יש סגולות, עניינים, צדיקים, חסידות.

מי היום מוסר נפש על מצוות? היום זה רק על צדיקים וסגולות.

יותר מזה - אם יש סגולה או מנהג חסידות שנוגד את ההלכה איזה מהם יקיימו?

לא זכור לי מנהג נגד ההלכה...

אם שיש כאלה שעוברים על ההלכה בשם רב מסויים לא כל התלמידים שלו אשמים בזה.

וצדיקים גדולים סמכו על זה כשהיו עוד נוסעים למצרים לקבר של ר' יעקב אבוחצירא ועוד צדיקים

לא זכור לי כמעט משהו בהלכה שהוא פשוט לפי כל הפוסקים...

ולא נראה לי שיש אדם שעושה רק מה שפשוט לפי כל הפוסקים.

אבל בגלל שיש 'עניין' לפי החסידות אז מתירים. בדיוק מה שאמרתי.

יש גם איסור להחזיק אינטרנט אבל בגלל שרוצים לעבוד מתירים...אז?

רוצה עוד דוגמאות? 

אם זה חשוב אז בהחלט אפשר ללכת לפי הפוסקים שמתירים. 

וקברי צדיקים זה לא רק לפי החסידות.

אנשים לעצמם מתירים, לאחרים פתאום נזכרים להיות אובר צדיקים.  עזבו אותכם...

יש הרבה פוסקים בדור שלנו שאומרים שזה אסור. 

ולא אמרתי שהם שקרנים.

גם מי שאמרו לי לישון בסוכה למרות שהתורה מחייבת לא שיקרו, הם פשוט ראו את הערך הרוחני-קבלי כגובר על ההלכתי או כבעל משקל הלכתי (ומשקל מכריע).

זה לא שקר, זו גישה חדשה ביהדות שלדעתי היא שגויה מיסודה.

לדעתך? אז תגיד שזה לדעתך.. בינתיים זה אתה מול פוסק. 

ואתה פה מזלזל ורומז דברים רעים על מי שלא חושב כמוך בכזאת החלטיות? מאד פוגע רק שתדע

עובדה שמותר גם לצאת ללימוד תורה, לפרנסה, לרפואה, לזיווג.  לפעמים הערך גובר..

אבל זה למי שמבין מה הערך ויודע להשוות אותו למה שכבר מותר - כמו הפוסק.

זה לא דומה ללא לישון בסוכה, בכלל לא. 

כי לצאת מהארץ כבר מותר במקרים מסויימים. והיו לא מעט צדיקים שהגיעו לארץ ובסוף חזרו לארצם. 

זה לא שאסור באיסור מוחלט ופתאום משום מקום המציאו שמותר כי...

לא לישון בסוכה זה משום "מצטער" - אין שום זכר לערך שמתיר את זה -ויש לזה גדר שצריך להצטער מעצם השהיה בסוכה.  

מה שאני לא מוצא בצער שאני לא כמו הרבי שלא נרדם בסוכה. זה צער שיהיה גם בבית... 

שזה לא שהם נוהגים לפי השדי חמד בכל דבר, אצל רובם ככולם זה הפסק היחיד שלו שהם מכירים.

אבל זה מתאים לעניין החסידי אז בוחרים את הפסק שמתיר.

על זה נאמר "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע".

מה זה "עובדה ש..."?

אלו ההגדרות שלשמן מותר "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה" 

זה כמו שאני אני אגיד שמותר לצאת לעשות הפרשת חלה כי עובדה שמותר לצאת ללמוד תורה.

דומה מאוד ללא לישון בסוכה, גם שם יש הסברים הלכתיים.

מה שאתה אומר זה מי שתמיד תופס את ההיתרים.  ואפילו באותו עניין.

אבל הם לא קופצים על כל היתר  זה רק פה...

ואפילו יוצא יותר גרוע לפי מה שאתה אומר... מה שאני לא מסכים.

ופה זה לא פלפול הלכתי, זה פוסק אורגינל.

אבל הנה ראית שכבר טעית, חשבת שאסור לגמרי והופה יש פוסק לא חסיד שהתיר.

אל תהיה החלטי כל כך שמי שלא חושב כמוך טועה

הגישה שלו היא ש'כוח דהיתרא עדיף'. כלומר שכשיש ספק הולכים להקל (שזה בעצם מבוסס על דברי הגמרא לגבי מחלוקות "ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל"). 

לסמן מטרה ולחפש על מי לסמוך זה כבר משהו אחר.

אם אתה לא מיקל באופן כללי ופתאום אתה מחפש את הדעה המיקלה של מישהו שבשום דבר אחר אתה לא פוסק לפיו זה אומר משהו...

לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה' ולא בשביל עצמי,

ולמצוא פוסק שכנ"ל ראה שזה ערך שווה בשבילו לצאת - לא רואה בעיה.

אני לא טס לחו"ל בשביל לבלות ונבל ברשות התורה.

משהו שהלכתית לא היית עושה, אבל בגלל שיש עניין חסידי אין לך בעיה לגמש את ההלכה "לסמן מטרה שאני יודע שהיא טובה לעבודת ה'".

איפה הבעיה? 

מי ששם אינטרנט בשביל עבודה מגמש את ההלכה? לא.  הוא צריך את ההיתר הזה.

כמו כל מיני היתרים שעושים לצורך השעה. 

הוא לא היה עושה את זה לולי זה היה נחוץ. יש מלא יהודים במצבים כאלה..

זה לא רק עניין, זה צורך.  תקרא מה ר' נחמן הבטיח למי שיבוא אליו. 

לצדיקים אחרים אני כנראה אשקול פעמיים ושלוש אם ללכת.

יש פוסקים שמתירים חלב נוכרי,

יש פוסקים שמתירים חשמל ביו''ט,

ועוד הרבה היתרים. עליהם אתה לא תסמוך ובצדק.

(ושוב - כאן הפוסק פסק בגלל הערך ה'רוחני' שבקברות צדיקים

בדיוק כמו שפוסק פסק שלא לישון בסוכה מסיבה רוחנית כי זה נחשב 'מצטער')

אבל השיקול ההלכתי הוא שונה כשמדובר ב'עניין' חסידי.

למה? כי עבודת ה' היא כבר לא קודם כל ההלכה, היא קודם כל הרגש וה'עניינים'.

זו כל הטענה שלי.

במיוחד במקרה הזה,שר' נחמן הבטיח מה שהבטיח. ואם אני לא אלך אני מפסיד המון המון מהרוחניות שאני יכול להגיע אליה.  אם תקרא את מה שהוא הבטיח, זאת עובדה.

ושוב הפוסק ראה לנכון לפסוק כך כי הוא ראה את הערך - כמו לימוד תורה ופרנסה וכו'

לא דומה ללא לישון בסוכה שרק כדי להראות הצטערות שאני לא כמו הרבי.. ממש לא.

אבל מה לעשות שזה לא בין ההיתרים...

זו בדיוק הנקודה שלי.

וההבדל היחיד בין זה לסוכה זה שאתה קשור לברסלב ולא לחב''ד אחרת היית מגן בלהט על המנהג לישון מחוץ לסוכה שהרי הפוסקים ראו לנכון להגדיר את הצער הרוחני כמצטער לעניין סוכה (כמו את הצורך הרוחני כצורך לעניין יציאה מהארץ).

אז עכשיו אתה חולק גם עליו.. אני כבר לא יודע את מי אתה תוקף פה.

זה לא בין ההיתרים אז לדעתך השדי חמד טועה בכלל?

(אל תכניס לי מחשבות בבקשה...זה לא נכון)

בשביל צורך גדול מותר לפעמים לקחת פוסק אחר, זה המקרה פה.

אתה לא מאמין שזה צורך אלא חושב שזה רק עניין,

ואם תקרא מה שר' נחמן הבטיח תראה שזה צורך אמיתי.  

גם אתה סומך על פוסקים כשאתה צריך... 

הוא פשוט הבטיח מה שהם לא הבטיחו...   כנראה הוא קיבל על עצמו להיות אחראי

חידוש זה לשון של גדולה. כמו שכתוב שם במקום אחר:

אֵין מַסְפִּיק לְבָאֵר אֲשֶׁר לא נִשְׁמַע וְלא נִרְאָה מִי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי כְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַשָּׂגָה מֻפְלֶגֶת עֲצוּמָה וְעֶלְיוֹנָה כָּזוֹ עַד שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה וּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה גָּבוֹהַּ מְאד. וְחָלִילָה לָנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁלּא לִפְגּם וּלְמַעֵט בִּכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם כִּי אֵין לָנוּ כֵּלִים וְדִבּוּרִים לְכַנּוֹת בָּהֶם עצֶם הַשָּׂגָתוֹ וּמַעֲלָתוֹ כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִדּוּשׁ מֻפְלָג מְאד אֲשֶׁר לא הָיָה חִדּוּשׁ כָּזֶה אֲפִילּוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ שֶׁאִלּוּ לא הָיָה דּוֹר כָּזֶה כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ פְּחִיתוּת הַדּוֹר הַזֶּה וְלוּלֵא זאת הָיָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בָּעוֹלָם אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה הַדּוֹר כְּדַאי נִתְעַלֵּם הָאוֹר מְאד וְלא נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אבל לא שמבחינת צדיקות הוא היה יותר מהאבות. מי יכול להגיד דבר כזה..

כל זה כשהוא רוכב על הגב של האבות והראשונים...

מעולם לא שמעתי פירוש שהוא היה יותר גדול מהם ממש.  לא הגיוני.

אולי תעביר להם שיעור ואז הם ידעו. 

הרב ברלנד.

ומהיכרות, זה לא אדם אחד אלא תרבות (לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום).

ואגב, בהקשר הזה 'מסירות נפש' - בדרך כלל זו תהיה נפש של מישהו אחר.

שכתבתי את זה מהיכרות - זה לא אדם אחד שחטא וגם לא מספר קטן, יש שם תרבות כזו באגפים מסוימים, ולא סתם לא הוקיעו אותו.

אבל כן על זה הם ימסרו את הנפש. וזה סימפטום.

וסייגתי:

לא שאני מכליל את כל מי שנוסע לאומן חלילה, אבל כן הרבה שם עבריינים לא קטנים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום.

אמרתי שככלל מקפידים היום יותר על 'עניינים' וסגולות מעל מצוות, וזה לא היה מכוון לברסלברים דווקא אלא כמו שניתן לראות בכותרת זה כוון לרוב ככל הזרמים היום.

לקלקול רחב ורווח יותר של עבודת ה' בצורה של סגולות ורגש וצדיקים ובבות לפני קודם כל תורה והלכה.

אני בטוחה שהלשון הרע הזה צובר לך מלא זכויות לקראת ראש השנה...

אבל זו המציאות וחשוב להצביע עליה ולא לכסות, אחרת יישאר הקלקול כאילו הכל בסדר.

עבודת ה' של 'אורות גבוהים' - חיפוש אחר ריגושים, קיצוניות ו'תורות חדשות' - היא לא עבודת ה' אלא עבודה על עצמך וזה גורם לכל הקילקולים הנ"ל.

ושוב - אני לא מכליל את כולם אבל כן, 'שובו בנים' עקצו אלפי אנשים במיליונים במגוון דרכים, התעללו באנשים בדרכים שונות מתוך ומחוץ לקהילה לכאורה אפילו עד כדי רצח ובאופן כללי התנהגו באופן עברייני. זה לא רק החטאים הפרטיים של הרב ברלנד ולא רק התנהלות המוסדות אלא קלקול מאוד יסודי בגישה התורנית - יש כאן תרבות של הפיכת התורה הייחודית של החסידות לעיקר וממילא כל השאר הופך לסרח עודף ולחלק מהתורה 'הגבוהה יותר'. זה נכון לא רק לשובו בנים (אם כי שם זה בקיצוניות) ואפילו לא רק לברסלב.

ובמקרה הזה - יש כל יום אלפי נדבקים חדשים, יש מתים כל יום, ואלפי אנשים מוכנים להצטופף ולסכן את עצמם ואת האחרים (הם הרי יחזרו לכאן אחרי ההתקהלות שם...) כי צריך מסירות נפש להיות אצל 'רבנו'. זו אנוכיות ולא יהדות. בושה וחרפה.

בגמ' (שבת סג.) אמר רב כהנא, כאשר הייתי בן י"ח ולא הייתי יודע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, עד אותה העת ששמע את הדרשה על 'חגור חרבך' וגו'.

וקשה, הרי במל"ב (יד, ו) נאמר: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת".

ומן הסתם היה בן חמש למקרא וידע הפסוק, וכן היה בן עשר למשנה וכבר למד את המשניות במסכת סנהדרין שדרשה את הפסוק לעניין פסול עדות קרובים. ואיך לא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו?

עזוב את העניין אם זה מסוכן כרגע או לא. 

רק לך מותר להמציא מצוות כמו: שסמארטפון זו מצווה?

לא בקיא בעניין של מסירת נפש על מה כן ועל מה לא..

אבל מי שקרא מה המעלה להיות אצלו מבין שזה דבר גדול. 

עד כדי שאחד החסידים אמר פעם "גם אם כל הדרך הייתה זרועה חרבות הייתי זוחל עד אומן"

כל מעשה רשות שאתה עושה כדי להתקרב לה' זה הופך למצווה - ולהפך להפך.

זה לא עליה לרגל, הוא אמר שיש לו כוח מיוחד בראש השנה להתפלל ולעזור למי שבא אליו.

אנשים באים כל השנה תכלס.. אבל בראש השנה כולם באים.

למה להגיד שעוברים עבירות? השדי חמד כאמור כתב שאפשר לצאת לקברי צדיקים 

וידוע שצדיקים (כמו משפחת אבוחצירא) יצאו לקברי צדיקים בחו"ל.  מי שעושה עבירות בבירור כדי להגיע זה על דעתו בלבד.

אגב, העניין של לצער צריך ביאור...

תמיד שאלתי את עצמי מה פשר העניין על אותו צדיק בגמרא שאומרת "מי שמתאכזר על בניו כעורב" שעזב את אישתו ואמר לה להתפרנס מהקנים באגם.  לא יודע... 

אז אין מזה לימוד מעשי?

בירור מתי אדם יקשיב לאשתו בענייני רוחניות ומתי לא?

גם כשהיא טועה

מה הגמרא רצתה להורות במילים שיהיה אכזרי כעורב

הוא אומר שמה שקשור לרוחניות לא צריך לשמוע לאשה...ואני שואל מה קורה כשזה מצער אותה.

לא הבנתי מה אמרת..

נניח יש את המעשה ההוא עם אותו צדיק שהיה חי בצמצום נוראי ומכר את התפילין בשביל אתרוג

ואשתו ממש כעסה מזה ופסלה לו את האתרוג.  מוכר לכולם אני מאמין...

אם אני אדע את הכלל יהיה יותר קל לדון בפרט. 

אולי הוא לא הודיע, אולי הוא התקרב לר' נחמן אחרי שהוא התחתן,

אולי השנה אישתו אומרת שקשה לה בלעדיו משום מה..

לכן אני שואל מה הכלל.

צריך משהו ברור כי חכמים דיברו על הרבה דברים, וצריך לדעת מה סדרי העדיפויות..

הרי אני בטוח שבעוד תחומים יש דברים שבן הזוג עושה משהו שהוא צריך -

אם זה לעצמו וכל שכן לביתו

למרות שבאותו רגע הצד השני רוצה אחרת... זה קורה הרבה בזוגיות.

אחרי הכל הם שני בני אדם..

אף אחד לא מצפה מצד אחד להתבטל לגמרי.

ניקח דוגמא ממשהו אחר,

נניח שמישהו קיבל קריאה דחופה מהעבודה משהו שתלוי רק בו והוא חייב ללכת...

אשתו תישאר עם טעם חמוץ כי הם תיכננו לשבת לעשות משהו יחד.

הוא אמור להגיד לבוס שהוא לא בא ויקפוץ לו?

@נפש חיה.

אם היא מבינה שזה משהו שמחזק ברוחניות וישפיע על הבית, אז כן הדוגמא טובה - מצד זה שגם היא יודעת שרוחניות זה לא פחות חשוב ממקום עבודה. שבשביל זה היא מוותרת 

אבל נניח שהיא פחות מבינה בזה או מאמינה בזה,

לא קורה נניח שבן הזוג חייב קצת לעשות משהו לצורך עצמו, משהו שמעצים אותו או מרגיע אותו?  וכי בני זוג כל הזמן דבוקים אחד לשני?  

בכל אופן, על שני המקרים אני שואל, מה הגבולות לכאן ולכאן...

אבל הדיון שמתנהל פה על גבינו "אז למה הם עושים" "הם אומרים ש" בואו נסכם שזה 

א. לא הוגן לנהל דיון בשמינו.

ב. לא עניינעם. בכלל. 

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל. 

זה בשמם של הנשים החסידיות שנשארות לבד בראש השנה (או לפחות ברובו כשגרים ליד האדמו"ר והתפילות נמשכות שעות + טיש/התוועדות שלא משאירות הרבה זמן בבית)

אשה שסובלת בשקט שבעלה רב ונאלץ לקבל מלא אנשים כדי לפסוק להם?

או אשה שסובלת בשקט שבעלה במילואים? 

או שהוא נאלץ ללכת שבוע לחו"ל במסגרת העבודה?

לא אומר לזלזל באשה, אבל שואל באמת מה שונה ומה הגבול?

ואם כרגע היא ממש מתבאסת שהוא הולך?  

זה יום דין...

וחסידים נוסעים לרבי שלהם.

כל אחד לפי מנהגיו

"וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם"

יתפלל, לא יתפלל - העיקר שיבוא אצלי על ראש השנה".

היום זה נחשב יום דין של בכי ותפילות וכמעט תענית (נשארים עד הצהריים בבית הכנסת, ובאומן בכלל נמצאים בתת תנאים), אבל לפי הפסוקים זה לא אמור להיות ככה.

ואכן, הם הלכו לעזרא הכהן..

לא  נשארו בבית

הם הגיעו לעזרא באחד לחודש השביעי (שהיום נקרא ראש השנה) כשבכלל לא ידעו שזה חג, הם פתחו את הספר וגילו שהיום חג ואז עזרא שלח אותם לבתים.

שחציו לכם.

אגב זה משו"ע..

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששוןנה מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששוןנו

אני מביא לך פסוק שאומר "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ... וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה".

ואתה מצטט לי משו"ע הרב "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון". 

אז בעל התניא חלק על עזרא הסופר כנראה.

אבל הקביעה "שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון" כן סותרת את הכתוב בנחמיה, הדבר היחיד שכתוב שם לעשות בהקשר של ראש השנה הוא לעשות שמחה. 

אין מצות  ראיה

לא כתוב שזה חג

לא כתוב ששון.

כי למרות שאוכלים ושמחים בהם.

זה לא חג רגיל..
 

יש הבדל  בין אם הסעודת  יו"ט היא לששון ולשמחה ולהנות או בגלל חיוב היו"ט

"חג" ו"יו"ט" זה 2 גדרים שונים.

ובעל התניא הלך בדרכו של הבעש"ט שגילה מה זה באמת ימי הדין , שכל ההנהגה האמיתי שלהם היא אחרת שאכן צריך את עזרא שיאמר ללכת לאכול, כי זה די מושלל שמבינים מה זה היום הזה

המצאת כלל לפיו צריך להיות כתוב במפורש "חג" כדי שהמשמעות תהיה ימי שמחה, ואז התעלמת מכל תוכן הפסוקים שאומרים שזהו יום שמחה...

זה מאוד פשוט מה שכתוב בפסוקים, ומאוד פשוט שמה שציטטת משו"ע הרב אומר בדיוק את ההפך.

זה שהפסוק אומר משהו אחד ו"בעל התניא שהלך בדרכו של הבעש"ט גילה מה זה באמת ימי הדין" וכך הפך הכל על פניו (אמנם כאן זה לא התחיל ממנו, אבל אותו רעיון) - זה בדיוק הסימפטום שדיברתי עליו, כמו שהתורה מחייבת לישון בסוכה ובחב"ד "גילו מה זה באמת סוכה" ולכן אסרו לישון בסוכה מרוב קדושתה.

בא נתחיל לבדוק איפה מוגדר היום הזה בהלכה כחג?

נ.ב.מאותם מקורות שאתה מצטט, כתוב שישנו בסוכה?
דווקא לא...
 

אבל מה שאני הבנתי, ממה שמודגש שם כמה פעמים לא להיות עצובים, משמע שיש פה משהו באמצע...

זתומרת במילים אחרות 

"תדעו שזה יום הדין, אבל ההנהגה הנכונה היא לשמח את עצמנו ולבטוח בשם - ולא להיות עצוב" 

לא חגיגה לגמרי אבל גם לא להיות עצוב.  גילו ברעדה מה שנקרא.

כתובים שני הדברים - גם לא להיות עצובים (כי מלכתחילה הם היו עצובים, הם היו חוטאים ואפילו לא ידעו שזה חג. שזה די דומה להיום שזה נהיה יום של בכיות) וגם לאכול ולשתות ולהיות בחדווה ולעשות שמחה גדולה.

אי אפשר להתעלם מזה.  

זה לא שתמיד היו שמחים באלול כאילו כלום ורק אצל עזרא היו עצובים.

גם מזה שהוא אומר להם "חדוות ה' היא מעוזכם" השמחה היא הכוח שלכם

מה שייך פה כוח? למה צריך כוח? לצאת זכאים בדין. 

משמע שעזרא בעצמו אומר את זה לזכור שזה יום דין אבל לדעת שהשמחה היא שעוזרת. 

כנראה שבזמן נחמיה לא חשבו שזה יום דין, כולל עזרא הסופר.

ו/או שזה לא משנה את אופי החג - הוא צריך להיות יום של שמחה ובטח שלא של עצב ובכי.

לא נראה לי הגיוני שכל אלו לא הבינו את עזרא ופתאום אתה כן...

עצב ובכי זה לא נכון לכל הדעות. 

רק לזכור שזה יום דין ולא יום רגיל - ולשמוח על סמך ביטחון בה'.  אני חושב שזה אופי החג על פי האמת.

כמו שאמרתי, זה לא סותר את מה שעזרא אמר כי גם אם זה יום דין זה לא סותר שזה יום שמחה כמו שכתוב בנחמיה.

זה 'יום נורא' יום של אימה וחרדה. וכן גם המלכת ה' ושמחה אבל לא רק (באמת לא יצא לך בכיות בתפילת עמידה ובנתנה תוקף וכו'?).

כלומר, כמה שאתה יותר צדיק אתה יותר קרוב לבכי.

או שיש חזן כזה

לא טסתי השנה כי זה נראה לי מסוכן מידי.  ולא סמכתי על כולם שישמרו..

אמרת שאתה שם וכולם שומרים. 

אבל בכל מקום תמיד יהיה מי שלא שומר ואני לא יודע אם לא מישהו ידביק אותי בצפיפות שיש.

תסתכל פה בסרטון האמצעי https://hm-news.co.il/79730/  כנראה לא כולם מקפידים. 

זה יום רציני שצריכים לעשות הכל בשמחה.

להבין שכל רגע בו קובע את כל השנה שתבוא לכל העולם - מבינים איך צריך לנצל אותו

ואני חושבת שללכת לסופר זה חוסר אחריות מטורף אז תעשה משלוח. 

שכל אחד יסתכל בתוך הצלחת שלו במקום להתערב לאנשים בדבר שכלכך חשוב להם גם אם אתה לא מבין אותו. עייפתם כבררררר

כמה כבר אפשר לשמוע להשאיר את הנשים לבד? ואם אני מעוניינת? גם להחליט לי מה אני עושה בחגים עכשיו זה סבבה? זה החיים הפרטיים שלנו ומותר לנו לבחור *לשלוח* את הבעל שלנו לאן שאנחנו מעוניינות בראש השנה. זה פשוט חוצפה ההתערבות הזאת בחיים של אנשים, אנחנו אנשים! בני אדם וכאלה עם רגשות והכל.  

כל אחד מכם מחליט מה לעשות עם החיים הפרטיים שלו נכון? אז רדו מאיתנו. אסור לצאת מהארץ מותר לצאת מהארץ סליחה אבל לא זכור לי שזה ססב לעשות דיון על גבולות הלכתיים ומנהגים של אנשים. אם אני אפתח פה דיון על סוגיית הוצאת שיער מהכיסוי ראש ישר יקפצו עלי פה מותר שם אסור רגישות תהליכים וכו (לא אומרת שזה לא נכון) אבל לברסלברים? לאאאא . להם אנחנו צריכים להחליט מה הם עושים, הם לא מספיק בוגרים בשביל להחליט לבד. 

ולהגיד שרוב האנשים שם עבריינים או ואני מצטטת תגובה שהייתה פה "לא משהו בבין אדם לחברו"? תתביישו. עם איזה זכויות אתם מגיעים לראש השנה שלכם? וואלה שיהיה בבית כנסת באומן מצידי שיהיה בגן חיות עם בא לכם. רק תהיו בני אדם. 

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.