא זכור לי שזה ססב לעשות דיון על גבולות הלכתיים ומנהגים של אנשים. אם אני אפתח פה דיון על סוגיית הוצאת שיער מהכיסוי ראש ישר יקפצו עלי פה מותר שם אסור רגישות תהליכים וכו (לא אומרת שזה לא נכון) אבל לברסלברים? לאאאא . להם אנחנו צריכים להחליט מה הם עושים, הם לא מספיק בוגרים בשביל להחליט לבד. 

ולהגיד שרוב האנשים שם עבריינים או ואני מצטטת תגובה שהייתה פה "לא משהו בבין אדם לחברו"? תתביישו. עם איזה זכויות אתם מגיעים לראש השנה שלכם? וואלה שיהיה בבית כנסת באומן מצידי שיהיה בגן חיות עם בא לכם. רק תהיו בני אדם. 

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז