יש סגולות, עניינים, צדיקים, חסידות.

מי היום מוסר נפש על מצוות? היום זה רק על צדיקים וסגולות.

יותר מזה - אם יש סגולה או מנהג חסידות שנוגד את ההלכה איזה מהם יקיימו?

לא זכור לי מנהג נגד ההלכה...

אם שיש כאלה שעוברים על ההלכה בשם רב מסויים לא כל התלמידים שלו אשמים בזה.

וצדיקים גדולים סמכו על זה כשהיו עוד נוסעים למצרים לקבר של ר' יעקב אבוחצירא ועוד צדיקים

לא זכור לי כמעט משהו בהלכה שהוא פשוט לפי כל הפוסקים...

ולא נראה לי שיש אדם שעושה רק מה שפשוט לפי כל הפוסקים.

אבל בגלל שיש 'עניין' לפי החסידות אז מתירים. בדיוק מה שאמרתי.

יש גם איסור להחזיק אינטרנט אבל בגלל שרוצים לעבוד מתירים...אז?

רוצה עוד דוגמאות? 

אם זה חשוב אז בהחלט אפשר ללכת לפי הפוסקים שמתירים. 

וקברי צדיקים זה לא רק לפי החסידות.

אנשים לעצמם מתירים, לאחרים פתאום נזכרים להיות אובר צדיקים.  עזבו אותכם...

יש הרבה פוסקים בדור שלנו שאומרים שזה אסור. 

ולא אמרתי שהם שקרנים.

גם מי שאמרו לי לישון בסוכה למרות שהתורה מחייבת לא שיקרו, הם פשוט ראו את הערך הרוחני-קבלי כגובר על ההלכתי או כבעל משקל הלכתי (ומשקל מכריע).

זה לא שקר, זו גישה חדשה ביהדות שלדעתי היא שגויה מיסודה.

לדעתך? אז תגיד שזה לדעתך.. בינתיים זה אתה מול פוסק. 

ואתה פה מזלזל ורומז דברים רעים על מי שלא חושב כמוך בכזאת החלטיות? מאד פוגע רק שתדע

עובדה שמותר גם לצאת ללימוד תורה, לפרנסה, לרפואה, לזיווג.  לפעמים הערך גובר..

אבל זה למי שמבין מה הערך ויודע להשוות אותו למה שכבר מותר - כמו הפוסק.

זה לא דומה ללא לישון בסוכה, בכלל לא. 

כי לצאת מהארץ כבר מותר במקרים מסויימים. והיו לא מעט צדיקים שהגיעו לארץ ובסוף חזרו לארצם. 

זה לא שאסור באיסור מוחלט ופתאום משום מקום המציאו שמותר כי...

לא לישון בסוכה זה משום "מצטער" - אין שום זכר לערך שמתיר את זה -ויש לזה גדר שצריך להצטער מעצם השהיה בסוכה.  

מה שאני לא מוצא בצער שאני לא כמו הרבי שלא נרדם בסוכה. זה צער שיהיה גם בבית... 

שזה לא שהם נוהגים לפי השדי חמד בכל דבר, אצל רובם ככולם זה הפסק היחיד שלו שהם מכירים.

אבל זה מתאים לעניין החסידי אז בוחרים את הפסק שמתיר.

על זה נאמר "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע".

מה זה "עובדה ש..."?

אלו ההגדרות שלשמן מותר "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה" 

זה כמו שאני אני אגיד שמותר לצאת לעשות הפרשת חלה כי עובדה שמותר לצאת ללמוד תורה.

דומה מאוד ללא לישון בסוכה, גם שם יש הסברים הלכתיים.

מה שאתה אומר זה מי שתמיד תופס את ההיתרים.  ואפילו באותו עניין.

אבל הם לא קופצים על כל היתר  זה רק פה...

ואפילו יוצא יותר גרוע לפי מה שאתה אומר... מה שאני לא מסכים.

ופה זה לא פלפול הלכתי, זה פוסק אורגינל.

אבל הנה ראית שכבר טעית, חשבת שאסור לגמרי והופה יש פוסק לא חסיד שהתיר.

אל תהיה החלטי כל כך שמי שלא חושב כמוך טועה

הגישה שלו היא ש'כוח דהיתרא עדיף'. כלומר שכשיש ספק הולכים להקל (שזה בעצם מבוסס על דברי הגמרא לגבי מחלוקות "ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל"). 

לסמן מטרה ולחפש על מי לסמוך זה כבר משהו אחר.

אם אתה לא מיקל באופן כללי ופתאום אתה מחפש את הדעה המיקלה של מישהו שבשום דבר אחר אתה לא פוסק לפיו זה אומר משהו...

לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה' ולא בשביל עצמי,

ולמצוא פוסק שכנ"ל ראה שזה ערך שווה בשבילו לצאת - לא רואה בעיה.

אני לא טס לחו"ל בשביל לבלות ונבל ברשות התורה.

משהו שהלכתית לא היית עושה, אבל בגלל שיש עניין חסידי אין לך בעיה לגמש את ההלכה "לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה'".

איפה הבעיה? 

מי ששם אינטרנט בשביל עבודה מגמש את ההלכה? לא.  הוא צריך את ההיתר הזה.

כמו כל מיני היתרים שעושים לצורך השעה. 

הוא לא היה עושה את זה לולי זה היה נחוץ. יש מלא יהודים במצבים כאלה..

זה לא רק עניין, זה צורך.  תקרא מה ר' נחמן הבטיח למי שיבוא אליו. 

לצדיקים אחרים אני כנראה אשקול פעמיים ושלוש אם ללכת.

יש פוסקים שמתירים חלב נוכרי,

יש פוסקים שמתירים חשמל ביו''ט,

ועוד הרבה היתרים. עליהם אתה לא תסמוך ובצדק.

(ושוב - כאן הפוסק פסק בגלל הערך ה'רוחני' שבקברות צדיקים

בדיוק כמו שפוסק פסק שלא לישון בסוכה מסיבה רוחנית כי זה נחשב 'מצטער')

אבל השיקול ההלכתי הוא שונה כשמדובר ב'עניין' חסידי.

למה? כי עבודת ה' היא כבר לא קודם כל ההלכה, היא קודם כל הרגש וה'עניינים'.

זו כל הטענה שלי.

במיוחד במקרה הזה,שר' נחמן הבטיח מה שהבטיח. ואם אני לא אלך אני מפסיד המון המון מהרוחניות שאני יכול להגיע אליה.  אם תקרא את מה שהוא הבטיח, זאת עובדה.

ושוב הפוסק ראה לנכון לפסוק כך כי הוא ראה את הערך - כמו לימוד תורה ופרנסה וכו'

לא דומה ללא לישון בסוכה שרק כדי להראות הצטערות שאני לא כמו הרבי.. ממש לא.

אבל מה לעשות שזה לא בין ההיתרים...

זו בדיוק הנקודה שלי.

וההבדל היחיד בין זה לסוכה זה שאתה קשור לברסלב ולא לחב''ד אחרת היית מגן בלהט על המנהג לישון מחוץ לסוכה שהרי הפוסקים ראו לנכון להגדיר את הצער הרוחני כמצטער לעניין סוכה (כמו את הצורך הרוחני כצורך לעניין יציאה מהארץ).

אז עכשיו אתה חולק גם עליו.. אני כבר לא יודע את מי אתה תוקף פה.

זה לא בין ההיתרים אז לדעתך השדי חמד טועה בכלל?

(אל תכניס לי מחשבות בבקשה...זה לא נכון)

בשביל צורך גדול מותר לפעמים לקחת פוסק אחר, זה המקרה פה.

אתה לא מאמין שזה צורך אלא חושב שזה רק עניין,

ואם תקרא מה שר' נחמן הבטיח תראה שזה צורך אמיתי.  

גם אתה סומך על פוסקים כשאתה צריך... 

הוא פשוט הבטיח מה שהם לא הבטיחו...   כנראה הוא קיבל על עצמו להיות אחראי

חידוש זה לשון של גדולה. כמו שכתוב שם במקום אחר:

אֵין מַסְפִּיק לְבָאֵר אֲשֶׁר לא נִשְׁמַע וְלא נִרְאָה מִי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי כְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַשָּׂגָה מֻפְלֶגֶת עֲצוּמָה וְעֶלְיוֹנָה כָּזוֹ עַד שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה וּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מְאד. וְחָלִילָה לָנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁלּא לִפְגּם וּלְמַעֵט בִּכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אֵין לָנוּ כֵּלִים וְדִבּוּרִים לְכַנּוֹת בָּהֶם עצֶם הַשָּׂגָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד אֲשֶׁר לא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה אֲפִילּוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ שֶׁאִלּוּ לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ פְּחִיתוּת הַדּוֹר הַזֶּה וְלוּלֵא זאת הָיָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה הַדּוֹר כְּדַאי נִתְעַלֵּם הָאוֹר מְאד וְלא נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אבל לא שמבחינת צדיקות הוא היה יותר מהאבות. מי יכול להגיד דבר כזה..

כל זה כשהוא רוכב על הגב של האבות והראשונים...

מעולם לא שמעתי פירוש שהוא היה יותר גדול מהם ממש.  לא הגיוני.

אולי תעביר להם שיעור ואז הם ידעו. 

הרב ברלנד.

ומהיכרות, זה לא אדם אחד אלא תרבות (לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום).

ואגב, בהקשר הזה 'מסירות נפש' - בדרך כלל זו תהיה נפש של מישהו אחר.

שכתבתי את זה מהיכרות - זה לא אדם אחד שחטא וגם לא מספר קטן, יש שם תרבות כזו באגפים מסוימים, ולא סתם לא הוקיעו אותו.

אבל כן על זה הם ימסרו את הנפש. וזה סימפטום.

וסייגתי:

לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום.

אמרתי שככלל מקפידים היום יותר על 'עניינים' וסגולות מעל מצוות, וזה לא היה מכוון לברסלברים דווקא אלא כמו שניתן לראות בכותרת זה כוון לרוב ככל הזרמים היום.

לקלקול רחב ורווח יותר של עבודת ה' בצורה של סגולות ורגש וצדיקים ובבות לפני קודם כל תורה והלכה.

אני בטוחה שהלשון הרע הזה צובר לך מלא זכויות לקראת ראש השנה...

אבל זו המציאות וחשוב להצביע עליה ולא לכסות, אחרת יישאר הקלקול כאילו הכל בסדר.

עבודת ה' של 'אורות גבוהים' - חיפוש אחר ריגושים, קיצוניות ו'תורות חדשות' - היא לא עבודת ה' אלא עבודה על עצמך וזה גורם לכל הקילקולים הנ"ל.

ושוב - אני לא מכליל את כולם אבל כן, 'שובו בנים' עקצו אלפי אנשים במיליונים במגוון דרכים, התעללו באנשים בדרכים שונות מתוך ומחוץ לקהילה לכאורה אפילו עד כדי רצח ובאופן כללי התנהגו באופן עברייני. זה לא רק החטאים הפרטיים של הרב ברלנד ולא רק התנהלות המוסדות אלא קלקול מאוד יסודי בגישה התורנית - יש כאן תרבות של הפיכת התורה הייחודית של החסידות לעיקר וממילא כל השאר הופך לסרח עודף ולחלק מהתורה 'הגבוהה יותר'. זה נכון לא רק לשובו בנים (אם כי שם זה בקיצוניות) ואפילו לא רק לברסלב.

ובמקרה הזה - יש כל יום אלפי נדבקים חדשים, יש מתים כל יום, ואלפי אנשים מוכנים להצטופף ולסכן את עצמם ואת האחרים (הם הרי יחזרו לכאן אחרי ההתקהלות שם...) כי צריך מסירות נפש להיות אצל 'רבנו'. זו אנוכיות ולא יהדות. בושה וחרפה.

בגמ' (שבת סג.) אמר רב כהנא, כאשר הייתי בן י"ח ולא הייתי יודע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, עד אותה העת ששמע את הדרשה על 'חגור חרבך' וגו'.

וקשה, הרי במל"ב (יד, ו) נאמר: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת".

ומן הסתם היה בן חמש למקרא וידע הפסוק, וכן היה בן עשר למשנה וכבר למד את המשניות במסכת סנהדרין שדרשה את הפסוק לעניין פסול עדות קרובים. ואיך לא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו?

עזוב את העניין אם זה מסוכן כרגע או לא. 

רק לך מותר להמציא מצוות כמו: שסמארטפון זו מצווה?

לא בקיא בעניין של מסירת נפש על מה כן ועל מה לא..

אבל מי שקרא מה המעלה להיות אצלו מבין שזה דבר גדול. 

עד כדי שאחד החסידים אמר פעם "גם אם כל הדרך הייתה זרועה חרבות הייתי זוחל עד אומן"

כל מעשה רשות שאתה עושה כדי להתקרב לה' זה הופך למצווה - ולהפך להפך.

זה לא עליה לרגל, הוא אמר שיש לו כוח מיוחד בראש השנה להתפלל ולעזור למי שבא אליו.

אנשים באים כל השנה תכלס.. אבל בראש השנה כולם באים.

למה להגיד שעוברים עבירות? השדי חמד כאמור כתב שאפשר לצאת לקברי צדיקים 

וידוע שצדיקים (כמו משפחת אבוחצירא) יצאו לקברי צדיקים בחו"ל.  מי שעושה עבירות בבירור כדי להגיע זה על דעתו בלבד.

אגב, העניין של לצער צריך ביאור...

תמיד שאלתי את עצמי מה פשר העניין על אותו צדיק בגמרא שאומרת "מי שמתאכזר על בניו כעורב" שעזב את אישתו ואמר לה להתפרנס מהקנים באגם.  לא יודע... 

אז אין מזה לימוד מעשי?

בירור מתי אדם יקשיב לאשתו בענייני רוחניות ומתי לא?

גם כשהיא טועה

מה הגמרא רצתה להורות במילים שיהיה אכזרי כעורב

הוא אומר שמה שקשור לרוחניות לא צריך לשמוע לאשה...ואני שואל מה קורה כשזה מצער אותה.

לא הבנתי מה אמרת..

נניח יש את המעשה ההוא עם אותו צדיק שהיה חי בצמצום נוראי ומכר את התפילין בשביל אתרוג

ואשתו ממש כעסה מזה ופסלה לו את האתרוג.  מוכר לכולם אני מאמין...

אם אני אדע את הכלל יהיה יותר קל לדון בפרט. 

אולי הוא לא הודיע, אולי הוא התקרב לר' נחמן אחרי שהוא התחתן,

אולי השנה אישתו אומרת שקשה לה בלעדיו משום מה..

לכן אני שואל מה הכלל.

צריך משהו ברור כי חכמים דיברו על הרבה דברים, וצריך לדעת מה סדרי העדיפויות..

הרי אני בטוח שבעוד תחומים יש דברים שבן הזוג עושה משהו שהוא צריך -

אם זה לעצמו וכל שכן לביתו

למרות שבאותו רגע הצד השני רוצה אחרת... זה קורה הרבה בזוגיות.

אחרי הכל הם שני בני אדם..

אף אחד לא מצפה מצד אחד להתבטל לגמרי.

ניקח דוגמא ממשהו אחר,

נניח שמישהו קיבל קריאה דחופה מהעבודה משהו שתלוי רק בו והוא חייב ללכת...

אשתו תישאר עם טעם חמוץ כי הם תיכננו לשבת לעשות משהו יחד.

הוא אמור להגיד לבוס שהוא לא בא ויקפוץ לו?

@נפש חיה.

אם היא מבינה שזה משהו שמחזק ברוחניות וישפיע על הבית, אז כן הדוגמא טובה - מצד זה שגם היא יודעת שרוחניות זה לא פחות חשוב ממקום עבודה. שבשביל זה היא מוותרת 

אבל נניח שהיא פחות מבינה בזה או מאמינה בזה,

לא קורה נניח שבן הזוג חייב קצת לעשות משהו לצורך עצמו, משהו שמעצים אותו או מרגיע אותו?  וכי בני זוג כל הזמן דבוקים אחד לשני?  

בכל אופן, על שני המקרים אני שואל, מה הגבולות לכאן ולכאן...

אבל הדיון שמתנהל פה על גבינו "אז למה הם עושים" "הם אומרים ש" בואו נסכם שזה 

א. לא הוגן לנהל דיון בשמינו.

ב. לא עניינעם. בכלל. 

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל. 

זה בשמם של הנשים החסידיות שנשארות לבד בראש השנה (או לפחות ברובו כשגרים ליד האדמו"ר והתפילות נמשכות שעות + טיש/התוועדות שלא משאירות הרבה זמן בבית)

אשה שסובלת בשקט שבעלה רב ונאלץ לקבל מלא אנשים כדי לפסוק להם?

או אשה שסובלת בשקט שבעלה במילואים? 

או שהוא נאלץ ללכת שבוע לחו"ל במסגרת העבודה?

לא אומר לזלזל באשה, אבל שואל באמת מה שונה ומה הגבול?

ואם כרגע היא ממש מתבאסת שהוא הולך?  

זה יום דין...

וחסידים נוסעים לרבי שלהם.

כל אחד לפי מנהגיו

"וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם"

יתפלל, לא יתפלל - העיקר שיבוא אצלי על ראש השנה".

היום זה נחשב יום דין של בכי ותפילות וכמעט תענית (נשארים עד הצהריים בבית הכנסת, ובאומן בכלל נמצאים בתת תנאים), אבל לפי הפסוקים זה לא אמור להיות ככה.

ואכן, הם הלכו לעזרא הכהן..

לא  נשארו בבית

הם הגיעו לעזרא באחד לחודש השביעי (שהיום נקרא ראש השנה) כשבכלל לא ידעו שזה חג, הם פתחו את הספר וגילו שהיום חג ואז עזרא שלח אותם לבתים.

שחציו לכם.

אגב זה משו"ע..

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששוןנה מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששוןנו

אני מביא לך פסוק שאומר "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ... וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה".

ואתה מצטט לי משו"ע הרב "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון". 

אז בעל התניא חלק על עזרא הסופר כנראה.

אבל הקביעה "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון" כן סותרת את הכתוב בנחמיה, הדבר היחיד שכתוב שם לעשות בהקשר של ראש השנה הוא לעשות שמחה. 

אין מצות  ראיה

לא כתוב שזה חג

לא כתוב ששון.

כי למרות שאוכלים ושמחים בהם.

זה לא חג רגיל..
 

יש הבדל  בין אם הסעודת  יו"ט היא לששון ולשמחה ולהנות או בגלל חיוב היו"ט

"חג" ו"יו"ט" זה 2 גדרים שונים.

ובעל התניא הלך בדרכו של הבעש"ט שגילה מה זה באמת ימי הדין , שכל ההנהגה האמיתי שלהם היא אחרת שאכן צריך את עזרא שיאמר ללכת לאכול, כי זה די מושלל שמבינים מה זה היום הזה

המצאת כלל לפיו צריך להיות כתוב במפורש "חג" כדי שהמשמעות תהיה ימי שמחה, ואז התעלמת מכל תוכן הפסוקים שאומרים שזהו יום שמחה...

זה מאוד פשוט מה שכתוב בפסוקים, ומאוד פשוט שמה שציטטת משו"ע הרב אומר בדיוק את ההפך.

זה שהפסוק אומר משהו אחד ו"בעל התניא שהלך בדרכו של הבעש"ט גילה מה זה באמת ימי הדין" וכך הפך הכל על פניו (אמנם כאן זה לא התחיל ממנו, אבל אותו רעיון) - זה בדיוק הסימפטום שדיברתי עליו, כמו שהתורה מחייבת לישון בסוכה ובחב"ד "גילו מה זה באמת סוכה" ולכן אסרו לישון בסוכה מרוב קדושתה.

בא נתחיל לבדוק איפה מוגדר היום הזה בהלכה כחג?

נ.ב.מאותם מקורות שאתה מצטט, כתוב שישנו בסוכה?
דווקא לא...
 

אבל מה שאני הבנתי, ממה שמודגש שם כמה פעמים לא להיות עצובים, משמע שיש פה משהו באמצע...

זתומרת במילים אחרות 

"תדעו שזה יום הדין, אבל ההנהגה הנכונה היא לשמח את עצמנו ולבטוח בשם - ולא להיות עצוב" 

לא חגיגה לגמרי אבל גם לא להיות עצוב.  גילו ברעדה מה שנקרא.

כתובים שני הדברים - גם לא להיות עצובים (כי מלכתחילה הם היו עצובים, הם היו חוטאים ואפילו לא ידעו שזה חג. שזה די דומה להיום שזה נהיה יום של בכיות) וגם לאכול ולשתות ולהיות בחדווה ולעשות שמחה גדולה.

אי אפשר להתעלם מזה.  

זה לא שתמיד היו שמחים באלול כאילו כלום ורק אצל עזרא היו עצובים.

גם מזה שהוא אומר להם "חדוות ה' היא מעוזכם" השמחה היא הכוח שלכם

מה שייך פה כוח? למה צריך כוח? לצאת זכאים בדין. 

משמע שעזרא בעצמו אומר את זה לזכור שזה יום דין אבל לדעת שהשמחה היא שעוזרת. 

כנראה שבזמן נחמיה לא חשבו שזה יום דין, כולל עזרא הסופר.

ו/או שזה לא משנה את אופי החג - הוא צריך להיות יום של שמחה ובטח שלא של עצב ובכי.

לא נראה לי הגיוני שכל אלו לא הבינו את עזרא ופתאום אתה כן...

עצב ובכי זה לא נכון לכל הדעות. 

רק לזכור שזה יום דין ולא יום רגיל - ולשמוח על סמך ביטחון בה'.  אני חושב שזה אופי החג על פי האמת.

כמו שאמרתי, זה לא סותר את מה שעזרא אמר כי גם אם זה יום דין זה לא סותר שזה יום שמחה כמו שכתוב בנחמיה.

זה 'יום נורא' יום של אימה וחרדה. וכן גם המלכת ה' ושמחה אבל לא רק (באמת לא יצא לך בכיות בתפילת עמידה ובנתנה תוקף וכו'?).

כלומר, כמה שאתה יותר צדיק אתה יותר קרוב לבכי.

או שיש חזן כזה

לא טסתי השנה כי זה נראה לי מסוכן מידי.  ולא סמכתי על כולם שישמרו..

אמרת שאתה שם וכולם שומרים. 

אבל בכל מקום תמיד יהיה מי שלא שומר ואני לא יודע אם לא מישהו ידביק אותי בצפיפות שיש.

תסתכל פה בסרטון האמצעי https://hm-news.co.il/79730/  כנראה לא כולם מקפידים. 

זה יום רציני שצריכים לעשות הכל בשמחה.

להבין שכל רגע בו קובע את כל השנה שתבוא לכל העולם - מבינים איך צריך לנצל אותו

ואני חושבת שללכת לסופר זה חוסר אחריות מטורף אז תעשה משלוח. 

שכל אחד יסתכל בתוך הצלחת שלו במקום להתערב לאנשים בדבר שכלכך חשוב להם גם אם אתה לא מבין אותו. עייפתם כבררררר

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל.  

כל אחד מכם מחליט מה לעשות עם החיים הפרטיים שלו נכון? אז רדו מאיתנו. אסור לצאת מהארץ מותר לצאת מהארץ סליחה אבל לא זכור לי שזה ססב לעשות דיון על גבולות הלכתיים ומנהגים של אנשים. אם אני אפתח פה דיון על סוגיית הוצאת שיער מהכיסוי ראש ישר יקפצו עלי פה מותר שם אסור רגישות תהליכים וכו (לא אומרת שזה לא נכון) אבל לברסלברים? לאאאא . להם אנחנו צריכים להחליט מה הם עושים, הם לא מספיק בוגרים בשביל להחליט לבד. 

ולהגיד שרוב האנשים שם עבריינים או ואני מצטטת תגובה שהייתה פה "לא משהו בבין אדם לחברו"? תתביישו. עם איזה זכויות אתם מגיעים לראש השנה שלכם? וואלה שיהיה בבית כנסת באומן מצידי שיהיה בגן חיות עם בא לכם. רק תהיו בני אדם. 

קלטתי באיחור את התרתי משמע של עצמי 🙈

לא זכו - נעשית להם סם טימטום.

אולי ככה זה כשלא מברכים בתורה תחילה.

לא יכולה להתייחס כי לא רוצה לשמוע מוסיקה עכשיו.

אבל מעניין אם זה אכן  הכצעקתה? 

אין צורך לשמוע כדי לראות את האבסורד.

למה הרי נדרש הווקאלי? בגלל האבלות, כדי לא לעורר שמחה.

אז לייצר ווקאלי שמח (!) ולהגדיל ולצרף לו "רוקדים" זה שיא חדש של בורות או של זילזול באבלות של שלושת השבועות.

ווקאלי שמח זה אוקסימורון בהקשר יהודי הלכתי.

צריך להקשיב לשיעורים. זה היה כל כך מזמן. אמנם עברנו דורות

של רדיפות ומיתות משונות עקב זה,  אבל הזמן עושה את שלו

גם במובן השלילי.

ונוסף לזה, הלוואי וזה היה השרץ העיקרי והיחיד

שאוחזים ביד......מה עם לשון הרע, כעס, שנאת

חינם , מחלוקות וכיוצא בהנה?

כולנו יושבים על הרצפה בחצות ואומרים בבכי

תיקון חצות?....

כולם מתנהגים באחווה ורעות כפי שזה מתבטא

בזמנים של מלחמה?

ודאי שזה יותר בולט ולא ראוי, אבל.......

אם כבר, עדיף לחזור לדינא דגמרא לגבי איסורי האבלות, ולהשקיע בלימוד ובירור ענייני המקדש (בכל אופן בוודאי שזה עדיף מפלפולי פלפולים בהלכות מוקצה) ובצעדים מעשיים לבניין בית המקדש בפועל במקום בכל חומרות איסורי האבלות.

זה כ"כ אבסורדי, זה כמו שאדם גווע מרעב יתחנן ויבכה למישהו שיתן לו אוכל, ובמקום לתת לו הוא רק יבכה איתו ביחד.

זה מדהים איך יש פה שיקוף של הטעות של רוב שומרי התומ"צ ביחס לעלייה לארץ (רק שאז היו חילונים שיצילו אותנו). במקום להתעסק בעיקר מתעסקים במסביב. במקום שטבח ומלחמה ואומן יגרמו להרבה מסורתיים להתחזק, בית מקדש היה יכול לעשות את זה.

זה מה שקורה כשמונים 2025 להולדתו ימש במקום למנות לחורבן.

אך נעסוק נא בלימוד זכות על עם קודשו, ולא חלילה בקטרוג.

אה, וגם פעם עברתי ליד חנות בגדים באיזור חרדי והתנוסס שלט גדול: "מבצעי בין המיצרים" - עכשיו ברמת החשבון ההלכתי, אפשר להבין אותם. הם צריכים להתפרנס, אז גורמים שלקונים זה יהיה 'דבר האבד' וככה לא מפסידים שלושה שבועות. ובכל זאת...

בציבור הדת"ל אין דברים כאלה?

נו, שיהיה.

להבדיל מאיסור נגינה בשלושת השבועות, שהסיבה שלו ברורה לחלוטין - להמעיט בשמחה.

אין לנשים יהודיות מצווה ללכת מנוולות, מותר להתאפר ולהתייפות וללבוש בגדים חגיגיים, ומנגד גם אשה עם גוף מכוער לא יכולה ללכת חשוף.

פשוט אני היקר. אני מעריכה את דעותיך ונהנית לקרוא מה שאתה כותב.

במקרה הזה כאב לי לקרוא את המילים ''נבל'' ו ''טובל ושרץ בידו'' בהקשר לישראל בש שאני מכירה אישית מיום היוולדו.

לעצם העניין, קורים מצבים שאדם זקוק מסיבות שונות למוסיקה שמחה ומקפיצה גם ב3 השבועות. (לדוג'- אדם בדיכאון שזקוק למוסיקה, אישה כמוני שזקוקה למוזיקה כדי לקבל כוח לקום לנקות את המטבח ולהכין משהו לאכול למשפחה שלי, או הילדה האוטיסטית שלי שחייבת להזיז את עצמה מבחינה בריאותית וזה מתאפשר רק עם מוזיקה מאוד ספציפית. בטוחה שיש עוד מצבים)

בשביל זה- טוב שהדבר הזה קיים. אני מרגישה יותר זוכרת את החורבן ואת האבלות עם מוסיקה ווקלית. גם כשאני חייבת להדליק מוסיקה - בגלל ימי האבל מעדיפה ווקלית. וטוב שיש מבחר.

המגן אברהם הוסיף איסור על 'ריקודים ומחולות', ההשלכה שעשו חלק מפוסקי דורינו מ'ריקודים ומחולות' לכל מוזיקה מוקלטת, היא מאוד מרחיבה (חלקם מסבירים שבעצם היה צריך לאסור תמיד, אבל הנח וכו', אז כששומעים נאסור)

כששאלנו את מרן הגר"א שפירא זצ"ל על שמיעת מוזיקה, ענה: "אם זה מוסיף לך יראת שמיים תשמע".  בישיבה ההשכמה היתה עם מוזיקה, בחרו שירים שמתאימים לאווירת הימים הללו.

אם כבר הרבה יותר סביר ושומר על ההתייחסות הראויה לימים אלו - לשמוע מוזיקה שקטה, בדגש על שירי כיסופים לגאולה ולמקדש, מלשמוע שירים סוערים ומקפיצים, גם אם הם רק בפה. 

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

"דע מה למעלך ממך" וגו'. לא משתלם להסתיר ולעוות דברים, בסופו של דבר, הכול יתגלה.

עושה מה שחתולים עושים.

ולהבין מה באמת קורה בפנים.

אני לא יודע לאיזה מובן אתה מתכוון.

הייתי אומר לך שהערך העליון שלי זה יראת ה', אבל זה לא ממש "ערך" במובן הרגיל, זה יותר איזשהו עיקרון מופשט.

הייתי אומר שקשה לענות על זה סלי איזה מבחן שבודק התנגשות מסויימת.

למשל, לעבוד מ8 עד 8 ולהרוויח הון תועפות

או לעבוד בעבודה ממוצעת פחות שעות ולהיות יותר עם המשפחה.

תביא דוגמאות שאפשר יהיה לבחון את הערכים.